מנהגי חג המולד — האם הם מנהגים משיחיים?‏

הגיעה עונת חג המולד.‏ מה זה אומר לך,‏ למשפחתך ולידידיך?‏ האם זהו אירוע רוחני,‏ או אירוע חגיגי ותו לא?‏ האם הגיעה העת להרהר בהולדת ישוע המשיח,‏ או שמא אין זה הזמן לחשוב על העקרונות המשיחיים?‏

כשדנים בשאלות אלו יש לזכור שלא בכל מקום נהוגים אותם מנהגים מסורתיים של חג המולד.‏ למשל,‏ במכסיקו ובארצות אחרות באמריקה הלטינית אפילו שם החג שונה.‏ על־פי אנציקלופדיה אחת,‏ השם האנגלי קְרִיסְמֶס ”‏מקורו במונח מימי הביניים קריסטס מסה,‏ שמשמעו מיסת המשיח”‏.‏ לעומת זאת,‏ שם החג בארצות אלו הוא לה נאבידאד,‏ שפירושו ההולדה.‏ תן דעתך לכמה מן המנהגים הרווחים במכסיקו.‏ מידע זה יעזור לך לגבש דעה לגבי עונת חג זו.‏

הפוסאדאס,‏ ”‏שלושת החכמים”‏ והנאסימיאנטוֹ

החגיגות נפתחות ב־16 בדצמבר בפוסאדאס.‏ הספר חגי מכסיקו (‏s Feasts of Life’‏Mexico)‏ מציין:‏ ”‏זו עונת הפוסאדאס,‏ תשעה ימים קסומים המובילים לערב חג המולד,‏ לזכר נדודיהם של יוסף ומרים בעיר בית־לחם ולזכר הרגע שבו סוף סוף מצאו מחסה.‏ משפחות וידידים נפגשים יחדיו מדי לילה ומשחזרים את הימים שקדמו להולדת המשיח”‏.‏

לפי המסורת,‏ קבוצת אנשים נכנסת בשירה לתוך בית ובידיה פסלים של מרים ויוסף ומבקשת בשירה מחסה או פוסאודה‏.‏ בני הבית משיבים בשירה עד אשר מרשים לאורחים סוף סוף להיכנס.‏ אחר כך מתחילה מסיבה וכמה מן האורחים,‏ בעיניים מכוסות ומקל בידיהם,‏ מנסים איש איש בתורו לשבור את הפיניאנטה,‏ סיר חרס גדול ומעוטר התלוי על חבל.‏ כשמצליחים לשבור את הסיר אוספים החוגגים את תכולתו (‏סוכריות,‏ פירות וכדומה)‏.‏ המסיבה נמשכת בארוחה ובמשקאות ובמוסיקה וריקודים.‏ מ־16 עד 23 בדצמבר נערכות שמונה מסיבות פוסאדה.‏ ב־24 בדצמבר חוגגים את הנוצֶ’‏ה בּואנה (‏ערב חג המולד)‏,‏ והמשפחות נאספות יחדיו לארוחה מיוחדת.‏

לא חולף זמן רב,‏ ומגיע ראש השנה הנחוג במסיבות רעשניות.‏ בליל ה־5 בינואר אמורים הטְרֵס רֵייס מאגוס (‏”‏שלושת החכמים”‏)‏ להביא צעצועים לילדים.‏ השיא הוא מסיבה הנערכת ב־6 בינואר,‏ ובה מגישים רוסקה דה רייס (‏עוגה בצורת טבעת)‏.‏ בעת אכילת העוגה ימצא אחד הסועדים בובה קטנה של ישוע התינוק בפרוסה שהוגשה לו.‏ המוצא חייב לארגן ולארח מסיבה אחרונה ב־2 בפברואר.‏ (‏במקומות מסוימים נהוג להחביא שלוש בובות קטנות,‏ המייצגות את ”‏שלושת החכמים”‏.‏)‏ נראה כי המסיבות הקשורות לחג המולד נמשכות בלי סוף.‏

בעונה זו נהוג לראות בכל מקום את הנאסימיאנטוֹ (‏מיצָגים של סצינת ”‏לידת ישוע”‏)‏.‏ מה זה בדיוק?‏ במקומות ציבוריים,‏ בכנסיות ובבתים מונחים מיצגים ובהם פסלים (‏גדולים או קטנים)‏ עשויים מקרמיקה,‏ מעץ או מחימר.‏ הפסלים הם של יוסף ומרים הכורעים ברך לפני אבוס ובו שוכב הרך הנולד.‏ לעתים גם מוסיפים כמה רועים וכן גם את הלוס רייס מאגוס (‏”‏החכמים”‏)‏.‏ תפאורת הרקע היא אורווה ובה מניחים לעתים גם כמה בהמות להשלמת הסצינה.‏ הפסל העיקרי הוא פסלו של תינוק בן יומו המכונה בספרדית אל ניניו דיוס (‏אלוהים הילד)‏.‏ לעתים מניחים במיצג את פסלו בערב חג המולד.‏

מבט מעמיק במנהגי חג המולד

באשר לחגיגות חג המולד במתכונתן המוכרת בעולם כולו,‏ מציינת האנציקלופדיה אמריקנה:‏ ”‏רוב המנהגים הקשורים היום לחג המולד לא היו במקורם מנהגי חג המולד אלא מנהגים טרום משיחיים ולא־משיחיים שאימצה הכנסייה.‏ סאטוּרנאליה,‏ חג רומאי שנחוג באמצע דצמבר,‏ שימש דגם לרבים ממנהגי חג המולד.‏ מחגיגה זו,‏ לדוגמה,‏ צמחו המנהגים לערוך סעודה מפוארת,‏ לתת מתנות ולהדליק נרות”‏.‏

באמריקה הלטינית נהוגים מנהגים בסיסיים אלו,‏ לצד מנהגים נוספים.‏ מה מקורם?‏ רבים החפצים לדבוק במקרא נוכחים כי חלק מן המנהגים אינם אלא טקסים אצטקיים.‏ אל אוניברסל,‏ עיתון היוצא במכסיקו סיטי,‏ ציין:‏ ”‏נזירים ממסדרים שונים ניצלו את העובדה שחגי האינדיאנים בלוח השנה הפולחני חופפים ללוח השנה הליטורגי של הקתולים,‏ והשתמשו בעובדה זו כמנוף לקידום פעילותם המסיונרית.‏ את טקסי הזיכרון שנערכו לכבוד האלילים בתקופה הטרום־ספרדית החליפו בחגיגות לכבוד האלים הנוצרים;‏ הם הנהיגו חגיגות ופעילויות אירופאיות לצד החגיגות האינדיאניות,‏ והתוצאה היתה סינקרטיזם תרבותי אשר ממנו צמחו ביטויים מכסיקניים אותנטיים”‏.‏

האנציקלופדיה אמריקנה מסבירה:‏ ”‏מחזות של הולדת ישוע נעשו בשלב מוקדם חלק מחגיגות חג המולד.‏.‏.‏ יש הסבורים כי הראשון שיצר בכנסייה מיצַגים של סצינת לידת ישוע [‏אורוות ישוע]‏ היה פרנציסקוס הקדוש.‏ מחזות לתיאור הולדת ישוע בוצעו בכנסיות בתחילת הקולוניזציה במכסיקו.‏ הן אורגנו בידי הנזירים הפרנציסקאניים כדי ללמד את האינדיאנים על הולדת ישוע.‏ בהמשך צברו חגיגות הפוסאדאס פופולריות רבה יותר.‏ יהיו הכוונות אשר יהיו,‏ הדרך שבה מקיימים היום את הפוסאדאס מדברת בעד עצמה.‏ אם תבקר במכסיקו בעונה זו תוכל להיווכח בדבר שהדגיש העיתונאי שכתב עבור אל אוניברסל:‏ ”‏הפוסאדאס,‏ שנועדו להזכיר לנו את עלייתם לרגל של הורי ישוע בחיפושם אחר מחסה שבו יוכל אלוהים הילד להיוולד,‏ אינם אלא ימים של שכרות,‏ התנהגות מבישה,‏ זללנות,‏ השתטות ופשיעה הולכת וגוברת”‏.‏

מנהג הנאסמיאנטוֹ צמח בתקופת הקולוניזציה מן ההצגות החיות שנערכו בכנסיות.‏ יש הסבורים שמיצגים אלו מרהיבי עין,‏ אך האם הם מתארים נכונה את הכתוב במקרא?‏ זו שאלה חשובה.‏ כשביקרו שלושת החכמים כביכול — שהיו בעצם אסטרולוגים — את ישוע ואת משפחתו,‏ הם כבר לא חיו באורווה.‏ המשפחה עברה עם הזמן לגור בבית.‏ שים לב לפרט מעניין זה שנכתב בהשראת אלוהים במתי ב׳:‏​1,‏ 11‏.‏ כמו כן,‏ עיניך רואות כי אין המקרא מציין כמה אסטרולוגים ביקרו שם.‏a

באמריקה הלטינית ממלאים שלושת החכמים את תפקיד סנטה קלאוס.‏ כפי שקורה בארצות אחרות,‏ הורים רבים מחביאים צעצועים בבית.‏ בבוקרו של ה־6 בינואר מחפשים אותם הילדים,‏ במחשבה ששלושת החכמים הביאו אותם.‏ זו תקופה רווחית למוכרי הצעצועים,‏ ומקצתם גורפים הון לכיסם על בסיס אמונה שישרי לב רבים יודעים שאינה אלא פנטסיה.‏ אגדת שלושת החכמים הולכת ומאבדת מאמינותה אפילו בקרב ילדים קטנים.‏ יש אומנם שדעתם אינה נוחה מזה שהאגדה מאבדת מאמינים,‏ אך מה אפשר לצפות מפטנסיה הנשמרת אך ורק למען המסורת או מתוך אינטרסים כלכליים?‏

המשיחיים הקדומים לא חגגו את חג המולד.‏ אנציקלופדיה אחת מציינת:‏ ”‏חג זה לא נחוג במאות הראשונות של הכנסייה הנוצרית,‏ משום שהמשיחיים נהגו לציין את מותן של דמויות מרכזיות ולא את הולדתן”‏.‏ המקרא מציג ימי הולדת בהקשר לעובדי אלילים,‏ ולא לעובדי האל האמיתיים (‏מתי י״ד:‏​6–10‏)‏.‏

אין בזה לומר,‏ כמובן,‏ שאין טעם ללמוד ולזכור את האירועים שאירעו בזמן הולדתו של בן אלוהים.‏ כל המעוניין לעשות את רצון אלוהים יכול להפיק לקחים חשובים מן הסיפור המקראי העובדתי.‏

הולדת ישוע על־פי המקרא

ספרי הבשורה על־פי מתי ולוקס מוסרים מידע מהימן לגבי הולדת ישוע.‏ הם מספרים שהמלאך גבריאל ביקר בביתה של אשה לא־נשואה,‏ מרים שמה,‏ בעיר הגלילית נצרת.‏ איזה מסר היה בפיו?‏ ”‏הנה תהרי ותלדי בן,‏ ותקראי שמו ישוע.‏ הוא גדול יהיה ובן־עליון יקרא,‏ ויהוה אלוהים יתן לו את כיסא דוד אביו;‏ וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו”‏ (‏לוקס א׳:‏​31–33‏)‏.‏

מרים נדהמה לשמע הדבר.‏ הואיל ולא היתה נשואה שאלה:‏ ”‏איך יהיה הדבר הזה,‏ הרי אינני יודעת איש?‏”‏ השיב המלאך ואמר:‏ ”‏רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך.‏ לכן קדוש ייקרא הילוד,‏ בן־אלוהים”‏.‏ מרים הבינה שזהו רצון אלוהים ואמרה:‏ ”‏הנני שפחת אדני,‏ יהי לי כדברך”‏ (‏לוקס א׳:‏​34–38‏)‏.‏

מלאך נגלה אל יוסף וסיפר לו על ההריון הפלאי כדי שלא יגרש את מרים,‏ כפי שתכנן לעשות לאחר שנודע לו על הריונה.‏ הוא היה מוכן לקחת על עצמו את האחריות לדאוג לבן אלוהים (‏מתי א׳:‏​18–25‏)‏.‏

אז יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס שבעטיו נאלצו יוסף ומרים ללכת מנצרת שבגליל אל בית־לחם שביהודה,‏ עיר אבותם,‏ ולהירשם.‏ ”‏כאשר היו שם מלאו ימיה ללדת והיא ילדה את בנה הבכור.‏ לאחר שחיתלה אותו השכיבה אותו באבוס,‏ כי לא היה להם מקום במלון”‏ (‏לוקס ב׳:‏​1–7‏)‏.‏

הכתוב בלוקס ב׳:‏​8–14 מתאר את מה שאירע בהמשך:‏ ”‏באותו חבל ארץ היו רועים שנהגו לגור בשדה ולשמור על עדרם באשמורות הלילה.‏ לפתע ניצב עליהם מלאך יהוה וכבוד יהוה נגה סביבם.‏ הם נבהלו עד מאוד,‏ אולם המלאך אמר להם:‏ ’‏אל תפחדו,‏ כי הנני מבשר לכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם.‏ היום נולד לכם מושיע בעיר דוד,‏ הוא המשיח האדון.‏ וזה לכם האות:‏ תמצאו תינוק מחותל שוכב באבוס’‏.‏ פתאום היו ליד המלאך המון צבא השמים והמה מהללים את האלוהים ואומרים:‏ ’‏כבוד לאלוהים במרומים,‏ ובארץ שלום על בני אדם אשר אותם רצה’‏”‏.‏

האסטרולוגים

בספרו של מתי נמסר כי אסטרולוגים מן המזרח באו לירושלים וחיפשו היכן נולד מלך היהודים.‏ הורדוס המלך התעניין מאוד בדבר — אך לא ממניעים טהורים.‏ הוא ”‏שלח אותם לבית לחם באומרו:‏ ’‏לכו חיקרו היטב על־אודות הילד וכאשר תמצאו אותו הודיעו לי כדי שאבוא ואשתחווה לו גם אני’‏”‏.‏ האסטרולוגים מצאו את הילד ”‏ופתחו את צרורותיהם והגישו לו מתנות:‏ זהב ולבונה ומור”‏.‏ אך הם לא חזרו אל הורדוס.‏ הם ”‏הוזהרו בחלום שלא לחזור אל הורדוס”‏.‏ יהוה שלח מלאך כדי להזהיר את יוסף מפני כוונותיו של הורדוס.‏ בעקבות זאת ברחו יוסף ומרים עם בנם למצרים.‏ אחרי כן,‏ כדי לחסל את המלך החדש,‏ ציווה הורדוס האכזרי להרוג את כל הילדים שבבית לחם ובכל סביבותיה.‏ אילו ילדים?‏ ילדים מגיל שנתיים ומטה (‏מתי ב׳:‏​1–16‏)‏.‏

מה אפשר ללמוד מן הסיפור?‏

האסטרולוגים — יהיה מספרם אשר יהיה — לא עבדו את אלוהי האמת.‏ תַרגום המקרא לה נואבה ביבליה לטינואמריקה (‏מהדורת 1989)‏ מציין בהערת שוליים:‏ ”‏המאגים לא היו מלכים,‏ אלא חוזי עתידות וכוהנים של דת אלילית”‏.‏ עובדי כוכבים אלו רק באו בעקבות מה שראו בכוכבים.‏ אילו רצה אלוהים להנחותם אל הילד,‏ הם היו מגיעים למקום המדויק בלי ללכת תחילה לירושלים ולארמונו של הורדוס.‏ בהמשך התערב אלוהים ושינה את מסלול הליכתם כדי להגן על הילד.‏

בעונת חג המולד מתעטף הסיפור באווירה קסומה ורומנטית המטשטשת את הדבר החשוב ביותר:‏ שהתינוק נולד להיות מלך מפואר,‏ כפי שנמסר למרים ולרועים.‏ לא,‏ ישוע המשיח כבר לא תינוק וגם לא ילד.‏ הוא מלך במלכות אלוהים,‏ אשר בקרוב תשמיד את כל השלטונות המתנגדים לרצון אלוהים,‏ והוא יפתור את כל בעיות האנושות.‏ זו המלכות שלבואה אנו מתפללים בתפילת האדון (‏דניאל ב׳:‏44;‏ מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

מן הדברים שאמרו המלאכים לרועים עולה כי ההזדמנות להיוושע פתוחה בפני כל מי שמוכנים לשמוע את הבשורה הטובה.‏ מי שזוכים לחסדו של אלוהים נעשים ל”‏בני אדם אשר אותם רצה”‏.‏ תחת מלכותו של ישוע המשיח ישרור שלום חובק עולם,‏ אך על בני האדם לעשות את רצון אלוהים בנפש חפצה.‏ האם עונת חג המולד תורמת לכך ומשקפת את השאיפה לשאת חן בעיני אלוהים?‏ ישרי לב רבים המעוניינים לחיות על־פי המקרא סבורים שהתשובה ברורה מאליה (‏לוקס ב׳:‏10,‏ 11,‏ 14‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 4]‏

פרטים מפתיעים

בספרו מה מפריע לי לגבי חג המולד (‏The Trouble With Christmas)‏,‏ מציג המחבר,‏ טום פלין,‏ מסקנות שאליהן הגיע אחרי שנות מחקר ארוכות בנושא חג המולד:‏

”‏שורשיהן של מסורות רבות לאינספור הכרוכות היום בחג המולד נעוצים במסורות דתיות אליליות טרום משיחיות.‏ חלקן בעלות משמעויות חברתיות,‏ מיניות או קוסמולוגיות,‏ שבהתחשב בהן עשוי האדם המודרני המלומד ובעל הרגישות התרבותית לוותר עליהן כשיבין ביתר בהירות את שורשיהן”‏ (‏עמוד 19)‏.‏

לאחר שהוא מציג שפע של אסמכתאות חוזר פלין לנקודה הבסיסית:‏ ”‏אחת האירוניות הגדולות של חג המולד היא שמעט מאוד מתכניו הם תכנים משיחיים אמיתיים.‏ כשמסירים את המרכיבים הטרום משיחיים,‏ מה שנותר הוא ברובו בתר־משיחי ולא משיחי אותנטי במקורו”‏ (‏עמוד 155)‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

הבשורה על הולדת ישוע הצביעה על תפקידו העתידי כמלך שבחר אלוהים