עימדו שלמים ומשוכנעים לחלוטין
”יצירת מופת”
עדי־יהוה מראשית דרכם בעת החדשה התמקדו בעיקר באחת מנבואותיו של ישוע המשיח: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). בהתקרב שנת 1914 — השנה שבה החלה תקופת ”אחרית הימים” — פתחו תלמידי המקרא הכנים במבצע חינוכי חובק עולם וחסר תקדים המבוסס על כתבי־הקודש (טימותיאוס ב׳. ג׳:1).
למימוש מטרתם להכריז את הבשורה הטובה בכל רחבי תבל, השתמשו משרתי יהוה בשיטה שהיתה חדשה, נועזת ומלאת חיים בשעתה. הבה נחזור אחורה במשעולי הזמן ונראה במה דברים אמורים.
דרך חדשה להכרזת הבשורה הטובה
ינואר 1914. דמיין לעצמך שאתה יושב בתוך קהל של 000,5 איש באולם חשוך בניו־יורק סיטי. לפניך ניצב מסך קולנוע גדול. והנה מופיע על המסך אדם כסוף שיער במעיל חליפה ארוך. כבר צפית בעבר בסרטים אילמים, אבל האיש הזה מדבר ואתה יכול לשמוע את דבריו. אתה למעשה נוכח בהצגת הבכורה של דבר חדשני מבחינה טכנית, והמסר מיוחד במינו. הדובר הוא צ׳ארלס טייז ראסל, נשיאה הראשון של חברת המצפה, והסרט הוא ה”פוטו־דרמה של הבריאה”.
צ׳. ט. ראסל עמד על הפוטנציאל הגלום בסרטי קולנוע כדרך להגיע להמונים. על כן, ב־1912 החל בהכנת ה”פוטו־דרמה של הבריאה”. המוצר המוגמר היה סרט באורך שמונה שעות של שקופיות ותמונות נעות בצבע ובליווי פסקול.
הסרט, שהיה מחולק לארבעה חלקים, לקח את הצופים החל מן הבריאה, דרך תולדות האנושות ועד לשיא התגשמותה של מטרת יהוה אלוהים לגבי כדור־הארץ ובני האדם בתום אלף שנות שלטון המשיח. חלפו שנים עד אשר טכנולוגיה זו ראתה הצלחה מסחרית. ואולם, מיליונים צפו ב”פוטו־דרמה של הבריאה” חינם אין כסף!
לפרויקט ה”פוטו־דרמה” הוקלטו הקלטות מוסיקליות מובחרות ו־96 נאומים על גבי תקליטי פונוגרף. הוכנו שקופיות סְטֵרֵאוֹפְּטִיות של ציורים קלאסיים להמחשת תולדות העולם. היה צורך גם להכין מאות ציורים ורישומים חדשים. חלק מן השקופיות והסרטים הצבעוניים נצבעו בידיים מיומנות. מלאכה זו בוצעה שוב ושוב, ועם הזמן הוכנו 20 יחידות בנות ארבעה חלקים. בדרך זו התאפשר להם להקרין חלקים של ה”פוטו־דרמה” ב־80 ערים שונות באותו יום!
מאחורי הקלעים
מה אירע מאחורי הקלעים בשעת הקרנת ה”פוטו־דרמה”? ”הדרמה נפתחה עם דמותו של אח ראסל על המסך”, סיפרה תלמידת המקרא אליס הופמן. ”הוא הופיע, ובדיוק כששפתיו החלו לנוע, הופעל פונוגרף... ושמענו את קולו”.
באשר לצילום בדילוגי זמן נזכרת זולה הופמן: ”ישבתי שם אחוזת תדהמה בעיניים קרועות לרווחה וצפיתי בתיאור ימי הבריאה. ראינו על המסך שושן שעלי כותרתו נפתחים באיטיות לנגד עינינו”.
קארל פ. קליין, חובב מוסיקה וחבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, מוסיף: ”בליווי הקרנת התמונות התנגנה מוסיקה יפה, יצירות מופת כמו ’נרקיסוס’ ו’הוּמוֹרסקה’”.
קרו עוד מקרים בלתי נשכחים. ”לפעמים אירעו תקלות מצחיקות”, נזכר קלייטון ג׳. וודוורת’ הבן. ”פעם אחת התנגן השיר ’ברח כציפור אל ההרים’, ועל המסך הופיעה תמונה של גִ’יגַנְטוֹזָאוּרוֹס, בעל־חיים ענקי מן התקופה שלפני המבול”.
בנוסף ל”פוטו־דרמה של הבריאה” הוכנו יחידות של ”אֶאוּרֶקָה־דרמה”. (ראה מסגרת.) אחת מהן היתה מורכבת מן ההרצאות המוקלטות ומן המוסיקה המוקלטת. ביחידה אחרת היו ההקלטות והשקופיות. ה”אֶאוּרֶקָה־דרמה” הוקרנה באזורים דלי אוכלוסין, ואף־על־פי שלא היה בה סרט נע, נחלה התוכנית הצלחה מרובה.
כלי עזר רב עוצמה להטפת הבשורה
עד סוף שנת 1914 הוקרנה ה”פוטו־דרמה” בפני יותר מ־000,000,9 איש בצפון אמריקה, באירופה ובאוסטרליה. על אף מספרם המועט, לא חָסַר לתלמידי המקרא הביטחון המלא להכריז את הבשורה הטובה בעזרת כלי חדש זה. הם תרמו בשמחה את הכספים שנדרשו לשכירת אולמות מתאימים להקרנת התוכנית. ה”פוטו־דרמה של הבריאה” עזרה רבות לצופים להכיר את דבר־אלוהים ואת מטרותיו.
במכתבו אל צ׳. ט. ראסל כתב בחור אחד: ”ביקורי הראשון בדרמה שהכנתם היתה נקודת מפנה בחיי; או, ליתר דיוק, נקודת מפנה בידיעותיי במקרא”. אשה אחת אמרה: ”כמעט שקעתי בחולות הטובעניים של חוסר האמונה, ואני חשה כמי שניצלה על־ידי ה’פוטו־דרמה של הבריאה’ אשר הוקרנה כאן בקיץ האחרון... היום אני נהנית משלוות נפש שהעולם אינו יכול לתת לי ושלא אוותר עליה בעד שום הון שבעולם”.
דמיטריוס פאפאג׳ורג’, חבר ותיק במשרדים הראשיים של החברה, אמר: ”ה’פוטו־דרמה’ היתה יצירת מופת, בהתחשב במספרם הקטן של תלמידי המקרא ובכספים המעטים יחסית שעמדו לרשותם. אין ספק שרוח יהוה תמכה בפרויקט!”
[תיבה/תמונות בעמודים 8, 9]
ה”אֶאוּרֶקָה דרמה”
שמונה חודשים לאחר הקרנת הבכורה של ה”פוטו־דרמה”, הגיעה החברה למסקנה שיש צורך בגרסה נוספת של הדרמה, וזו נקראה ה”אֶאוּרֶקָה דרמה” — תוכנית בעלת מסר בסיסי דומה. את ה”פוטו־דרמה” בגרסתה המלאה המשיכו להקרין בערים גדולות, ובאזורים הכפריים הקרינו את ה”אֶאוּרֶקָה דרמה”. אחת הגרסאות של ה”אֶאוּרֶקָה דרמה” נחשבה לגרסה שהקנתה ”לאחיות הזדמנות יוצאת מן הכלל” לבשר. מדוע? משום שקופסת תקליטי הפונוגרף שקלה 14 קילוגרם בלבד. להקרנת הדרמה היה צורך, כמובן, לשאת גם פונוגרף.