נהג כדוגמת ישוע וגלה דאגה לעניים
העוני והדיכוי מלווים את האדם כמעט משחר תולדות האנושות. התורה שנתן אלוהים לבני ישראל אומנם חתרה להגן על העניים ולהקל את סבלם, אך לא פעם התעלמו ממצוותיה (עמוס ב׳:6). יחזקאל הנביא הוקיע את היחס שניתן לעניים. הוא אמר: ”עם הארץ עשקו עושק וגזלו גָזֵל, ועני ואביון הונו, ואת הגֵר עשקו בלא משפט” (יחזקאל כ״ב:29).
וכך היה המצב גם בימי ישוע. מנהיגי הדת התעלמו כליל מן העניים והנזקקים. ראשי הדת דאז תוארו כ”אוהבי כסף” אשר ’בלעו את בתי האלמנות’ ואשר דעתם הייתה נתונה לקיום מסורותיהם יותר מאשר לדאגה לקשישים ולעלובי החיים (לוקס ט״ז:14; כ׳:47; מתי ט״ו:5, 6). ראוי לציין שבמשל השומרוני הטוב, סיפר ישוע שכהן ולוי, כראותם איש פצוע, עברו לצד השני של הדרך ולא הושיטו לו עזרה (לוקס י׳:30–37).
ישוע גילה דאגה לעניים
ספרי הבשורה המגוללים את סיפור חייו של ישוע מראים שהייתה לו הבנה מלאה ביחס לקשיי העניים ורגישות גבוהה מאוד לצורכיהם. קודם לכן חי ישוע בשמיים, ולמרות זאת הריק את עצמו, הפך לאדם בשר ודם ו’נעשה עני למעננו’ (קורינתים ב׳. ח׳:9). כראותו את ההמונים ”נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). סיפורה של האלמנה הענייה ממחיש שישוע לא התרשם מן התרומות הגדולות שתרמו העשירים ”מן העודף שלהם”, אלא מתרומתה הזעומה של האלמנה הענייה. מה שעשתה נגע ללבו משום ש”ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה למחייה” (לוקס כ״א:4).
ישוע לא רק חמל על העניים, אלא אף דאג אישית לצורכיהם. לו ולשליחים הייתה קופה משותפת שממנה תרמו לעניי העם (מתי כ״ו:6–9; יוחנן י״ב:5–8; י״ג:29). ישוע עודד את מי שרצו לנהות אחריו להכיר בחובתם האישית לסייע לאביונים. הוא אמר לנכבד צעיר עשיר: ”מכור את כל אשר לך וחלק לעניים, ויהיה לך אוצר בשמיים; אחר כך בוא ולך אחריי”. העובדה שהאיש לא היה מוכן לוותר על נכסיו העידה שאהב אותם יותר מאשר את אלוהים ואת הרֵע. לא היו לו התכונות הנדרשות מתלמידיו של ישוע (לוקס י״ח:22, 23).
תלמידי המשיח דואגים לעניים
לאחר מותו של ישוע, המשיכו השליחים ותלמידים אחרים של המשיח לדאוג לעניים שבקרבם. בערך ב־49 לספירה נועד השליח פאולוס עם יעקב, פטרוס ויוחנן ודן איתם במשימה שהטיל עליו האדון ישוע והיא לבשר את הבשורה. הם סיכמו שפאולוס ובר־נבא ילכו אל ”הגויים” ויבשרו בעיקר לנוכרים. ואולם, יעקב ועמיתיו הפצירו בפאולוס ובבר־נבא ’לזכור את העניים’. ואת זאת פאולוס ’שקד לעשות’ (גלטים ב׳:7–10).
בימי הקיסר קלאודיוס שרר רעב כבד בחלקים מסוימים באימפריה הרומית. בתגובה החליטו המשיחיים באנטיוכיה ”לשלוח, איש איש כפי שידו משגת, לעזרת האחים הגרים ביהודה. הם עשו כן ושלחו אל הזקנים בידי בר־נבא ושאול” (מעשי השליחים י״א:28–30).
גם המשיחיים האמיתיים בימינו מכירים בכך שתלמידי ישוע חייבים לדאוג לעניים ולנזקקים, בייחוד מבני אמונתם (גלטים ו׳:10). זו הסיבה שהם עושים מאמצים של ממש לתת מענה לצורכיהם של מעוטי היכולת. לדוגמה, בשנת 1998 שררה בצורת קשה בשטחים נרחבים בצפון מזרח ברזיל. הבצורת כילתה את גידולי האורז, השעועית והתירס וגרמה לרעב רחב היקף — הגרוע ביותר מזה 15 שנה. במקומות מסוימים היה אפילו מחסור במי שתייה. עדי־יהוה מאזורים אחרים בברזיל ארגנו ללא דיחוי ועדות סיוע ובתוך זמן קצר אספו טונות של מזון וכיסו את עלויות אספקת משלוחי הסיוע.
העדים שתמכו בפעולות הסיוע כתבו: ”אנו שמחים מאוד שיכולנו לעזור לאחינו, בייחוד משום שאנו בטוחים ששימחנו את לב יהוה. לעולם לא נשכח את הכתוב ביעקב ב׳:15, 16”. בפסוקים אלה נאמר: ”אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוקם, ואיש מכם יאמר להם, ’לכו לשלום, התחממו ואיכלו לשובע’, ולא תיתנו להם צורכי גופם — מה הועלתם?”
בקהילה של עדי־יהוה בעיר סאו פאולו ישנה אחות ענווה ונלהבת הסובלת מחסרון כיס ומתקשה לגמור את החודש. היא מספרת: ”אני חיה בעוני, אבל המסר המקראי נותן לי משמעות אמיתית בחיים. אין לי מושג מה היה קורה לי אילו אחיי לאמונה לא היו עוזרים לי”. לפני זמן מה נזקקה אותה משיחית חרוצה לניתוח, אך לא היה באפשרותה לשלם את עלות הטיפול בבית־החולים. במקרה מסוים זה כיסו האחים והאחיות בני קהילתה את עלות הניתוח. בעולם כולו מושיטים המשיחיים האמיתיים עזרה לבני אמונתם השרויים במצוקה.
חוויות כאלו אומנם מחממות את הלב, אך ברור שמאמצים כנים אלה לא יבערו את העוני. אפילו ממשלות חזקות וסוכנויות סיוע בינלאומיות הרושמות הצלחה מסוימת, אינן מסוגלות לפתור בעיה עתיקת יומין זו. אם כן, מהו הפתרון המוחלט לעוני ולבעיות אחרות הפוקדות את האנושות.
עזרה בת קיימא מתוך המקרא
בספרי הבשורה נאמר שישוע המשיח הִרבה לעשות מעשים טובים למען העניים ולמען נזקקים אחרים (מתי י״ד:14–21). אך לאיזו פעילות נתן עדיפות עליונה? מסופר שלאחר שעזר לזמן מה לאנשים במצוקה, אמר ישוע לתלמידיו: ”בואו נלך אל העיירות הקרובות ואבשר גם שם”. מדוע קטע ישוע את פעולותיו למען החולים והנזקקים כדי לחדש את פעילות הבישור? הוא הסביר זאת באומרו: ”כי לשם כך [כלומר, כדי לבשר] יצאתי” (מרקוס א׳:38, 39; לוקס ד׳:43). היה חשוב לו לעשות מעשים טובים למען האומללים, אבל ההכרזה על מלכות אלוהים הייתה במרכז שליחותו (מרקוס א׳:14).
מאחר שהמקרא מאיץ במשיחיים ’ללכת בעקבות’ ישוע, יש להם הדרכה ברורה בכל הקשור להצבת סולם עדיפויות בהושטת עזרה לזולת (פטרוס א׳. ב׳:21). הם נוהגים כדוגמת ישוע ועוזרים לאנשים במצוקה. אך בראש סולם העדיפיות הם מציבים את הוראת המסר המקראי ביחס לבשורת המלכות, וגם בזאת הם הולכים בעקבות ישוע (מתי ה׳:14–16; כ״ד:14; כ״ח:19, 20). אולם, מדוע הכרזת המסר שבדבר־אלוהים צריכה לקבל עדיפות על פני צורות סיוע אחרות?
סיפורים אמיתיים מן העולם כולו מראים שכאשר בני אדם מבינים ומיישמים את עצותיו המעשיות של המקרא, קל להם יותר להתמודד עם בעיות החיים היומיומיות כולל עוני. בנוסף לכך, המסר המקראי בדבר מלכות אלוהים, מסר המוכרז כיום בפי עדי־יהוה, מעניק לאנשים תקווה לעתיד, ותקווה זו נותנת להם משמעות לחיים גם בנסיבות הקשות מכול (טימותיאוס א׳. ד׳:8). מהי התקווה?
ביחס לעתיד מבטיח לנו דבר־אלוהים: ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו [של אלוהים], לשמיים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם” (פטרוס ב׳. ג׳:13). המילה ”ארץ” במקרא עניינה לעתים באנשים החיים על פני האדמה (בראשית י״א:1). אם כן, ’הארץ החדשה’ והצודקת המובטחת במקרא היא חברת אנשים הנהנים מברכת אלוהים. עוד מבטיח דבר־אלוהים שתחת שלטון המשיח, יזכו ברוכי אלוהים במתת חיי הנצח ויחיו חיים מלאי סיפוק בגן עדן עלי אדמות (מרקוס י׳:30). עתיד נפלא זה הוא בהישג ידו של כל אדם, כולל העניים. ב’ארץ החדשה’ תיפתר בעיית העוני אחת ולתמיד.
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
כיצד ישוע ”יציל אביון”? (תהלים ע״ב:12)
צדק: ”ישפוט עניי עם, יושיע לבני אביון, וידכא עושק” (תהלים ע״ב:4). בתקופה שבה ישלוט המשיח על הארץ יהיה צדק לכול. לא יהיה מקום לשחיתות, רעה חולה המדרדרת לעוני ארצות רבות בעלות פוטנציאל להיות עשירות.
שלום: ”יפרח בימיו צדיק, ורוב שלום עד בלי ירח” (תהלים ע״ב:7). חלק ניכר מן העוני בעולם נגרם מסכסוכים וממלחמות בין בני אדם. המשיח ישכין שלום מוחלט עלי אדמות ובזאת ישים קץ לאחד מגורמי העוני העיקריים.
חמלה: ”יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע. מתוך [דיכוי] ומחמס [אלימות] יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו” (תהלים ע״ב:12–14). הדלים, העניים והנדכאים יהיו חלק ממשפחה אנושית מאושרת שתתאחד תחת כנפי שלטונו של המלך ישוע המשיח.
שפע: ”יהי פיסת [שפע] בר בארץ” (תהלים ע״ב:16). בתקופת שלטון המשיח יהיו שפע ושגשוג מבחינה חומרית. לא יהיה עוד מחסור במזון ורעב מגורמי העוני השכיחים בימינו.
[תמונה בעמודים 4, 5]
ישוע דאג אישית לצורכי העניים
[תמונה בעמוד 6]
המסר המקראי נושא תקווה אמיתית