הנלחמים באלוהים ייכשלו!
”ונלחמו אליך ולא יוכלו לךְ” (ירמיהו א׳:19).
1. איזו משימה קיבל ירמיהו, וכמה זמן נמשכה פעילותו?
יהוה מינה את ירמיהו הצעיר להיות נביא לגויים (ירמיהו א׳:5). היה זה בימי המלך הטוב יאשיהו, שמלך על יהודה. ירמיהו המשיך לשרת כנביא גם בתקופה הסוערת שקדמה לכיבוש ירושלים בידי בבל ועד גלות עם אלוהים (ירמיהו א׳:1–3).
2. כיצד חיזק יהוה את ירמיהו, ובמי נלחמו בעצם אלה שנלחמו בירמיהו?
2 צפוי היה שגזרי הדין שהכריז ירמיהו יעוררו התנגדות. זו הסיבה שאלוהים חיזק אותו לקראת הבאות (ירמיהו א׳:8–10). רוחו של הנביא התחזקה, למשל, לשמע המילים: ”ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי ’איתך אני’, נאום יהוה, ’להצילך’” (ירמיהו א׳:19). מי שיילחמו בירמיהו יילחמו בעצם באלוהים. כיום יש ליהוה קבוצת משרתים אשר ניתן להמשילם לנביאים, ופעילותם דומה לזו של ירמיהו. כמו ירמיהו, הם מכריזים באומץ את דבר הנבואה שמאת אלוהים. המסר שבפיהם משפיע על כל האנשים והעמים לטובה או לרעה, בהתאם לתגובתם. גם כיום, כבימי ירמיהו, יש אשר נלחמים באלוהים ומתנגדים למשרתיו ולתפקידים שהטיל עליהם אלוהים.
משרתי יהוה נתונים במתקפה
3. מדוע נתונים משרתי יהוה במתקפה?
3 מראשית המאה ה־20 נתונים משרתי יהוה במתקפה. בארצות רבות מנסים חורשי רעתם לשבש ואף להשתיק את הכרזת הבשורה הטובה של מלכות אלוהים. מי שמסית אותם הוא אויבנו הראשי, השטן, ה”משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו” (פטרוס א׳. ה׳:8). ב־1914, אחרי שתמו ”עתות הגויים”, הכתיר אלוהים את בנו למלך על כדור־הארץ וציווה עליו: ”רְדֵה בקרב אויבֶיך” (לוקס כ״א:24; תהלים ק״י:2). המשיח הפעיל את סמכותו, השליך את השטן מן השמים והגביל אותו לתחום כדור־הארץ. השטן קוצף על המשיחיים המשוחים ועמיתיהם ביודעו כי קצרה עתו (ההתגלות י״ב:9, 17). מה אירע בעקבות ההתקפות החוזרות והנשנות מצד המתנגדים שנלחמו באלוהים?
4. אילו מבחני אמונה עברו משרתי יהוה במלחמת העולם הראשונה, ומה אירע ב־1919 וב־1922?
4 במלחמת העולם הראשונה עמדו משרתי יהוה המשוחים במבחני אמונה רבים. לעגו להם, והשמיצו אותם... והם נפלו קורבן להתקפות אספסוף ולהכאות. כפי שישוע חזה, הם היו ”שנואים על כל הגויים” (מתי כ״ד:9). בבהלת המלחמה נקטו אויבי מלכות אלוהים את אותו תכסיס שהופעל נגד ישוע המשיח. הם האשימו את משרתי יהוה בהסתה, והיכו בלב לבו של ארגונו הארצי של אלוהים. במאי 1918, הוצאו צווי מאסר פדראליים נגד נשיא חברת המצפה, ג׳. פ. רתרפורד, ונגד שבעה מעמיתיו הקרובים. על שמונה גברים אלו נגזרו שנות מאסר ארוכות, והם נשלחו לרצות את עונשם בכלא הפדראלי שבאטלנטה, ג׳ורג׳יה, ארה״ב. כעבור תשעה חודשים הם שוחררו, ובמאי 1919 פסק בית־הדין לערעורים שהנאשמים לא זכו למשפט הוגן, ולכן בוטלה הרשעתם. נקבע מועד למשפט חדש, אך לאחר זמן מה ביטלה הממשלה את התביעה, ואח רתרפורד ועמיתיו זוכו מכל אשמה ושבו לפעילותם. ב־1919 וב־1922 נערכו כינוסים בסידר פוינט, אוהיו, אשר העניקו לפעילות ההטפה תאוצה מחודשת.
5. מה אירע לעדי־יהוה בגרמניה הנאצית?
5 בשנות ה־30’ קמו ועלו משטרים רודניים, וגרמניה, איטליה ויפן עשו יד אחת והיו למדינות הציר. בראשית אותו עשור פרצו רדיפות ברבריות נגד משרתי אלוהים, במיוחד בגרמניה הנאצית. פעילותם הוחרמה. נערכו חיפושים בבתיהם, וחלקם נאסרו. אלפים הושלכו למחנות ריכוז משום שסירבו להתכחש לאמונתם. מטרת המלחמה באלוהים ובמשרתיו היתה למחוק כל זכר של עדי־יהוה בארצות שהיו תחת כיבוש טוטליטארי זה.a כאשר פנו העדים אל בתי המשפט בגרמניה כדי להיאבק על זכויותיהם, פירסם משרד המשפטים של הרייך חוות דעת מפורטת שנועדה להכשיל את מאבקם של עדי־יהוה. בחוות הדעת נאמר: ”אל לבתי המשפט להניח לנהלים משפטיים כביכול להטעותם; עליהם לחפש ולמצוא דרכים למלא את חובתם העליונה, למרות קשיים פורמליים אלו”. פירושו של דבר שלא ניתן היה לצפות שהצדק ייעשה. הנאצים סברו שפעילותם של עדי־יהוה היא פעילות עוינת ה’פוגעת במרקם החברתי הנציונל־סוציאליסטי’.
6. אילו מאמצים נעשו כדי להפסיק את פעילותנו במלחמת העולם השנייה ואחריה?
6 במלחמת העולם השנייה הוטלו חרם והגבלות על משרתי אלוהים באוסטרליה, בקנדה ובארצות אחרות המזוהות עם חבר העמים הבריטי — באפריקה, באסיה באיים הקריביים ובאיי האוקיינוס השקט. אויבים רבי השפעה ואנשים שניזונו ממידע כוזב על העדים יצרו בארצות־הברית ’עמל [צרה] עלֵי חוק’ (תהלים צ״ד:20). עדי־יהוה עתרו לבתי משפט כדי להילחם בצווים שאסרו את ההטפה מבית לבית או חייבו הצדעה לדגל, ובזכות ניצחונות משפטיים בארצות־הברית נבנתה סביב זכותם לחופש דת סוללת מגן משפטית. יהוה סיכל בסופו של דבר את מאמצי האויב. בתום המלחמה באירופה, הוסר החרם מעל פעילותם. אלפי העדים שהיו במחנות הריכוז יצאו לחופשי, אך מלחמתם לא הסתיימה. מייד עם תום מלחמת העולם השנייה פרצה המלחמה הקרה. מדינות במזרח אירופה הוסיפו להקשות על עובדי יהוה. ננקטו צעדים רשמיים כדי להפריע לפעילות ההטפה ולשים לה קץ, למנוע אספקה שוטפת של ספרות מקראית ולהוציא אל מחוץ לחוק את התכנסויותינו. רבים נאסרו או נשלחו למחנות עבודה.
פעילות ההטפה צוברת תאוצה
7. מה עבר על עדי־יהוה בפולין, ברוסיה ובארצות אחרות בשנים האחרונות?
7 במהלך עשרות שנים שחלפו מאז הוסרו המכשולים בדרכה של פעילות ההטפה. ב־1982 הורשו העדים בפולין, שהיתה אז עדיין תחת משטר קומוניסטי, לערוך כינוסים חד־יומיים. ב־1985 כבר נערכו שם כינוסים בינלאומיים, וב־1989 התקיימו בפולין כינוסים בינלאומיים גדולים, ואלפים הגיעו לשם מרוסיה ואוקראינה. באותה שנה זכו עדי־יהוה להכרה רשמית בפולין ובהונגריה. בסתיו 1989 נפלה חומת ברלין. מקץ חודשים ספורים, זכינו להכרה רשמית במזרח גרמניה, וכעבור זמן קצר נערך בברלין כינוס בינלאומי. בתחילת העשור האחרון של המאה ה־20 נעשו מאמצים ליצור קשר עם אחינו ברוסיה. עדי־יהוה פנו לכמה גורמי ציבור במוסקבה, וב־1991 הוענקה לנו הכרה רשמית. מאז חלה התקדמות רבה בפעילות ברוסיה וברפובליקות של ברית־המועצות לשעבר.
8. מה אירע למשרתי יהוה ב־45 השנים מאז תום מלחמת העולם השנייה?
8 הרדיפות שככו בכמה אזורים, אך החריפו בארצות אחרות. ב־45 השנים מאז תום מלחמת העולם השנייה סירבו ארצות רבות להכיר בעדי־יהוה כדת רשמית. בנוסף לכך, עדי־יהוה הוחרמו ופעילותם נאסרה על־פי חוק ב־23 מארצות אפריקה, ב־9 מארצות אסיה, ב־8 מארצות אירופה, ב־3 מארצות אמריקה הלטינית וב־4 איים ריבוניים.
9. מה עבר על משרתי יהוה במלאווי?
9 החל מ־1967 נרדפו עדי־יהוה במלאווי עד צוואר. אחינו לאמונה שם סירבו לרכוש כרטיסי מפלגה עקב עמדתם הניטרלית כמשיחיים אמיתיים (יוחנן י״ז:16). בעקבות ועידה של מפלגת הקונגרס המלאווית ב־1972, פרץ גל חדש של רדיפות אכזריות. האחים גורשו מבתיהם ופוטרו ממקומות עבודתם. אלפים נאלצו להימלט מן המדינה מחשש לחייהם. אך האם הצליחו האויבים במלחמתם באלוהים ובמשרתיו? לא ולא! הנסיבות השתנו, וב־1999 דוּוח על שיא של 767,43 מבשרים במלאווי, ויותר מ־000,150 איש נכחו שם בכינוסים המחוזיים. בעיר הבירה הוקם משרד סניף חדש.
הם מחפשים עלילה
10. מה עושים מתנגדי עם אלוהים היום, כפי שעשו לדניאל?
10 כופרים, כמרים ואחרים אינם יכולים לשאת את הבשורה שאנו מבשרים מדבר־אלוהים. בעקבות לחץ מצד חוגים דתיים בעולם הנוצרי, מחפשים המתנגדים דרכים ”חוקיות” כדי להצדיק את מאבקם בנו. באילו טקטיקות הם משתמשים לעתים? למשל, מה עשו חורשי רעתו של דניאל הנביא? בדניאל ו׳:5, 6 כתוב: ”אז ביקשו המשגיחים והאֲחַשְדַּרְפְּנִים למצוא עלילה על דניאל בדבר המלכות, אבל לא יכלו למצוא כל עלילה ומגרעת, כי נאמן היה ולא נמצאה בו כל שגיאה או מגרעת. ויאמרו האנשים האלה: ’לא נמצא על דניאל זה כל עלילה אחרת מאשר עבודת אלוהיו’”. גם היום מבקשים המתנגדים למצוא עלילה. הם מקימים צעקה נגד ”כתות מסוכנות” ומנסים להדביק על עדי־יהוה תווית של כת מסוכנת. הם מציגים אותנו באור מסולף, מכפישים את שמנו וטופלים עלינו שקרים, ובזאת תוקפים את עבודת אלוהינו ואת דבקותנו בעקרונותיו.
11. אילו טענות שווא השמיעו כמה ממתנגדי עדי־יהוה?
11 בארצות מסוימות מסרבים גורמים דתיים ופוליטיים להכיר בעובדה שאנו מקיימים את ’עבודת האלוהים הטהורה והתמימה לפני אלוהים’ (יעקב א׳:27). המתנגדים טוענים שאין אנו ”דת מוכרת”, אף־על־פי שהפעילות שלנו מתבצעת ב־234 ארצות. זמן קצר לפני כינוס בינלאומי שנערך ב־1998 צוטטה הכמורה היוונית האורתודוקסית בעיתון אחד באתונה כמי שאמרה כי ”[עדי־יהוה] אינם ’דת מוכרת’”, וזאת למרות שבית־הדין האירופי לזכויות האדם פסק בדיוק את ההיפך. כעבור כמה ימים, ציטט עיתון אחר באתונה דובר כנסייה אשר אמר: ”לא ייתכן ש[עדי־יהוה] הם ’קהילה משיחית’, משום שאין דבר וחצי דבר בינם לבין האמונה המשיחית במהותו של ישוע המשיח”. זה פשוט מדהים, שהרי אין דת אחרת מלבד עדי־יהוה אשר מדגישה במידה רבה כל כך את הצורך לחקות את ישוע!
12. מה עלינו לעשות במלחמתנו הרוחנית?
12 מטרתנו להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק (פיליפים א׳:7, ע״ח). לא נתפשר על עקרונות הצדק של אלוהים ולא נרפה מדבקותנו בהם (טיטוס ב׳:10, 12). אנו ’אוזרים מותנינו ומדברים את כל אשר ציוונו יהוה’, כפי שעשה ירמיהו, ואין אנו מרשים לכל מי שנלחמים באלוהים להפיל עלינו את חיתתם (ירמיהו א׳:17, 18). בדברו הקדוש התווה בפנינו יהוה את הדרך הנכונה שעלינו לצעוד בה. אין אנו מעוניינים להישען על ”זרוע בשר” חלשה או לבקש ל’חסות בצל מצרים’, כלומר, בצל העולם הנוכחי (דברי הימים ב׳. ל״ב:8; ישעיהו ל׳:3; ל״א:1–3). במלחמתנו הרוחנית עלינו לבטוח ביהוה בכל לבנו, לתת לו ליישר אורחותינו ולא להישען על בינתנו (משלי ג׳:5–7). ללא תמיכת יהוה והגנתו, כל עמלנו יהיה לשווא (תהלים קכ״ז:1).
נרדפים אך בלתי מתפשרים
13. מדוע ניתן לומר שהמתקפה השטנית על ישוע נכשלה?
13 האדם שהציב את הדוגמה הנעלה ביותר למסירות בלתי מתפשרת ליהוה הוא ישוע, אשר הואשם על לא עוול בכפו בהסתה ובהפרת הסדר. פילטוס חקר בעניין ורצה לשחרר את ישוע. אך ההמון, שהוסת בידי מנהיגי הדת, דרש בקול גדול שישוע יוקע, למרות שהיה חף מפשע. הם ביקשו שבמקומו ישוחרר בר־נבא, פושע שהושלך לכלא בשל הסתה ורצח! פילטוס ניסה שנית להניא את המתנגדים מכוונתם, אך הם לא היו מוכנים לשמוע לקול ההיגיון. לבסוף נכנע פילטוס לתביעותיו הקולניות של ההמון (לוקס כ״ג:2, 5, 14, 18–25). ישוע אומנם מת על עמוד הוקעה, אך המתקפה השטנית הנתעבת על בן האלוהים החף מפשע נכשלה כישלון חרוץ, משום שיהוה הקים אותו לתחייה, רומם אותו והושיבוֹ לימינו. באמצעות ישוע במעמדו המפואר נשפכה רוח הקודש בחג השבועות שנת 33 לספירה ונוסדה ”בריאה חדשה”, כלומר, הקהילה המשיחית (קורינתים ב׳. ה׳:17; מעשי השליחים ב׳:1–4).
14. מה אירע כשפעלו הגורמים הדתיים היהודיים נגד תלמידי ישוע?
14 לא חלף זמן רב והגורמים הדתיים החלו לאיים על השליחים, אולם תלמידי המשיח לא חדלו לדבר על הדברים שראו ושמעו. הם התפללו ליהוה: ”אדני, ראה את איומיהם ותן לעבדיך לומר את דברך בכל אומץ הלב” (מעשי השליחים ד׳:29). כמענה לתפילתם נסך בהם יהוה את רוח קודשו וחיזק אותם להמשיך להכריז את הבשורה לבלי חת. עד מהרה שוב נצטוו השליחים לחדול לבשר, אבל פטרוס ויתר השליחים השיבו: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29). איומים, מאסרים והלקאות לא הרתיעו אותם מלהפיץ את בשורת המלכות.
15. מי היה גמליאל, ואיזו עצה נתן למתנגדיהם הדתיים של תלמידי ישוע?
15 כיצד הגיבו מנהיגי הדת? ”[הם] התרתחו והחליטו להרוג [את השליחים]”. אבל מורה תורה מכובד בעיני כל העם, גמליאל שמו, אחד מן הפרושים, נכח במקום. הוא ציווה להוציא את השליחים מאולם הסנהדרין לזמן מה ויעץ למתנגדים הדתיים: ”אנשי ישראל, היזהרו לכם במה שאתם מתכוונים לעשות לאנשים האלה... ועתה אני אומר לכם, חידלו מן האנשים האלה והניחו להם, כי העצה או הפעולה הזאת תופר — אם מאת בני אדם היא. אבל אם מאת אלוהים היא, לא תוכלו להפר אותה פן תימצאו נלחמים באלוהים!” (מעשי השליחים ה׳:33–39).
כל כלי יוצר עלינו לא יצלח
16. נסח במילים משלך את ההבטחה שמבטיח יהוה למשרתיו.
16 עצתו של גמליאל היתה הגיונית, ואנו מוקירים אנשים המדברים לטובתנו. ברור לנו שהזכות לחופש דת נתמכת על־ידי פסיקות של שופטים הוגנים. דבקותנו בדבר־אלוהים אינה מוצאת חן בעיני כמורת הנצרות ומנהיגי דת אחרים בבבל הגדולה, שהיא המעצמה העולמית של דתות הכזב (ההתגלות י״ח:1–3). הם ותומכיהם נלחמים בנו, אבל המקרא מבטיח לנו: ”’כל כלי יוּצַר עלייך לא יצלח, וכל לשון תקום איתךְ למשפט תרשיעי. זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאיתי’, נאום יהוה” (ישעיהו נ״ד:17).
17. מדוע אין אנו מפחדים למרות שאויבינו נלחמים בנו?
17 אויבינו נלחמים בנו לחינם, כלומר ללא סיבה מוצדקת, אך אין אנו מפחדים (תהלים ק״ט:1–3). לעולם לא נרשה ששונאי המסר המקראי יפחידו אותנו ויגרמו לנו להתפשר. אנו מצפים שמלחמתנו הרוחנית תלך ותסלים, אך התוצאה ידועה לנו. גם אנו, כמו ירמיהו, נחזה בהתגשמות הנבואה: ”ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי ’איתך אני’, נאום יהוה, ’להצילך’” (ירמיהו א׳:19). הנלחמים באלוהים ייכשלו!
[הערת שוליים]
a ראה המאמר ”נאמנים לבלי חת תחת הדיכוי הנאצי”, עמודים 24–28.
מהי תשובתך?
• מדוע נתונים משרתי יהוה במתקפה?
• באילו דרכים נלחמים המתנגדים במשרתי יהוה?
• מניין לנו הביטחון שהנלחמים באלוהים ייכשלו?
[תמונה בעמוד 17]
יהוה הבטיח לירמיהו שיהיה עימו
[תמונה בעמוד 18]
ניצולי מחנות ריכוז
[תמונה בעמוד 18]
אספסוף תוקף את עדי־יהוה
[תמונה בעמוד 18]
ג׳. פ. רתרפורד ועמיתיו
[תמונה בעמוד 21]
במקרה של ישוע נכשלו הנלחמים באלוהים