יש מישהו שבאמת איכפת לו
אלפי אנשים מגלים איכפתיות אמיתית. אין הם נוקטים את הגישה הקשוחה והאנוכית שבעיותיהם של אחרים אינם מעניינם. הם עושים כל שביכולתם — לעתים אף תוך סיכון חייהם — להקלת סבלו של הזולת. זו משימה אדירה ההולכת ונעשית קשה יותר מפאת כוחות חזקים שאינם בשליטתם.
גורמים שונים, כגון חמדנות, תככים פוליטיים ואסונות טבע, עשויים לסכל ”את המאמצים הנאורים והנחושים ביותר לחיסול הרעב”, אמר עובד סוציאלי. חיסול הרעב הוא רק בעיה אחת מני רבות שעימן מתמודדים אנשים איכפתיים. הם נאבקים גם במחלות, בעוני, באי־צדק ובסבל הרב שגורמות המלחמות. האם ידם על העליונה?
נשיא סוכנות סיוע אמר שמי שמשקיעים ’מאמצים נאורים ונחושים’ להפגת הרעב והכאב דומים לשומרוני הטוב במשל שסיפר ישוע המשיח (לוקס י׳:29–37). אך יהיו מאמציהם אשר יהיו, הוסיף, מספר הקורבנות רק הולך וגדל. לכן שאל: ”מה היה עושה השומרוני הטוב אילו עבר באותה דרך יום יום במשך כמה שנים ומדי שבוע מצא קורבן נוסף של שודדי הדרכים?”
קל להידבק ב”מחלה הקטלנית” — תשישות המסייע — ופשוט להרים ידיים בתסכול. לזכותם של האיכפתיים האמיתיים ייאמר שאין הם מרימים ידיים (גלטים ו׳:9, 10). למשל, אדם שכתב אל העיתון הבריטי ג׳ואיש טלגרף, שיבח את עדי־יהוה אשר בימי גרמניה הנאצית ”עזרו לאלפי יהודים לשרוד את זוועות אושוויץ”. ”כשלא היה כמעט מה לאכול”, ציין האיש, ”הם חלקו את לחמם עם אחינו ואחיותינו [היהודים]!” העדים ניצלו כמיטב יכולתם את מה שעמד לרשותם.
עם זאת, המציאות היא שחלוקת לחם לא תשים קץ מוחלט לסבלות האדם. אין בזה כדי להמעיט מערך מאמציהם של גומלי החסדים. כל מעשה המקל את סבלו של הזולת הוא מעשה מבורך. העדים הקלו במעט את סבלם של שותפיהם למאסר. הנאציזם בסופו של דבר הושמד, אולם המערכת העולמית האחראית לדיכוי עודנה קיימת, ויש הרבה מאוד אנשים לא־איכפתיים. זהו ”דור חרבות שיניו ומאכלות מתלעותיו, לאכול עניים מארץ ואביונים מאדם” (משלי ל׳:14). אולי אתה תוהה מדוע כך הם פני הדברים.
מדוע קיימים העוני והדיכוי?
ישוע המשיח אמר: ”העניים איתכם תמיד ובכל עת שתרצו תוכלו להיטיב עימהם” (מרקוס י״ד:7). האם התכוון שהעוני והדיכוי לא יחלפו לעולם? האם גם הוא האמין שהסבל הוא חלק מתוכניתו של אלוהים לתת לרחמנים הזדמנות לגלות את מידת דאגתם לזולת? לא! לא בזה האמין ישוע. הוא פשוט רצה להדגיש שהעוני יהיה חלק מן החיים כל עוד הסדר הזה קיים. אך הוא גם ידע שתנאים אלו עלי אדמות לא היו חלק ממטרתו המקורית של אביו שבשמים.
יהוה אלוהים ברא את כדור־הארץ כדי שיהיה גן־עדן, ולא מקום מוכה עוני, אי־צדק ודיכוי. את דאגתו הרבה למשפחה האנושית גילה בדברים הנפלאים שנתן לנו להנאתנו. תן דעתך לשמו של הגן שבו הונחו הורינו הראשונים, אדם וחוה. שמו היה עדן, שמשמעו ”עונג” (בראשית ב׳:8, 9). יהוה לא העניק לאדם אך ורק את צורכי מחייתו ולא השכין אותו במקום אפרורי ומשמים. כשסיים את מלאכת הבריאה הארצית, בחן יהוה את יצירות כפיו ואמר שהכל ”טוב מאוד” (בראשית א׳:31).
אז מדוע העוני, הדיכוי וגורמי הסבל האחרים נפוצים כיום בעולם כולו? הסדר המרושע הנוכחי נוצר משום שהורינו הראשונים החליטו למרוד באלוהים (בראשית ג׳:1–5). מרדם עורר את השאלה אם היה זה צודק מצד אלוהים לדרוש שברואיו ישמעו בקולו. זו הסיבה שיהוה נתן לצאצאי אדם תקופה מוגבלת של עצמאות. עדיין היה איכפת לו ממה שקורה למשפחה האנושית. הוא דאג לאמצעי שיביא לביטול כל הנזקים שנגרמו מחמת המרד. עד מהרה ישים אלוהים קץ לעוני ולדיכוי — בעצם, לסבל כולו (אפסים א׳:8–10).
בעיה שאין האדם מסוגל לפתור
במאות השנים שחלפו מאז בריאת האדם, התרחקה האנושות יותר ויותר מאמות המידה של יהוה (דברים ל״ב:4, 5). בדחותם את חוקי אלוהים ועקרונותיו, נלחמו בני אדם זה בזה וכל עוד ”שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9). כל המאמצים לכונן חברה צודקת, המשוחררת מכל דבר המזיק להמוני הסובלים, עלו בתוהו בשל אנוכיותם של אלה החפצים לפעול בדרכם הם ולא להיכנע לריבונות אלוהים.
והנה בעיה נוספת — בעיה שרבים אולי יתייחסו אליה בביטול כאל אמונה תפלה. מחרחר המרד באלוהים עודנו מסית בני אדם לרוע ולאנוכיות. זהו השטן, וישוע המשיח כינהו ”שר העולם הזה” (יוחנן י״ב:31; י״ד:30; קורינתים ב׳. ד׳:4; יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). בהתגלות שניתנה לשליח יוחנן, מזוהה השטן כמקור הסבל הראשי ”המתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9–12).
חרף האיכפתיות הרבה שיש המגלים לזולת, לעולם לא יהיה בכוחם לסלק את השטן מזירת המאורעות או לשנות את המערכת הנוכחית המולידה מספר הולך וגדל של קורבנות. מה דרוש לפתרון בעיות האנושות? לא די במישהו שאיכפת לו. יש צורך במישהו שרוצה ויכול להשמיד את השטן ואת עולמו הלא־צודק.
”ייעשה רצונך... בארץ”
אלוהים מבטיח להשמיד את הסדר המרושע הזה. יש לו הרצון והיכולת לעשות כן (תהלים קמ״ז:5, 6; ישעיהו מ׳:25–31). בספר הנבואי דניאל נאמר: ”אלוהי השמים [יקים] מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם” — כן, לנצח (דניאל ב׳:44). על מלכות שמימית שופעת חסד ונצחית זו חשב ישוע המשיח כשלימד את תלמידיו להתפלל לאלוהים במילים: ”תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ” (מתי ו׳:9, 10).
יהוה ישמע תפילות אלו משום שבאמת איכפת לו מהמשפחה האנושית. על־פי הנבואה שבמזמור ע״ב, יסמיך אלוהים את בנו, ישוע המשיח, להביא הקלה תמידית לאביונים, לעניים ולעשוקים שיתמכו בשלטון ישוע. מחבר המזמור שר בהשראת אלוהים: ”[המלך המשיח שהכתיר אלוהים] ישפוט עניי־עם, יושיע לבני אביון, וידכא עושק. ... יציל אביון משווע, ועני ואין עוזר לו. יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע. מתוך ומחמס יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו” (תהלים ע״ב:4, 12–14).
בחזון המתגשם בימינו ראה השליח יוחנן ”שמים חדשים וארץ חדשה”, סדר חדש לחלוטין שיכונן אלוהים. איזו ברכה גדולה לאנושות הסובלת! בחזותו את אשר יעשה יהוה כתב יוחנן: ”הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו. אמר היושב על הכיסא: ’הנני עושה הכל חדש’. אמר אלי: ’כתוב, כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם’” (ההתגלות כ״א:1–5).
כן, ניתן להאמין למילים אלו, כי הן נאמנות ואמיתיות. בקרוב יפעל יהוה להסרת העוני, הרעב, הדיכוי, החולי וכל העוולות מעל פני האדמה. כתב־עת זה ציין לא אחת שעל־פי כתבי־הקודש קיימות שפע של ראיות המעידות שאנו חיים בתקופה שהבטחות אלו תתממשנה. עולמו החדש המובטח של אלוהים ניצב בפתח! (פטרוס ב׳. ג׳:13) לא רחוק היום שבו יהוה ’יבלע את המוות לנצח וימחה דמעה מעל כל פנים’ (ישעיהו כ״ה:8).
עד אז משמח לדעת שגם היום יש אנשים איכפתיים. מה שעוד יותר משמח היא העובדה שליהוה אלוהים עצמו איכפת, ועוד מעט הוא ישים קץ לכל הדיכוי והסבל.
יש לך כל סיבה שבעולם לשים ביטחון מלא בהבטחותיו של יהוה. ביטחון כזה הפגין יהושע משרתו. ללא שום הסתייגות אמר לעמו הקדום של אלוהים: ”ידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים, אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם. הכל באו לכם. לא נפל ממנו דבר אחד” (יהושע כ״ג:14). בעוד הסדר הנוכחי קיים אל תכרע תחת נטל הקשיים שעלולים לפקוד אותך. השלך על יהוה כל יהבך, כי איכפת לו באמת (פטרוס א׳. ה׳:7).
[תמונות בעמוד 7]
בעולמו החדש המובטח של אלוהים לא יהיו עוני, דיכוי, חולי ואי־צדק