יהיו ציפיותיך סבירות
תקוות ושאיפות שמתממשות נוסכות בנו תחושה של סיפוק. אך יש להודות שחלק ניכר מהחלומות והציפיות שלנו נותרים בגדר חלומות וציפיות. אכזבות חוזרות ונשנות עלולות לגרום לנו להתמרמר על עצמנו וגם על אחרים. צדק חכם אחד באומרו: ”תוחלת ממושכה מחלה־לב” (משלי י״ג:12).
מה הם כמה מן הגורמים המובילים לאכזבה? כיצד נוכל לשמור על ציפיות סבירות? ומדוע יהיה זה לתועלתנו?
ציפיות ואכזבות
קשה לנו לעמוד בקצב החיים המסחרר של היום. ייתכן שיש כל כך הרבה דברים שתובעים מזמננו ומכוחנו, וכאשר אין אנו מצליחים לעשות את מה שתכננו, קיימת הנטייה להלקאה עצמית. לעתים מנקרת בנו התחושה שאנו מאכזבים אחרים. סינתיה, רעיה ואֵם, יודעת את טעמם של לחצי ההורות. היא אומרת: ”חוסר עקביות בהטלת מוסר על הילדים והתחושה שאינני מחנכת אותם כראוי מביאים אותי לידי תסכול”. סטפני, נערה בת 14, אומרת בנושא הלימודים: ”אין לי מספיק זמן לעשות את כל מה שאני רוצה לעשות, ואני נעשית חסרת סבלנות”.
ציפיות גבוהות ובלתי סבירות הופכות בנקל לפרפקציוניזם, והדבר עלול להיות מאוד מתסכל. בן, צעיר נשוי, מודה: ”כשאני בוחן את מעשיי, מחשבותיי ורגשותיי, אני תמיד חושב על איך יכולתי להיות טוב יותר. אני כל הזמן מחפש שלימות, וזה מעורר בי חוסר סבלנות, תסכול ואכזבה”. גייל, רעיה משיחית, אומרת: ”כישלון אינו בא בחשבון אצל הפרפקציוניסטיות. אנחנו רוצות להיות סופר אימהות וסופר רעיות. האושר שלנו מותנה בהישגים, ולכן מאמצים מבוזבזים מרגיזים אותנו”.
גורם נוסף שעלול להוביל לאכזבה הוא חולי וזקנה. כושר תנועה לקוי ותשישות מוסיפים על מגבלותינו ותורמים לתחושת התסכול. ”הייתי חסרת סבלנות עם עצמי על שלא יכולתי לעשות דברים, שבעבר, לפני שחליתי, היו קלים וטבעיים”, מודה אליזבת.
הדוגמאות שהוזכרו לעיל הן רק כמה מן הגורמים הצפויים להוליד רגשות אכזבה. אם לא מרסנים אותם, עלולים הרגשות האלו לגרום לנו לחשוב שאחרים אינם מעריכים אותנו. אילו צעדים חיוביים נוכל לנקוט כדי להתמודד עם אכזבות ולטפח ציפיות סבירות?
דרכים לטפח ציפיות סבירות
ראשית כל, אל תשכח שיהוה הוא אל מתחשב ומבין. בתהלים ק״ג:14 כתוב: ”הוא ידע יִצרנו, זָכור כי עפר אנחנו”. יהוה יודע מה הן היכולות והמגבלות שלנו, ואינו מצפה מאיתנו לדבר שלא נוכל לתת. אחד הדברים שהוא דורש מאיתנו הוא ’שנצניע לכת עימו’ (מיכה ו׳:8).
יהוה גם רוצה שנתפלל אליו (רומים י״ב:12; תסלוניקים א׳. ה׳:17). כיצד עוזרות לנו התפילות? הן מקנות לנו חשיבה יציבה ומאוזנת. תפילה מעומק הלב היא עדות לכך שאנו זקוקים לעזרה — אות לצניעות ולענווה. יהוה משתוקק להיענות לתפילותינו ולתת לנו את רוח קודשו, אשר פירותיה כוללים אהבה, נדיבות, טוב לב וריסון עצמי (לוקס י״א:13; גלטים ה׳:22, 23). התפילות גם מפיגות חרדות ותסכולים. מן התפילות ”אתה שואב נחמה שלא תמצא בשום מקור אחר”, אומרת אליזבת. קווין מסכים עימה ומוסיף: ”אני מתפלל לאלוהים שיתן לי לב רגוע וראש צלול כדי שאוכל להתמודד עם הבעיות. יהוה מעולם לא איכזב אותי”. השליח פאולוס הכיר בערכה הרב של התפילה. זו הסיבה שיעץ: ”הציגו משאלותיכם לאלוהים .... ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע” (פיליפים ד׳:6, 7). הפנייה אל יהוה מסייעת לנו לטפח ציפיות סבירות מעצמנו ומאחרים.
לעתים אנו זקוקים למילה טובה. ”דבר בעִתו, מה טוב!” שיחה גלויה עם ידיד בוגר ומהימן עשויה לעזור לנו לראות היטב מה גורם לנו לחוש מאוכזבים או חרדים (משלי ט״ו:23; י״ז:17; כ״ז:9). בני נוער שנאבקו בתחושות תסכול נוכחו שעצת הוריהם עזרה להם למצוא איזון. קנדי אומרת בלב מלא הערכה: ”הדרכתם האוהבת של הוריי עזרה לי להיות סבירה ומאוזנת יותר ולהפוך לאדם שנעים יותר בחברתו”. במשלי א׳:8, 9 נאמר: ”שמע, בני, מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך. כי לִוְויַת חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך”.
הפתגם שלהלן מיטיב לתאר את השלכותיה של החשיבה הפרפקציוניסטית: ”כל מי שמצפה שהחיים יהיו תפורים לפי מידותיו סופו להיות מתוסכל”. כדי שלא להגיע למצב זה, יש צורך לשנות את אורח החשיבה. ענווה וצניעות — ראייה מציאותית של מגבלותינו — יעזרו לנו לשמור על ציפיות מאוזנות וסבירות. הכתוב ברומים י״ב:3 מזהיר אותנו לבל ’נחשוב את עצמנו ליותר משראוי לנו לחשוב’. יתרה מזו, הכתוב בפיליפים ב׳:3 מאיץ בנו לגלות נמיכות רוח ולחשוב את הרֵע לנכבד מאיתנו.
אליזבת, שהוזכרה קודם לכן, החמירה עם עצמה בשל מחלתה. היא היתה זקוקה לזמן כדי להבין את נקודת מבטו של יהוה בעניין ולהתנחם מעצם הידיעה שאין הוא שוכח את שירותנו. קולין אינו יכול לנוע מפאת מחלה מתישה. בתחילה חש כי שירותו הוא כמעט חסר ערך לעומת מה שעשה כשהיה בריא. אך אחרי שהרהר בפסוקים כגון קורינתים ב׳. ח׳:12, הצליח להיפטר מתחושות אלו. הפסוק אומר: ”אם קיימת הנכונות, רצויה היא לפי מה שיש ביד איש, לא לפי מה שאין בידו”. ”יש לי מעט מאוד לתת”, אומר קולין, ”אבל אני עדיין יכול לתת, וזה רצוי בעיני יהוה”. בעברים ו׳:10 מזכיר לנו המקרא: ”אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו”.
כיצד נוכל לקבוע אם ציפיותינו סבירות? שאל את עצמך, ’האם הציפיות שלי תואמות לציפיות של אלוהים?’ בגלטים ו׳:4 כתוב: ”יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת”. ישוע אמר: ”עולי נעים וקל משאי”. כולנו, בתור משיחיים, חייבים לשאת עול, אולם הוא ”נעים” ו”קל”, וישוע אמר שאם נישא אותו כראוי נמצא מרגוע לנפשותינו (מתי י״א:28–30).
ציפיות סבירות והגמול שבצדן
כל השומע ומיישם את עצותיו של דבר־אלוהים לגבי ציפיות סבירות יראה גמול מיידי ונצחי. ראשית, זה טוב לבריאותנו הפיסית. ג׳ניפר, שהפיקה תועלת מעצותיו של יהוה, מודה: ”יש לי היום יותר שמחת חיים והתלהבות”. הכתוב במשלי ד׳:21, 22 מפציר בנו להטות אוזן לאימרי יהוה ולא להסיר מהן את עינינו, ”כי חיים הם לְמֹצְאֵיהֶם ולכל בשרו מרפא”.
זה טוב גם לבריאותנו השכלית והנפשית. ”כשאני חושפת את מוחי ולבי לדבר־אלוהים, אני תמיד נעשית מאושרת יותר”, אומרת תרזה. נכון, עוד יהיו לנו אכזבות בחיים, אך נוכל להשלים עימן ביתר קלות. ”קירבו לאלוהים ויקרב אליכם”, מאיץ יעקב ד׳:8. יהוה גם מבטיח לתת לנו כוח להתמודד עם קשיי החיים ולברך אותנו בשלום (תהלים כ״ט:11).
ציפיות סבירות יעזרו לנו לשמור על יציבות רוחנית. גם זו ברכה. בדרך זו נוכל להתמקד בדברים החשובים יותר בחיים (פיליפים א׳:10, ע״ח). יהיו לנו מטרות מציאותיות הניתנות למימוש, והן יסבו לנו שמחה וסיפוק. כך נהיה מוכנים להפקיד את חיינו בידי יהוה, בידיעה שהוא ידאג לכך שהכל יצא לטובה. ”השפילו עצמכם תחת יד אלוהים החזקה, למען ירומם אתכם בעִתו”, אומר פטרוס (פטרוס א׳. ה׳:6). הניתן לחשוב על גמול רב יותר מן הכבוד שיתן לנו יהוה?
[תמונות בעמוד 31]
ציפיות סבירות יעזרו לנו להתמודד עם תסכולים ואכזבות