זכור את בוראיך!
”זכור את בוראיך... עד אשר לא יבואו ימי הרעה” (קהלת י״ב:1).
1. כיצד צריכים צעירים המוקדשים לאלוהים לנצל את נעוריהם ואת כוחם?
יהוה נותן למשרתיו את הכוח לעשות את רצונו, יהא גילם אשר יהא (ישעיהו מ׳:28–31). צעירים המוקדשים לאלוהים צריכים במיוחד לנצל את נעוריהם ואת כוחם בתבונה. זו הסיבה שהם שועים לעצת ”קהלת”, שלמה מלך ישראל, אשר אמר: ”וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר: ’אין לי בהם חפץ’” (קהלת א׳:1; י״ב:1).
2. מה על ילדיהם של משיחיים מוקדשים לעשות?
2 הקריאה מצד שלמה לזכור את הבורא בשנות הנעורים הופנתה תחילה לצעירים ולצעירות מקרב עם ישראל. הם נולדו לאומה שהיתה מוקדשת ליהוה. אך מה באשר לילדיהם של משיחיים מוקדשים כיום? גם עליהם, כמובן, לזכור את בוראם. אם יעשו כן, יסבו לו כבוד ויועילו לעצמם (ישעיהו מ״ח:17, 18).
דוגמאות טובות מן העבר
3. איזו דוגמה הציבו יוסף, שמואל ודוד?
3 צעירים רבים במקרא הציבו דוגמה טובה כמי שזכרו את בוראם. עוד מנעוריו זכר יוסף בן יעקב את בוראו. כשניסתה אשת פוטיפר לפתות אותו לקיים עימה יחסי־מין לא־מוסריים, סירב בתוקף ואמר: ”איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוהים?” (בראשית ל״ט:9) שמואל משבט לוי זכר את בוראו בילדותו ובמשך כל חייו (שמואל א׳. א׳:22–28; ב׳:18; ג׳:1–5). דוד מבית־לחם לא שכח את בוראו בשנות נעוריו. ביטחונו באלוהים בלט כשהתייצב בפני הענק הפלישתי גולית והכריז: ”אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנוכי בא אליך בשם יהוה צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חירפת. היום הזה יסגֶרך יהוה בידי, והכיתיך והסירותי את ראשך מעליך... ויֵדעו כל הארץ כי יש אלוהים לישראל, ויֵדעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה, כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו”. עד מהרה נהרג גולית, והפלישתים נסו על נפשם (שמואל א׳. י״ז:45–51).
4. (א) כיצד הוכיחו נערה ישראלית שבויה בארם והמלך הצעיר יאשיהו שהם זוכרים את בוראם? (ב) כיצד הוכיח ישוע בגיל 12 שהוא זוכר את בוראו?
4 צעירה נוספת שזכרה את בוראה היתה נערה ישראלית שבויה. היא פנתה לאשת נעמן, שר צבא ארם, ועדותה היפה דחקה בו ללכת לנביא אלוהים. נעמן נרפא מצרעתו והחל לעבוד את יהוה (מלכים ב׳. ה׳:1–19). המלך הצעיר יאשיהו קידם באומץ לב את עבודת יהוה הטהורה (מלכים ב׳. כ״ב:1 עד כ״ג:25). והדוגמה הנעלה מכל לאדם שזכר את בוראו עוד משחר ילדותו היא דוגמתו של ישוע מנצרת. ראה מה קרה במלאות לו 12 שנים. הוריו לקחו אותו לירושלים לרגל הפסח. בדרכם חזרה שמו לב שישוע לא נמצא איתם, ולכן חזרו לירושלים לחפש אותו. לאחר שלושה ימים מצאוהו במקדש דן בסוגיות מקראיות עם המורים. בתגובה לדאגה שהביעה אמו, שאל ישוע: ”למה חיפשתם אותי? האם לא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי?” (לוקס ב׳:49) היה זה לתועלתו של ישוע לרכוש ידע בעל ערך רוחני במקדש, ב’בית אביו’. כיום, אולם־המלכות של עדי־יהוה הוא מקום נהדר לרכוש ידע מדויק על בוראנו האדיר.
זכור את יהוה כעת!
5. כיצד היית מבטא במילים שלך את מה שאמר שלמה בספר קהלת י״ב:1?
5 אדם החפץ לעבוד את יהוה בלב ובנפש ישרת את אלוהים מוקדם ככל האפשר ולמשך כל חייו. איזה עתיד צפוי לאדם שאינו זוכר את בוראו בימי נעוריו? בהשראת אלוהים אומר קהלת: ”וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר: ’אין לי בהם חפץ’” (קהלת י״ב:1).
6. מניין לנו ששמעון וחנה הקשישים זכרו את בוראם?
6 איש אינו נהנה מימי הזקנה הרעים. עם זאת, קשישים הזוכרים את בוראם מאושרים. למשל, שמעון הזקן לקח את ישוע התינוק בזרועותיו בבית המקדש והכריז בשמחה: ”ועתה, אדני, פטור נא את עבדך בשלום, כאשר דיברת, כי ראו עיניי את ישועתך אשר הכינות לעיני כל העמים: אור להאיר לגויים ותפארת ישראל עמך” (לוקס ב׳:25–32). גם חנה בת ה־84 זכרה את בוראה. היא לא עזבה את המקדש ונכחה במקום כשהובא לשם ישוע התינוק. ”באותה שעה באה והודתה לאלוהים ודיברה על הילד באוזני כל המחכים לגאולה בירושלים” (לוקס ב׳:36–38).
7. מה מצבם של עדי־יהוה אשר מגיעים לגיל זקנה ועודם משרתים את אלוהים?
7 עדי־יהוה שמגיעים לגיל זקנה ועודם משרתים את אלוהים אולי סובלים מן המכאובים והמגבלות הנלווים לגילם המתקדם, אך הם מאושרים, ואנו מוקירים את שירותם הנאמן. ”חדוות יהוה” שוכנת בלבם מפני שהם יודעים כי אלוהים פקד את העולם בכוחו האדיר ומינה את ישוע המשיח למלך שמימי רב עוצמה (נחמיה ח׳:10). זה הזמן שהצעירים והקשישים ישימו לב לקריאה: ”בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים, יהללו את שם יהוה, כי נשגב שמו לבדו. הודוֹ על ארץ ושמים” (תהלים קמ״ח:12, 13).
8, 9. (א) עבור מי ימי הזקנה הרעים אינם מהנים, ומדוע? (ב) מה פשר הכתוב בקהלת י״ב:2?
8 ימי הזקנה הרעים אינם ימים מהנים — ואולי אף מצערים מאוד — עבור כל מי שאינם חושבים על בוראם ושאינם מבינים את מטרותיו הנהדרות. אין להם הבנה רוחנית שיכולה להוות משקל נגד לקשיי הזקנה ולצרות הפוקדות את האנושות מאז הושלך השטן מן השמים (ההתגלות י״ב:7–12). ולכן, קהלת מפציר בנו לזכור את בוראנו ”עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, ושבו העבים, אחר הגשם” (קהלת י״ב:2). מה פשר המילים האלו?
9 שלמה מדמה את ימי הנעורים לקיץ הארץ־ישראלי שבו השמש, הירח והכוכבים מאירים בשמים נקיים מעננים. במצב כזה הכל נראה ברור. בזקנה, לעומת זאת, ימי האדם הם כעונת החורף הקרה והגשומה, והצרות ניחתות בזו אחר זו כגשם זלעפות (איוב י״ד:1). מה עצוב הוא להכיר את הבורא בעונת הקיץ של החיים ולהחליט שלא לשרת אותו! בזקנה המשולה לעונת החורף הכל נראה קודר יותר, בייחוד למי שהחמיצו הזדמנויות לשרת את יהוה בצעירותם בשל רדיפה אחר הבלים. בכל אופן, יהא גילנו אשר יהא, הבה ’נמלא אחר יהוה’ כפי שעשה כלב בן יפונה, שותפו הנאמן של משה הנביא (יהושע י״ד:6–9).
אותותיו של הגיל המתקדם
10. מה מסמלים (א) ”שומרי הבית”? (ב) ”אנשי החיל”?
10 אחר כך הצביע שלמה על הקשיים הנוצרים ”ביום שיזועו שומרי הבית, והתעוותו אנשי החיל, ובטלו הטוחנות כי מִעֵטו, וחשכו הרואות בארובות” (קהלת י״ב:3). ה”בית” הוא גוף האדם (מתי י״ב:43–45; קורינתים ב׳. ה׳:1–8). ”שומרי הבית” הם הזרועות והידיים המגינות על הגוף ומספקות את צרכיו. בזקנה רועדות הידיים מחולשה, מעצבנות או משיתוק. ”אנשי החיל” — הרגליים — אינם עמודי תווך איתנים כבעבר. הרגליים נחלשות ומתעוותות עד כי כפות הרגליים פשוט נגררות. למרות זאת, האינך שמח לראות באסיפות הקהילה את אחיך לאמונה הקשישים?
11. מי הן, בלשון המשל, ”הטוחנות” ו”הרואות בארובות”?
11 ”ובטלו הטוחנות כי מִעֵטו” — מה הכוונה? השיניים נרקבות או נושרות, ובפה נשארות אך מעט שיניים אם בכלל. קשה לטחון מזון מוצק ואולי גם בלתי אפשרי. ”הרואות בארובות” — העיניים יחד עם היכולת השכלית לראות — רואות במעורפל או נעשות חשוכות לגמרי.
12. (א) מה הכוונה ”וסוגרו דלתיים בשוּק”? (ב) מה דעתך על מכריזי המלכות הקשישים?
12 קהלת מוסיף ואומר: ”וסוגרו דלתיים בשוּק, בשפל קול הטחנה, ויקום לקול הציפור, ויִשַחו כל בנות השיר” (קהלת י״ב:4). שתי דלתות הפה — השפתיים — אינן נפתחות עוד לרווחה או אינן נפתחות כלל כדי להביע את אשר ב’ביתם’ או בגופם של הקשישים אשר אינם משרתים את אלוהים. שום דבר אינו יוצא ל”שוּק”, כלומר, לרחוב החיים הציבוריים. אך מה באשר למבשרי המלכות הנלהבים מקרב הקשישים? (איוב מ״א:16) הם אולי הולכים לאט מבית לבית וייתכן שלחלקם קשה להתבטא, אבל אין ספק שהם מהללי יה! (תהלים קי״ג:1).
13. אילו עוד בעיות הקשורות לזִקנה מתאר קהלת, אבל מה ניתן לומר על המשיחיים הקשישים?
13 קול הטחנה דועך שכן המזון נטחן בין חניכיים חסרי שיניים. שְנת הזקן שינה קלה היא, וגם קול חלש כציוץ הציפור עלול להעירו משנתו. מעטים השירים הבוקעים מפיו, ורפה הנעימה היוצאת מגרונו. ”כל בנות השיר” — צלילי הנגינה — שׁחות, כלומר נשמעות חלש באוזניו. אלא שהקשישים המשוחים ועמיתיהם, שחלקם גם כן לא כל כך צעירים, נושאים קולם בשירי הלל לאלוהים באסיפות הקהילה. עד כמה שמחים אנו לעמוד לצדם בקהילה ולפאר יחד עימם את יהוה! (תהלים קמ״ט:1).
14. אילו פחדים אוחזים בקשישים?
14 מה עצוב חלקם של הקשישים, ובייחוד אלה אשר שכחו את בוראם! עוד אמר קהלת: ”גם מגבוה יִרָאו, וחתחתים בדרך. ויָנֵאץ [יוציא ניצנים] השקד, ויסתבל החגב, ותפר האביונה, כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים” (קהלת י״ב:5). קשישים רבים העומדים בראש גרם מדרגות מפחדים שמא יפלו. לעתים די שיביטו מעלה אל פסגת דבר גבוה וראשם יסתחרר. כשעליהם לצאת אל הרחובות ההומים, אימה אוחזת בהם מפני החתחתים בדרך. הם חוששים שייפצעו או שיותקפו בידי גנבים.
15. מה משמע הדבר ש”ינאץ השקד”, וכיצד ’מסתבל’ החגב?
15 שערות הזקן מאפירות ואחר כך מלבינות כשלג כניצני עץ השקד. שיער השיבה נושר כפרחיו הלבנים של העץ. בעודו ’מסתבל’, כלומר, הולך בכבדות, גבו שפוף וזרועותיו שמוטות או ידיו שעונות על מותניו ומרפקיו מכופפים מעלה, דומה הזקן לחגב. ואולם, אם יש מאיתנו שנראים כך, ידעו נא הכל שאנו צבא הארבה הנמרץ והמהיר של יהוה! (ראה המצפה מ־1 במאי 1998, עמודים 8–13.)
16. (א) מה כוונת המילים ”ותפר האביונה”? (ב) מהו ”בית עולמו” של האדם, ומה מעיד על מותו הקרֵב של הקשיש?
16 הזקן מאבד את תיאבונו, גם אם המזון המונח לפניו טעים כאביונה (פרי שיח הצלף). פירות אלו משמשים זה זמן רב לגירוי התיאבון. כשנאמר ”ותפר האביונה” הכוונה היא שתיאבונו של הקשיש פוחת, ואפילו פרי זה אינו מצליח לעורר בו את הרצון לאכול. כל אלו מעידים שהוא הולך ומתקרב ל”בית עולמו”, אל הקבר. זה יהיה ביתו לעולמים אם לא זכר את בוראו ואם עשה את הרע במידה כזו שאלוהים לא יזכור אותו בתחיית המתים. מותו קרֵב, ועל כך מעידים קולות העצב ואנחות המחאה הבוקעים מדלתות פיו של הקשיש.
17. באיזה מובן יֵרָתֵק ”חבל הכסף” ומה מסמלת אולי ”גולת הזהב”?
17 הכתוב מאיץ בנו לזכור את בוראנו ”עד אשר לא יֵרָתֵק חבל הכסף, ותרוץ [תישבר] גולת הזהב, ותִשָבֶר כד על המבוע [מעיין] ונרוץ הגלגל אל הבור” (קהלת י״ב:6). ייתכן ש”חבל הכסף” הוא חוט השדרה. נזק בלתי הפיך במסלול דחפים זה אל המוח סופו מוות. ”גולת [קערה] הזהב” היא אולי המוח, הנתון בגולגולת דמויית קערה, ואליו מחובר חוט השדרה. הזהב הוא סמל לדבר יקר, ואכן כאשר המוח ’נרצץ’, כלומר מפסיק לתפקד, התוצאה היא מוות.
18. מהו, בלשון המשל, ה”כד על המבוע”, ומה קורה כשהוא נשבר?
18 ה”כד על המבוע” הוא הלב שקולט את הדם ומזרים אותו לכל חלקי הגוף. במוות משול הלב לכד שבור המנופץ סמוך למעיין, משום שאין הוא מסוגל עוד לשאוב, להכיל ולדחוק את הדם החיוני להזנת הגוף ולריענונו. הגלגל הרצוץ של בור המים חדל להסתובב, ומפסיק את זרימת הדם מכלכל החיים. כך גילה יהוה לשלמה על מחזור הדם זמן רב לפני שהרופא בן המאה ה־17, ויליאם הארווי, הוכיח שהדם זורם במחזוריות.
19. כיצד מתייחס הכתוב בקהלת י״ב:7 למוות?
19 קהלת הוסיף: ”וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנהּ” (קהלת י״ב:7). אחרי שה”גלגל” נשבר, שב גוף האדם, שנברא במקור מעפר האדמה, אל העפר (בראשית ב׳:7; ג׳:19). הנפש מתה מפני שהרוח, או כוח החיים שנתן אלוהים, שבה אל הבורא (יחזקאל י״ח:4, 20; יעקב ב׳: 26).
מה צופן העתיד לזוכרים את בוראם?
20. מה ביקש משה בתפילתו שבתהלים צ׳:12?
20 ביעילות מרובה הראה שלמה עד כמה חשוב לזכור את בוראנו. אין ספק שלזוכרים את יהוה ולעושים את רצונו בכל הלב צופן העתיד דבר טוב בהרבה מחיים קצרים ושבעי רוגז. גישתם, בין שהם צעירים או זקנים, היא כגישתו של משה אשר התפלל: ”למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חוכמה”. נביאו העניו של אלוהים רצה בכל מאודו שיהוה יודיע, כלומר, ילמד אותו ואת עם ישראל כיצד להוקיר בחוכמה את ’ימי שנותיהם’ ולנצל אותם כרצוי בעיני אלוהים (תהלים צ׳:10, 12).
21. מה עלינו לעשות כדי למנות ימינו בצורה שתסב כבוד ליהוה?
21 במיוחד בני הנוער המשיחיים צריכים להיות נחושים בדעתם לשעות לעצתו של קהלת לזכור את בוראם. מה נפלאות ההזדמנויות שיש להם בעבודת אלוהים! יהא גילנו אשר יהא, אם נלמד למנות ימינו בצורה שתסב כבוד ליהוה ב”עת קץ” זו, נוכל להמשיך למנותם לעולמי עולמים (דניאל י״ב:4; יוחנן י״ז:3). כמובן, לשם כך עלינו לזכור את בוראנו, וגם למלא את כל חובתנו אליו.
מהי תשובתך?
◻ מדוע מפציר הכתוב בצעירים לזכור את בוראם?
◻ הבא דוגמאות מקראיות של אנשים אשר זכרו את בוראם.
◻ ציין חלק מאותות הזקנה שתיאר שלמה.
◻ מה צופן העתיד לכל הזוכרים את יהוה?
[תמונות בעמוד 15]
דוד, הנערה הישראלית השבויה, חנה ושמעון זכרו את יהוה
[תמונות בעמוד 16]
עדי־יהוה קשישים עובדים את בוראנו בשמחה