רדיפות שהובילו לצמיחה באנטיוכיה

בפרוץ הרדיפות אחרי מותו של סטפנוס על קידוש השם,‏ ברחו מירושלים רבים מתלמידי ישוע.‏ אחד המקומות שבהם חיפשו מחסה היה אנטיוכיה שבסוריה,‏ כ־550 קילומטר צפונית לירושלים (‏מעשי השליחים י״א:‏19‏)‏.‏ האירועים שהתרחשו שם בעקבות זאת השפיעו על כל מהלך ההיסטוריה המשיחית.‏ כדי להבין מה קרה,‏ מוטב קודם כל לדעת כמה פרטים על אנטיוכיה.‏

בהשוואה ליתר הערים באימפריה הרומית היתה אנטיוכיה השלישית בגודלה,‏ בעושרה ובחשיבותה אחרי רומא ואלכסנדריה.‏ עיר מרכזית זו בסוריה ישבה בפינה הצפונית ביותר של אגן הים התיכון.‏ אנטיוכיה (‏כיום אנטקיה,‏ טורקיה)‏ שכנה בעמק של נהר אוֹרוֹנְטֶס — נהר ששימש מעבר לכלי שיט — אשר דרכו התחברה לעיר הנמל שלה,‏ סֶלֶוּקיה,‏ המרוחקת ממנה בכ־32 קילומטר.‏ היא חלשה על אחד מנתיבי הסחר העיקריים ביותר בין רומא לבין עמק הפרת והחידקל.‏ אנטיוכיה שימשה מרכז מסחרי,‏ וסחרו עימה מכל רחבי האימפריה.‏ ביקרו בה טיפוסים מטיפוסים שונים שהביאו עימם חדשות על תנועות דתיות מכל העולם הרומי.‏

הדת והפילוסופיה ההלניסטיות פרחו באנטיוכיה.‏ אך ”‏בימי ישוע”‏,‏ אומר ההיסטוריון גלנביל דאוני,‏ ”‏הפכו הכתות הדתיות והפילוסופיות הקדומות לעניין אישי,‏ וכל אדם חיפש באופן עצמאי את סיפוקו הדתי כדרך לפתרון בעיותיו ולמימוש שאיפותיו”‏ (‏תולדות אנטיוכיה שבסוריה [‏A History of Antioch in Syria]‏)‏.‏ רבים מצאו סיפוק במונותיאיזם,‏ בטקסים ובתורת המוסר של היהדות.‏

מאז היווסדה ב־300 לפה״ס היתה באנטיוכיה קהילה יהודית גדולה.‏ מעריכים כי הקהילה מנתה בין 000,‏20 ל־000,‏60 איש,‏ כעשרה אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר.‏ ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מציין שהמלכים מבית סלווקוס עודדו את היהודים להתיישב בעיר ונתנו להם זכויות אזרח מלאות.‏ בתקופה ההיא כבר ניתן היה להשיג את התנ״ך בשפה היוונית.‏ בזכותו ניעורה התעניינותם של נוכרים אשר הזדהו עם הכיסופים היהודיים לביאת המשיח.‏ כתוצאה מכך,‏ התגיירו יוונים רבים.‏ כל הגורמים הללו הפכו את אנטיוכיה שדה פורה לעשיית תלמידים משיחיים.‏

מתן עדות לנוכרים

רוב תלמידיו הנרדפים של ישוע,‏ אשר נפוצו מירושלים,‏ בישרו על אמונתם ליהודים בלבד.‏ אבל באנטיוכיה היו כמה תלמידים קפריסאים וקירניים אשר דיברו אל ”‏היוונים”‏ (‏מעשי השליחים י״א:‏20‏)‏.‏ אף־על־פי שכבר מחג השבועות שנת 33 לספירה הושמעה הבשורה ליהודים ולגרים דוברי יוונית,‏ נראה כי הטפת הבשורה באנטיוכיה היתה דבר חדש.‏ היא לא הופנתה אך ורק ליהודים.‏ זה נכון שעוד קודם לכן נעשו קורנליוס ובני משפחתו הנוכרים לתלמידי המשיח,‏ אך היה צורך בחזון מאת יהוה כדי לשכנע את השליח פטרוס שראוי לבשר לנוכרים (‏מעשי השליחים י׳:‏​1–48‏)‏.‏

בעיר שאיכלסה קהילה יהודית גדולה ועתיקה ושלא שררה בה עוינות רבה בין היהודים לנוכרים,‏ הגיעה הבשורה אל הנוכרים ותגובתם היתה חיובית.‏ שררה שם כנראה האווירה הנכונה שבזכותה חלה התפתחות זו,‏ ו”‏אנשים רבים האמינו”‏ (‏מעשי השליחים י״א:‏21‏)‏.‏ וכאשר גֵרים,‏ אשר בעבר עבדו אלילים,‏ נעשו למשיחיים,‏ היו להם הכלים המתאימים לבשר לנוכרים אחרים עובדי אלילים.‏

בהיוודע על ההתפתחויות באנטיוכיה,‏ שלחה לשם הקהילה שבירושלים את בר־נבא כדי לבדוק את המצב.‏ הבחירה בבר־נבא העידה על חוכמה ואהבה.‏ הוא היה קפריסאי,‏ כמו אלה שהחלו לבשר לנוכרים.‏ צפוי היה שבר־נבא יחוש בנוח בחברת הנוכרים באנטיוכיה,‏ ושהם יראו בו כמי שבא ממקום שהכירו.‏a הוא ודאי הזדהה עם פעילותם.‏ לכן,‏ ”‏כאשר הגיע לשם וראה את חסד אלוהים,‏ שמח והאיץ בכולם להיות דבקים באדון בלב שלם”‏ (‏מעשי השליחים י״א:‏​22–24‏)‏.‏

‏”‏מבין הסיבות האפשריות להצלחת הפעילות המוקדמת באנטיוכיה”‏,‏ מציין ההיסטוריון דאוני,‏ ”‏הן שהמבשרים שנשלחו אל העיר לא היו צריכים לחשוש מפני קנאים יהודים כפי שהיו בירושלים;‏ כמו כן,‏ העיר,‏ שהיתה בירת סוריה,‏ נשלטה בידי מפקד צבא ונהנתה מסדר ציבורי רב יותר,‏ ועל כן היו כנראה פחות סיכויים להתקפות אספסוף כפי שהתרחשו בירושלים,‏ אשר בה לא הצליחו הפרוקורטורים הרומים של יהודה (‏בתקופה זו לפחות)‏ לרסן את הקנאים היהודים”‏.‏

סביר להניח שבנסיבות חיוביות אלו ולנוכח המלאכה הרבה,‏ הבין בר־נבא שהוא זקוק לעזרה,‏ וחשב על ידידו שאול.‏ מדוע דווקא שאול,‏ או פאולוס?‏ ייתכן שהסיבה היא שפאולוס,‏ אף־על־פי שלא היה אחד מ־12 השליחים,‏ קיבל מעמד של שליח לגויים (‏מעשי השליחים ט׳:‏​15,‏ 27;‏ רומים א׳:‏5;‏ ההתגלות כ״א:‏14‏)‏.‏ לפיכך,‏ מתאים היה שפאולוס יתלווה לבר־נבא ויבשר את הבשורה הטובה בעיר הנוכרית אנטיוכיה (‏גלטים א׳:‏16‏)‏.‏ בר־נבא יצא אל טרסוס,‏ מצא את שאול והביאו לאנטיוכיה (‏מעשי השליחים י״א:‏​25,‏ 26‏;‏ ראה מסגרת בעמודים 26,‏ 27)‏.‏

כונו ”‏משיחיים”‏ בהשגחת אלוהים

שנה תמימה לימדו בר־נבא ושאול ”‏קהל רב.‏ ובאנטיוכיה לראשונה כינו בהשגחת אלוהים את התלמידים ’‏משיחיים’‏”‏.‏ לא מתקבל על הדעת שהיהודים היו הראשונים שכינו את תלמידי ישוע משיחיים,‏ שהרי הם לא האמינו בישוע ולא היו מכנים את חסידיו בכינוי שהיה בו משום הודאה שישוע הוא המשיח.‏ יש הסוברים שעובדי האלילים הדביקו להם את הכינוי משיחיים על דרך ההלצה או מתוך לעג.‏ אך כתבי־הקודש מראים שהכינוי משיחיים מקורו באלוהים (‏מעשי השליחים י״א:‏26‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

הפועל המתורגם על־פי־רוב למילה ”‏כינו”‏,‏ ומוזכר בקשר לשם החדש,‏ מתייחס תמיד בכתבים המשיחיים לדבר על־טבעי,‏ נבואי או אלוהי.‏ מתוך כך יש חוקרים האומרים שפועל זה משמעו,‏ ”‏לומר אורַקְל”‏,‏ ”‏להודיע בידי שמים”‏ או ”‏לתת פקודה או תוכחה אלוהית,‏ ללמד מן השמים”‏.‏ הואיל ונאמר שתלמידי ישוע כונו משיחיים ”‏בהשגחת אלוהים”‏,‏ אפשרי הדבר שיהוה הורה לשאול ולבר־נבא לכנות אותם בשם הזה.‏

השם החדש השתגר בציבור.‏ לא עוד יכלו לחשוב בטעות שתלמידי ישוע הם איזה פלג ביהדות,‏ שהרי הם נבדלו ממנה במידה ניכרת.‏ ב־58 לספירה בערך,‏ כבר ידעו פקידי הממשל הרומיים מי הם המשיחיים (‏מעשי השליחים כ״ו:‏28‏)‏.‏ על־פי ההיסטוריון טאקיטוס נעשה השם עד 64 לספירה רווח ונפוץ גם ברומא.‏

יהוה משתמש בנאמניו

הבשורה הטובה התפשטה ברחבי אנטיוכיה.‏ תודות לברכת יהוה ולנחישותם של תלמידי ישוע להמשיך לבשר,‏ הפכה אנטיוכיה לאחד המרכזים של הדת המשיחית האמיתית.‏ אלוהים השתמש בה כקרש קפיצה להפצת הבשורה הטובה בארצות רחוקות.‏ למשל,‏ אנטיוכיה היתה נקודת המוצא של כל אחד ממסעי ההטפה הנרחבים של פאולוס.‏

גם היום,‏ על אף ההתנגדות,‏ תורמות המסירות והנחישות להפצת הדת המשיחית האמיתית,‏ ורבים מקבלים את ההזדמנות לשמוע את הבשורה הטובה ולהוקירה.‏b לכן,‏ אם אתה נתקל בהתנגדות בשל תמיכתך בעבודת אלוהים הטהורה,‏ זכור שיש סיבות לכך שיהוה מרשה זאת.‏ גם היום,‏ כמו במאה הראשונה,‏ יש לתת לאנשים את ההזדמנות לשמוע על מלכות אלוהים ולצדד בה.‏ אולי דווקא נחישותך לשרת את יהוה בנאמנות תעזור לאדם זה או אחר להכיר את האמת.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמודים 26,‏ 27]‏

‏”‏שנות הדומייה”‏ של שאול

בפעם האחרונה שמוזכר שאול בספר מעשי השליחים,‏ לפני שעבר לאנטיוכיה ב־45 לספירה בערך,‏ היה כאשר ניסו להמיתו בירושלים ואחיו לאמונה שלחו אותו אל טרסוס (‏מעשי השליחים ט׳:‏​28–30;‏ י״א:‏25‏)‏.‏ אך זה קרה תשע שנים קודם לכן,‏ בשנת 36 לספירה בערך.‏ מה עשה בין לבין,‏ בפרק הזמן שזכה לכינוי שנות הדומייה של שאול?‏

שאול בא מירושלים אל גלילות סוריה וקיליקיה,‏ ובקהילות שביהודה שמעו:‏ ”‏האיש אשר רדף אותנו בעבר,‏ מטיף עכשיו את האמונה אשר בעבר עשה בה שמות”‏ (‏גלטים א׳:‏​21–23‏)‏.‏ דיווח זה נגע כנראה לפעילותו באנטיוכיה עם בר־נבא,‏ אך אין ספק שעוד לפני כן לא ישב שאול בחיבוק ידיים.‏ ב־49 לספירה כבר היו קיימות כמה קהילות בסוריה ובקיליקיה.‏ אחת מהן היתה באנטיוכיה,‏ ויש הסבורים כי האחרות נוסדו בעקבות פעילותו של שאול בשנות הדומייה שלו (‏מעשי השליחים י״א:‏26;‏ ט״ו:‏​23,‏ 41‏)‏.‏

חוקרים אחדים גורסים שאירועים דרמתיים בחייו של שאול התרחשו בפרק זמן זה.‏ קשה למצוא מועד אחר לקשיים הרבים שסבל כ’‏משרת המשיח’‏ במסעות ההטפה שלו (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏​23–27‏)‏.‏ מתי הלקו אותו היהודים חמש פעמים 39 מלקות?‏ היכן הולקה בשוטים שלוש פעמים?‏ היכן ישב בבתי כלא?‏ מעצרו ברומא אירע בתקופה מאוחרת יותר.‏ כתבי־הקודש מדווחים על פעם אחת שבה הילקו אותו והשליכוהו לכלא — זה היה בפיליפי.‏ אך מה לגבי הפעמים האחרות?‏ (‏מעשי השליחים ט״ז:‏​22,‏ 23‏)‏.‏ חוקר אחד מעלה את האפשרות ששאול בפרק זמן זה ”‏בישר על המשיח בבתי כנסת שבגולה בצורה שהביאה עליו רדיפות מצד הרשויות הדתיות והחילוניות כאחד”‏.‏

ארבע פעמים נטרפה ספינתו של שאול,‏ אך המקרא מוסר פרטים על מקרה אחד בלבד שאירע אחרי שסיפר באיגרתו אל הקורינתים על הקשיים שעבר (‏מעשי השליחים כ״ז:‏​27–44‏)‏.‏ אם כן,‏ שלושת המקרים האחרים אירעו לו כנראה במסעות שעליהם אין לנו שמץ של מושג.‏ כמה מאירועים אלו או כולם אירעו כנראה באותן ”‏שנות דומייה”‏.‏

אירוע נוסף שאולי התרחש באותה תקופה מוזכר בקורינתים ב׳.‏ י״ב:‏​2–5‏.‏ פאולוס סיפר:‏ ’‏אני מכיר איש במשיח,‏ אשר לפני ארבע־עשרה שנים נלקח אל הרקיע השלישי,‏ גן עדן ושמע מילים שאין לבטאן,‏ שאסור לאדם למללן’‏.‏ סביר להניח שפאולוס דיבר כאן על עצמו.‏ מאחר שכתב את האיגרת הזו ב־55 לספירה בערך,‏ הרי שאם נספור 14 שנה אחורה נגיע ל־41 לספירה,‏ באמצע ”‏שנות הדומייה”‏.‏

אין ספק שהחזון העניק לו הבנה מיוחדת במינה.‏ האם הכשיר אותו הדבר לשמש ”‏שליח לגויים”‏?‏ (‏רומים י״א:‏13‏)‏ האם השפיע הדבר על אופן חשיבתו,‏ כתיבתו ודיבורו?‏ האם השנים שחלפו מאז שחבק את הדת המשיחית ועד הזמנתו לאנטיוכיה שימשו להכשרתו ולהפיכתו למשיחי בוגר שישא בתפקידים אחראים בעתיד?‏ יהיו התשובות אשר יהיו,‏ אנו סמוכים ובטוחים שכאשר הזמין אותו בר־נבא לעזור לו בהטפת הבשורה באנטיוכיה,‏ היה שאול הנלהב כשיר לחלוטין למלא את המשימה (‏מעשי השליחים י״א:‏​19–26‏)‏.‏

‏[‏מפה בעמוד 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

סוריה

אוֹרוֹנְטֶס

אנטיוכיה

סֶלֶוּקיה

קפריסין

הים התיכון

ירושלים

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc

‏[‏תמונות בעמוד 24]‏

למעלה:‏ אנטיוכיה היום

אמצע:‏ מבט על סֶלֶוּקיה מדרום

למטה:‏ מזח במפרץ סֶלֶוּקיה