היש מישהו שבאמת איכפת לו?
’דמעות העשוקים’ זורמות כנהר. הן זולגות מעיני קורבנותיהם של אינספור מעשי עושק הנעשים בעולם כולו. הקורבנות חשים לא אחת כי ”אין להם מנחם” — שלאף אחד לא איכפת (קהלת ד׳:1).
חרף נהר הדמעות, יש שאדישים לסבלם של אחרים. הם מעלימים עין מכאבו של הזולת, כפי שעשו הכהן והלוי במשל שסיפר ישוע המשיח על האיש שנפל בידי שודדים, הוכה והיה מוטל על אם הדרך בין מוות לחיים (לוקס י׳:30–32). כל עוד טוב יחסית להם ולמשפחותיהם, אין הם מתעניינים בזולת. למעשה, הם אומרים: ”מה איכפת לי?”
אין סיבה להיות מופתעים מן המצב. השליח פאולוס ניבא שב”אחרית הימים” יהיו האנשים ”קשוחי לב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 3). אדם אחד דיבר בעצב על האי־איכפתיות ההולכת ומתפתחת. ”הפילוסופיה והמסורת האיריות העתיקות של דאגה ושותפות”, אמר, ”מפנות את מקומן לקוד מוסרי חדש של ’דאג קודם כל לעצמך’”. אנשים בעולם כולו דואגים קודם כל לעצמם, ואדישים כמעט לגמרי למצוקתם של אחרים.
הצורך במישהו שאיכפת לו
אין ספק שקיים צורך במישהו שבאמת איכפת לו. למשל, חשוב על האיש הבודד בגרמניה ש”נמצא מת מול מקלט הטלוויזיה שלו — חמש שנים אחרי מותו בחג המולד”. אותו ”גָרוש ונכה”, שהיה ממורמר מחייו האומללים, לא חסר לאיש עד אשר חשבון הבנק שממנו שולמו דמי השכירות התרוקן. לאף אחד בעצם לא היה איכפת ממנו.
תן דעתך גם לקורבנות חסרי הישע של בעלי השררה רבי העוצמה והחמדנים. באיזור מסוים ”מתו מדיכוי ומרעב” כ־000,200 איש (רבע מן האוכלוסייה שם) אחרי שארצם נכבשה באלימות. ומה לגבי הילדים שנחשפו לאכזריות שלא תיאמן? מדיווח אחד נמסר: ”אחוז מדהים של ילדים [בארץ אחת] היו עדים למעשי זוועה רבים — רציחות, הכאות, אונס — שבוצעו, לעתים, על־ידי בני עשרֵה אחרים”. לא ייפלא אפוא לשמוע את הקורבנות שואלים בדמעות, ”היש מישהו שבאמת איכפת לו ממני?”
על־פי דו״ח מטעם האומות המאוחדות, 3.1 מיליארד איש במדינות המתפתחות נאלצים להתקיים בשכר שערכו פחות מדולר אמריקאי אחד ביום. הם ודאי תוהים אם למישהו בכלל איכפת מהם. הוא הדין לגבי אלפי הפליטים אשר, לפי העיתון אייריש טיימס, ”ניצבים בפני הברירה המרה להישאר במחנה עלוב ובארץ שאינה מסבירה להם פנים או לשוב לארצם שעודנה שסועה במלחמות ובפילוגים אתניים”. העיתון מציע הצעה מצמררת: ”עצום עיניים, ספור עד שלוש, והנה עוד ילד מת — אחד מתוך 000,35 הילדים שימותו היום מתת תזונה או ממחלה שניתן היה למונעה”. אין תימה שרבים זועקים ממצוקה ומרירות! (השווה איוב ז׳:11.)
האם כך נועדו להיות פני הדברים? היש מישהו שלא רק איכפת לו, אלא שבכוחו לשים קץ לכל סבלותיו וכאביו של האדם?
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 2]
שער ועמוד 32: Reuters/Nikola Solic/Archive Photos
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
A. Boulat/Sipa Press