האם למישהו באמת אכפת ממני?
האם חשת פעם בודד וחסר ישע והרגשת שאף אחד אינו מבין באמת את הבעיות שעימן אתה מתמודד? וגם אם היו שידעו עם מה אתה מתמודד, חשת שלא ממש אכפת להם.
כאשר צצות בעיות, עשויים חיינו להיראות כסערה שלעולם לא תישוך. לפעמים אנו אף עלולים לחשוב שהחוויות שאנו חווים כה קשות וכה לא־צודקות שאיננו יכולים לשאתן עוד. זוהי בדרך כלל התחושה הנוצרת בעקבות טראומות רגשיות, דיכאון, תאונות ההופכות את האדם לשבר כלי, מחלות כרוניות או דברים דומים. אנו עשויים לחוש חסרי אונים ומיואשים ולתהות היכן נוכל למצוא נחמה. האם למישהו באמת אכפת?
ל”אלוהי כל נחמה” אכפת
אלוהים מתואר במקרא כ”אב הרחמים ואלוהי כל נחמה” (קורינתים ב׳. א׳:3). יהוה אלוהים יודע שאנו זקוקים לנחמה. המקרא משתמש כמאה פעם בשורש נח”מ, על הטיותיו ונגזרותיו השונות, ומבטיחנו שאלוהים לא רק מבין את בעיותינו אלא אף חפץ לנחמנו. ידיעה זו משכנעת אותנו שגם אם נדמה לנו שאחרים אינם רואים או אינם מבינים את הבעיות שלנו או אדישים אליהן, ליהוה אלוהים כן אכפת.
העובדה שיהוה דואג לכל אדם כפרט עולה בבירור מכתבי־הקודש. המקרא אומר: ”בכל מקום עיני יהוה צופות רעים וטובים” (משלי ט״ו:3). בדומה לכך, אנו קוראים באיוב ל״ד:21: ”עיניו על דרכי איש, וכל צעדיו יראה”. יהוה רואה את מעשינו — אם רעים ואם טובים — ומודע לנסיבותינו, ובכוחו להגיב כראוי בעיניו. מסקנה זו מתאשרת בדברים שאמר חנני הרואה לאסא מלך יהודה: ”יהוה, עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם [להפגין את כוחו למען מי ש]לבבם שלם אליו” (דברי הימים ב׳. ט״ז:7, 9).
יהוה צופה בנו מסיבה נוספת. ישוע מסביר: ”אין איש יכול לבוא אליי אלא אם כן ימשוך אותו האב אשר שלחני” (יוחנן ו׳:44). ליהוה אכפת במידה כזו שהוא בוחן את לב האדם כדי לראות אם הוא נוטה אליו. אם כן, הוא יכול לעזור לו בדרכים מדהימות. לדוגמה, אישה ברפובליקה הדומיניקנית אושפזה בבית־חולים כדי לעבור ניתוח לטיפול בסרטן. היא ביקשה מאלוהים בתחנונים שיעזור לה למצוא את דת האמת. בדיוק באותו רגע הביא לה בעלה את החוברת מה אלוהים דורש מאיתנו?a שקיבל באותו בוקר מאחד מעדי־יהוה שביקר בביתו. האישה קראה את החוברת והבינה שאלוהים ענה לתפילתה. היא הסכימה לקבל שיעורי מקרא מן העדים, ובתוך פחות משישה חודשים הקדישה את חייה לאלוהים ונטבלה.
בספר תהלים אנו מוצאים ביטויים מחממי לב רבים שנכתבו בידי משוררים עברים קדומים, כגון דוד המלך, המתארים את דאגתו ואהבתו של יהוה כלפי עובדיו. בתהלים נ״ו:9 אנו קוראים על תחינתו של המלך דוד לאלוהים: ”שימה דמעתי בנֹאדך. הלוא בספרתֶך?” כלומר, כל דמעותיי רשומות בספרך. כפי שניתן לראות בדוגמה זו, דוד ידע שיהוה היה ער לא רק לסבלו, אלא גם להשפעה שהייתה לכך על רגשותיו. יהוה היה מודע לכאבו של דוד וזכר מה עבר עליו מבחינה רגשית ומה גרם לו לבכות. בוראנו אכן שם לב לאנשים ש”לבבם שלם אליו” המשתדלים לעשות את רצונו.
קטע נוסף במקרא המתאר את דאגתו ואהבתו של אלוהים הוא מזמור כ״ג המפורסם. מילות הפתיחה משוות את אלוהים לרועה אוהב: ”יהוה רועי. לא אחסר”. רועה צאן דואג לכל אחד ואחד מכבשיו, ומעניק שם לכל כבש וכבש. מדי יום הוא לוקח אליו כל אחד מכבשיו, מלטף אותו באהבה ובודק אם הוא נחבל או נפצע. אם הרועה מוצא פצעים, הוא מושח אותם בשמן או במשחה כדי להחיש את הגלדתם. אם יתברר שהכבש חולה, הרועה יצטרך אולי לתחוב בכוח תרופה לגרונו ולעזור לו לעמוד על רגליו כדי שהוא לא ירבץ וימות. זוהי בהחלט דוגמה יפה הממחישה כיצד דואג יהוה לדורשיו.
תפילות ותחיית המתים — הוכחות שליהוה אכפת
מזמור זה ומזמורים יפים אחרים אינם מתועדים במקרא רק כדי שנקרא אותם להנאתנו. הם מראים לנו כיצד עובדי אלוהים נאמנים בעבר שפכו את ליבם בפני יהוה וביקשו את עזרתו, וכיצד הם ביטאו את הכרת תודתם על הדרכותיו ועל ברכותיו. ביטויים אלה ממחישים בבירור שאותם משרתי אלוהים קדומים האמינו בלב שלם שאלוהים דואג להם. אם נקרא את דבריהם שיצאו מן הלב ונהרהר בהם, עשוי הדבר לעזור לנו לחוש רגשות דומים כלפי אלוהים. הזכות המיוחדת להתפלל אליו היא מן ההוכחות המשכנעות לכך שלאלוהים אכפת מאיתנו.
אלא שלפעמים אנחנו כל כך שקועים בבעיה כלשהי, שאיננו יודעים אפילו כיצד להתפלל על כך. האם במקרה כזה יהוה אינו מודע לסבלותינו? הכתוב ברומים ח׳:26 משיב על כך: ”הרוח עוזרת לנו בחולשותינו, כי אין אנו יודעים להתפלל כראוי. ואולם הרוח עצמה מפגיעה בעדנו באנחות עמוקות ממילים”. מפסוק זה אנו למדים שתפילותיהם של משרתי אלוהים שנכתבו בעבר בהשראת אלוהים עשויות לשקף את תחושותינו אנו ולהגיע לאוזני יהוה ה”שומע תפילה” (תהלים ס״ה:3).
תקוות התחייה היא הוכחה משכנעת נוספת לכך שאלוהים דואג לכל אחד ואחד כפרט. ישוע המשיח אמר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של ישוע] ויצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). המילה היוונית המתורגמת כאן ל”קבר” נגזרת מהפועל היווני שמשמעו ”להזכיר”. הרעיון הוא שאלוהים זוכר את קורות חייו של המת.
צא וחשוב: כדי להקים אדם לתחייה צריך אלוהים לדעת את כל מה שניתן לדעת עליו, כולל מראהו, תכונותיו המולדות והנרכשות וכל זכרונותיו (מרקוס י׳:27). גם בחלוף אלפי שנים זכרו של אותו אדם אינו נמוג מזכרונו של אלוהים (איוב י״ד:13–15; לוקס כ׳:38). אלוהים זוכר עד הפרט האחרון מיליארדי אנשים שמתו — הוכחה ניצחת לכך שהוא דואג לנו כיחידים!
יהוה נותן גמול
מה עלינו לעשות כדי ליהנות מאהבתו ודאגתו של אלוהים? בראש ובראשונה עלינו להראות שאנו בוטחים בו ומצייתים לו ולהוכיח שאנו מאמינים בו. השליח פאולוס מצביע על הקשר בין אמונה ובין האפשרות ליהנות מדאגתו של אלוהים. הוא כתב: ”בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
שים לב שהאמונה הרצויה בעיני אלוהים כרוכה בשני היבטים. ראשית, אנחנו חייבים ”להאמין שהוא קיים” ושהוא ריבוננו ולכן ראוי שנציית לו ונעבוד אותו. שנית, אנו חייבים להאמין שהוא ”נותן גמול לדורשיו”. אמונה אמיתית טומנת בחובה את ההכרה בכך שאלוהים רוצה ברווחתם של כל החפצים בלב שלם לעשות את רצונו ושהוא גומל להם. אם תלמד את דבר־אלוהים ותתרועע עם מי שמצייתים לאלוהים, תוכל גם אתה לפתח את האמונה המזכה את בעליה בגמול ובדאגה ואהבה מצד אלוהים.
רבים כיום מאמינים שאלוהים אדיש למעשי האדם. אבל כפי שראינו, המקרא מראה בבירור שאלוהים בהחלט דואג למי שמגלים אמונה אמיתית בו. גם אם החיים כיום רוויים מצוקות, דאגות, אכזבות וכאב, אל לנו להתייאש. ליהוה אלוהים כן אכפת מאיתנו. למעשה, ברוב אהבתו הוא מזמין אותנו לפנות אליו ולבקש את תמיכתו. ”השלך על יהוה יהבך [משאך] והוא יכלכלך”, אומר משורר התהלים. ”לא ייתן לעולם מוט [להתמוטט] לצדיק” (תהלים נ״ה:23).
[הערת שוליים]
a יצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה/תמונה בעמוד 29]
פסוקים שיגבירו בך את הביטחון שאלוהים דואג לך ואוהב אותך
”יהוה, עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו” (דברי הימים ב׳. ט״ז:9).
”שימה דמעתי בנֹאדך. הלוא בספרתך?” (תהלים נ״ו:9).
”יהוה רועי. לא אחסר” (תהלים כ״ג:1).
”שומע תפילה, עדיך כל בשר יבואו” (תהלים ס״ה:3).
”תקרא ואנוכי אענך. למעשה ידיך תכסוף” (איוב י״ד:15).
”כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
”השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך. לא ייתן לעולם מוט לצדיק” (תהלים נ״ה:23).