חזק את ביטחונך ביהוה
מזימה רצחנית קורמת עור וגידים. לאחר התייעצות משותפת מעלים כל המשגיחים בממלכה הצעת חוק חדשה. מטרתם היא שייקבע כי כל העוסק בפולחן שלא בהסכמת המלך אחת דינו למות.
האם זה נשמע מוכר? ההיסטוריה מלאה בדמויות שיצרו עמל עלי חוק. המקרה שלעיל אירע באימפריה הפרסית בימי הנביא דניאל. החוק שחוקק דריווש המלך קבע: ”מי שיבקש בשלושים הימים הבאים בקשה מאל או מאדם אחר זולתי [מהמלך] יושלך אל גוב האריות” (דניאל ו׳:8–10).
מה יעשה דניאל כשסכנת מוות מרחפת מעל ראשו? האם ימשיך לבטוח ביהוה אלוהיו או שמא יתפשר ויעשה כמצוות המלך? הכתוב מוסר: ”כאשר נודע לדניאל כי התעודה נכתבה, נכנס לביתו, אשר בעלייתו חלונות פתוחים לעבר ירושלים ושלוש פעמים ביום היה כורע ברך ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כאשר היה עושה גם לפני כן” (דניאל ו׳:11). ההמשך מוכר. דניאל הושלך לגוב האריות בשל אמונתו, ויהוה ”סגר את פי האריות” והציל את עבדו הנאמן (עברים י״א:33; דניאל ו׳:17–23).
בחינה עצמית
משרתי יהוה חיים היום בעולם עוין וניצבים בפני מצבים רבים המאיימים על רווחתם הפיסית והרוחנית. לדוגמה, בארצות מסוימות היו התפרצויות אכזריות של שנאה על רקע גזעי ובמהלכן נהרגו עדים רבים. במקומות אחרים מתמודדים משרתי יהוה עם רעב, קשיים כלכליים, אסונות טבע, מחלות קשות ועם סכנות חיים אחרות. בנוסף לכך, הם עומדים ברדיפות, בלחצים במקום העבודה ובפיתויים שונים לעשות את הרע, וכל אלה מסכנים את בריאותם הרוחנית. השטן, האויב הגדול, נחוש בדעתו להשמיד את עובדי יהוה וכל האמצעים כשרים (פטרוס א׳. ה׳:8).
מה ניתן לעשות בנסיבות כאלו? זה אך טבעי לפחד ברגע שחייך תלויים לך מנגד, אך כדאי לזכור את דבריו המרגיעים של השליח פאולוס: ”[יהוה] אמר: ’לא ארפך ולא אעזבך’. על כן נבטח ונאמר, ’יהוה לי בעוֹזרי, לא אירא. מה יעשה לי אדם?’” (עברים י״ג:5, 6). אנו סמוכים ובטוחים שגם כיום זו עמדתו של יהוה כלפי משרתיו. עם זאת, לא כל המכיר את הבטחת יהוה משוכנע שהוא יפעל לטובתנו. לפיכך, מן ההכרח לבחון את הבסיס שעליו בנוי ביטחוננו ביהוה ולבדוק אם אנו עושים כל שביכולתנו לחיזוק ביטחון זה ולשמירתו. אם נעשה כן, ’שלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבנו ואת מחשבותינו במשיח ישוע’ (פיליפים ד׳:7). בבוא עלינו ניסיונות, יהיה בכוחנו לחשוב בצלילות ולהתמודד עימם בתבונה.
הבסיס לביטחון ביהוה
יש לנו סיבות למכביר לבטוח ביהוה בוראנו. מבין הראשונות היא העובדה שיהוה הוא אל אוהב הדואג בכנות למשרתיו. במקרא מתועדים אינספור מקרים המעידים על דאגתו ואהבתו של יהוה כלפי עובדיו. באשר למגעיו של יהוה עם עמו הנבחר כתב משה: ”ימצאהו בארץ מדבר, ובתוהו ילל ישימון. יסובבנהו, יבוננהו, יצרנהו כאישון עינו” (דברים ל״ב:10). בימינו דואג יהוה למשרתיו הן כקבוצה והן כיחידים. למשל, כשמספר עדים סבלו ממחסור חמור במזון במהלך מלחמת האזרחים בבוסניה, דאג יהוה שיינתנו להם אספקות נחוצות. אחיהם האמיצים מקרואטיה ומאוסטריה שמו נפשם בכפם ונסעו בשטחים מסוכנים מאוד כדי להעביר להם את אספקות הסיוע.a
מאחר שיהוה אלוהים הוא כל יכול, יש בכוחו להגן על משרתיו בכל מצב שהוא (ישעיהו ל״ג:22; ההתגלות ד׳:8). אך גם כאשר יהוה מרשה שמשרתיו יוכיחו את נאמנותם עד מוות, הוא עדיין מחזק אותם ועוזר להם לשמור על נאמנותם וכך נוסך בהם את הכוח לעמוד איתן, ולהיות מאושרים ושלווים עד הרגע האחרון. משום כך, ניתן לחזור בביטחון רב על דבריו של מחבר התהלים: ”אלוהים לנו מחסה ועוז, עזרה בצרות נמצא מאוד. על כן לא נירא בּהָמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים” (תהלים מ״ו:2, 3).
עוד מגלה המקרא שאלוהים הוא אל אמת. מכאן שהוא תמיד נאמן להבטחותיו. המקרא מציג אותו כאל ”אשר אינו מכזב” (טיטוס א׳:2). מאחר שיהוה הביע שוב ושוב את נכונותו להגן על משרתיו ולהציל אותם, אין לנו שום סיבה לפקפק ביכולת וברצון שלו לקיים את הבטחותיו (איוב מ״ב:2).
דרכים לחיזוק ביטחוננו
אף שיש לנו כל סיבה שבעולם לשים מבטחנו ביהוה, אל לנו לקבל זאת כדבר מובן מאליו. הסיבה לכך היא שלאנושות ככלל אין אמונה רבה באלוהים וגישה זו עלולה בנקל לערער את ביטחוננו ביהוה. לפיכך, יש להקדיש מאמצים נמרצים לחיזוק ביטחוננו ולשמירתו. יהוה מודע לכך, וסיפק לנו את הכלים לעשות כן.
הוא נתן לנו בראש ובראשונה את דברו הכתוב, המקרא, ובו מתועדים מעשים גדולים רבים מספור שעשה למען משרתיו. צא וחשוב, עד כמה תוכל לבטוח במישהו אם אתה יודע אך ורק את שמו? מעט מאוד אם בכלל. עליך להכיר את אורחו ורבעו כדי לבטוח בו. ככל שאנו קוראים במקרא ומהרהרים בכתוב, כך מעמיק הידע שלנו על יהוה ועל דרכיו הנפלאות, ואמינותו הולכת ומתחדדת בשכלנו. בדרך זו ביטחוננו בו מתעצם. מחבר התהלים הציב לנו דוגמה ומופת. הוא אמר בתפילה עמוקה לאלוהים: ”אזכור מעללי יה, כי אזכּרה מקדם פִלאך. והגיתי בכל פעלך, ובעלילותיך אשיחה” (תהלים ע״ז:12, 13).
בנוסף למקרא יש לנו גם מקור בלתי נדלה של מזון רוחני בפרסומים מקראיים של ארגון יהוה. פרסומים אלו מכילים בין השאר סיפורי חיים מרגשים של משרתי אלוהים בני זמננו, ובהם רואים כיצד העניק להם יהוה עזרה ונחמה כשנקלעו למצבים קשים. לדוגמה, מרטין פוצינגר, שמאוחר יותר מונה לחבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, חלה במחלה קשה בתקופת שירותו כחלוץ באזורים שונים באירופה הרחק מארץ מולדתו. הפרוטה לא היתה מצויה בכיסו ושום רופא לא מוכן היה לטפל בו. אך יהוה לא זנח אותו. לבסוף, נוצר קשר עם רופא מומחה בכיר מבית־חולים מקומי. הרופא הטוב, שהחזיק באמונה איתנה במקרא, טיפל באח פוצינגר כאילו היה זה בנו, ועשה זאת חינם אין כסף. סיפורים אישיים אלו בהחלט יכולים לחזק את ביטחוננו באבינו שבשמים.
כלי יקר ערך נוסף שמספק יהוה לחיזוק ביטחוננו בו היא הזכות היקרה להתפלל. השליח פאולוס אמר לנו ברוב אהבה: ”אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה” (פיליפים ד׳:6). ”כל דבר” עשוי לכלול את רגשותינו, צורכינו, חששותינו ודאגותינו. ככל שנרבה בתפילות מעומק הלב, כן יגדל ביטחוננו ביהוה.
בחייו עלי אדמות פרש ישוע לפעמים למקום שומם בגפו כדי להתפלל באין מפריע (מתי י״ד:23; מרקוס א׳:35). לפני שקיבל החלטות הרות גורל התפלל לילה שלם לאביו (לוקס ו׳:12, 13). אין פלא שביטחונו ביהוה היה כה חזק, וכך עמד במבחן המחריד ביותר שאירע אי פעם. מילותיו האחרונות על עמוד ההוקעה היו: ”אבי, בידך אפקיד רוחי”. מילים אלו מעידות שעד הרגע האחרון לא נתערער ביטחונו באביו, אף־על־פי שיהוה לא התערב להצילו (לוקס כ״ג:46).
אמצעי נוסף לבניית ביטחוננו ביהוה היא התרועעות קבועה עם אחרים שבוטחים בו בלב ובנפש. יהוה ציווה על משרתיו להתאסף באופן קבוע למען יוסיפו ללמוד עליו ויעודדו איש את רעהו (דברים ל״א:12; עברים י׳:24, 25). התרועעות זו חיזקה את ביטחונם ביהוה ועזרה להם לעמוד במבחני אמונה קשים. בארץ אפריקנית אחת, שבה פעילות ההטפה הוצאה אל מחוץ לחוק, נשללו מן העדים הגנה משטרתית, אשרות מעבר, תעודות נישואין, טיפול בבתי־חולים ומקומות עבודה. בפרוץ מלחמת אזרחים באיזור, חיו 39 חברי קהילה אחת, כולל הילדים, במשך כארבעה חודשים מתחת לגשר נמוך במדבר כדי להתגונן מפני הפגזים שניחתו על עירם. גם בנסיבות קשות אלו, ערכו דיונים יומיים בפסוקים מקראיים וקיימו אסיפות אחרות, ומתוך כך שאבו כוח רב. כך החזיקו מעמד בסבל הנורא מבלי שמצבם הרוחני יינזק. חוויה זו מצביעה בבירור על ערכה של התרועעות קבועה עם משרתי יהוה.
לחיזוק ביטחוננו ביהוה עלינו גם להיות פעילים בהכרזת בשורת המלכות ונכונים תמיד לחלוק את הבשורה עם אחרים. עצה זו הוכחה בחוויה המרגשת שחוותה מבשרת צעירה נלהבת בקנדה שחלתה בלאוקמיה, מחלה סופנית. חרף מחלתה הקשה, שמה לה למטרה להיות חלוצה רגילה, כלומר, מבשרת בשירות מלא. בתקופת הקלה קצרה בתסמיני המחלה, הרגישה טוב מספיק כדי לשרת חודש שלם כחלוצה עוזרת. לאחר מכן חלה הרעה במצבה והיא נפטרה כעבור מספר חודשים. עם זאת, היא נותרה איתנה מבחינה רוחנית עד יום מותה, וביטחונה ביהוה לא התערער ולוּ לרגע אחד. אמהּ נזכרת: ”היא עד הסוף דאגה לאחרים יותר מאשר לעצמה. היא עודדה אותם ללמוד את המקרא ואמרה להם, ’אנחנו נהיה יחד בגן־עדן’”.
מתן ביטוי לביטחוננו ביהוה
”כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא” (יעקב ב׳:26). מה שאמר יעקב על האמונה באלוהים חל גם על הביטחון בו. זה יהיה חסר משמעות אם נצהיר שוב שוב שאנו בוטחים באלוהים בלי לבטא זאת במעשינו. אברהם שם את מלוא ביטחונו ביהוה, ולראיה ציית לו בלא היסוס עד כדי כך שהיה מוכן להקריב את בנו, יצחק. תודות לביטחונו ולצייתנותו העילאיים נודע אברהם כידיד יהוה (עברים י״א:8–10, 17–19; יעקב ב׳:23, ע״ח).
אין צורך לחכות שנתנסה במבחן קשה כדי להראות את ביטחוננו ביהוה. ישוע אמר לתלמידיו: ”מי שנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה, ומי שאיננו ישר במעט מזער גם בהרבה איננו ישר” (לוקס ט״ז:10). עלינו ללמוד לבטוח ביהוה בכל דבר שאנו עושים בחיי היומיום ולשמוע בקולו גם בנושאים שנראים שוליים. אם נבחין בתועלת שמצמיחה לנו הצייתנות, יתחזק ביטחוננו ביהוה ויהיה לנו הכוח לעמוד במבחנים קשים או מחרידים יותר.
העולם הולך ומתקרב לקצו, ואין מנוס מכך שמשרתי יהוה ייתקלו בניסיונות ובסכנות נוספים (מעשי השליחים י״ד:22; טימותיאוס ב׳. ג׳:12). אם נבנה כעת ביטחון בלתי מסויג ביהוה, צפויים אנו להגיע לעולם החדש המובטח — אם דרך הצרה הגדולה ואם בתחיית המתים (פטרוס ב׳. ג׳:13). לעולם אל ניתן מקום לחוסר ביטחון ביהוה, דבר העלול לסכן את יחסינו היקרים עימו. אז ייאמר עלינו את אשר נאמר על דניאל לאחר שיצא בריא ושלם מגוב האריות: ”ולא נמצאה בו כל חבלה, כי האמין [בטח] באלוהיו” (דניאל ו׳:24).
[הערת שוליים]
a לפרטים ראה חוברת המצפה מ־1 בנובמבר 1994, עמודים 23–27 [אנג׳].
[תמונה בעמוד 9]
סיפורי חיים של משרתי יהוה נאמנים, כדוגמת סיפורו של מרטין פוצינגר, מחזקים את האמונה