כדור־הארץ — אבן בוחן ותו לא?
איזו הקלה! היא הצליחה במבחן. אחרי שבועיים מתישים של בחינות השיגה התלמידה תוצאות חיוביות. היא כעת יכולה להמשיך הלאה אל העבודה שתמיד רצתה.
רבים רואים כך את החיים עלי־אדמות. החיים כאן, לדעתם, הם מעין מבחן מקדים שכל אחד חייב לעבור. מי ש”עוברים את המבחן” ממשיכים למשהו טוב יותר בעולם הבא. עצוב היה אם החיים הנוכחיים — שאצל רבים הם מסתכמים אך ורק במאבק הישרדות — היו הדבר הטוב ביותר שניתן לצפות לו. איוב, שרוב חייו היה בריא ועשיר, אמר: ”אדם, ילוד אשה, קצר ימים ושבע רוגז” (איוב י״ד:1).
כביטוי לדעה הרווחת מציינת האנציקלופדיה הקתולית החדשה: ”הגורל שמועיד אלוהים לאדם הוא חיי פאר שמימיים. ... את אושרו העילאי ימצא האדם בשמים”. בסקר שערכה לאחרונה כנסיית המשיח בארצות־הברית ציינו 87 אחוז מהנשאלים שהם מאמינים כי אחרי מותם יעלו השמיימה.
גם בני דתות אחרות מקווים שאחרי מותם הם יעזבו את כדור־הארץ אל מקום טוב יותר. המוסלמים, לדוגמה, מקווים להגיע לגן־עדן שמימי. בני כתות ארץ הטוהר, כתות בודהיסטיות בסין וביפן, מאמינים שאם ידקלמו בלי סוף את המילה ”אַמִידָה”, שם הבודהה של האור האינסופי, הם ייוולדו מחדש בארץ הטוהר, בגן־עדן במערב, ושם יחיו באושר עילאי.
מעניין לציין שהמקרא, הספר הקדוש המתורגם ביותר והנפוץ ביותר בעולם, אינו מציג את כדור־הארץ כמקום שיש להימלט ממנו, מעין אבן מעבר. הוא אומר: ”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29). כתבי־הקודש מציינים גם את הצהרתו הידועה של ישוע: ”אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ” (מתי ה׳:5).
מן הדעה הרווחת שמעוננו הארצי הוא זמני, עולה המסקנה שהמוות הוא שער לחיי אושר. יוצא מכך שהמוות הוא ברכה. אך האם בני אדם ככלל מתייחסים למוות בצורה כזו, או שמא הם מנסים להאריך את חייהם הנוכחיים? הניסיון מלמד שכאשר אדם נהנה מבריאות ומביטחון סבירים, אין הוא רוצה למות.
הואיל והחיים עלי־אדמות רצופים ברוע ובסבל, נחשבים השמים בעיני רבים למקום היחידי שבו ניתן יהיה למצוא שלום ושמחה אמיתיים. האם השמים הם מקום של שלום ואושר עילאיים שלא ייתכנו בהם כל רשעות וחוסר אחדות? האם החיים שלאחר המוות יהיו אך ורק בתחום שמימי כלשהו? המשך נא לקרוא ואולי תופתע מתשובותיו של המקרא.