המקרא — מחד הוקירוהו ומאידך הסתירוהו
”משאת נפשי היא שכתבי־הקודש יתורגמו לכל הלשונות”, כתב אֶרַסְמוּס דֶזִידֶרְיוּס, סופר הולנדי נודע מן המאה ה־16.
ארסמוס יחל שכל אדם יוכל לקרוא ולהבין את כתבי־הקודש. אלא שאויבי המקרא התנגדו לרעיון בכל תוקף. לאמיתו של דבר, באותה תקופה היתה אירופה מקום מסוכן מאוד למי שהתעניין ולוּ במעט בסיפורי המקרא. באנגליה חקק הפרלמנט חוק האומר: ”כל הקורא את כתבי־הקודש באנגלית יאבד את אדמתו, את נכסיו ואת חייו. ... אם יתעקש או יחזור לסורו לאחר שזכה למחילה, ייתלה תחילה בעוון בגידה במלך ואחר כך יועלה על המוקד בעוון כפירה באלוהים”.
ביבשת אירופה רדפה האינקוויזיציה הקתולית ללא רחם כתות ”כפירה” כגון הוולדנסים הצרפתים, וראתה בהן מטרה לרדיפות בשל מנהגן לבשר ”מתוך ספרי הבשורה והאיגרות ומתוך כתבים קדושים אחרים, ... שהרי הטפה של כתבים קדושים וביאורם אסורים היו על ההדיוטות”. אינספור גברים ונשים עונו והומתו בייסורים בשל אהבתם למקרא. הם הסתכנו בעונשים כבדים ביותר רק כדי לדקלם את תפילת האדון או את עשרת הדיברות ולהורות אותם לילדיהם.
מסירות זו לדבר־אלוהים עדיין בערה בלבם של מהגרים רבים שחצו את האוקיינוס כדי להקים מושבות באמריקה הצפונית. באמריקה הקדומה ”הקריאה והדת נשזרו יחדיו והולידו תרבות המבוססת לגמרי על בקיאות במקרא”, אומר הספר תולדות החיים הפרטיים — יצרים שאפיינו את תקופת הרנסנס (A History of Private Life—Passions of the Renaissance). בדרשה שהתפרסמה בבוסטון בשנת 1767 נאמר: ”הקפד לקרוא את כתבי־הקודש. חובה עליך לקרוא פרק אחד במקרא מדי בוקר ומדי ערב”.
על־פי קבוצת המחקר של ברנה בעיר ונטורה שבקליפורניה, יותר מ־90 אחוז מן האמריקאים מחזיקים כיום ברשותם בממוצע שלושה ספרי מקרא. עם זאת, במחקר שנעשה לאחרונה התברר כי על אף ההערכה הגדולה שרוחשים למקרא, ”הקדשת זמן לקריאת המקרא, ללימודו וליישום הכתוב בו... היא משהו שעבר זמנו”. הרוב מכירים את תוכנו באופן שטחי. עיתונאי אחד ציין: ”הדעה ש[למקרא] יש עדיין נגיעה לבעיות ולדאגות העכשוויות היא דעה נדירה”.
החשיבה החילונית
התפיסה הרווחת היא שדי לנו בשכל הישר ובשיתוף פעולה כדי להצליח את דרכנו בחיים. אנשים מתייחסים אל המקרא כאל עוד ספר מִני רבים העוסקים בהשקפות דתיות ובחוויות אישיות, ואין הם רואים בו ספר של עובדות ואמיתות.
אם כן, כיצד מתמודדים רוב בני האדם עם בעיות החיים שרק הולכות ומסתבכות? הם פועלים בחלל רוחני ריק, ללא שום קווים מנחים אמינים בענייני מוסר ודת. דומים הם לאונייה בלי הגה ה’נידפת ומיטלטלת ברוח של כל תורה המופצת על־ידי בני אדם בעורמה ובתרמית כדי להטעות’ (אפסים ד׳:14).
השאלה הבלתי נמנעת היא: האם המקרא הוא סתם עוד ספר דת? או האם הוא באמת דבר־אלוהים הנושא בחובו מידע מעשי וחיוני? (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17) האם המקרא ראוי לתשומת לבנו? בשאלות אלו יעסוק המאמר הבא.
[תמונה בעמוד 3]
ארסמוס דזידריוס
[שלמי תודה]
מן הספר Deutsche Kulturgeschichte
[תמונה בעמוד 4]
הוולדנסים היו מטרה לרדיפות בשל הטפתם מתוך כתבי־הקודש
[שלמי תודה]
Stichting Atlas van Stolk, Rotterdam