”רוצו למען תשיגוהו”
שער בנפשך שאתה נמצא באיצטדיון ספורט מלא באנשים נרגשים. האתלטים צועדים אל המגרש. עם כניסת הגיבורים שאגה עולה מפי הקהל. במקום ניצבים שופטים כדי לאכוף את הכללים. בעיצומם של המשחקים מתמזגות קריאות המנצחים בזעקות המאוכזבים. תשואות מחרישות אוזניים מקדמות בברכה את פני המנצחים.
אינך נוכח במשחק ספורט עכשווי, אלא באירוע שהתרחש לפני כ־000,2 שנה באִיסְתְמוֹס (מיצר יבשה) של קורינתוס. באתר זה, מן המאה הששית לפה״ס עד המאה הרביעית לספירה, נערכו אחת לשנתיים משחקי אִיסְתְמוֹס המפורסמים. ימים רבים עמדו התחרויות במוקד התעניינותם של כל תושבי יוון. משחקים אלו לא היו סתם תחרויות אתלטיות. האתלטים היו סמל למוכנות צבאית. המנצחים — שהועלו למעלת אלים וגיבורים — זכו בזר עשוי מעלי עצים. הורעפו עליהם פרסים, והעיר זיכתה אותם בקצבה נדיבה לכל החיים.
השליח פאולוס הכיר את משחקי האִיסְתְמוֹס שהתקיימו סמוך לקורינתוס והמשיל את מסלול חייו של המשיחי לתחרות אתלטית. בהתייחסו לרצים, למתאבקים ולמתאגרפים, המחיש היטב את התועלת שבצד האימונים הטובים, המאמצים הממוקדים והעמידה בסבל. כמובן, גם המשיחיים שאליהם שלח את איגרתו הכירו את המשחקים. אין ספק שמקצתם היו בין המוני המריעים באיצטדיון. הם לא התקשו אפוא להבין את הדוגמאות שהציג פאולוס. מה לגבינו היום? גם אנחנו במירוץ — מירוץ לחיי־נצח. איזו תועלת נוכל להפיק מן הדברים שכתב פאולוס בנוגע לתחרויות אלו?
’להתחרות לפי הכללים’
דרישות הקבלה למשחקים הקדומים היו מחמירות מאוד. כרוז היה מציג כל אחד מהאתלטים וקורא: ’היש מישהו היכול להאשים אדם זה בפשע? האם הוא שודד או איש רע ומושחת בחייו ובהליכותיו?’ על־פי הספר הארכיאולוגיה היוונית (Archaeologialo Graeca), ”כל אדם שהיה פושע ידוע לשמצה או שקיים קשרים [הדוקים] עם פושעים לא הורשה להתחרות”. בנוסף לכך, מי שהפר את הכללים סולק מן התחרויות.
עובדה זו מסייעת לנו להבין את דברי פאולוס: ”המשתתף בתחרות לא יוכתר אם לא יתחרה לפי הכללים” (טימותיאוס ב׳. ב׳:5). בדומה לכך, כדי לרוץ במירוץ לחיים, עלינו לעמוד בדרישות יהוה ולחיות על־פי ערכיו הנעלים המוגדרים במקרא. המקרא מזהיר אותנו: ”יֵצֶר לב האדם רע מנעוריו” (בראשית ח׳:21). לפיכך, גם אחרי שהתחלנו את המירוץ, עלינו להקפיד להתחרות לפי הכללים כדי להשביע את רצון יהוה ולזכות בחיי־נצח.
הדבר הטוב ביותר שיעזור לנו לעשות כן היא אהבה לאלוהים (מרקוס י״ב:29–31). אהבה זו תניע אותנו לשמח את יהוה ולפעול על־פי רצונו (יוחנן א׳. ה׳:3).
”נסירה נא כל מעמסה”
במשחקים הקדומים רצו הרצים ללא בגדים וללא ציוד. ”בתחרויות ריצה... הופיעו המתחרים עירומים כביום היוולדם”, מציין הספר חיי היוונים והרומאים (The Life of the Greeks and Romans). בהיעדר בגדים רצו הרצים ביתר קלות וביתר זריזות. הם לא איבדו אנרגיה ממעמסה מיותרת. סביר להניח שעל כך חשב פאולוס כשכתב אל המשיחיים העברים: ”נסירה נא כל מעמסה... ובסבלנות [”בכוח סבל”, ע״ח] נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו” (עברים י״ב:1).
אילו מעמסות עלולות להפריע לנו במירוץ לחיים? אחת האפשרויות היא השאיפה לצבור דברים חומריים מיותרים או לדבוק בסגנון חיים יקר. יש שרואים בעושר המפתח לביטחון או לאושר. ’מעמסה’ נוספת זו עלולה להאט את הרץ ובסופו של דבר יתפוס אלוהים מקום משני בחייו (לוקס י״ב:16–21). חיי־הנצח עלולים להצטייר בעיניו כתקווה הרחוקה מלהתגשם. ’העולם החדש יבוא ביום מן הימים’, עלול האדם לומר לעצמו, ’אבל בינתיים עדיף שננצל את מה שיש לעולם להציע’ (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19). השקפה חומרנית זו עלולה בנקל להסיח את דעתו מן המירוץ לחיים או אף להניא אותו מלהתחיל במירוץ.
בדרשת ההר אמר ישוע: ”אין איש יכול לעבוד שני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני. אינכם יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון”. בהמשך דבריו, לאחר שציין כי יהוה דואג לצורכיהם של בעלי־החיים והצמחים ושבני האדם יקרים מהם, אמר ישוע: ”לכן אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:24–33).
’רוץ בכוח סבל’
לא כל תחרויות הריצה היו למרחקים קצרים. מירוץ אחד שנקרא דוֹלִיכוֹס היה למרחק של ארבעה קילומטרים בערך. מירוץ זה העמיד למבחן את כוח סבלם של הרצים. המסורת מספרת כי אתלט בשם אגיס, שניצח במירוץ ב־328 לפה״ס, רץ את כל הדרך אל עיר ביתו, אַרגוֹס, כדי לבשר על ניצחונו. הוא רץ באותו יום קרוב ל־110 קילומטר!
גם המירוץ המשיחי מהווה ריצה ארוכת טווח המעמידה למבחן את כוח עמידתנו בסבל. אחד הדברים הנחוצים כדי להשביע את רצון יהוה ולזכות בפרס חיי־הנצח הוא להחזיק מעמד עד הקץ. כך רץ פאולוס את המירוץ. בערוב ימיו אמר בביטחון מלא: ”את המלחמה הטובה נלחמתי, את המירוץ השלמתי, את האמונה שמרתי. מעתה שמורה לי עטרת הצדקה” (טימותיאוס ב׳. ד׳:7, 8). גם אנחנו חייבים ’להשלים’ את המירוץ. אם אנו מאבדים מכוח העמידה משום שהמירוץ נראה לנו ארוך יותר משציפינו, לא נזכה לגמול (עברים י״א:6). זו תהא טרגדיה של ממש בהתחשב בעובדה שאנחנו קרובים מאוד לקו הסיום.
הפרס
המנצחים בתחרויות האתלטיות הקדומות ביוון זכו בזרים עשויים על־פי־רוב מעלי עצים שקושטו בפרחים. פרס המנצחים במשחקים הפִּיתִיִים היה זר עלי דפנה. במשחקים האולימפיים קיבלו המנצחים זר עלי זית, ובמשחקי איסְתְמוֹס, זר עלי אורן. ”להגברת התלהבותם של המתחרים”, מציין חוקר מקרא אחד, ”הונחו הזֵרִים, פרסי הניצחון וכפות תמרים לנגד עיניהם על חצובה או על שולחן שהוצבו באיצטדיון”. הזר שעטר את ראש המנצח הסב לו כבוד גדול. בשובו לביתו נכנס המנצח רכוב על מרכבה אל תוך העיר בתהלוכת ניצחון.
על רקע פרטים אלו שאל פאולוס את הקורינתים: ”האם אינכם יודעים שהרצים באיצטדיון אומנם רצים כולם, אבל אחד מקבל את הפרס? בדומה לכך, רוצו למען תשיגוהו. ... הללו — כדי להשיג זר נובל, אבל אנחנו כדי להשיג זר שלא ייבול” (קורינתים א׳. ט׳:24, 25; פטרוס א׳. א׳:3, 4). איזה הבדל! שלא כמו הזרים הנובלים שהוענקו במשחקים הקדומים, הפרס הצפוי לרצים עד קו הסיום במירוץ לחיים לא ייבול לעולם.
באשר לזר הטוב יותר, כתב השליח פטרוס: ”בהופעת שר הרועים תקבלו עטרת כבוד אשר לא תיבול” (פטרוס א׳. ה׳:4). האם העולם יכול להציע פרס שישתווה לחיי אלמוות, לחיי תהילה בלתי נשחתים בשמים עם המשיח?
רוב הרצים המשיחיים היום לא נמשחו בידי אלוהים להיות לו לבנים רוחניים ואין להם תקווה שמימית. לפיכך, אין הם רצים כדי להשיג את פרס חיי האלמוות. בכל זאת, אלוהים מציב לנגד עיניהם פרס טוב מאין כמוהו. הפרס הוא חיי־נצח מושלמים בגן־עדן עלי־אדמות תחת מלכות שמים. יהיה אשר יהיה הפרס שאליו נושא הרץ המשיחי את עיניו, עליו לרוץ בנחישות רבה ובמלוא המרץ יותר מכל רץ אחר בתחרות אתלטית. מדוע? מפני שהפרס לא ייבול לעולם: ”זוהי ההבטחה שהוא הבטיח לנו — חיי עולם” (יוחנן א׳. ב׳:25).
מה צריכה להיות עמדתו של הרץ המשיחי, אשר לנגד עיניו פרס בלתי נשחת זה, לגבי פיתויי העולם? עליו לאמץ את עמדתו של פאולוס אשר אמר: ”אני חושב את הכל להפסד בגלל היתרון לדעת את המשיח ישוע אדוני, אשר למענו הפסדתי את כל הדברים; ואני חושבם לפסולת בשאיפתי להרוויח את המשיח”. אין ספק שפאולוס רץ בכל כוחו. ”אחיי, עדיין אינני חושב את עצמי למי שהשיג. אבל דבר אחד: אני שוכח את אשר מאחורי ונחלץ קדימה אל מה שלפניי. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס” (פיליפים ג׳:8, 13, 14). במירוץ לחיים היו עיני פאולוס ממוקדות בפרס, ועלינו לרוץ כמוהו.
הדוגמה הטובה ביותר עבורנו
במשחקים הקדומים זכו האלופים להערצה גורפת. משוררים כתבו שירים לכבודם ופַסָּלים פיסלו את דמותם. ההיסטוריונית ויארה אוליבובה מציינת שהם ”היו אפופי תהילה ונהנו מפופולריות עצומה”. הם גם שימשו מודלים לחיקוי לדור האלופים הבא.
מיהו ה”אלוף” המציב דוגמה טובה מאין כמוה למשיחיים? פאולוס משיב: ”בסבלנות [”בכוח סבל”, ע״ח] נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו, בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את [”עמוד ההוקעה”, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כיסא האלוהים” (עברים י״ב:1, 2). כדי לנצח במירוץ לחיי־נצח, עלינו להביט אל דמות המופת שלנו, ישוע המשיח. לשם כך, יש לקרוא דרך קבע את ספרי הבשורה ולחשוב על דרכים שבהן ניתן לחקותו. לימוד זה יעזור לנו להיווכח שישוע המשיח ציית לאלוהים והוכיח בעמידתו בסבל כי אמונתו איתנה כסלע. כגמול לכוח הסבל שגילה, זכה לחסדו של יהוה אלוהים ולזכויות נפלאות רבות (פיליפים ב׳:9–11).
כמובן, הבולטת בתכונותיו של ישוע היא האהבה. ”אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו” (יוחנן ט״ו:13). במצוותו לאהוב גם את אויבנו, יצק לתוך המילה ”אהבה” משמעות עמוקה יותר (מתי ה׳:43–48). ישוע אהב את אביו השמימי ולכן נהנה לעשות את רצונו (תהלים מ׳:10, 11; משלי כ״ז:11). אם נביט אל ישוע כאל מודל לחיקוי וכמי שראוי להכתיב את הקצב שלנו במירוץ הקשה לחיים, גם אנחנו נאהב את אלוהים ואת רעינו ונהנה לעשות את רצונו (מתי כ״ב:37–39; יוחנן י״ג:34; פטרוס א׳. ב׳:21). זכור שישוע אינו מבקש מאיתנו את הבלתי אפשרי. הוא מבטיח לנו: ”עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:28–30).
עלינו לנהוג כדוגמת ישוע ולהתמקד בפרס השמור לכל המחזיקים מעמד עד הקץ (מתי כ״ד:13). אם נתחרה לפי הכללים, אם נסיר מעלינו כל מעמסה ואם נרוצה בכוח סבל, מובטח לנו הניצחון. המטרה שלנגד עינינו מאיצה בנו להמשיך קדימה! היא מאפשרת לנו להחליף כוח בזכות השמחה שהיא מפיחה בנו, שמחה המקלה עלינו להתהלך בדרך שלפנינו.
[תמונה בעמוד 29]
המירוץ המשיחי הוא ריצה ארוכת טווח המצריכה כוח סבל
[תמונה בעמוד 30]
שלא כמו אתלטים עטורים בזרים, המשיחיים יכולים לצפות לפרס שלא ייבול לעולם
[תמונה בעמוד 31]
כל המחזיקים מעמד עד הקץ יזכו בפרס
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 28]
Copyright British Museum