האם לבך מניעך להתנהג כמו ישוע?
”כשיצא ישוע וראה המון רב נכמרו רחמיו עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה. הוא החל ללמד אותם” (מרקוס ו׳:34).
1. מדוע אין זה מפתיע שיש אשר מגלים תכונות נערצות?
לאורך ההיסטוריה קמו אישים רבים שגילו תכונות נערצות. אין זה מפתיע. אהבה, טוב לב, נדיבות ותכונות נאצלות אחרות הן מתכונותיו הבולטות של יהוה אלוהים. האדם נברא בצלם אלוהים, לכן אפשר להבין מדוע בני אדם רבים מגלים מידה מסוימת של אהבה, טוב לב, חמלה ותכונות אלוהיות נוספות, ומדוע רובם פועלים על־פי צו מצפונם (בראשית א׳:26; רומים ב׳:14, 15). עם זאת, ודאי שמת לב שלא כל אדם מגלה תכונות אלו באותה מידה.
2. אילו מעשים טובים עושים אנשים הסבורים אולי כי הם הולכים בעקבות המשיח?
2 אולי אתה מכיר גברים ונשים המרבים לבקר חולים ולהושיט להם עזרה. הם נוהגים בחמלה עם הנכים ופותחים ידם לעניים. חשוב גם על האנשים שברוב רחמיהם מקדישים את חייהם לעבודה במושבות מצורעים או בבתי יתומים, או על אלה המתנדבים בבתי־חולים ובמרכזים לחולים סופניים, וגם על אלה המשתדלים לעזור לחסרי הבית ולפליטים. חלקם סבורים שהם הולכים בעקבות ישוע, שהציב דוגמה ומופת למשיחיים. ספרי הבשורה מספרים שישוע ריפא את החולים והאכיל את הרעבים (מרקוס א׳:34; ח׳:1–9; לוקס ד׳:40). גילויי האהבה, הרכות והחמלה מצד ישוע הם ביטוי ל”רוח המשיח”, והוא למעשה חיקה את אביו שבשמים (קורינתים א׳. ב׳:16).
3. במה עלינו לדון כדי לראות את מעשיו הטובים של ישוע בצורה מאוזנת?
3 אך האם שמת לב שרבים מאלה המושפעים כיום מאהבתו וחמלתו של ישוע מתעלמים ממרכיב מרכזי ברוח המשיח? כדי להבין במה מדובר נדון במרקוס פרק ו׳. כתוב שם שהביאו אל ישוע חולים כדי שירפא אותם. מסופר גם שכאשר נוכח כי האלפים שבאו אליו רעבים, האכיל אותם בדרך נס (מרקוס ו׳:35–44, 54–56). ריפוי החולים והאכלת הרעבים היו ביטויים מרשימים לחמלתו ואהבתו, אך האם היו הן הדרכים העיקריות שבהן עזר ישוע לזולת? כיצד נוכל לחקות את דוגמתו המושלמת של ישוע — אהבתו, טוב לבו וחמלתו — כפי שהוא חיקה את יהוה?
דאגה לצרכים הרוחניים
4. מה היה הרקע לפרשה המסופרת במרקוס ו׳:30–34?
4 ישוע ריחם על ההמונים בעיקר בשל צרכיהם הרוחניים. צרכים אלו חשובים בהרבה מן הצרכים הפיסיים. ראה מה מסופר במרקוס ו׳:30–34. המקרה אירע בחופי הכינרת, סמוך לפסח של 32 לספירה. השליחים היו נרגשים ובצדק. הם השלימו מסע נרחב ובאו אל ישוע להוטים ודאי לספר לו את מה שחוו. אלא שאז התאסף סביבו המון עם רב. כה רבים היו, שישוע ושליחיו לא יכלו לאכול ולנוח. ישוע אמר לשליחיו: ”בואו אתם לבדכם למקום שומם ונוחו מעט” (מרקוס ו׳:31). הם עלו על סירה, שעגנה כנראה ליד כפר נחום, והפליגו למקום שקט בצדה השני של הכינרת. אך המוני האנשים רצו לאורך החוף והקדימו אותם. כיצד הגיב ישוע? האם כעס על שלא מניחים לו לנפשו? לא ולא!
5. מה חש ישוע כלפי ההמונים שבאו אליו, ומה עשה בשל כך?
5 מראה האלפים, וביניהם החולים, שחיכו לו בכיליון עיניים, נגע ללבו (מתי י״ד:14; מרקוס ו׳:44). מרקוס התמקד במה שעורר בישוע רגשי חמלה ובתגובתו, וכך כתב: ”כשיצא ישוע וראה המון רב נכמרו רחמיו עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה. הוא החל ללמד אותם דברים רבים” (מרקוס ו׳:34). ישוע לא ראה מולו מסה של בני אדם. הוא ראה יחידים בעלי צרכים רוחניים. הם היו כצאן תועה וחסר אונים, שאין לו רועה אשר ינהיג אותו לשדות המרעה הירוקים ויגן עליו. ישוע ידע שמנהיגי הדת האכזרים, שאמורים היו להיות רועים אוהבים, בזו לפשוטי העם והזניחו את צרכיהם הרוחניים (יחזקאל ל״ד:2–4; יוחנן ז׳:47–49). הוא החליט לנהוג בהם אחרת, להיטיב עימם בצורה האפשרית הטובה ביותר. לכן החל ללמד אותם על מלכות אלוהים.
6, 7. (א) על־פי איזה סדר עדיפויות הגיב ישוע לצורכי העם? (ב) מה הניע את ישוע לבשר וללמד?
6 ראה את סדר האירועים בסיפור המקביל לסיפור זה, ושים לב לסדר העדיפויות המשתמע מן המסופר. הסיפור נכתב בידי לוקס, שהיה רופא ודאג למצבו הבריאותי של הזולת. ”המון העם הלכו אחריו [אחרי ישוע]. הוא קיבל אותם, דיבר אליהם על מלכות האלוהים וריפא את הזקוקים לריפוי” (לוקס ט׳:11; קולוסים ד׳:14). אומנם אין זה כך בכל סיפורי הנסים, אך מה מוזכר תחילה בסיפור המעשה הזה שכתב לוקס בהשראה? הדבר הראשון שמוזכר הוא שישוע לימד את העם.
7 נקודה זו עולה בקנה אחד עם מה שמודגש במרקוס ו׳:34. הפסוק מראה שלבו של ישוע הניע אותו במיוחד לתת ביטוי לרחמיו. הוא לימד את האנשים כדי לספק את צרכיהם הרוחניים. קודם לכן אמר ישוע: ”גם לערים אחרות עלי לבשר את מלכות האלוהים, כי לכך נשלחתי” (לוקס ד׳:43). תהא זו טעות לחשוב שישוע הכריז את בשורת המלכות רק כדי לצאת ידי חובה. חמלתו ואהבתו כלפי בני האדם הן מגורמי המפתח שדחפו אותו לחלוק את הבשורה הטובה עם הזולת. הדבר הטוב ביותר שישוע יכול היה לעשות — גם לחולים, לאחוזי השדים, לעניים ולרעבים — היה לעזור להם לדעת, לקבל ולאהוב את האמת על מלכות אלוהים. אמת זו היתה בעלת חשיבות עליונה משום שתפקידה של המלכות הוא להצדיק את ריבונות יהוה ולהרעיף ברכות נצחיות על האנושות.
8. מה חש ישוע לגבי פעילות ההטפה וההוראה?
8 הכרזת המלכות היא הסיבה העיקרית שבגללה בא ישוע ארצה. סמוך לתום שירותו הארצי אמר ישוע לפילטוס: ”לשם כך אני נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי” (יוחנן י״ח:37). בשני המאמרים הקודמים ציינו שישוע היה אדם חם, לבבי ואיכפתי, אדם שנוח לגשת אליו, מתחשב, בוטח בזולת ומעל לכל, אוהב. יש להוקיר צדדים אלו באישיותו כדי להבין היטב את רוח המשיח. אך חשוב לא פחות להבין שרוח המשיח מתבטאת גם בעדיפות שנתן לפעילות ההטפה וההוראה.
הוא עודד אחרים להעיד
9. מי היו צריכים להציב את פעילות ההטפה וההוראה בראש סולם העדיפויות?
9 לא רק ישוע צריך היה לתת עדיפות לפעילות ההטפה וההוראה כביטוי לאהבתו ולחמלתו. הוא עודד את תלמידיו לחקות את מניעיו, סדר עדיפויותיו ומעשיו. למשל, אחרי שבחר ב־12 השליחים, מה היה עליהם לעשות? במרקוס ג׳:14, 15 כתוב: ”הוא קבע שנים־עשר איש שיהיו איתו, שישלח אותם לבשר ושתהיה להם סמכות לגרש את השדים”. האם אתה מבין איזה סדר עדיפויות היה לשליחים?
10, 11. (א) לאיזו משימה שלח ישוע את השליחים ומה ציווה עליהם לעשות? (ב) מה היה העיקר במשימה שהטיל ישוע על שליחיו?
10 עם הזמן, נתן ישוע לשנים־עשר את הסמכות לרפא חולים ולגרש שדים (מתי י׳:1; לוקס ט׳:1). אחר כך שלח אותם ללכת אל ”הצאן האובדות אשר לבית ישראל”. לשם מה? כה ציווה עליהם ישוע: ”בלכתכם הכריזו: ’קרבה מלכות שמים!’ רפאו חולים, הקימו מתים, טהרו מצורעים, גרשו שדים” (מתי י׳:5–8; לוקס ט׳:2). מה הם עשו? ”הם יצאו ו־(א) קראו לבריות לחזור בתשובה... ו־(ב) גירשו שדים רבים ומשחו בשמן חולים רבים וריפאו אותם” (מרקוס ו׳:12, 13).
11 הואיל והלימוד אינו מוזכר תחילה בכל מקרה ומקרה, האין אנו מסיקים מסקנות נמהרות בנושא סולם העדיפויות או המניעים על סמך סדר האירועים שהוזכר לעיל? (לוקס י׳:1–9) אל לנו להתייחס בביטול למספר הפעמים שבהם מוזכר הלימוד לפני הריפוי. ראה את ההקשר בכל אחד מהמקרים. לפני ששלח את 12 השליחים, נגע מצב ההמונים ללבו של ישוע. הכתוב מוסר: ”ישוע עבר בכל הערים והכפרים כשהוא מלמד בבתי הכנסת, מבשר את בשורת המלכות ומרפא כל מחלה וכל מדווה בעם. כראותו את ההמונים נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה. אמר אל תלמידיו: ’הקציר רב, אבל הפועלים מעטים. לכן התפללו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו’” (מתי ט׳:35–38).
12. איזו מטרה נוספת יכלו הנסים שחוללו ישוע ושליחיו לשרת?
12 בקרבתו יכלו השליחים לספוג במידת מה את ”רוח המשיח”. הם יכלו להבין שכדי לגלות אהבה וחמלה יש גם לבשר וללמד על המלכות — זהו המעשה הטוב החשוב ביותר שעליהם לעשות. כתוצאה מכך, המעשים הטובים שעשו במישור הפיסי, כגון ריפוי החולים, לא רק היו בבחינת עזרה לנזקקים. נסי ריפוי ואספקות מזון פלאיות מושכים אנשים (מתי ד׳:24, 25; ח׳:16; ט׳:32, 33; י״ד:35, 36; יוחנן ו׳:26). אך מעשים אלו לא נועדו אך ורק לעזור לנזקקים. מטרתם הנוספת היתה להניע את האנשים להכיר בכך שישוע הוא בן האלוהים וה”נביא” שעליו ניבא משה (יוחנן ו׳:14; דברים י״ח:15).
13. איזה תפקיד שהודגש בדברים י״ח:18 נועד ה”נביא” המובטח למלא?
13 מדוע חשובה העובדה שישוע היה ה”נביא”? איזה תפקיד מרכזי נחזה שנביא זה ימלא? האם נועד ה”נביא” להתפרסם במעשי ריפוי פלאיים או בחלוקת מזון לרעבים? בדברים י״ח:18 נחזה: ”נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך; ונתתי דבריי בפיו, ודיבר אליהם את כל אשר אֲצַוֶונוּ”. אם כן, השליחים למדו לגלות חמימות והתחשבות, והמסקנה שהיה עליהם להסיק היא שרוח המשיח צריכה לבוא לידי ביטוי גם בפעילות ההטפה וההוראה. זו היתה הדרך הטובה ביותר להיטיב עם הזולת. תודות לפעילות זו יכלו החולים והעניים ליהנות מברכות נצחיות, ולא רק מארוחה אחת או שתיים או מברכות זמניות שתחלופנה במות האדם (יוחנן ו׳:26–30).
טפח כיום את ”רוח המשיח”
14. מה הקשר בין הטפת הבשורה לבין רוח המשיח?
14 איש מאיתנו אינו סבור ש”רוח המשיח” היתה נחלתם הבלעדית של בני המאה הראשונה לספירה — ישוע ותלמידיו הקדומים אשר אליהם כתב פאולוס: ”אנחנו יש לנו רוח המשיח” (קורינתים א׳. ב׳:16). כמו כן, אנו מודים בפה מלא שמוטלת עלינו החובה לבשר את הבשורה ולעשות תלמידים (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20). אך טוב נעשה אם נחשוב על המניעים שדוחפים אותנו לבצע פעילות זו. אל לנו לעשות כן רק כדי לצאת ידי חובה. אהבתנו לאלוהים היא מן הסיבות העיקריות לכך שאנו מבשרים, וכדי להידמות למשיח יש לבשר וללמד גם מתוך חמלה (מתי כ״ב:37–39).
15. מדוע יש לגלות חמלה בשירות?
15 נכון, אין זה תמיד קל לרחם על אנשים שאינם בני אמונתנו, בייחוד כשאנו נתקלים באדישות, בדחייה ובהתנגדות. אבל, אם נאבד את האהבה והחמלה כלפי הציבור, אנו עלולים לאבד את אחד המניעים החיוניים שמאיצים בנו לבשר. כיצד נוכל לפתח חמלה? עלינו לראות את בני האדם כפי שראה אותם ישוע, ”יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). האין זה נכון שרבים מתאימים כיום לתיאור זה? רועי דתות הכזב מזניחים אותם ומעוורים את עיניהם מבחינה רוחנית. זו הסיבה שאין הם מכירים את ההדרכה הטובה המצויה במקרא ואת התנאים הגן־עדניים שתשכין בקרוב מלכות אלוהים. הם מתמודדים עם בעיות החיים — כולל עוני, מריבות משפחתיות, חולי ומוות — בלי תקוות המלכות. יש לנו מה שנחוץ להם: בשורה טובה מצילת חיים על מלכות אלוהים שנוסדה כבר בשמים!
16. מה צריך להניע אותנו לבשר את הבשורה הטובה לאחרים?
16 כשאתה חושב על הצרכים הרוחניים שלהם, האין לבך מניעך לעשות כל שביכולתך כדי לספר להם על מטרותיו האוהבות של אלוהים? פעילותנו היא ביטוי של חמלה. אם איכפת לנו מבני אדם, כפי שהיה איכפת לישוע, יתבטא הדבר בטון קולנו, בהבעת פנינו ובאופן שבו אנו מלמדים. כל אלו יקלו על ”המיועדים לחיי עולם” לקבל את המסר שבפינו (מעשי השליחים י״ג:48).
17. (א) באילו דרכים נוכל לתת ביטוי לאהבתנו ולחמלתנו? (ב) מדוע צריך גם לעשות מעשים טובים וגם לבשר את הבשורה?
17 אהבתנו וחמלתנו חייבות לבוא, כמובן, לידי ביטוי בכל דבר בחיים. יש להיטיב עם המסכנים, החולים והעניים — ולהשתדל ככל יכולתנו להקל את סבלם. אהבתנו וחמלתנו יורגשו גם במאמצים מצדנו, במילים ובמעשים, להפיג את כאבם של האבלים שאיבדו את יקיריהם (לוקס ז׳:11–15; יוחנן י״א:33–35). אך גילויים אלו של אהבה, טוב לב וחמלה אל יהיו עיקר מעשינו הטובים, כפי שזה נכון לגבי כמה הומניסטים. מה שיביא לזולת תועלת נצחית הם המאמצים המונעים על־ידי אותן תכונות אלוהיות להשתתף במלאכת ההטפה וההוראה המשיחית. היזכר במה שאמר ישוע על מנהיגי הדת היהודים: ”נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה — את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים” (מתי כ״ג:23). ישוע לא בחר באחת משתי אפשרויות — לעזור לאנשים במילוי צרכיהם הפיסיים או ללמד אותם דברים רוחניים מעניקי חיים. ישוע עשה את שני הדברים גם יחד. עם זאת, מלאכת ההוראה עמדה בראש סולם העדיפויות שלו מפני שהתועלת שבצדה היתה נצחית (יוחנן כ׳:16).
18. מה עלינו לעשות לאחר שלמדנו על ”רוח המשיח”?
18 עד כמה אסירי תודה אנו ליהוה על שגילה לנו את רוח המשיח! ספרי הבשורה מסייעים לנו להבין טוב יותר את המחשבות, הרגשות, התכונות, הפעילויות וסדרי העדיפויות של האיש הגדול ביותר שחי אי פעם. עלינו לקרוא את מה שכתוב עליו במקרא, לחשוב על כך וליישם זאת בחיי המעשה. זכור שכדי להתנהג באמת כמו ישוע, יש ללמוד תחילה לחשוב, להרגיש ולשקול דברים כמוהו, בגבולות יכולתנו כאנשים לא־מושלמים. הבה יהא מנוי וגמור עימנו לטפח ולגלות את ”רוח המשיח”. אין דרך טובה יותר לחיות, אין דרך טובה יותר לנהוג בזולת ואין דרך טובה יותר לקרוב אל האחד שאותו שיקף ישוע בצורה מושלמת, יהוה אלוהי הרחמים (קורינתים ב׳. א׳:3; עברים א׳:3)
מהי תשובתך?
• מה היתה, על־פי המקרא, תגובתו השכיחה של ישוע לצורכי ההמונים?
• מה הדגיש ישוע בהדרכות שנתן לתלמידיו?
• כיצד נוכל לגלות את ”רוח המשיח” בכל מה שאנו עושים?
[תמונה על כל העמוד בעמוד 23]
[תמונה בעמוד 24]
מהו הדבר הטוב ביותר שיכולים המשיחיים לעשות עבור אחרים?