האם יש לך ”רוח המשיח”?
”אלוהי הסבלנות והנחמה יתן ותהיו תמימי דעים זה עם זה [”על־פי הגישה השכלית של”, ע״ח] המשיח ישוע” (רומים ט״ו:5).
1. כיצד מצטייר ישוע בציורים רבים בנצרות, ומדוע אין זה תיאור הוגן?
”מעולם לא ראו אותו צוחק”. כך מתואר ישוע במסמך שמחברו התיימר במרמה להיות פקיד רומי קדום. יש הטוענים כי מסמך זה, המוכר במתכונתו הנוכחית מאז המאה ה־11 בערך, השפיע על אומנים רבים.a במספר ציורים נראה ישוע כאדם שפניו מביעות קדרות, והחיוך נסוך עליהם לעתים נדירות בלבד אם בכלל. אך זהו תיאור לא הוגן של ישוע, אשר בספרי הבשורה מצטייר כאדם לבבי, טוב לב ורגיש.
2. כיצד נוכל לפתח את ”הגישה השכלית של המשיח ישוע”, ומה תקל עלינו גישה זו לעשות?
2 כדי להכיר את ישוע האמיתי עלינו להבין היטב, בשכלנו ובלבנו, את האישיות שאפיינה אותו במרוצת חייו עלי־אדמות. הבה נדון בכמה מקרים מספרי הבשורה שמהם ניתן ללמוד על ”רוח המשיח” — כלומר, על רגשותיו, חדות הבחנתו, מחשבותיו ודרכי חשיבתו (קורינתים א׳. ב׳:16). בעשותנו כן, נדון בדרכים שבהן ניתן לפתח את ”הגישה השכלית של המשיח ישוע” (רומים ט״ו:5, ע״ח). גישה זו תקל עלינו לנהוג כדוגמתו בחיינו היומיומיים ובמגעינו עם הזולת (יוחנן י״ג:15).
אדם שנוח לגשת אליו
3, 4. (א) מה היה הרקע לפרשה המתועדת במרקוס י׳:13–16? (ב) כיצד הגיב ישוע כשניסו תלמידיו לעצור בעד הילדים מלבוא אליו?
3 אנשים מגילים שונים וממגוון רקעים ביקשו את קרבתו של ישוע וניגשו אליו בחופשיות. תן דעתך למקרה המתועד במרקוס י׳:13–16. המקרה אירע לקראת סוף שירותו, בדרכו לירושלים בפעם האחרונה כדי למות מות ייסורים (מרקוס י׳:32–34).
4 דמיין לעצמך את ההתרחשות. אנשים הביאו את ילדיהם, חלקם תינוקות, אל ישוע כדי שיברך אותם.b התלמידים ניסו למנוע בעדם מלבוא אליו. אולי חשבו שישוע אינו מעוניין שילדים יטרידו את מנוחתו בשבועות מכריעים אלו. אך הם טעו. כשהבין ישוע מה הם עושים, הביע מורת רוח מהתנהגות תלמידיו, וקרא אליו את הילדים באומרו: ”הניחו לילדים לבוא אלי, אל תמנעו בעדם” (מרקוס י׳:14). אז עשה דבר שהבליט את אישיותו החמה והאוהבת. הכתוב מספר: ”הוא חיבק אותם וברכם” (מרקוס י׳:16). הילדים ודאי חשו נינוחים בזרועותיו האוהבות.
5. מה מלמדת אותנו הפרשה שבמרקוס י׳:13–16 על אישיותו של ישוע?
5 פרשה קצרה זו מלמדת רבות על אישיותו של ישוע. הוא היה אדם שנוח לדבר איתו. למרות המעמד הרם שהיה לו בשמים, לא הטיל אימה על בני־אדם לא־מושלמים ולא זלזל בהם (יוחנן י״ז:5). האין זה משמעותי שגם ילדים חשו בנוח בחברתו? הם לא היו נמשכים לאדם קר וקודר שלעולם אינו מחייך או צוחק. אנשים מכל הגילים ניגשו לישוע מפני שחשו שהוא אדם לבבי ואוהב, והם היו בטוחים שהוא לא יגרש אותם מעל פניו.
6. כיצד יוכלו הזקנים להיות אנשים שנוח לגשת אליהם?
6 טוב נעשה אם נחשוב על פרשה זו ונשאל את עצמנו, ’האם יש לי רוח המשיח? האם נוח לגשת אלי?’ בזמנים קשים אלו זקוק צאן אלוהים לרועים שקל לפנות אליהם, גברים שיהיו ”כמחבא רוח” (ישעיהו ל״ב:1, 2; טימותיאוס ב׳. ג׳:1). זקני־קהילה, אם תגלו עניין כן ולבבי באחיכם ותהיו מוכנים לתת מעצמכם למענם, הם יחושו בדאגתכם. הם יראו זאת בהבעת פניכם, ישמעו זאת בטון קולכם ויחושו זאת באדיבותכם. דאגה אמיתית ולבבית זו מולידה אווירת אמון שבה קל לאחרים, וגם לילדים, לגשת אליכם. אשה משיחית אחת הסבירה מדוע לא היה קשה לה לשפוך את לבה בפני זקן־קהילה אחד: ”הוא דיבר אלי ברכות ובחמלה. אחרת לא הייתי אומרת לו מילה. הוא נסך בי תחושת ביטחון”.
התחשבות בזולת
7. (א) כיצד הוכיח ישוע שהוא אדם מתחשב? (ב) מאיזו סיבה אפשרית השיב ישוע לעיוור את מאור עיניו בהדרגה?
7 ישוע היה אדם מתחשב. הוא היה רגיש לרגשות הזולת. מראה הסובלים עורר בו רחמים והניע אותו להקל מעליהם את סבלם (מתי י״ד:14). הוא גם התחשב במגבלות הזולת ובצרכיו (יוחנן ט״ז:12). פעם אחת, הביאו אליו עיוור והתחננו בפניו שירפא אותו. ישוע השיב לו את מאור עיניו, אך עשה כן בהדרגה. בתחילה ראה האיש דמויות במעורפל — ”כמו עצים אני רואה אותם מתהלכים”. ואז ריפא אותו ישוע לגמרי, והאיש החל לראות היטב. מדוע ריפא אותו בהדרגה? ייתכן שרצה להקל עליו את המעבר מהחשיכה שאליה היה מורגל אל השמש והעולם המורכב (מרקוס ח׳:22–26).
8, 9. (א) מה אירע זמן קצר אחרי שישוע ותלמידיו נכנסו לאיזור עשר הערים? (ב) ספר כיצד ריפא ישוע את החירש.
8 תן דעתך גם למאורע שהתרחש אחרי חג הפסח של שנת 32 לספירה. ישוע ותלמידיו נכנסו לאיזור עשר הערים, ממזרח לכנרת. המון עם רב מצאו אותם עד מהרה, והניחו לרגלי ישוע חולים ונכים רבים, והוא ריפא אותם (מתי ט״ו:29, 30). באחד מהם התחשב ישוע במיוחד. מרקוס, היחידי שמתעד מקרה זה בספרי הבשורה, מספר מה קרה (מרקוס ז׳:31–35).
9 האיש היה חירש והתקשה בדיבור. ייתכן שישוע חש כי האיש עצבני או נבוך. ואז עשה ישוע דבר יוצא דופן במקצת. הוא לקח אותו הצידה הרחק מן ההמון למקום פרטי וסימן בידיו כדי להבהיר לאיש מה הוא עומד לעשות. הוא ”שם את אצבעותיו באוזניו ולאחר שירק נגע בלשונו” (מרקוס ז׳:33). אחר כך הביט השמיימה ונאנח מעומק לבו. במעשים מופגנים אלו הבהיר ישוע לאיש, ’מה שאני עומד לעשות למענך עושה אני מכוח אלוהים’. לבסוף, אמר ישוע: ”היפתח!” (מרקוס ז׳:34) אוזניו נפתחו, והוא דיבר בבירור.
10, 11. כיצד נוכל להתחשב ברגשות הזולת בקהילה? במשפחה?
10 איזו התחשבות גילה ישוע באחרים! הוא היה רגיש לרגשות הזולת, ורגישות זו הניעה אותו לפעול בדרכים שלא פגעו ברגשותיהם. טוב נעשה אם בתור משיחיים נפתח ונגלה את רוח המשיח בהיבט זה. המקרא מפציר בנו: ”הייו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים וענווים” (פטרוס א׳. ג׳:8). ליישום העצה הזו עלינו לדבר ולפעול בדרכים המעידות על התחשבות ברגשות הזולת.
11 התחשבותנו ברגשות הזולת תתבטא בקהילה גם בכך שנכבד את אחינו וננהג בהם כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו (מתי ז׳:12). יש להיות זהירים במה שאנו אומרים ובאופן דיבורנו (קולוסים ד׳:6). זכור כי ’מילים בוטות הן כמדקרות חרב’ (משלי י״ב:18). ומה בנוגע לחוג המשפחה? בעל ואשה אוהבים יתחשבו איש ברגשות רעהו (אפסים ה׳:33). הם יימנעו ממילים קשות, מביקורת בלתי פוסקת ומסרקסטיות עוקצנית — כל אלה עלולים לגרום לפגיעות רגשיות שאינן נרפאות בנקל. גם לילדים יש רגשות, והורים אוהבים מתחשבים ברגשותיהם. כשיש צורך להוכיח אותם יעשו זאת ההורים בדרכים שישמרו על כבוד ילדיהם ויחסכו מהם מבוכה מיותרת c (קולוסים ג׳:21). התחשבות זו באחרים מעידה שיש לנו רוח המשיח.
הנכונות לתת אמון באחרים
12. איזו דעה מאוזנת ומציאותית היתה לישוע על תלמידיו?
12 דעתו של ישוע על תלמידיו היתה מציאותית ומאוזנת. הוא הבין שהם לא־מושלמים. הוא הרי ידע את הטמון בלב האדם (יוחנן ב׳:24, 25). אף־על־פי שהבחין במגרעותיהם לא התעלם ממעלותיהם. הוא גם ראה את הפוטנציאל הטמון באנשים שיהוה משך (יוחנן ו׳:44). דעתו החיובית על תלמידיו באה לידי ביטוי בדרך שנהג בהם וביחס שהעניק להם. ראשית כל, הוא נתן בהם אמון.
13. כיצד גילה ישוע אמון בתלמידיו?
13 במה התבטא האמון שנתן בהם ישוע? כשעזב את העולם הטיל אחריות כבדה על תלמידיו המשוחים. הוא הפקיד בידיהם את האחריות לדאוג לענייני המלכות בעולם כולו (מתי כ״ה:14, 15; לוקס י״ב:42–44). במרוצת שירותו גילה את אמונו בהם בדברים קטנים ובעקיפין. לדוגמה, לאחר שהגדיל את כמות האוכל בדרך נס כדי להאכיל את ההמונים, הטיל על תלמידיו את האחריות לחלק את המזון (מתי י״ד:15–21; ט״ו:32–37).
14. סכם את הפרשה שבמרקוס ד׳:35–41.
14 ראה גם את המקרה המובא במרקוס ד׳:35–41. ישוע ותלמידיו עלו על סירה וחצו את הכינרת לכיוון מזרח. זמן קצר אחרי שיצאו לדרך שכב ישוע בירכתי הסירה ונרדם. אך עד מהרה ”התחוללה רוח־סערה גדולה”. סערות כאלו אינן תופעות בלתי רגילות בכינרת. בשל גובהה הנמוך (כ־200 מטר מתחת לפני המים), האוויר מעליה חם בהרבה מן האוויר שבסביבותיה, והפרש זה יוצר הפרעות אטמוספריות. בנוסף לכך, רוחות עזות נושבות מכיוון הר החרמון שבצפון עמק הירדן. מזג אוויר רגוע עלול בן רגע להפוך למזג אוויר סוער. אין ספק שישוע ידע על הסערות המתחוללות באיזור, שכן הוא גדל בגליל. למרות זאת, הוא ישן שנת ישרים ובטח בכישורים של תלמידיו, אשר חלקם היו דייגים (מתי ד׳:18, 19).
15. כיצד נוכל לחקות את האמון שנתן ישוע בתלמידיו?
15 הנוכל לחקות את האמון שגילה ישוע בתלמידיו? יש המתקשים להטיל תפקידים על אחרים. הם חייבים תמיד לאחוז בהגה. אולי הם חושבים, ’אם אני רוצה שזה ייעשה כמו שצריך, אני חייב לעשות את זה בעצמי!’ אך אם נעשה הכל בעצמנו, אנו עלולים להתמוטט או שזה יבוא על חשבון הזמן שהיינו צריכים להקדיש למשפחה. יתרה מזו, אם לא נטיל משימות ותפקידים מתאימים על אחרים, אנו עלולים לשלול מהם את הניסיון וההכשרה הנחוצים להם. מן החוכמה לבטוח באחרים ולהפקיד עניינים שונים בטיפולם. טוב נעשה אם נשאל את עצמנו בכנות, ’האם יש לי רוח המשיח בנושא זה? האם אני מאציל תפקידים ברצון על אחרים, ומאמין שהם יעשו את מיטבם?’
הוא ביטא את אמונו בתלמידיו
16, 17. אילו דברי עידוד אמר ישוע לשליחיו בלילה האחרון לחייו הארציים, אף־על־פי שידע כי הם עומדים לנטוש אותו?
16 את דעתו החיובית על תלמידיו גילה ישוע בדרך חשובה נוספת. הוא לא הסתיר מהם את העובדה שהוא מאמין בהם. זה ניכר בבירור בדברי העידוד שאמר לשליחיו בלילה האחרון לחייו הארציים. ראה מה קרה.
17 על ישוע עבר לילה ארוך. כדי ללמד את שליחיו שיעור מאלף בענווה רחץ את רגליהם. אחרי כן, ערך עימם סעודה מיוחדת שתשמש בעתיד כטקס זיכרון למותו. והנה נתגלעה בין השליחים מריבה בשאלה מי מהם נחשב לגדול ביותר. ישוע נהג בסבלנות רבה. הוא לא נזף בהם, אלא עזר להם לחשוב בהיגיון. לבסוף הבהיר מה צפוי להם: ”אתם כולכם תיכשלו בגללי הלילה, שהרי כתוב, ’אכה את־הרועה ותפוצינה הצאן’” (מתי כ״ו:31; זכריה י״ג:7). הוא ידע שידידיו הקרובים ביותר ינטשו אותו דווקא בשעה שיזדקק להם. למרות זאת, לא גינה אותם, כי אם דיבר אליהם בנימה אחרת לגמרי: ”אבל אחרי שאקום אלך לפניכם לגליל” (מתי כ״ו:32). הוא הבטיח להם שלמרות שינטשו אותו, הוא לא ינטוש אותם. בחלוף המבחן הנורא ייפגש עימם שנית.
18. איזה תפקיד חשוב הטיל ישוע בגליל על תלמידיו, ומה עשו השליחים לביצוע התפקיד?
18 ישוע עמד בדיבורו. לאחר שהוקם לתחייה נראה בגליל אל 11 השליחים הנאמנים שהתאספו, מן הסתם, עם עוד רבים אחרים (מתי כ״ח:16, 17; קורינתים א׳. ט״ו:6). במעמד ההוא הטיל עליהם משימה חשובה: ”לכו אפוא ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). ספר מעשי השליחים מעיד שהשליחים ביצעו את המשימה. הם עמדו בראש פעילות הטפת הבשורה במאה הראשונה (מעשי השליחים ב׳:41, 42; ד׳:33; ה׳:27–32).
19. מה מלמדים אותנו הדברים שעשה ישוע אחרי תחייתו על רוח המשיח?
19 מה מלמד אותנו סיפור זה על רוח המשיח? ישוע ראה את המגרעות של השליחים, ועם זאת ”אהב אותם עד תום” (יוחנן י״ג:1). חרף חסרונותיהם נתן להם את התחושה שהוא מאמין בהם. וזו לא היתה טעות מצדו. אין ספק שהביטחון והאמונה בהם חיזקו אותם ועזרו להם למלא אחר מצוותו בנחישות.
20, 21. כיצד נוכל להראות שיש לנו דעה חיובית על אחינו לאמונה?
20 כיצד נוכל לגלות את רוח המשיח בעניין זה? אל תהיה פסימי לגבי אחיך לאמונה. אם יש לך דעה שלילית עליהם, יתבטא הדבר בדבריך ובמעשיך (לוקס ו׳:45). אולם, המקרא אומר שהאהבה ”תאמין בכל” (קורינתים א׳. י״ג:7). האהבה חיובית ולא שלילית. היא בונה ולא הורסת. האדם מטבעו מגיב טוב יותר לגילויי אהבה ועידוד מאשר לאיומים. האמון שנביע באחרים יבנה ויעודד אותם (תסלוניקים א׳. ה׳:11). אם יש לנו דעה חיובית על אחינו, כדוגמת המשיח, ננהג עימם בצורה כזו שתבנה אותם ושתוציא מהם את מיטבם.
21 כדי לגלות את רוח המשיח אין די שנחקה רק כמה מן הדברים שעשה ישוע. כפי שלמדנו במאמר הקודם, אם אנו באמת ובתמים רוצים להידמות לישוע, עלינו ללמוד תחילה לראות דברים מבעד לעיניו. ספרי הבשורה מאפשרים לנו לראות היבט נוסף באישיותו — מחשבותיו ורגשותיו בנוגע למשימה שמילא — ועל כך ידון המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a הזייפן מתאר במסמך את מראהו המדומה של ישוע, כולל צבע שערו, זקנו ועיניו. מתרגם המקרא אדגר ג׳. גודספיד מסביר שמסמך מזויף זה ”נועד לשמש תימוכין לתיאור הופעתו החיצונית של ישוע בספרי העזר ששימשו את האומנים”.
b נראה שהילדים היו מגילאים שונים. המילה המתורגמת ל”ילדים” משמשת גם לתיאור בתו של יאיר בת ה־12 (מרקוס ה׳:39, 42; י׳:13). בסיפור המקביל של הפרשה משתמש לוקס במילה המיוחסת גם לתינוקות (לוקס א׳:41; ב׳:12; י״ח:15).
c ראה המאמר ”האם אתה נוהג בהם כבוד?” בחוברת המצפה מ־1 באפריל 1998.
התוכל להשיב?
• כיצד הגיב ישוע כשניסו תלמידיו למנוע בעד הילדים מלבוא אליו?
• באילו דרכים התחשב ישוע באחרים?
• כיצד נוכל לחקות את האמון שהביע ישוע בשליחיו?
• כיצד נוכל לחקות את הביטחון שהיה לישוע בשליחיו?
[תמונה בעמוד 16]
ילדים חשו בנוח בחברת ישוע
[תמונה בעמוד 17]
ישוע נהג באחרים בחמלה
[תמונה בעמוד 18]
זקנים שנוח לגשת אליהם הם ברכה לקהילה