עולם ללא עוני בפתח
תמונות של גן עדן, כמו זו שבשער החוברת, מושכות את דלי האמצעים. גן עדן היה מציאות שבה חי הזוג הראשון, אדם וחוה. למעשה ביתם היה גן עדן (בראשית ב׳:7–23). אף־על־פי שגן עדן זה אבד, האמונה בגן עדן עתידי — בעולם חדש ללא עוני — אינה חלום באספמיא. היא מעוגנת היטב בהבטחות שמכיל המקרא.
חשוב על הבטחתו של ישוע המשיח ביומו האחרון עלי אדמות. אחד הפושעים שמת לצד ישוע גילה אמונה ביכולתו של אלוהים לפתור את בעיות האדם. הוא אמר: ”ישוע, אנא זכור אותי כאשר תיכנס למלכותך”. מילים אלה ממחישות שהפושע האמין שישוע ימלוך כמלך ושהמתים יוקמו לתחייה. ישוע השיב לו: ”אמן אומר אני לך היום, תהיה איתי בגן־עדן” (לוקס כ״ג:42, 43 [ע״ח]).
המקרא מספר על מי שיחיו בגן עדן: ”ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פריים” (ישעיהו ס״ה:21). ”ויָשבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד; כי פי יהוה צבאות דיבר” (מיכה ד׳:4).
ואולם, מדוע יש עוני כיום? איזו עזרה מעניק אלוהים למי ששרויים בעוני? מתי סוף סוף ימוגר העוני?
מדוע יש עוני?
גן העדן בו שוכנו אדם וחוה אבד כתוצאה מהמרד של מלאך מרושע, השטן. בהשתמשו בנחש שיהיה לו לפה, הדיח השטן את חוה להפר את חוק אלוהים שאסר על אכילת פרי מעץ מסוים. הוא התעה אותה וגרם לה להאמין שאי־תלות באלוהים תביא לה חיים טובים יותר. כאשר הציעה חוה את הפרי האסור לאדם, גם הוא אכל ממנו והעדיף לצדד באשתו במקום באלוהים (בראשית ג׳:1–6; טימותיאוס א׳. ב׳:14).
בצדק גורשו המורדים מגן עדן, ומאז ואילך היה עליהם להיאבק על מנת להתקיים. עד עצם היום הזה, יהוה מרשה לשטן לשלוט על האנושות החוטאת, מה שממחיש את ההשלכות הנובעות מאי־ציות לאלוהים. ההיסטוריה הוכיחה שקצרה ידה של האנושות מלהביא גן עדן עלי אדמות (ירמיהו י׳:23). גדולה מזו, אי־תלות באלוהים הולידה צרות צרורות, ובכללן עוני (קהלת ח׳:9).
ואולם, העניים לא נותרו חסרי אונים בעולם גדוש בעיות זה. יש במקרא, דבר־אלוהים שנכתב בהשראה, הדרכה טובה עבורם.
”אל תדאגו”
כאשר דיבר בפני קהל מאזינים גדול, שכלל גם נזקקים רבים, אמר ישוע: ”הביטו אל עוף השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמים מכלכל אותם. הלוא אתם חשובים יותר מהם. ... לכן אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:26–33).
העני אינו צריך לגנוב (משלי ו׳:30, 31). אם יציב את אלוהים במקום הראשון בחייו, צרכיו יסופקו. ראה את המקרה של טוקיסו, אדם מלסוטְהו שבדרום יבשת אפריקה. ב־1998 נכנסו צבאות זרים ללסוטהו כדי לדכא מרד נגד הממשלה. בעקבות המאבקים נבזזו חנויות, אנשים איבדו את מקום עבודתם והיה מחסור חמור במזון.
טוקיסו התגורר בשכונה הענייה ביותר בבירה. רבים משכניו בזזו חנויות כדי לשרוד. כאשר חזר טוקיסו לדירת החדר שלו גילה שיש למאסאסו, האישה עימה התגורר, מצרכי מזון רבים שאותם בזזה. ”תוציאי את הדברים האלה החוצה”, אמר לה טוקיסו והסביר שמעשה גניבה נוגד את חוק אלוהים. מאסאסו שמעה בקולו. השכנים לעגו להם ולקחו מהם את המזון הגנוב.
טוקיסו נקט בעמדה זו בעקבות מה שלמד מהמקרא עם עדי־יהוה. האם משום שציית לחוק אלוהים נותר רעב ללחם? לא. כעבור זמן לא רב הזקנים של קהילת עדי־יהוה שבה נכח טוקיסו יצרו איתו קשר והביאו לו מצרכי מזון. למעשה, עדי־יהוה המתגוררים בדרום אפריקה השכנה שלחו יותר משני טון אספקות סיוע לאחיהם ואחיותיהם המשיחיים בלסוטהו. מאסאסו התרשמה מצייתנותו של טוקיסו לאלוהים ומהסיוע האוהב שהגישה הקהילה. גם היא החלה ללמוד את המקרא. בסופו של דבר, הם נישאו כחוק ולפיכך היו כשירים להיטבל כעדי־יהוה. הם עדיין משרתים את אלוהים בנאמנות.
יהוה אלוהים דואג לעניים. (ראה המסגרת, ”העניים מנקודת מבטו של אלוהים”.) באהבתו סיפק אלוהים אמצעים כדי לעזור לאנשים כמו טוקיסו ומאסאסו ללמוד עליו יותר. כמו כן, הוא מספק בדברו עצות מעשיות לחיי היום־יום.
עזרה מעשית
עדי־יהוה משתדלים תמיד לחקות את דאגתו של אלוהים כלפי העניים (גלטים ב׳:10). פעמים רבות, כאשר אסון ניחת בארץ מסוימת ומשיחיים נפגעים, נערכים סידורים להעניק סיוע נחוץ. חשוב מכך, העדים מגלים דאגה לצרכים הרוחניים של הכול, כולל העניים (מתי ט׳:36–38). במהלך 60 השנים האחרונות, אלפי משרתי אלוהים שעברו הכשרה התנדבו לשרת כשליחים בארצות זרות. לדוגמה, היו אלה זוג שליחים מפינלנד שבזכות העובדה שלמדו את השפה הססותו יכלו ללמד את טוקיסו ואת מאסאסו להפוך לתלמידי ישוע (מתי כ״ח:19, 20). פעמים רבות, השירות כשליחים כורך בחובו ויתור על חיי נוחות בארצות שפע ומעבר לארצות עניות.
גניבה על מנת להתקיים אינה בבחינת אופציה למשיחיים. תחת זאת, יש להם אמונה ביכולתו של יהוה אלוהים לכלכל אותם (עברים י״ג:5, 6). דרך אחת שיהוה דואג למשרתיו היא באמצעות ארגון חובק עולם המורכב מאנשים שעובדים אותו ודואגים זה לזה.
דרך נוספת שיהוה עוזר לעניים היא בדמות עצות מעשיות שהוא מספק להם לחיי היום־יום. לדוגמה, המקרא מצווה: ”הגונב אל יוסיף לגנוב, כי אם יעמול ובידיו יעשה את הטוב כדי שיוכל לתת למי ששרוי במחסור” (אפסים ד׳:28). מובטלים רבים הצליחו לדאוג למחסורם בעבודות קשות כגון, שתילה וטיפול בגינת ירק. המקרא גם עוזר לדלים לחסוך כסף בכך שהוא מלמד אותם להימנע מהרגלים שליליים, כמו שתייה לשוכרה (אפסים ה׳:18).
עולם ללא עוני — מתי?
המקרא מצביע על כך שאנו חיים ב’אחרית ימיו’ של שלטון השטן (טימותיאוס ב׳. ג׳:1). קרוב היום שבו ישלח יהוה אלוהים את ישוע המשיח לשפוט את האנושות. מה יקרה באותה העת? ישוע ענה על כך באחד ממשליו. הוא אמר: ”כאשר יבוא בן־האדם בכבודו וכל המלאכים איתו, ישב על כיסא כבודו ויאספו לפניו כל הגויים. אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את הכבשים מן העיזים ויציב את הכבשים לימינו ואת העיזים לשמאלו” (מתי כ״ה:31–33).
הכבשים במשל זה הם אנשים הנכנעים למלכותו של ישוע. ישוע דימה אותם לצאן משום שהן הולכות אחריו כרועה שלהן (יוחנן י׳:16). דמויי כבש אלו יזכו לחיים תחת שלטונו המושלם של ישוע. יהיו אלה חיים מאושרים בעולם חדש שלא ישכון בו עוני. אנשים דמויי עיזים, הדוחים את שלטונו של ישוע, יושמדו לעד (מתי כ״ה:46).
מלכות אלוהים תביא קץ לרֶשע. באותה העת יהיה העוני נחלת העבר. במקום זאת, תיושב הארץ באנשים שיאהבו איש את רעהו וידאגו זה לזה. עולם חדש אינו נמנע המציאות וראיה לכך היא אחוות האחים הבינלאומית השוררת בקרב עדי־יהוה, שכן ישוע אמר: ”בזאת ידעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:35).
[תיבה/תמונות בעמודים 6, 7]
העניים מנקודת מבטו של אלוהים
המקרא מתאר את בורא האדם כ”נותן לחם לרעבים” (תהלים קמ״ו:7). הוא מכיל יותר ממאה פסוקים המדגישים את דאגתו של אלוהים כלפי העניים.
לדוגמה, כאשר נתן יהוה את תורתו לבני ישראל, הוא ציווה על עובדי האדמה לא לקצור את פאות שדותיהם עד תום. אסור היה להם ללקט את הפירות שנותרו ולחזור ולבדוק פעם נוספת את עצי הזית או הגפן. חוקים אלה היו אמצעים אוהבים למען הגרים, היתומים, האלמנות ונזקקים אחרים (ויקרא י״ט:9, 10; דברים כ״ד:19–21).
יותר מכך, אלוהים ציווה על עם ישראל: ”כל אלמנה ויתום לא תענון. אם עַנֵּה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו; וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים” (שמות כ״ב:21–23). למרבה הצער, רבים מאמידי העם התעלמו ממילים אלה. בגלל מעשי עוולה אלה ואחרים, נתן יהוה אלוהים לבני ישראל מספר אזהרות דרך נביאיו (ישעיהו י׳:1, 2; ירמיהו ה׳:28; עמוס ד׳:1–3). בסופו של דבר, אלוהים נתן בידי האשורים ואחר כך בידי הבבלים את ארצם של בני ישראל. רבים מהעם נהרגו והניצולים נשבו ונלקחו לארצות נכר.
בנו אהובו של אלוהים, ישוע המשיח, שיקף את דאגתו ואהבתו של אביו כלפי העניים. בהסבירו את מטרת שירותו, אמר ישוע: ”רוח אדוני עליי, יען משח אותי לבשר ענווים [עניים]” (לוקס ד׳:18). אין משמע הדבר שישוע הגביל את שירותו אך ורק לעניים. הוא הגיש עזרה אוהבת גם לעשירים. אולם בעשותו כן ביטא ישוע פעמים רבות את דאגתו כלפי העניים. לדוגמה, הנה עצה שיעץ לנכבד עשיר: ”מכור את כל אשר לך וחלק לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים; אחר כך בוא ולך אחריי” (לוקס י״ד:1, 12–14; י״ח:18, 22; י״ט:1–10).
ליהוה אלוהים ולבנו אכפת מאוד מהעניים (מרקוס י״ב:41–44; יעקב ב׳:1–6). כדי להמחיש את דאגתו לאביונים, יהוה שומר בזכרונו מיליוני עניים שמתו. כל אותם אנשים יוקמו לתחייה לעולם חדש שלא יהיה בו עוני (מעשי השליחים כ״ד:15).
[תמונות]
אגודת האחים הבינלאומית של עדי־יהוה ממחישה שעולם חדש אינו נמנע המציאות
[תמונה בעמוד 5]
טוקיסו ומאסאסו עם השליח שלימד את טוקיסו את המקרא
[תמונה בעמוד 5]
מאסאסו בפתח ביתה עם השליחה שלימדה אותה את המקרא