האם המוסר המקראי הוא הטוב ביותר?‏

‏”‏החברה זקוקה למסגרת של ערכים בסיסיים שתקנה לאנשיה ביטחון והדרכה”‏.‏ כך אמר עיתונאי ושדר טלוויזיה גרמני מנוסה.‏ זה נשמע הגיוני.‏ כדי שהחברה האנושית תהיה יציבה ותשגשג,‏ בני האדם זקוקים לבסיס יציב של אמות מידה המקובלות על הכלל ולפיהן ניתן יהיה להבחין בין טוב לרע.‏ השאלה היא:‏ מה הן אמות המידה הטובות ביותר,‏ הן לחברה ככלל והן ליחידים?‏

אנשים שיבחרו בערכי המוסר של המקרא כאמות המידה הרצויות וינהגו על־פיהם יוכלו לחיות חיים יציבים ומאושרים יותר.‏ האם כך הדבר?‏ הבה נבחן את מה שאומר המקרא בשתי סוגיות חשובות:‏ נאמנות בנישואין ויושר בחיי היומיום.‏

דיבקו זה בזה

הבורא ברא את אדם ואחריו את חוה כדי שתהיה עזר כנגדו.‏ האיחוד ביניהם היה הנישואין הראשונים בהיסטוריה,‏ וקשר זה אמור היה להימשך לעד.‏ אלוהים קבע:‏ ”‏על־כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודָבַק באשתו”‏.‏ כעבור 000,‏4 שנה בערך,‏ חזר ישוע המשיח על עיקרון משפחתי זה והחיל אותו על כל תלמידיו.‏ בנוסף לכך,‏ הוא דיבר בגנות יחסי־מין מחוץ לנישואין (‏בראשית א׳:‏27,‏ 28;‏ ב׳:‏24;‏ מתי ה׳:‏​27–30;‏ י״ט:‏5‏)‏.‏

לדברי המקרא,‏ שני גורמי מפתח לחיי נישואין מאושרים הם אהבה וכבוד מצד שני בני הזוג.‏ הבעל,‏ שהוא ראש המשפחה,‏ חייב לאהוב את אשתו באופן בלתי אנוכיי ולדאוג לטובתה המרבית.‏ עליו לחיות עימה על־פי ”‏ידע”‏,‏ ואסור ש’‏תהיה בלבבו מרירות נגדה’‏.‏ האשה חייבת לרחוש ”‏כבוד רב”‏ לבעלה.‏ אם זוגות נשואים ינהגו לפי עקרונות אלו,‏ הם יוכלו לחסוך מעצמם או לפתור את רוב בעיות הנישואין.‏ בעל ואשה שינהגו כך ידבקו זה בזה מתוך רצון (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏​1–7‏,‏ ע״ח;‏ קולוסים ג׳:‏18,‏ 19;‏ אפסים ה׳:‏​22,‏ 33‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

האם העיקרון המקראי האומר שעל הבעל והאשה לדבוק זה בזה בנאמנות תורם לאושר בנישואין?‏ להלן תוצאות סקר שנערך בגרמניה.‏ הנסקרים נשאלו מה הם הגורמים החשובים לדעתם להצלחת הנישואין.‏ בראש הרשימה היתה הנאמנות ההדדית.‏ האינך מסכים שבני זוג נשואים יהיו מאושרים בהרבה אם ידעו ששניהם נאמנים איש לרעהו?‏

ומה אם מתעוררות בעיות?‏

ומה אם מתגלעים חילוקי דעות קשים בין הבעל לאשה?‏ ומה אם אהבתם דועכת?‏ האין זה עדיף בנסיבות אלו להתגרש?‏ או האם עדיין כדאי לנהוג על־פי העיקרון המקראי לדבוק זה בזה?‏

כותבי המקרא הכירו בכך שלכל הזוגות הנשואים יהיו בעיות הנעוצות באי־שלימותם (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏28‏)‏.‏ למרות זאת,‏ זוגות המקפידים ליישם את עקרונות המוסר של המקרא ישתדלו לסלוח זה לזה ולפתור יחד את הבעיות.‏ כמובן,‏ יש מקרים — כמו ניאוף או התעללות גופנית — שהמשיחי שוקל בצדק את האפשרות להיפרד או להתגרש (‏מתי ה׳:‏32;‏ י״ט:‏9‏)‏.‏ אלא שגירושין הנעשים בפזיזות ללא סיבה חמורה מאוד או כדי להתחתן עם מישהו אחר מעידים על אנוכיות וחוסר התחשבות בזולת.‏ אין הם מקנים,‏ כמובן,‏ יציבות ושמחה לחיים.‏ הנה דוגמה.‏

פיטר חש שנישואיו איבדו את הניצוץ שהיה בהם.‏a הוא עזב את אשתו וחי עם אשה אחרת,‏ מוניקה שמה,‏ שעזבה את בעלה.‏ לאן התגלגלו העניינים?‏ כעבור מספר חודשים הודה פיטר שהחיים עם מוניקה ’‏לא היו כל כך קלים כמו שתיאר לעצמו’‏.‏ מדוע?‏ משום שהחולשות שבלטו בקשר הישן,‏ צצו ועלו בקשר החדש.‏ מצבו הידרדר ובשל החלטתו הפזיזה והאנוכית נקלע לבעיות כלכליות קשות.‏ יתרה מזו,‏ ילדיה של מוניקה נפגעו קשה מבחינה רגשית בעקבות השינוי החד בחייהם.‏

הלקח ממקרה זה וממקרים אחרים הוא שכאשר ספינת הנישואין נקלעת לסערה עזה,‏ נטישת הספינה על־פי־רוב אינה פותרת דבר.‏ נהפוך הוא,‏ בני זוג שבשעת סערה יפעלו על־פי ערכי המוסר של דבר־אלוהים,‏ יוכלו במקרים רבים להבטיח שספינת נשואיהם תצוף ותגיע לחוף מבטחים.‏ כך היה בסיפורם של תומס ודוריס.‏

אחרי 30 שנות נשואין החל תומס להתמכר לטיפה המרה.‏ דוריס נכנסה לדיכאון,‏ והם שקלו להתגרש.‏ דוריס שפכה את לבה באוזני אחת מעדי־יהוה.‏ המבשרת הראתה לדוריס את עמדת המקרא בנושא הנישואין,‏ ועודדה אותה שלא למהר להיפרד אלא קודם לנסות יחד עם בעלה למצוא פתרון לבעיה.‏ דוריס שמעה בעצתה.‏ אחרי מספר חודשים,‏ ירדו הגירושין מהפרק.‏ תומס ודוריס התמודדו עם המצב ביחד.‏ יישום עצות המקרא חיזק את נישואיהם וסיפק בידם את הזמן לפתור את הבעיות.‏

יושר בכל דבר

הנאמנות בנישואין דורשת אופי חזק ודבקות בעקרונות.‏ אותן תכונות נחוצות גם כדי להיות ישר בעולמנו הלא־ישר.‏ המקרא מדבר רבות בנושא היושר.‏ השליח פאולוס כתב אל המשיחיים בני המאה הראשונה ביהודה:‏ ”‏רצוננו להתנהג ביושר בכל דבר”‏ (‏עברים י״ג:‏18‏)‏.‏ מה משמע הדבר?‏

אדם ישר הוא אדם אמין ונקי ממעשי רמייה.‏ הוא הוגן במגעיו עם הזולת — גלוי,‏ הגון.‏ אין הוא מטעה איש.‏ אדם ישר ניחן גם ביושרה,‏ ואין הוא מרמה את רעהו.‏ אנשים ישרים יוצרים סביבם אווירה של אמון וביטחון,‏ ואווירה זו מולידה גישות בריאות ויחסי אנוש הדוקים.‏

האם הם מאושרים?‏ כן,‏ ויש להם סיבה לכך.‏ למרות השחיתות והרמאות הנפוצות — או אולי בגללן — אנשים ישרים זוכים בדרך כלל להערצה מצד אחרים.‏ על־פי סקר שנערך בקרב צעירים,‏ טענו 70 אחוז מן הנשאלים שהיושר הוא לדעתם תכונה מוערכת מאוד.‏ יתרה מזו,‏ יהא גילנו אשר יהא,‏ יושר הוא מן הדברים העיקריים שחשוב לנו למצוא בידידינו.‏

מגיל 12 לימדו את קריסטין לגנוב.‏ עם השנים הפכה לכייסית מיומנת.‏ ”‏היו ימים שחזרתי הביתה עם 000,‏5 מארקים [‏200,‏2 דולר אמריקאי]‏ במזומן”‏,‏ היא מספרת.‏ היא נעצרה פעמים רבות וחיה בצל הסכנה להישלח לכלא.‏ כשהסבירו לה עדי־יהוה את עמדת המקרא בנושא היושר,‏ הוקסמה קריסטין מערכי המוסר המקראיים.‏ היא למדה להישמע למילים:‏ ”‏הגונב אל יוסף לגנוב”‏ (‏אפסים ד׳:‏28‏)‏.‏

קריסטין חדלה לגנוב ולבסוף נטבלה כאחת מעדי־יהוה.‏ היא השתדלה להיות ישרה בכל דבר,‏ משום שהעדים שמים דגש רב ביושר ובעקרונות משיחיים אחרים.‏ העיתון לאוזיטס רונטשאו מדווח:‏ ”‏מושגי מוסר כגון יושר,‏ מתינות ואהבת הרֵע זוכים לחשיבות רבה מאוד בדתם של העדים”‏.‏ מה חושבת קריסטין על השינוי שחל בחייה?‏ ”‏אני מאושרת מאוד שהפסקתי לגנוב.‏ אני מרגישה שאני אדם מכובד בחברה”‏.‏

לתועלת החברה כולה

אנשים הנאמנים לבן זוגם לנישואין ונוהגים ביושר לא רק נעשים מאושרים יותר,‏ אלא גם תורמים לחברה.‏ מעסיקים מעדיפים להעסיק עובדים שאינם מרמים.‏ כולנו מעוניינים לחיות עם שכנים הוגנים ולערוך קניות בחנויות המנוהלות על־ידי אנשי עסקים ישרים.‏ האין אנו מכבדים פוליטיקאים,‏ שוטרים ושופטים המתרחקים משחיתות?‏ החברה מפיקה תועלת רבה כשאנשיה ישרים באופן עקרוני,‏ ולא מתוך מניעים אנוכיים.‏

בנוסף לכך,‏ בני זוג נשואים הנאמנים זה לזה הם הבסיס למשפחות יציבות.‏ והרוב יסכימו עם דבריו של מדינאי אירופאי אשר אמר:‏ ”‏המשפחה [‏המסורתית]‏ עודנה מקום המפלט החשוב ביותר למציאת ביטחון ותכלית”‏.‏ משפחה שלווה היא משפחה שבה יש למבוגרים ולילדים האפשרות הטובה ביותר לחוש ביטחון.‏ יוצא אפוא שהנאמנות בנישואין תורמת לבניית חברה יציבה.‏

תאר לעצמך איזו תועלת היתה צומחת לכל אחד אם בני זוג לא היו נפרדים,‏ אם לא היו בתי דין לגירושין ואם לא היו משפטים לבירור משמורת על הילדים.‏ ומה אם לא היו עוד כייסים,‏ גנבים,‏ מעלימי מס,‏ פקידי ממשל מושחתים ומדענים זייפנים?‏ האם זה נשמע כמו חלום?‏ לא למי שבודקים היטב את המקרא ואת הכתוב בו לגבי העתיד.‏ דבר־אלוהים מבטיח שמלכות יהוה שבידי משיחו תיטול לידיה בקרוב את השלטון על כל החברה האנושית עלי־אדמות.‏ כל נתיני המלכות ילמדו לחיות על־פי ערכי המוסר של המקרא.‏ בעת ההיא,‏ ”‏צדיקים יִירשו ארץ,‏ וישכנו לעד עליה”‏ (‏תהלים ל״ז:‏29‏)‏.‏

אין טוב יותר מן המוסר המקראי

מיליוני בני אדם שבחנו היטב את כתבי־​הקודש נוכחים כי עצותיו של המקרא מבוססות על חוכמת אלוהים,‏ העולה בהרבה על חוכמת האדם.‏ הם מאמינים שהמקרא מהימן ורלוונטי לחיים בעולם בן זמננו.‏ הם יודעים שיהיה זה לתועלתם המרבית ליישם את העצות שבדבר־אלוהים.‏

על כן,‏ הם שמים לב לעצת המקרא:‏ ”‏בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תישען.‏ בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך”‏ (‏משלי ג׳:‏​5,‏ 6‏)‏.‏ בעשותם כן,‏ הם מועילים גם לעצמם וגם לזולת.‏ עיניהם נשואות בביטחון מלא אל ה”‏חיים שלעתיד לבוא”‏,‏ כשכל בני האדם יחיו לפי המוסר המקראי (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בימוד 5]‏

בני זוג שבשעת סערה יפעלו על־פי ערכי המוסר של דבר־אלוהים,‏ יוכלו במקרים רבים להבטיח שספינת נישואיהם תצוף ותגיע לחוף מבטחים

‏[‏קטע מוגדל בימוד 6]‏

למרות השחיתות הנפוצה — או אולי בגללה — אנשים ישרים זוכים בדרך כלל להערצה מצד אחרים