‏”‏התחזקו הקהילות באמונה”‏

‏”‏אז התחזקו הקהילות באמונה ומספר המאמינים גדל מיום ליום.‏”‏ — מעשי־השליחים ט״ז:‏5‏.‏

1.‏ כיצד השתמש אלהים בשליח פאולוס?‏

יהוה אלהים השתמש בשאול הטרסי כ”‏כלי נבחר”‏.‏ בתור השליח פאולוס,‏ ’‏סבל רבות.‏’‏ אך,‏ כתוצאה מפעילותו ומשירותם של רבים אחרים,‏ זכה אירגון יהוה לאחדות ולהתרבות נפלאה.‏ — מעשי־השליחים ט׳:‏15,‏ 16‏.‏

2.‏ מדוע יהיה זה למועיל לדון ביחד במעשי־השליחים י״ג:‏1 עד ט״ז:‏5‏?‏

² מספר האנשים מקרב הגויים שהצטרפו אל האמונה המשיחית הלך וגדל,‏ ולכן ערך הגוף המנהל ישיבה חשובה שתרמה רבות לאיחוד משרתי אלהים ולהתחזקותם באמונה.‏ עיון בהתפתחויות אלה ואחרות,‏ המתוארות במעשי־השליחים י״ג:‏1 עד ט״ז:‏5‏,‏ יועיל לנו רבות,‏ משום שבימינו עדי־יהוה מתנסים בגידול ובברכות רוחניות דומים.‏ — ישעיהו ס׳:‏22‏.‏

שליחים יוצאים למסעות־הטפה

3.‏ איזו עבודה ביצעו ”‏נביאים ומורים”‏ באנטיוכיה?‏

³ האנשים שנשלחו מטעם קהילת אנטיוכיה שבסוריה,‏ עזרו למאמינים להתחזק באמונה.‏ ‏(‏י״ג:‏1–5‏)‏ באנטיוכיה עצמה בר־נבא,‏ שמעון (‏המכונה ניגֶר)‏,‏ לוּקיוס הקירֶני,‏ מנחם ושאול הטרסי שימשו כ”‏נביאים ומורים”‏ בקהילה.‏ ”‏נביאים”‏ הסבירו את דבר־אלהים וחזו מאורעות מראש,‏ ו”‏מורים”‏ נתנו לקהילה הדרכה מקראית,‏ בין היתר ביחס לאורח־החיים המשיחי.‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏8;‏ י״ד:‏4‏)‏ על בר־נבא ושאול הוטלה שליחות מיוחדת.‏ הם לקחו איתם את מרקוס,‏ בן־דודו של בר־נבא,‏ והפליגו לקפריסין.‏ (‏קולוסים ד׳:‏10‏)‏ שם הם בישרו בבתי־כנסת בעיר־הנמל סָלָמיס בקצה המזרחי של האי,‏ אך אין כתבי־הקודש מוסרים על היענות חיובית כלשהי מצד היהודים.‏ בהיותם מבוססים היטב מבחינה כלכלית,‏ לא ראו כל צורך במשיח.‏

4.‏ מה קרה כשהשליחים המשיכו לבשר בקפריסין?‏

⁴ אלהים בירך את נשיאת העדות במקום אחר בקפריסין.‏ ‏(‏י״ג:‏6–12‏)‏ בעיר פָּפוס נתקלו השליחים במכשף ובנביא־שקר יהודי בשם בר־ישוע (‏אלימַס)‏.‏ כשהוא ניסה למנוע מן המושל סֶרגיוּס פּולוס לשמוע את דבר־אלהים,‏ התמלא שאול ברוח־הקודש ואמר:‏ ”‏אתה המלא כל מירמה וכל רשע,‏ בן־השטן,‏ שונא כל צדק,‏ האם לא תחדל לסלף את דרכי יהוה הישרים?‏”‏ אזי,‏ הענישו אלהים בעיוורון לפרק־זמן מסוים,‏ וסרגיוס פולוס ”‏האמין והשתומם על תורת האדון.‏”‏

5,‏ 6.‏ (‏א)‏ בנאומו בבית־הכנסת באנטיוכיה שבפיסידיה,‏ מה אמר פאולוס על ישוע?‏ (‏ב)‏ מה היו תוצאות דבריו של פאולוס?‏

⁵ מקפריסין,‏ הפליגה החבורה לעיר פֶרגִּי שבאסיה הקטנה.‏ אחרי־כן,‏ פנו פאולוס ובר־נבא צפונה,‏ דרך מעברים צרים בין ההרים,‏ אל אנטיוכיה שבפּיסידיה,‏ קרוב לוודאי ”‏בסכנות על פני נהרות,‏ בסכנות מפני שודדים”‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏25,‏ 26‏)‏ שם דיבר פאולוס בבית־הכנסת.‏ ‏(‏י״ג:‏13–41‏)‏ הוא סקר את מגעיו של אלהים עם עם־ישראל,‏ וזיהה את ישוע,‏ צאצאו של דוד,‏ בתור המושיע.‏ על־אף העובדה שמנהיגים יהודים דרשו את מות ישוע,‏ ההבטחה לאבותיהם נתגשמה כשאלהים הקימו לתחייה.‏ (‏תהלים ב׳:‏7;‏ ט״ז:‏10;‏ ישעיהו נ״ה:‏3‏)‏ פאולוס הזהיר את שומעיו בל יזלזלו במתת הישועה של אלהים באמצעות המשיח.‏ — חבקוק א׳:‏5‏,‏ תרגום השבעים‏,‏ המצוטט במעשי־השליחים י״ג:‏41‏.‏

⁶ נאומו של פאולוס עורר עניין,‏ כפי שעושות הרצאות פומביות הניתנות בקהילות של עדי־יהוה כיום.‏ ‏(‏י״ג:‏42–52‏)‏ בשבת שלאחר־מכן,‏ התאספו כמעט כל תושבי העיר כדי לשמוע את דבר־יהוה.‏ עקב כך,‏ התמלאו היהודים קנאה.‏ שהרי בשבוע אחד,‏ שיכנעו השליחים יותר גויים משהצליחו אותם יהודים לגייר משך כל חייהם!‏ מאחר שהיהודים גידפו את פאולוס והתנגדו לו,‏ הגיעה העת לאור הרוחני להאיר במקום אחר;‏ לכן נאמר להם:‏ ”‏מכיון שאתם דוחים אותו [‏את דבר־אלהים]‏ ודנים את עצמכם לבלתי ראויים לחיי עולם,‏ הנה אנו פונים אל הגויים.‏”‏ — ישעיהו מ״ט:‏6‏.‏

7.‏ כיצד הגיבו פאולוס ובר־נבא לרדיפות?‏

⁷ עתה החלו הגויים לשמוח,‏ וכל אלה שלבם נטה לחיי־עולם נעשו מאמינים.‏ אך,‏ כשדבר־יהוה הופץ בכל האיזור,‏ הסיתו היהודים נשים מכובדות (‏כנראה על־מנת שתפעלנה לחצים על בעליהן)‏ ואנשים בעלי מעמד בעיר,‏ לרדוף את פאולוס ובר־נבא ולגרשם מהאיזור.‏ אולם,‏ הדבר לא עצר את השליחים.‏ הם פשוט ”‏ניערו לעברם את אבק רגליהם והלכו לאיקוניון”‏ (‏העיר קוניה של ימינו)‏,‏ עיר חשובה במחוז הרומי,‏ גלטיה.‏ (‏לוקס ט׳:‏5;‏ י׳:‏11‏)‏ ומה לגבי התלמידים שנשארו באנטיוכיה שבפּיסידיה?‏ משחוזקו באמונה,‏ הם ”‏מלאו שמחה ורוח־הקודש.‏”‏ הפרשה מוכיחה שאין התנגדות צריכה לעכב התקדמות רוחנית.‏

חזקים באמונה חרף רדיפות

8.‏ מה קרה עקב פעילות ההטפה המוצלחת באיקוניון?‏

⁸ פאולוס ובר־נבא עצמם הוכיחו שאמונתם איתנה חרף הרדיפות.‏ ‏(‏י״ד:‏1–7‏)‏ עקב עדותם בבית־הכנסת באיקוניון,‏ נעשו יהודים ורבים מקרב הגויים למאמינים.‏ כשהיהודים הלא־מאמינים הסיתו את הגויים נגד המאמינים החדשים,‏ דיברו שני פועלים חרוצים אלה באומץ־לב,‏ תוך סמכות שהעניק להם אלהים.‏ יהוה המחיש את תמיכתו כשהעניק להם את הכוח לחולל אותות.‏ הדבר פילג את ההמון לשניים,‏ חלק בעד היהודים וחלק בעד השליחים.‏ השליחים לא היו פחדנים,‏ אך משנודע להם על מזימה לרגום אותם באבנים,‏ נהגו בתבונה בעזבם את האיזור כדי לבשר בליקאוניה,‏ חבל־ארץ באסיה הקטנה,‏ בדרום מחוז גלטיה.‏ גם אנו,‏ אם נפעל בתבונה ובזהירות,‏ בדרך־כלל נוכל להתמיד בפעילות השירות לנוכח רדיפות.‏ — מתי י׳:‏23‏.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ כיצד הגיבו תושבי ליסטרה עקב ריפוי הפיסח?‏ (‏ב)‏ כיצד הגיבו פאולוס ובר־נבא למה שאירע להם בליסטרה?‏

⁹ העיר ליסְטְרה שבליקאוניה היתה העיר הבאה שקיבלה עדות.‏ ‏(‏י״ד:‏8–18‏)‏ פאולוס ריפא שם אדם שהיה פיסח מלידה.‏ מאחר שלא ידעו שיהוה עמד מאחורי הנס,‏ קרא ההמון:‏ ”‏האלים ירדו אלינו בדמות אנשים!‏”‏ מאחר שהדברים נאמרו בלשון הליקָאונית,‏ לא הבינו פאולוס ובר־נבא את המתרחש.‏ את פאולוס שהיה הדובר העיקרי,‏ חשבו להֵרמֵס (‏דוברם המיומן של האלים)‏ ואת בר־נבא לזֵאוּס,‏ האל היווני הראשי.‏

¹⁰ הכהן של זאוס אפילו ניגש עם פרים וזרי־פרחים כדי להקריב קרבנות לפאולוס ולבר־נבא.‏ יתכן שבאמצעות השפה היוונית השכיחה,‏ או בעזרת מתרגם,‏ הסבירו האורחים מיד שאין הם אלא בני־אנוש ובני־תמותה כמותם,‏ ושהם מכריזים את הבשורה הטובה,‏ כדי לעודד אנשים לנטוש את ”‏ההבלים האלה”‏ (‏אליליהם ואליהם הדוממים)‏ ולפנות אל אלהים חיים.‏ (‏מלכים א׳.‏ ט״ז:‏13;‏ תהלים קט״ו:‏3–9;‏ קמ״ו:‏6‏)‏ אמנם,‏ אלהים הניח בעבר לכל הגויים (‏אך לא לבני־ישראל)‏ ללכת בדרכיהם הם,‏ אך לא חדל להעיד על קיומו ואלוהותו,‏ ’‏בתיתו להם גשם מן השמים ועונות פוריות,‏ במלאו את לבותיהם במזון ושמחה.‏’‏ (‏תהלים קמ״ז:‏8‏)‏ למרות הנימוקים הללו,‏ הצליחו בר־נבא ופאולוס אך בקושי למנוע מההמון להקריב להם זבחים.‏ עם זאת,‏ השליחים דחו את הכבוד שהוענק להם כאלים,‏ ולא ניצלו את הסמכות שייחסו להם,‏ כדי לייסד את המשיחיות באותו איזור.‏ זוהי דוגמה נאותה,‏ במיוחד אם קיימת בנו תשוקה כלשהי לחנופה על הדברים שיהוה מאפשר לנו לבצע בשירותו!‏

11.‏ מה יכולים אנו ללמוד מן ההצהרה:‏ ”‏דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלהים”‏?‏

¹¹ לפתע,‏ פרצו נגד המשיחיים רדיפות.‏ ‏(‏י״ד:‏19–28‏)‏ כיצד?‏ בלחץ היהודים שהגיעו מאיקוניון ומאנטיוכיה שבפיסידיה,‏ סקל ההמון את פאולוס באבנים וגרר אותו מחוץ לעיר,‏ בחשבו שהוא מת.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏24,‏ 25‏)‏ אך,‏ כאשר הקיפו אותו התלמידים,‏ הוא קם ונכנס חזרה לליסטרה מבלי שתושבי העיר הבחינו בו,‏ יתכן בחסות החשיכה.‏ למחרת,‏ יצא עם בר־נבא לעיר דרבי,‏ שם הפכו מספר לא־מבוטל של אנשים לתלמידים.‏ לפני שחזרו לליסטרה,‏ איקוניון ואנטיוכיה,‏ חיזקו השליחים את התלמידים בעיר,‏ ועודדו אותם לעמוד באמונה,‏ בהזכירם להם כי ”‏דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלהים.‏”‏ בתור משיחיים,‏ גם עלינו לצפות לצרות,‏ ואיננו מנסים להתחמק מהן על־ידי פשרות באמונתנו.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏12‏)‏ אותה עת נתמנו זקנים בקהילות שאליהן כתב פאולוס מאוחר יותר באיגרתו אל הגלטיים.‏

12.‏ בתום מסעו הראשון של פאולוס,‏ מה עשו שני השליחים?‏

¹² בעברם דרך האיזור פיסידיה,‏ הטיפו פאולוס ובר־נבא את דבר־אלהים בפֶרגי,‏ עיר חשובה בפּמפיליה.‏ אחר־כך,‏ חזרו אל אנטיוכיה שבסוריה.‏ הנה,‏ הסתיים מסעו הראשון של פאולוס;‏ שני השליחים סיפרו לקהילה ”‏את כל מה שעשה אלהים עימהם וכי פתח לגויים את שער האמונה.‏”‏ הם הקדישו זמן־מה לתלמידים שבאנטיוכיה,‏ וללא ספק תרמו במידה ניכרת לחיזוק אמונתם.‏ כיום,‏ באותה מידה,‏ מחזקים אותנו ביקוריהם של משגיחים נודדים מבחינה רוחנית.‏

פתרון לשאלה מכרעת

13.‏ כדי למנוע מהמשיחיות להתחלק לפלג יהודי ופלג לא־יהודי,‏ מה היה נחוץ?‏

¹³ אמונה איתנה דרשה אחדות בחשיבה.‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏10‏)‏ כדי למנוע פילוג בקהילה המשיחית לסיעה יהודית וסיעה לא־יהודית,‏ חיוני היה שהגוף המנהל יכריע אם יידרש מהמאמינים מקרב הגויים שנהרו אל תוך אירגון אלהים,‏ לקיים את תורת משה ולהימול.‏ ‏(‏ט״ו:‏1–5‏)‏ כמה אנשים מיהודה כבר נסעו לאנטיוכיה שבסוריה והחלו ללמד את המאמינים הנוכרים שאם לא יימולוּ לא יוכלו להיוושע.‏ (‏שמות י״ב:‏48‏)‏ לכן,‏ נשלחו פאולוס,‏ בר־נבא ואחרים אל השליחים וזקני־הקהילה שבירושלים.‏ אפילו שם,‏ היו מאמינים דקדקנים ממוצא פרושי,‏ שעמדו על דעתם שעל הערלים להימול ולקיים את מצוות התורה.‏

14.‏ (‏א)‏ אף־על־פי שהתנהל ויכוח בישיבה שהתקיימה בירושלים,‏ איזו דוגמה חיובית הציבו המשתתפים?‏ (‏ב)‏ תמצת את דברי פטרוס באותה ישיבה.‏

¹⁴ נערכה ישיבה במטרה לברר מהו רצון אלהים בנדון.‏ ‏(‏ט״ו:‏6–11‏)‏ נמסר שהתנהל ויכוח ממושך,‏ כשאחים בעלי דיעות תקיפות התבטאו בנושא,‏ אך לא ברוח של מריבה — דוגמה טובה לזקני־קהילה כיום!‏ במהלך הדיון,‏ אמר פטרוס:‏ ”‏בחרני אלהים מכם כדי שמפי ישמעו הגויים [‏כגון קורנליוס]‏ את דבר הבשורה ויאמינו.‏ ואלהים היודע את הלבבות העיד עליהם בתיתו להם את רוח הקודש.‏ .‏.‏.‏ הוא לא הבדיל כלל בינינו לבינם.‏ [‏מעשי־השליחים י׳:‏44–47‏]‏ .‏.‏.‏ ועתה מדוע תנסו את אלהים לשים עוֹל [‏החובה לקיים את התורה]‏ על צווארי התלמידים אשר גם אבותינו וגם אנחנו לא יכולנו לשאת?‏ אדרבא,‏ אנו [‏יהודים על־פי הבשר]‏ מאמינים שבחסד האדון ישוע המשיח נושענו כמונו כמוהם.‏”‏ העובדה שאלהים קיבל גויים ערלים הראתה שמילה וקיום מצוות התורה לא היו נחוצים לישועה.‏ — גלטיים ה׳:‏1‏.‏

15.‏ אילו נקודות יסוד הבהיר יעקב,‏ ומה הציע שיכתבו למשיחיים מקרב הגויים?‏

¹⁵ הנאספים שתקו כשפטרוס סיים את דבריו,‏ אך דברים נוספים היו עתידים להיאמר.‏ ‏(‏ט״ו:‏12–21‏)‏ בר־נבא ופאולוס סיפרו על האותות שחולל אלהים בקרב הגויים באמצעותם.‏ אזי,‏ הוסיף יעקב,‏ אחיו־למחצה של ישוע,‏ ששימש יושב־ראש לישיבה:‏ ”‏שמעון [‏שמו העברי של פטרוס]‏ סיפר כיצד לראשונה פקד אלהים את הגויים לקחת מקירבם עם לשמו.‏”‏ יעקב ציין שהנבואה על שיקום ”‏סוכת דויד”‏ (‏ייסוד מחדש של ממלכה בשושלת דוד)‏ התגשמה באיסוף תלמידי ישוע (‏יורשי המלכות)‏ מקרב יהודים וגויים כאחד.‏ (‏עמוס ט׳:‏11,‏ 12‏,‏ תרגום השבעים‏;‏ רומיים ח׳:‏17‏)‏ מאחר שזוהי מטרתו של אלהים,‏ היה על התלמידים לקבל את הדבר.‏ יעקב יעץ להם לכתוב למשיחיים שמקרב הגויים,‏ להבהיר שעליהם להימנע (‏א)‏ מטומאות אלילים,‏ (‏ב)‏ מזנות,‏ ו־(‏ג)‏ מדם ומבשר הנחנק.‏ איסורים אלה נכללו בתורה,‏ שנקראה בבתי־כנסת מדי שבת.‏ — בראשית ט׳:‏3,‏ 4;‏ י״ב:‏15–17;‏ ל״ה:‏2,‏ 4‏.‏

16.‏ אילו שלוש נקודות הובהרו באיגרת שמטעם הגוף המנהל בן המאה הראשונה,‏ הדרכה שתוקפה לא פג עד עצם היום?‏

¹⁶ הגוף המנהל שלח איגרת אל המשיחיים שמקרב הגויים באנטיוכיה שבסוריה ובקיליקיה.‏ ‏(‏ט״ו:‏22–35‏)‏ רוח־הקודש וכותבי האיגרת דרשו מהמשיחיים להימנע ממאכלים שהוקרבו לאלילים;‏ מדם (‏שאנשים מסוימים נהגו לשתות או לאכול)‏;‏ מבשר בעלי־חיים שנחנקו,‏ מבלי שנשפך דמם (‏שנחשב בעיני עובדי־אלילים רבים למעדן)‏;‏ ומזנות (‏ביוונית,‏ פורניאה,‏ הכולל כל קיום של יחסי־מין מחוץ למסגרת נישואין מקראיים)‏.‏ הימנעות מהם תיטיב עם המשיחיים מבחינה רוחנית,‏ ממש כפי שמיטיב עתה עם עדי־יהוה הציות ל”‏דברים הנחוצים האלה”‏.‏ האיגרת הסתיימה באיחולים,‏ ”‏שלום לכם.‏”‏ כשהאיגרת נקראה באנטיוכיה,‏ שמחה הקהילה על העידוד שבה.‏ אותה עת,‏ חוזקה אמונת משרתי אלהים באנטיוכיה,‏ מדבריהם המעודדים של פאולוס,‏ סילא,‏ בר־נבא ואחרים.‏ הבה נחפש גם אנו דרכים לעודד ולחזק את אחינו לאמונה.‏

תחילת מסע־ההטפה השני

17.‏ (‏א)‏ איזו בעיה התעוררה כאשר תוכנן מסע־הטפה שני?‏ (‏ב)‏ כיצד ניהלו פאולוס ובר־נבא את הוויכוח שהתעורר?‏

¹⁷ כאשר תוּכנן מסע־הטפה שני,‏ התעוררה בעיה.‏ ‏(‏ט״ו:‏36–41‏)‏ פאולוס הציע שהוא ובר־נבא יבקרו שוב בקהילות שבקפריסין ובאסיה הקטנה.‏ בר־נבא הביע את נכונותו,‏ אך רצה לקחת עימם את בן־דודו,‏ מרקוס.‏ פאולוס לא הסכים לכך,‏ משום שמרקוס נטש אותם בפּמפיליה.‏ עקב כך פרץ ביניהם ’‏ריב חריף’‏.‏ אך,‏ לא פאולוס ולא בר־נבא ביקשו להצדיק את עצמם על־ידי עירוב זקני־קהילה אחרים או הגוף המנהל בוויכוח שלהם.‏ איזו דוגמה חיובית!‏

18.‏ מה היתה התוצאה של הפרידה בין פאולוס לבין בר־נבא,‏ וכיצד יכולים אנו להפיק תועלת מפרשה זו?‏

¹⁸ המחלוקת הביאה להיפרדותם.‏ בר־נבא לקח עימו את מרקוס ונסע לקפריסין.‏ פאולוס,‏ יחד עם סילא כחברו למסע,‏ ”‏עבר בסוריה ובקיליקיה וחיזק את הקהילות.‏”‏ אפשר שבר־נבא הושפע מקשרי משפחה,‏ אך צריך היה להכיר במעמדו של פאולוס כשליח וכ”‏כלי נבחר”‏.‏ (‏מעשי־השליחים ט׳:‏15‏)‏ ומה בנוגע אלינו?‏ יש במקרה זה כדי להדגיש לנו את הצורך להכיר בסמכות תיאוקרטית,‏ ולשתף פעולה מליאה עם ”‏העבד הנאמן”‏!‏ — מתי כ״ה:‏45–47‏.‏

התקדמות בימי שלום

19.‏ איזו דוגמה מוצאים צעירים בני־ימינו בטימותיוס?‏

¹⁹ מחלוקת זו לא פגעה בשלום הקהילות.‏ משרתי אלהים המשיכו להתחזק באמונה.‏ ‏(‏ט״ז:‏1–5‏)‏ פאולוס וסילא ביקרו בדרבי ובליסטרה.‏ שם חי טימותיוס,‏ בנם של אֶבְניקה,‏ יהודיה משיחית,‏ ובעלה היווני הלא־מאמין.‏ טימותיוס היה צעיר,‏ משום שכעבור 12 עד 15 שנים,‏ עדיין נאמר לו:‏ ”‏אל יבוז לך איש בשל צעירותך.‏”‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ד׳:‏12‏)‏ מאחר ש”‏שם טוב לו בין האחים אשר בליסטרה ובאיקוניון (‏ששכנה במרחק כ־30 ק״מ)‏,‏”‏ נודע בזכות שירותו הטוב ומעלותיו המשיחיות.‏ כיום,‏ על משיחיים צעירים לבקש את עזרת יהוה כדי להשיג שֵם דומה.‏ פאולוס מָל את טימותיוס משום שהיה בתכנית שניהם לבקר בבתי־כנסת ובבתיהם של יהודים אשר ידעו שאביו של טימותיוס היה נוכרי,‏ והשליח לא רצה שדבר כלשהו יחסום את הגישה אל גברים ונשים יהודים שהיו זקוקים למידע על המשיח.‏ גם כיום,‏ מבלי להפר את עקרונות כתבי־הקודש,‏ עדי־יהוה עושים כמיטב יכולתם כדי שהבשורה תתקבל אצל אנשים מכל רקע.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏19–23‏.‏

20.‏ מה נבע מן הציות לאיגרת הגוף המנהל בן המאה הראשונה,‏ וכיצד לדעתך צריך הדבר להשפיע עלינו?‏

²⁰ עם טימותיוס כעוזרם,‏ מסרו פאולוס וסילא לתלמידים את הוראות הגוף המנהל.‏ מה היתה התוצאה?‏ לוקס כתב על כך כשהוא התייחס כנראה לקהילות בסוריה,‏ קיליקיה וגלטיה:‏ ”‏אז התחזקו הקהילות באמונה ומספר המאמינים גדל מיום ליום.‏”‏ אכן,‏ הציות לאיגרת שמטעם הגוף המנהל הביא לאחדות ולהתקדמות רוחנית.‏ איזו דוגמה נאותה עבורנו,‏ החיים בימים מכריעים אלה,‏ בהם צריכים משרתיו של יהוה לשמור על אחדותם ועל איתנות אמונתם!‏

כיצד תשיב?‏

◻ כיצד הגיבו פאולוס ובר־נבא לרדיפות?‏

◻ מה ניתן ללמוד מן ההצהרה:‏ ”‏דרך צרות רבות עלינו להיכנס למלכות אלהים”‏?‏

◻ אילו עצות מפיקים אנו משלוש הנקודות שבאיגרת שהפיץ הגוף המנהל בן המאה הראשונה?‏

◻ כיצד מתייחסים אלינו הגורמים שחיזקו את אמונתם של עדיו הנאמנים של יהוה בני המאה הראשונה?‏