מי יימלט ב’עת הצרה’?
”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”. — יואל ג׳:5.
1. על־פי דברי הנביאים דניאל ומלאכי, מה נועד לאפיין את אלה שיינצלו מ’עת הצרה’ הקרבה ובאה?
בהביטו קדימה אל ימינו, כתב הנביא דניאל: ”והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא. ובעת ההיא יימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר”. (דניאל י״ב:1) אכן, מלים משרות נחמה! יהוה יזכור את משרתיו המשביעים את רצונו, כשם שגם מלאכי ג׳:16 הצהיר: ”אז נדברו יראי יהוה איש אל רעהו, ויקשב יהוה וישמע. וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי יהוה ולחושבי שמו”.
2. מה נובע מהחשיבה על שם יהוה?
2 חשיבה על שם יהוה מביאה לרכישת ידע מדויק עליו, על משיחו, ועל מטרתו הנשגבת הקשורה במלכותו. עקב כך, משרתיו לומדים לרחוש לו יראת־כבוד, לכונן עימו יחסים תקינים וקרובים תוך הקדשה, ולאהוב אותו ’בכל לבבם ובכל שכלם ובכל מאודם’. (מרקוס י״ב:33; ההתגלות ד׳:11) יהוה סיפק את האמצעי מלא־החסד, כלומר, את קרבן־הכופר של ישוע המשיח, על־מנת שענווי הארץ יוכלו לזכות בחיי־נצח. הם יכולים לחזור בביטחון על דבריהם של מלאכי־המרום שהיללו את אלהים בעת לידת ישוע, באמרם: ”ושלום עלי־אדמות בקרב אנשי רצונו”. — לוקס ב׳:14.
3. בטרם ישכין יהוה שלום עלי־אדמות, איזו פעולה ינקוט?
3 עתה שלום זה קרוב יותר ממה שסבורים רבים. אך, תחילה חייב להתבצע פסק־הדין שגזר יהוה על העולם המושחת הזה. הנביא צפניה הכריז: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד”. וכיצד תיאר את אותו ”יום”? הנבואה המשיכה וציינה: ”קול יום יהוה מר. צורח שם גיבור. יום עברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפֵלה, יום ענן וערפל, יום שופר ותרועה, על הערים הבצורות ועל הפינות הגבוהות. והצרותי לאדם והלכו כעיוורים, כי ליהוה חטאו”. — צפניה א׳:14–17; ראה גם חבקוק ב׳:3; ג׳:1–6, 16–19.
4. כיום, מי נענים להזמנה לדעת ולשרת את אלהים?
4 למרבה השמחה, מיליונים נענים כיום להזמנתו של אלהים לדעת אותו ולשרתו. באשר למשיחיים המשוחים, הזוכים לחלק בברית החדשה, נובא: ”’כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם’, נאום יהוה”. (ירמיהו ל״א:34) אלה היוו את חוד־החנית בפעילות ההטפה בת־ימינו. ועתה, כשיותר ויותר מחברי השארית המשוחה מסיימים את ימיהם עלי־אדמות, מתייצבים ”המון רב” של ”צאן אחרות” ”לפני כסא אלהים ועובדים אותו יומם ולילה בהיכלו”. (ההתגלות ז׳:9, 15; יוחנן י׳:16) הנמנה אתה עם אלה הנהנים מזכות יקרת־ערך זו?
”ובאו חמדת כל הגויים”
5, 6. בטרם ’יורעשו’ כל העמים עד השמדה, איזו פעולת הצלה מתבצעת?
5 הבה נפנה עתה לנבואת חגי ב׳:7, שם דיבר יהוה על היכלו או ביתו הרוחני, בזה הלשון: ”והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים; ומילאתי את הבית הזה כבוד”. נבואות כתבי־הקודש מראות שאותה ’הרעשת הגויים’ מתייחסת להוצאה לפועל של משפטי יהוה נגד העמים. (נחום א׳:5, 6; ההתגלות ו׳:12–17) מכאן שהפעולה של יהוה כפי שמנובא עליה בחגי ב׳:7, תגיע לשיאה עם הרעשת העמים עד היסוד — השמדתם. אולם, למי מתייחס הביטוי ”חמדת כל הגויים”? האם עליהם להמתין עד לאותה הרעשה הרסנית סופית בטרם יוכלו להתקרב אל יהוה? כלל לא.
6 יואל ג׳:5 ציין ש”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט; כי בהר־ציון ובירושלים תהיה פליטה, כאשר אמר יהוה, ובשרידים אשר יהוה קורא”. יהוה מזמין אותם אליו, והם מצידם קוראים בשמו תוך אמונה בקרבן־הכופר של ישוע, בטרם תגיע לשיאה ההרעשה שתתחולל ב”צרה הגדולה”. (השווה יוחנן ו׳:44; מעשי־השליחים ב׳:38, 39.) למרבה השמחה, חברי ’ההמון הרב’ היקר, שמונה עתה למעלה מארבעה מיליון, ’באים’ אל יהוה בביתו, או ”היכלו”, תוך ציפייה לעת בה ’ירעיש את כל הגויים’ במלחמת הר־מגידון. — ההתגלות ז׳:9, 10, 14.
7. מה כרוך ב’קריאה בשם יהוה’?
7 כיצד ניצולים אלה ’קוראים בשם יהוה’? יעקב ד׳:8 מתייחס לכך באמרו: ”קירבו לאלהים וייקרב אליכם. החוטאים, רחצו ידיכם! טהרו את לבבכם, הפכפכי הלב”. כמו השארית המשוחה שהיתה המובילה, גם על אלה שתוחלתם להיות בקרב אותו ”המון רב” שיינצל מהר־מגידון, לנהוג בצורה חד־משמעית. אם ברצונך להינצל, עליך ’לגמוע’ עמוקות מדברו המטהר של יהוה, וליישם בחייך את ערכי הצדק שלו. עליך לנקוט את הצעד ההחלטי שבהקדשת חייך ליהוה, ולסמל זאת בטבילה במים. ב’קריאתך בשם יהוה’ תוך אמונה כלולה גם נתינת עדות עליו לזולת. בהקשר זה, כתב פאולוס ברומיים י׳:9, 10: ”ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלהים הקים אותו מן המתים — תיוושע. הרי בלבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע”. ואזי, בפסוק 13, ציטט השליח את נבואת יואל, והדגיש ש”כל אשר יקרא בשם יהוה יימלט”.
”בקשו... בקשו... בקשו... ”
8. (א) בהתאם לנביא צפניה, מה דורש מאיתנו יהוה אם ברצוננו להיוושע? (ב) איזו אזהרה משתמעת מהמלה ”אולי” בצפניה ב׳:3?
8 בפנותנו לספר צפניה, פרק ב׳, פסוקים 2 ו־3, אנו קוראים על מה דורש יהוה מאלה החפצים להיוושע: ”בטרם לא יבוא עליכם חרון־אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה, בקשו את יהוה, כל ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו. בקשו צדק, בקשו ענווה. אולי תיסתרו ביום אף יהוה”. שים לב למלה ”אולי”. אין אמת במימרה ”פעם נושע, תמיד נושע”. ’היסתרותנו’ בבוא אותו ”יום” תהיה מותנית בהתמדתנו בביצוע שלושת הדברים הללו. חובה עלינו לבקש את יהוה, לבקש צדק, ולבקש ענווה.
9. לאיזה גמול זוכים אלה המגלים ענווה?
9 לאיזה גמול נפלא זוכים אלה ה’מבקשים ענווה’! בתהלים ל״ז:9–11, אנו קוראים: ”וקווי יהוה, המה יירשו ארץ. ועוד מעט ואין רשע... וענווים יירשו ארץ, והתענגו על רוב שלום”. ומה בנוגע ל’מבקשי צדק’? פסוק 29 מצהיר: ”צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לעד עליה”. באשר ל’מבקשי יהוה’, מוסרים פסוקים 39 ו־40: ”ותשועת צדיקים מיהוה; מעוזם בעת צרה. ויעזרם יהוה ויפלטם. יפלטם מרשעים ויושיעם, כי חסו בו”.
10. מי במיוחד סירבו לבקש את יהוה ולבקש ענווה?
10 כתות הנצרות לא ביקשו את יהוה. אנשי הכמורה דוחים את שמו הנשגב, ובעזות־מצח אף השמיטו את שמו מתרגומים שונים של כתבי־הקודש. הם מעדיפים לעבוד ”אדון” או ”אל” חסר־שם ולהעניק יראת־כבוד ל’שילוש’ אלילי. יתרה מזאת, הנצרות איננה מבקשת צדק. רבים מחסידיה דוגלים או תומכים בסיגנון־חיים מתירני. במקום לבקש ענווה, כדוגמת ישוע, הם מציגים לראווה, בטלוויזיה למשל, חיי מותרות, ולעתים קרובות אי־מוסריות. כמרים מפטמים עצמם על חשבון צאן־מרעיתם. בתואם עם דברי יעקב ה׳:5, הם חיים ”בארץ חיי תענוגות והוללות”. ככל ש”יום יהוה” ממשמש ובא, ללא ספק, ילמדו לדעת שהמלים הבאות, שמאת אלהים, מתייחסות אליהם: ”לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממוות”. — משלי י״א:4.
11. מיהו ”איש הרשע”, וכיצד צבר אשמת־דמים כה רבה?
11 במאה הראשונה לספירה, כשם שציין השליח פאולוס באיגרתו השנייה אל התסלוניקים, נרגשו אחדים מקרב המשיחיים בסברם ש”יום יהוה” נועד לבוא כבר בימיהם. אולם, פאולוס הזהירם שתחילה צריך שתתחולל הכפירה הגדולה ושיתגלה ”איש הרשע”. (תסלוניקים ב׳. ב׳:1–3) עתה, במאה העשרים הנוכחית, יכולים אנו להבחין בממדי הכפירה הנרחבים ועד כמה מופקרים אנשי־הכמורה הנוצרים בעיני אלהים. במיוחד ב”אחרית הימים” הזאת, מאז 1914 לספירה, צברה הכמורה אשמת־דמים בל־תתואר בכך שתמכה ב’כיתוּת איתים לחרבות’. (יואל ד׳:10) כמו־כן, ממשיכים הם ללמד את אנשיהם תורות־כזב, כגון נצחיות נפש האדם, עינויי־תופת בגיהינום, הטבלת תינוקות, השילוש, וכן הלאה. היכן יעמדו הם כשיהוה יוציא לפועל את משפטיו? הכתוב במשלי י״ט:5 מצהיר: ”יפיח כזבים לא יימלט”.
12. (א) מה הם ”השמים” ו”הארץ” האנושיים שיחלפו בקרוב? (ב) מה למדים אנו מהעובדה שקרבה ובאה השמדת העולם המרושע הנוכחי?
12 בפטרוס ב׳. ג׳:10, אנו קוראים: ”יום יהוה כגנב יבוא. אז השמים בשאון יחלפו והיסודות יבערו ויתפרקו, והארץ והמעשים אשר עליה, כלום יימצאו [יתגלו]?” השלטונות המושחתים שסוככו על האנושות כ”שמים” יימחו מעל־פני הארץ, יחד עם כל ה”יסודות” המרכיבים את החברה האנושית המנוונת של היום. יצרנים וסוחרים של כלי־הנשק המאיימים על קיום האנושות, נוכלים, אנשי־דת צבועים וכהניהם, כל מקדמי השחיתות, האלימות והפשע — כולם ייעלמו עד לאחרון שבהם. הם ’יימסו’ מחרון־אפו של יהוה. אך, בפסוקים 11 ו־12, הוסיף פטרוס דברי אזהרה אלה למשיחיים: ”וכיון שכל אלה יתפרקו, עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות [במסירות לאלהים, ע״ח], לחכות לבוא יום האלהים ולהחיש אותו”.
מיכאל עומד ופועל!
13, 14. מיהו המצדיק הראשי של שלטון יהוה, וכיצד פעל הוא מאז שנת 1914?
13 כיצד יוכל אי־מי להימלט בבוא ’עת הצרה’ שמאת יהוה? האמצעי שסיפק אלהים למפלט אינו אלא מיכאל, שר־המלאכים, שפירוש שמו ”מי כמו האל?” מתאים, איפוא, שהוא זה שיצדיק את שלטון יהוה, בתמכו ביהוה כאל האמיתי היחיד וכריבון הצדיק והצודק של היקום כולו.
14 מה מיוחדים המאורעות המתוארים בהתגלות פרק י״ב, פסוקים 7 עד 17, בנוגע ל”יום האדון” שהחל בשנת 1914! (ההתגלות א׳:10) מיכאל, שר־המלאכים, נועד להשליך את השטן המרדני מן השמים אל תחום כדור־הארץ. לאחר מכן, כמתואר בהתגלות פרק י״ט, פסוקים 11 עד 16, אחד הנקרא ”נאמן ואמיתי” ”דורך את גת היין של חרון־אף אלהי צבאות”. לוחם שמימי רב־עוצמה זה מכונה גם ”מלך המלכים ואדון האדונים”. לבסוף, ההתגלות פרק כ׳, פסוקים 1 ו־2, מתייחס למלאך אדיר העתיד להשליך את השטן אל התהום ולכלאו שם למשך אלף שנים. ברור לחלוטין שכל אותם פסוקים מתייחסים אל מליץ־היושר הראשי של ריבונות יהוה, הלא הוא ישוע המשיח, אותו הושיב יהוה על כס המלכות השמימי המפואר בשנת 1914.
15. באיזה מובן מיוחד במינו ”יעמוד” מיכאל בקרוב?
15 מאז נתמנה למלך בשנת 1914, ”עומד” מיכאל, כשם שצוין בדניאל י״ב:1, למען בני עמו של יהוה. אך, בעתיד הקרוב ”יעמוד” מיכאל במובן מיוחד במינו — כבא כוחו של יהוה להסרת כל הרשע מן הארץ ולהושיע את הקהילה הבינלאומית של משרתי אלהים. חומרת אותה ”עת צרה” הודגשה בדברי ישוע במתי כ״ד:21, 22: ”כי תהיה אז צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה. ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם”.
16. מי יינצלו מן ”הצרה הגדולה”?
16 עד כמה יכולים אנו לשמוח על כך שיהיו ניצולים מאותה ”צרה”! מצבם לא יהיה כמו זה של היהודים המורדים שנלכדו בירושלים וניצלו מחורבנה בשנת 70 לספירה, אשר חלקם נלקחו לרומא כעבדים. אלה שיינצלו מ’עת הקץ’ יקבילו בעצם לחברי הקהילה המשיחית שנמלטו מירושלים כבר בטרם הוטל המצור האחרון על העיר. הם יעבדו את אלהים כ’עמו’, מיליוני חברי ’ההמון הרב’ יחד עם מי שייוותר עוד עלי־אדמות מבין חברי השארית המשוחה. (דניאל י״ב:4) נכתב ש’ההמון הרב’ ”באים מן הצרה הגדולה”. בזכות מה? מפני ש”כיבסו גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”. הם הביעו אמונה בכוחו המכפר של דמו השפוך של ישוע, והוכיחו אמונה זו הלכה־למעשה בשירותם הנאמן לאלהים. אפילו עתה, פורש יהוה, ”היושב על הכסא”, את חסותו עליהם, בעוד ה”שה”, ישוע המשיח, רועה אותם ומובילם אל מבועי מים חיים. — ההתגלות ז׳:14, 15.
17. כיצד על חברי ’ההמון הרב’ במיוחד לפעול, על־מנת ש’ייסתרו’ ב’עת הצרה’ הקרבה ובאה?
17 בבקשם את יהוה, את הצדק ואת הענווה, מיליוני חברי ’ההמון הרב’ לעולם אינם מרשים לאהבתם הראשונית לאמת להתקרר! אם הינך אחד מאותם אנשים דמויי־כבש, מה עליך לעשות? ככתוב בקולוסים פרק ג׳, פסוקים 5 עד 14, עליך ’להסיר את האישיות הישנה על מעשיה’. בבקשך את עזרת אלהים, התאמץ ’לעטות את האישיות החדשה המתחדשת עקב ידע מדויק’. (ע״ח) תוך ענווה, טפח ושמור על התלהבות במתן תהילה ליהוה ובהודעת מטרתו לכל. באופן זה, אולי תיסתר ב’עת הצרה’, ב”יום אף יהוה”.
18, 19. מאיזו בחינה נעשה כוח־סבל גורם חיוני לישועה?
18 ”יום” זה קרב ובא! הוא מאיץ את פעמיו. איסוף אנשים ל’המון הרב’ נמשך זה 57 שנים. יש מהם אשר כבר מתו ועתה ממתינים לתחייתם מן המתים. אך, הנבואה בספר ההתגלות מבטיחה ש’ההמון הרב’, כקבוצה, יצא מן ”הצרה הגדולה” וישמש גרעין ל”ארץ חדשה”, כלומר, לחברה אנושית חדשה. (ההתגלות כ״א:1) התהיה ביניהם? הדבר אפשרי, משום שישוע הבטיח, במתי כ״ד:13: ”המחזיק מעמד עד הקץ הוא ייוושע”.
19 יתכן שהלחצים עימם מתמודדים משרתי יהוה בסדר־הדברים הישן ימשיכו להחמיר. ובפרוץ ”הצרה הגדולה”, עלול אתה להתנסות בקשיים נוספים. מן התבונה, איפוא, שתישאר קרוב ליהוה ולאירגונו. עמוד על המישמר! ”’לכן חכו לי’, נאום יהוה, ’ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גויים, לקבצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי, כל חרון־אפי; כי באש קנאתי תיאכל כל הארץ’”. — צפניה ג׳:8.
20. ככל שמתקרבת ’עת הצרה’ המכרעת, מה עלינו לעשות?
20 להגנתנו ולעידודנו, העניק יהוה למשרתיו ברוב־טובו ”שפה ברורה”, שכוללת את ההודעה החשובה על ייסוד מלכותו, המכשירה אותם ”לקרוא כולם בשם יהוה, לעבדו שכם אחד”. (צפניה ג׳:9) בעוד ’עת הצרה’ המכרעת קרובה מאי־פעם, הבה נשרת את יהוה במסירות, בעזרנו לאנשים ענווים אחרים ’לקרוא בשם יהוה’, לישועתם.
(מקור המאמר: 1992/5/1)
האם אתה זוכר?
◻ איזו פעולה מצד יהוה תקדים להשכנת שלום עלי־אדמות?
◻ על־פי נבואתו של יואל, מה על הפרט לעשות על־מנת להיוושע?
◻ בהתאם לנביא צפניה, כיצד ימצאו ענווים מחסה מחרון־אפו של יהוה?
◻ מיהו ”איש הרשע”, וכיצד צבר אשמת־דמים כה רבה?
◻ עד כמה חשוב גילוי כוח־סבל בהשגת ישועה?