התרחק מאיזור הסכנה!
תפקידם של הוולקנולוגים הוא לערוך תצפיות, לעקוב אחר הסימנים, ובמקרה הצורך להזהיר מפני התפרצות געשית קרובה. (אחרי התפרצותו של הר פוג׳י נאלצה המשטרה להרחיק את הציבור מאיזור הסכנה.) באותו אופן, תלמידי המקרא מבחינים באות ”קץ העולם” ומתרים מפני הסכנה הקרבה ובאה (מתי כ״ד:3).
באותו פרק במקרא, המזהיר מפני השואה הגלובלית הממשמשת ובאה, מובאות ההתפתחויות הצפויות להתרחש קודם לכן: ”גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ויהיו רעב ורעידות אדמה במקומות רבים. ... נביאי שקר יקומו ויתעו רבים, ומאחר שתרבה ההפקרות תתקרר אהבת רבים. ... ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:7–14).
אין צורך להיות פרשני חדשות כדי להבחין, במיוחד מאז 1914, בהתגשמותה הנוכחית של הנבואה. מאה זו היתה עדה לשתי מלחמות עולם, למלחמות אזרחים רבות, לסכסוכים פנימיים ולמאבקים גזעיים ודתיים. המלחמות ואסונות הטבע גררו רעב ומחסור. רעידות האדמה גבו קורבנות רבים. כתות פנאטיות בהנהגת אנשים מפוקפקים צצו כפטריות אחרי הגשם. ריבוי ההפקרות הוביל לחוסר אהבה, ויחסים לבביים בין בני האדם אינם נחלת הכלל.
פעילות ההטפה הכלל־עולמית, היבט נוסף של האות, מתבצעת בוודאות. בעמוד השער שבכתב־העת שבידך מתנוססת הכותרת ”מכריז על מלכות יהוה”. חוברת המצפה היוצאת לאור ב־132 שפות וביותר מ־22 מיליון עותקים היא כלי עזר עיקרי המשמש את מכריזי ’בשורת המלכות’ בכל רחבי העולם. בשורה זו טומנת בחובה את המסר שבורא היקום, יהוה אלוהים, הקים מלכות שמימית אשר תשים קץ לסדר הנוכחי המרושע ותהפוך את כדור־הארץ לגן־עדן. אם כן, האות שלפיו אלוהים עומד לנקוט פעולה גלוי הוא, ושמשתמע מכך שחייהם של האנשים החיים בַּסדר הנוכחי נתונים בסכנה. (השווה טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4; ההתגלות ו׳:1–8.)
יום יהוה הנורא
מה יקרה כשיהוה יוציא לפועל את משפטו? שים לב כיצד מתאר אלוהים בצורה חיה את הצפוי להתרחש: ”ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותימרות עשן. השמש ייהפך לחושך, והירח לדם, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא” (יואל ג׳:3, 4).
יום זה, שיהיה מפחיד והרסני יותר מכל התפרצות געשית או רעידת אדמה, אינו רחוק. צפניה הנביא מנבא: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד. ... ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ; כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ”. ”גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עֶברת יהוה”, אך יש דרך להימלט מן היום הנורא הזה (צפניה א׳:14–18).
צפניה מסביר כיצד ניתן להימלט: ”בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה, בקשו את יהוה כל ענווי הארץ... בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תיסתרו ביום אף יהוה” (צפניה ב׳:2, 3). כדי למצוא מחסה יש ’לבקש את יהוה, לבקש צדק ולבקש ענווה’. מי מבקשים כיום את יהוה?
השם ”יהוה” ודאי מזכיר לך את עדי־יהוה בשל פעילות ההטפה שלהם. אולי אחד מהם נתן לך את החוברת הזו. הם מוכרים כאזרחים מוסריים והגונים. הם משתדלים ללבוש ’אישיות חדשה’, ותכונת הענווה היא אחד ממרכיביה (קולוסים ג׳:8–10, ע״ח). הם עושים כן, לדבריהם, בזכות העובדה שהם לומדים מארגונו הגלוי לעין של יהוה המיוצג על־ידי קהילות עדי־יהוה בעולם כולו. אתה מוזמן לחסות בצילה של אגודת האחים הכלל־עולמית של עדי־יהוה (פטרוס א׳. ה׳:9).
מצא מחסה ללא דיחוי
מי שמבקש את יהוה כדי למצוא מחסה חייב להיות מידידיו. מה כרוך בדבר? המקרא משיב: ”האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים? לפיכך, מי שרוצה להיות ידיד לעולם הופך לאויב אלוהים” (יעקב ד׳:4). כדי להיות ידיד אלוהים, עלינו להשתחרר רגשית מן העולם הרע הנוכחי, שהמרדנות היא אחד ממאפייניו.
המקרא מזהיר: ”אל תאהבו את העולם, אף לא את מה שבעולם. איש אם יאהב את העולם אין בו אהבת האב; כי כל אשר בעולם — תאוות בשרים, תאוות העינים וגאוות הנכסים — לא מן האב הוא כי אם מן העולם. והעולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:15–17). רוב האנשים היום מונעים על־ידי תאווֹת הבשר — תאווה מינית משולחת רסן, רדיפת הון חמדנית ושימוש לרעה בכוח. כל החפץ לצדד ביהוה חייב למותת תאוות אלו (קולוסים ג׳:5–8).
ייתכן שקראת מדי פעם הוצאות שונות מכתב־עת זה, ואולי אתה מסכים עם ההסברים המובאים בו לגבי התגשמות נבואות המקרא. ובכל זאת, אתה מהסס לנקוט צעד נוסף ולהתרועע עם עדי־יהוה. אך האם די לשמוע את האזהרות מפני אסון המתרגש ובא? כמו שקרה בהתפרצותו של הר פוג׳י, יש צורך לפעול בהתאם לאזהרה. זכור שלפחות 15 כתבים וצלמים שחיפשו סקופ איבדו את חייהם. צלם אחד נמצא מת כשאצבעו על כפתור המצלמה. וולקנולוג, שאמר פעם: ”אם אצטרך למות הייתי רוצה שזה יקרה על קצה הר געש”, איבד את חייו בדיוק כפי שאיחל לעצמו. הם כולם היו מסורים לעבודתם ולתחומי התעניינותם. אך הם שילמו בחייהם — מחיר ההתעלמות מאזהרה.
רבים שומעים היום על החלטתו של אלוהים להשמיד את הסדר המרושע ומבחינים, במידה מסוימת, במהימנות האזהרה. ’זה אולי יקרה בסופו של דבר’, הם אומרים, ’אבל לא היום’. נוח להם לדחות את יום יהוה למועד מאוחר יותר, לבל תוסח דעתם מן הדברים שנראים חשובים יותר בעיניהם.
זו היתה הבעיה של ברוך בן נריה. הוא שירת כמזכירו של הנביא ירמיהו, והזהיר באומץ לב את בני ישראל מפני השמדתה הקרבה של ירושלים. אלא שברבות הימים התייגע מן התפקיד שהוטל עליו. על זאת תיקן אותו יהוה: ”ואתה תבקש לך גדולות. אל תבקש”. אסור היה לברוך ’לבקש לו גדולות’ — אולי עושר, גדוּלה או ביטחון כלכלי. היה עליו להתעניין בדבר אחד, לעשות את רצון אלוהים כדי לעזור לבני העם לצדד באלוהים. בתמורה לכך, יקבל את ’נפשו לשלל’ (ירמיהו מ״ה:1–5). במקום ’שנבקש לנו גדולות’ עלינו לבקש את יהוה ואז נינצל.
יותר מתריסר שוטרים וכבאים מתנדבים היו על הר פוג׳י בעת מילוי תפקידם, ונלכדו בזרם הלבה הרותחת. הם ניסו לעזור לאנשים שהיו בסכנה ולהגן עליהם. ניתן להמשילם לאותם גברים ונשים בעלי כוונות טובות המקדישים את כל חייהם לשיפור המצב בעולם. יהיו מניעיהם אציליים ככל שיהיו, ”מעוות לא יוכל לתקון” (קהלת א׳:15). לא ניתן לתקן את הסדר המעוּות. האם מתקבל על הדעת להיות ”ידיד לעולם” ולנסות להציל את הסדר העולמי שאלוהים נחוש להשמידו?
אם ברחת, אל תחזור על עקבותיך
לא די להימלט מן הסדר הנוכחי השרוי בסכנת השמדה. יש גם להישאר במחיצתה של אגודת האחים המוגנת (פטרוס א׳. ב׳:17). אל נשכח את החוואים, שאחרי שהתפנו מן האיזור, שבו כדי לבדוק את שדותיהם. הם, מן הסתם, השתוקקו לחזור לשגרת חייהם ”הנורמלית”. אך למותר לציין שהחלטתם לחזור לא היתה נבונה. אולי זו לא היתה הפעם הראשונה שחצו את הגבול. ייתכן שבתחילה נכנסו לאיזור הסכנה לזמן קצר ושום דבר לא קרה. בפעם השנייה, נשארו זמן רב יותר, ועדיין שום דבר לא קרה. סביר להניח שהתרגלו לחצות את גבול האיזור האסור והעזו להתמהמה בשטח המסוכן.
ישוע המשיח דיבר על מצב דומה שישרור ב”קץ העולם”. הוא אמר: ”כמו שבימים קודם למבול היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו עד שבא המבול וסחף את הכל, כך יהיה גם בואו של בן־האדם” (מתי כ״ד:3, 38, 39).
ישוע הזכיר אכילה, שתייה וחתונות. אין בדברים אלו כשלעצמם כל פסול בעיני יהוה. אז מה היתה הבעיה? בני דורו של נוח ”לא ידעו”, כלומר, לא שמו לב, והיו שקועים בשגרת חייהם הרגילה. בשעת חירום אי אפשר לחיות חיים ”נורמליים”. אם נמלטת או נבדלת מעולם זה שנועד לכיליון, עליך להילחם בדחף לשוב אליו ולנסות להפיק ממנו תועלת כלשהי (קורינתים א׳. ז׳:31). אולי תוכל לשוטט מחוץ לאיזור הביטחון הרוחני ולחזור ללא פגע בלי שאיש ירגיש בכך. אלא שאז אתה עלול לשוב אל העולם ולהישאר בו זמן רב יותר. ובמהרה תפתח את הגישה האומרת: ”הסוף לא יבוא היום”.
חשוב גם על שלושת נהגי המוניות שאיבדו את חייהם בזרם הגעשי שנע במורד ההר בעודם מחכים לכתבים ולצלמים. יש אשר מצטרפים לאלו המעזים לשוב אל העולם. תהא הסיבה משכנעת ככל שתהא, החזרה לאיזור הסכנה אינה שווה את הסיכון.
כל קורבנות ההתפרצות של הר פוג׳י חצו את הגבול ונכנסו לאיזור הסכנה. הם ציפו אומנם שההר יתפרץ ביום מן הימים, אך לא העלו על דעתם שזה יקרה באותו יום. רבים שמבחינים באות קץ העולם מצפים שיום יהוה יבוא מתישהו, אבל לא בקרוב. חלקם אף סבורים שהיום לעולם לא יהיה ”היום”. זוהי גישה מסוכנת.
”יום יהוה כגנב יבוא”, הזהיר השליח פטרוס. עלינו לעמוד על המשמר ו”לחכות לבוא יום האלוהים ולהחיש אותו [במחשבותינו]”. בד בבד, עלינו ’לשקוד להימצא לפניו [לפני אלוהים] בשלום, נקיים ובלא דופי’ (פטרוס ב׳. ג׳:10–14). לאחר קץ הסדר המרושע הנוכחי, צפוי לנו גן־עדן עלי־אדמות תחת מלכות אלוהים. אל נתפתה להיכנס לאיזור הסכנה מכל סיבה שהיא, כי היום שבו נחצה את הגבול חזרה אל העולם עלול להיות יום יהוה.
מצא מחסה בקרב משרתי יהוה והישאר עימם.
[תמונות בעמוד 7]
מצא מחסה בקרב משרתי יהוה והישאר עימם
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]
Iwasa/Sipa Press