פרק 12
הם ”דיברו באומץ לב בסמכות שקיבלו מאת יהוה”
פאולוס ובר־נבא מגלים ענווה, התמדה ואומץ לב
מבוסס על מעשי השליחים י״ד:1–28
1, 2. מה קרה כשפאולוס ובר־נבא הגיעו לליסטרה?
ההמולה בליסטרה רבה. אדם פיסח מלידה מדלג באושר אחרי ששני זרים ריפאו אותו. האנשים נדהמים וחושבים שהם אלים, והכוהן של זאוס מביא זרים לראשיהם ופרים כדי להקריב להם קורבנות. פאולוס ובר־נבא צועקים לעבר ההמון. הם קורעים את בגדיהם, רצים אל האנשים ומתחננים שהם יפסיקו לסגוד להם. אבל הם בקושי מצליחים למנוע מהם לעשות זאת.
2 עד מהרה הרוחות משתנות, והיהודים שהגיעו מאנטיוכיה שבפיסידיה ומאיקוניון משמיצים את פאולוס ובר־נבא ומסיתים את אנשי ליסטרה נגדם, אותם אנשים שרק לפני רגע סגדו להם. ההמון הזועם מקיף את פאולוס וסוקל אותו באבנים עד שהוא מאבד את הכרתו. הם גוררים את גופו החבול והמדמם אל מחוץ לעיר, ומשאירים אותו למות.
3. באילו שאלות נדון בפרק?
3 מה הוביל למצב המזעזע הזה? מה מבשרי המלכות בימינו יכולים ללמוד מהמקרה של בר־נבא, פאולוס ואנשי ליסטרה? ומה זקני הקהילה יכולים ללמוד מדוגמתם של בר־נבא ופאולוס, שהמשיכו ’לדבר באומץ לב בסמכות שקיבלו מאת יהוה’? (מה״ש י״ד:3).
”המון גדול... הפכו למאמינים” (מה״ש י״ד:1–7)
4, 5. מדוע פאולוס ובר־נבא הגיעו לאיקוניון, ומה קרה שם?
4 כמה ימים לפני כן קבוצה של יהודים מתנגדים גירשו את פאולוס ובר־נבא אל מחוץ לגבולות העיר הרומית אנטיוכיה שבפיסידיה. אבל במקום להתייאש הם ”ניערו את האבק מעל רגליהם” והמשיכו לעיר הבאה (מה״ש י״ג:50–52; מתי י׳:14). פאולוס ובר־נבא עזבו את המקום בנחת, והשאירו את עתיד האנשים בידיים של יהוה (מה״ש י״ח:5, 6; כ׳:26). הם שמרו על שמחתם והמשיכו במסע ההטפה שלהם. אחרי מסע של 150 קילומטר לכיוון דרום־מזרח הם הגיעו לרמה פורייה שהייתה ממוקמת בין רכס הרי הטאורוס לבין רכס הרי הסולטאן.
5 העצירה הראשונה של פאולוס ובר־נבא הייתה באיקוניון, עיר שהושפעה מהתרבות היוונית והייתה אחת מהערים החשובות ביותר בפרובינציה הרומית גלטיה.a בעיר הייתה אוכלוסייה יהודית רבת השפעה ומספר גדול של גרים. פאולוס ובר־נבא נכנסו כמנהגם לבית הכנסת והחלו לבשר (מה״ש י״ג:5, 14). הם ”דיברו באופן כזה שהמון גדול מקרב היהודים והיוונים הפכו למאמינים” (מה״ש י״ד:1).
6. למה פאולוס ובר־נבא היו מורים טובים, ואיך נוכל לחקות אותם?
6 למה פאולוס ובר־נבא היו מורים כל כך טובים? פאולוס היה מקור עצום של חוכמה מקראית. הוא השתמש במיומנות בהיסטוריה, בנבואות ובתורת משה כדי להוכיח שישוע הוא המשיח המובטח (מה״ש י״ג:15–31; כ״ו:22, 23). וכאשר בר־נבא דיבר עם אנשים, היה אפשר לראות בבירור שאכפת לו מהם (מה״ש ד׳:36, 37; ט׳:27; י״א:23, 24). למרות הכישורים שלהם הם לא נשענו על הבנתם, אלא דיברו בסמכות שקיבלו מאת יהוה. איך תוכל לחקות את דוגמתם כשאתה מבשר? הכר היטב את דבר־אלוהים. בחר פסוקים שיגעו ללב מאזיניך. חפש דרכים מעשיות לנחם את האנשים בשטח שלך. ותמיד בסס את דבריך על דבר יהוה, ולא על חוכמתך.
7. (א) איך אנשים מגיבים לבשורה הטובה? (ב) מה עליך לזכור אם המשפחה שלך מפולגת מכיוון שאתה עובד את יהוה?
7 אבל לא כל אנשי איקוניון שמחו לשמוע את דבריהם של פאולוס ובר־נבא. ”היהודים שלא האמינו הסיתו את הגויים ועוררו בליבם שנאה נגד האחים”. פאולוס ובר־נבא הבינו שהם צריכים להגן על הבשורה הטובה ולכן ”נשארו שם זמן רב ודיברו באומץ לב”. כתוצאה מכך, ”המוני תושבי העיר היו מפולגים — חלקם צידדו ביהודים וחלקם בשליחים” (מה״ש י״ד:2–4). המצב שלנו דומה. יש כאלה שעבורם הבשורה הטובה היא גורם מאחד, ואילו עבור אחרים היא גורם מפלג (מתי י׳:34–36). אם משפחתך מפולגת מכיוון שאתה עובד את יהוה, זכור ששורש ההתנגדות הוא בדרך כלל שמועות כוזבות ושקרים. אבל אתה יכול להוכיח בהתנהגותך שהשמועות האלה שקריות, ולעזור לבני משפחתך לשנות את גישתם (פט״א ב׳:12; ג׳:1, 2).
8. מדוע פאולוס ובר־נבא עזבו את איקוניון, ואיזה לקח נוכל ללמוד מדוגמתם?
8 לא עבר זמן רב, והמתנגדים באיקוניון זממו לסקול את פאולוס ובר־נבא. כשנודע להם על כך הם החליטו לעזוב את המקום ולבשר בשטח אחר (מה״ש י״ד:5–7). גם כיום מבשרי המלכות מגלים חוש הבחנה. כשאנשים מטיחים בנו מילים קשות, אנחנו עונים להם באומץ לב (פיל׳ א׳:7; פט״א ג׳:13–15). אבל אם המצב מידרדר לאלימות, אנחנו נוהגים בחוכמה ולא מסכנים את חיינו או את חיי אחינו לאמונה (מש׳ כ״ב:3).
’פנו אל אלוהים חיים’ (מה״ש י״ד:8–19)
9, 10. היכן ליסטרה שכנה, ומה ידוע לנו על תושביה?
9 פאולוס ובר־נבא ממשיכים לליסטרה, מושבה רומית שממוקמת כ־30 קילומטר דרומית־מערבית לאיקוניון. היו הרבה קווי דימיון בין ליסטרה לאנטיוכיה שבפיסידיה, אבל בליסטרה לא הייתה קהילה יהודית גדולה. רוב התושבים ידעו יוונית, אבל שפת אימם הייתה ליקאונית. פאולוס ובר־נבא החלו לבשר באזורים ציבוריים, משום שככל הנראה לא היה בעיר בית כנסת. פאולוס עומד לחולל נס שפטרוס כבר חולל בירושלים — הוא עומד לרפא פיסח מלידה (מה״ש י״ד:8–10). בעקבות הנס של פטרוס רבים הפכו למאמינים (מה״ש ג׳:1–10). אך כשפאולוס חולל את הנס, התוצאות היו שונות לגמרי.
10 האנשים בליסטרה היו עובדי אלילים. לכן, כפי שצוין בפתיח הפרק, כשהפיסח התחיל ללכת, הם הסיקו בטעות שבר־נבא הוא זאוס, ראש האלים, ושפאולוס הוא הרמס, בנו של זאוס ודובר האלים. (ראה התיבה ”ליסטרה ופולחן זאוס והרמס”.) אך בר־נבא ופאולוס היו נחושים לעזור להם להבין שהסמכות שלהם לא נבעה מאלילים, אלא מיהוה — האל האמיתי היחיד (מה״ש י״ד:11–14).
’סורו מן ההבלים האלה ופנו אל אלוהים חיים, אשר עשה את השמיים ואת הארץ’ (מעשי השליחים י״ד:15).
11–13. (א) מה פאולוס ובר־נבא אמרו לתושבי ליסטרה? (ב) מהו הלקח הראשון שנוכל ללמוד מדבריהם של פאולוס ובר־נבא?
11 למרות הסיטואציה שפאולוס ובר־נבא נקלעו אליה, הם עדיין רצו לגעת ללב המאזינים. מהקטע שלוקס כתב אנחנו יכולים ללמוד איך לבשר לאנשים שלא מאמינים במקרא. שים לב איך פאולוס ובר־נבא פנו למאזיניהם: ”אנשים, למה אתם עושים את הדברים האלה? גם אנחנו בני אדם בעלי אותן חולשות כמוכם. אנחנו מכריזים לכם את הבשורה הטובה כדי שתסורו מן ההבלים האלה ותפנו אל אלוהים חיים, אשר עשה את השמיים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם. בדורות הקודמים הניח לכל העמים ללכת בדרכיהם, ועם זאת לא חדל להעיד על עצמו במעשיו הטובים: הוא נתן לכם גשם מן השמיים ועונות פוריות, העניק לכם מזון בשפע ומילא את ליבכם בשמחה” (מה״ש י״ד:15–17).
12 אילו לקחים נוכל ללמוד מדבריהם של פאולוס ובר־נבא? הלקח הראשון הוא שהם לא חשבו שהם נעלים על מאזיניהם, והם גם לא העמידו פנים שיש להם כוחות על־טבעיים. הם הודו בענווה שגם להם, בדיוק כמו למאזיניהם, יש חולשות. זה נכון שפאולוס ובר־נבא קיבלו את רוח הקודש ולא היו תחת השפעת תורות כזב. הייתה להם גם התקווה לשלוט עם המשיח. אך הם הכירו בכך שתושבי ליסטרה יכולים לקבל את אותן זכויות אם הם יצייתו למשיח.
13 איזו גישה יש לנו כלפי האנשים שאנחנו מבשרים להם? האם אנחנו רואים אותם כשווים לנו? האם אנחנו מחקים את דוגמתם של פאולוס ובר־נבא ולא מצפים לזכות ליחס מיוחד ממי שאנחנו מבשרים להם? צ׳ארלס טייז ראסל, שעמד בראש פעילות הבישור בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 והיה ידוע בכישורי ההוראה המעולים שלו, הציב דוגמה טובה בנושא. הוא כתב: ”איננו חפצים בהערצה או בכבוד, לא כלפינו ולא כלפי חיבורינו. איננו רוצים להיקרא כמרים או רבנים”. צניעותו של אח ראסל שיקפה את גישתם של פאולוס ובר־נבא, וגם אנחנו רוצים לחקות את דוגמתם. כשאנחנו מבשרים המטרה שלנו היא לא לחפש כבוד לעצמנו, אלא לעזור לאנשים לפנות אל ”אלוהים חיים”.
14–16. אילו שני לקחים נוספים נוכל ללמוד מדבריהם של פאולוס ובר־נבא לתושבי ליסטרה?
14 שים לב ללקח השני שאנחנו יכולים ללמוד מהדברים שהם אמרו. פאולוס ובר־נבא היו גמישים. בניגוד ליהודים ולגרים באיקוניון, תושבי ליסטרה לא הכירו את המקרא ואת מגעיו של אלוהים עם בני ישראל. אבל למאזינים של פאולוס ובר־נבא היה רקע בחקלאות. האקלים בליסטרה היה נוח, ושדותיה היו פוריים. כשאותם אנשים התבוננו בעונות הפוריות הם יכלו להבחין בתכונותיו של הבורא, והשליחים השתמשו במכנה המשותף הזה כדי לפנות לליבם (רומ׳ א׳:19, 20).
15 האם גם אנחנו יכולים להיות גמישים? חקלאי יכול לשתול את אותו זרע בשדות שונים, אבל יהיה עליו להשתמש בשיטות שונות כדי לעבד את האדמה. יש אדמות שהן כבר רכות ומוכנות לזריעה, ואילו אחרות זקוקות ליותר עיבוד. באופן דומה, הזרע שאנחנו זורעים זהה — מסר המלכות שבדבר־אלוהים, אבל עלינו לחקות את דוגמתם של פאולוס ובר־נבא ולנסות להבין מה הנסיבות והרקע הדתי של האנשים אשר להם אנחנו מבשרים. זה יעזור לנו להתאים את הדרך שבה אנו זורעים את מסר המלכות בליבם (לוקס ח׳:11, 15).
16 שים לב ללקח השלישי שנוכל ללמוד מהמקרה של פאולוס, בר־נבא ותושבי ליסטרה. גם אם השקענו את מירב המאמצים, לפעמים הזרע ייפול בשולי הדרך או בקרקע סלעית (מתי י״ג:18–21). אם זה קורה, אל תתייאש. כפי שפאולוס אמר בהמשך לתלמידים ברומא: ”כל אחד מאיתנו [וגם כל אדם שאיתו אנחנו מדברים על דבר־אלוהים] ייתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים” (רומ׳ י״ד:12).
הם ”הפקידו אותם בידי יהוה” (מה״ש י״ד:20–28)
17. לאן פאולוס ובר־נבא הלכו אחרי שעזבו את דרבי, ומדוע?
17 אחרי שאנשי ליסטרה גררו את פאולוס אל מחוץ לעיר והשאירו אותו למות, התלמידים עזרו לו וסיפקו לו מקום לינה בעיר. למוחרת פאולוס ובר־נבא יצאו למסע של 100 קילומטר לכיוון דרבי. נסה לדמיין איך פאולוס הרגיש במסע הזה. רק כמה שעות לפני כן סקלו אותו באבנים, והוא בטח היה כאוב מאוד. אבל בכל זאת, הוא ובר־נבא המשיכו בהתמדה, וכשהם הגיעו לדרבי הם ”עשו תלמידים רבים”. ואז, במקום לחזור בדרך הקצרה לאנטיוכיה שבסוריה, הם ”חזרו לליסטרה, לאיקוניון ולאנטיוכיה [שבפיסידיה]”. מטרתם הייתה ’לחזק את התלמידים ולעודד אותם לדבוק בָּאמונה’ (מה״ש י״ד:20–22). איזו דוגמה מצוינת הם הציבו לנו! במקום להתרכז בנוחות האישית שלהם, הם התרכזו בצורכי הקהילה. כך נוהגים גם המשגיחים הנודדים והשליחים בימינו.
18. מה מוביל למינוי אח כזקן קהילה?
18 בנוסף למילות העידוד ולדוגמה הטובה שפאולוס ובר־נבא הציבו, הם גם ”מינו להם זקנים בכל קהילה”. אף־על־פי שהם ”נשלחו על־ידי רוח הקודש” למסע ההטפה שלהם, הם התפללו וצמו לפני שהם ”הפקידו [את הזקנים] בידי יהוה” (מה״ש י״ג:1–4; י״ד:23). גם כיום אנחנו פועלים באותה מתכונת. לפני שהזקנים ממליצים למנות מישהו, מועצת הזקנים המקומית בוחנת האם האח עומד בדרישות המקראיות ומתפללת על כך (טימ״א ג׳:1–10, 12, 13; טיט׳ א׳:5–9; יעקב ג׳:17, 18; פט״א ה׳:2, 3). השיקול העיקרי הוא לא כמה שנים האח טבול. אופן הדיבור, ההתנהגות והמוניטין של האח הם שמוכיחים באיזו מידה הוא מאפשר לרוח הקודש להדריך אותו. אם הוא עומד בדרישות המקראיות למשגיח, הוא כשיר לשמש כרועה (גל׳ ה׳:22, 23). המינוי מתבצע בסופו של דבר על־ידי משגיח הנפה (השווה טימותיאוס א׳. ה׳:22).
19. למי זקני הקהילה צריכים לתת דין וחשבון, ואיך הם מחקים את פאולוס ובר־נבא?
19 הזקנים יודעים שהם צריכים לתת דין וחשבון לאלוהים על הדרך שבה הם נוהגים בקהילה (עב׳ י״ג:17). בדומה לפאולוס ובר־נבא, זקני הקהילה עומדים בראש פעילות הבישור, מחזקים את אחיהם לאמונה במילים מעודדות ומוכנים לשים את צורכי הקהילה לפני הנוחות האישית שלהם (פיל׳ ב׳:3, 4).
20. איך דיווחים על נאמנותם של אחינו מחזקים אותנו?
20 כשפאולוס ובר־נבא הגיעו בסופו של דבר לאנטיוכיה שבסוריה, הם ”סיפרו על הדברים הרבים שעשה אלוהים דרכם ועל כך שפתח בפני הגויים את שער האמונה” (מה״ש י״ד:27). כשאנחנו קוראים על כל הדברים שהאחים והאחיות עושים היום ורואים איך יהוה מברך את מאמציהם, זה נותן לנו כוח להמשיך ’לדבר באומץ לב בסמכות שקיבלנו מאת יהוה’.
a ראה התיבה ”איקוניון — עיר בפְרִיגְיָה”.