אל תנח לכעס להכשילך!
”נשום עמוק!” ”ספור עד עשר!” ”נשוך את השפתיים!” נשמע מוכר? אולי אתה אומר זאת לעצמך כדי להירגע וכדי שלא להתפרץ בכעס. יש שיוצאים לטיול רגלי כדי להימנע מהתפרצויות זעם. אלו דרכים פשוטות לרסן את הכעס ולשמור על יחסים תקינים עם אחרים.
אלא שבשנים האחרונות מביעים מומחים דעות סותרות בשאלה אם יש לרסן ולדכא את הכעס, והציבור מבולבל. למשל, יש פסיכולוגים התומכים בתיאוריה האומרת ש”אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר”, תן דרור לכעסך. אחרים מזהירים שהתפרצויות זעם תכופות ”מגבירות את הסיכון למות בטרם עת יותר מאשר גורמי סיכון אחרים כגון עישון, לחץ דם גבוה ועודף כולסטרול”. דבר־אלוהים מציין חד וחלק: ”הרף מאף ועזוב חימה; אל תתחר אך להרע” (תהלים ל״ז:8). מדוע נחרץ המקרא בעמדתו בנידון?
רגשות משולחי רסן מובילים למעשים משולחי רסן. עובדה זו באה לידי ביטוי עוד משחר ההיסטוריה האנושית. במקרא כתוב: ”וייחר לקין מאוד ויפלו פניו”. לאן הוביל אותו הכעס? הכעס משל בו, עד כדי כך שקין הקשה את לבבו ולא שמע בקול יהוה שיעץ לו להיטיב. כעסו הרב הוביל אותו לחטא חמור — רצח אחיו (בראשית ד׳:3–8).
בשאול, ראשון מלכי ישראל, בעבעו רגשות דומים לשמע התהילה הרבה שקיבל דוד. ”ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה: ’היכה שאול באלפיו ודוד ברִבבותיו’. וייחר לשאול מאוד, ויֵרע בעיניו הדבר הזה”. הכעס תסס בקרבו, ובעטיו ניסה פעמים מספר להתנקש בחייו של דוד. דוד ניסה לא אחת להתפייס עימו, אבל שאול מיאן לרדוף שלום. בסופו של דבר, איבד לחלוטין את ברכת יהוה (שמואל א׳. י״ח:6–11; י״ט:9, 10; כ״ד:2–22; משלי ו׳:34, 35).
אדם שמתפרץ בכעס חזקה עליו שיאמר או יעשה דברים שיפגעו באחרים (משלי כ״ט:22). קין ושאול כעסו, איש איש בדרכו, מתוך קנאה וצרות עין. עם זאת, תגובות נזעמות הן פועל יוצא של מגוון גורמים. ביקורת לא־מוצדקת, עלבון, אי־הבנה ויחס לא־הוגן — כל אלה עלולים להיות הניצוץ שיצית את ההתפרצות.
במקרים של קין ושאול ניכר ליקוי משותף. נראה שקין הביא את מנחתו שלא מתוך אמונה (עברים י״א:4). שאול לא מילא אחר מצוותיו המפורשות של יהוה וניסה אחר כך להצטדק, וכתוצאה מכך איבד את חסדו ואת רוחו של אלוהים. לשניהם לא היו יחסים טובים עם יהוה.
ראה, לעומת זאת, את הלכי הרוח של דוד, אשר היו לו כל הסיבות שבעולם לכעוס לנוכח היחס של שאול אליו. דוד ריסן את רוחו. מדוע? הוא אמר: ”חלילה לי, מיהוה, אם אעשה את הדבר הזה לאדוני, למשיח יהוה”. הקשר שלו עם יהוה עמד לנגד עיניו, והשפיע על מגעיו עם שאול. בענוותו הותיר את העניין בידי יהוה (שמואל א׳. כ״ד:7, 16).
זעם בלתי מרוסן עלול לגרור השלכות חמורות. השליח פאולוס הזהיר: ”ריגזו ואל־תחטאו” (אפסים ד׳:26). יש מקום לזעם מוצדק, אך הסכנה היא שהכעס יהיה עבורנו אבן נגף. אין פלא אפוא, שלא קל לכבוש את הכעס. כיצד ניתן לעשות כן?
אחת הדרכים העיקריות היא לפתח קשר אמיץ עם יהוה. הוא מעודד אותך לפתוח לפניו את סגור לבך. ספר לו מה מעיק עליך ובקש ממנו לב מרפא (רגוע) לדיכוי הכעס (משלי י״ד:30). אל תשכח כי ”עיני יהוה אל־צדיקים, ואוזניו אל־שוועתם” (פטרוס א׳. ג׳:12).
התפילות עשויות לעצב את חשיבתך ולהנחות אותך. כיצד? בכוחן להשפיע במידה ניכרת על מגעיך עם הזולת. זכור כיצד נוהג בך יהוה. כתבי־הקודש מוסרים ש”לא כחטאינו עשה לנו” (תהלים ק״ג:10). הסלחנות חיונית למען ”לא יערים עלינו השטן” (קורינתים ב׳. ב׳:10, 11). התפילות גם פותחות את לבך להכוונתה של רוח־הקודש, המסוגלת לעקור מתוכך דפוסי התנהגות שורשיים. יהוה שמח לתת ’שלום הנשגב מכל שכל’, שלום שישחרר אותך מציפורני הכעס (פיליפים ד׳:7).
לצד התפילות יש לחקור באופן קבוע את המקרא למען ’נבין לדעת מה רצונו של האדון’ (אפסים ה׳:17; יעקב ג׳:17). אם אתה מתקשה לרסן את כעסך, השתדל לראות דברים מנקודת מבטו של יהוה. קרא פסוקים הנוגעים ישירות לריסון הכעס.
השליח פאולוס מעלה תזכורת חשובה: ”נגמול טוב לכל אדם, ובייחוד לבני אמונתנו” (גלטים ו׳:10). יהיו מחשבותיך ומעשיך ממוקדים בעשיית הטוב לזולת. פעילות חיובית ובריאה זו תוביל לאמפתיה ולאמון, ותשכך אי־הבנות העלולות להוביל בנקל לכעס.
מחבר התהלים אמר: ”פּעמיי הכֵן באימרתך, ואל תַשְלֶט בי כל אוון. שלום רב לאוהבי תורתך, ואין למו מכשול” (תהלים קי״ט:133, 165). מילים אלו יכולות לחול גם עליך.
[תיבה/תמונה בעמוד 9]
צעדים לריסון הכעס
◻ התפלל ליהוה (תהלים קמ״ה:18).
◻ קרא בכתבי־הקודש מדי יום ביומו (תהלים קי״ט:133, 165).
◻ עסוק בפעילויות מועילות (גלטים ו׳:9, 10).