היש חיים לאחר המוות?
”אם ימות גבר היחיה?” שאל איוב לפני כ־500,3 שנה (איוב י״ד:14). שאלה זו מעסיקה את האדם זה אלפי שנים. במרוצת הדורות התחבטו בני אדם מכל התרבויות בסוגיה זו והעלו תיאוריות שונות.
נוצרים רבים מאמינים בגן־עדן שמימי ובגיהינום. ההינדים, לעומתם, מאמינים בגלגול נשמות. באשר להשקפת המוסלמים, מציין אמיר מוּעַווִייָה, עובד במרכז דתי מוסלמי: ”אנו מאמינים שאחרי המוות מגיע יום הדין, ובו עומד האדם לפני אלוהים, אללה, כמו במשפט רגיל”. על־פי האמונה האסלאמית, בוחן אללה במשפט זה את חיי האדם ומחליט אם לשולחו לגן־עדן או לגיהינום.
הבודהיסטים והקתולים בסרי לנקה נוהגים לפתוח לרווחה את הדלתות והחלונות כאשר מישהו מבני ביתם נפטר. הם מדליקים עששית, ומפנים את ארון המתים אל דלת הבית כשרגלי המנוח מונחות בכיוון הדלת. לפי אמונתם, יקלו אמצעים אלה על רוח המת לצאת את הבית.
לדברי רונלד מ. בֶּרנט מאוניברסיטת אוסטרליה המערבית, האַבּוֹרג׳ינים האוסטרלים מאמינים, ש”בני האדם אינם בני כיליון במישור הרוחני”. בשבטים אפריקניים מסוימים רווחת הדעה, שאנשים מן השורה הופכים במותם לרוחות רפאים, ואילו אישים נכבדים הופכים לרוחות הראויות לפולחן האבות. המאמינים יכבדו אותן כמנהיגיה הסמויים של העדה, וישטחו בפניהן את בקשותיהם.
בארצות מסוימות האמונות לגבי מצב המתים הן בליל של מסורות מקומיות ואמונות נוצריות. קתולים ופרוטסטנטים רבים במערב אפריקה, למשל, נוהגים לכסות מראות כשמישהו מת, לבל תשתקף רוחו במראה ותיגלה לעיני פלוני.
אם כן, התשובות לשאלה ’מהו מצב המתים?’ שונות ומגוונות. אך בכולן קיים רעיון מרכזי אחד: יש באדם יסוד אלמוֹתי הממשיך לחיות לאחר המוות. יש המאמינים ש”יסוד” זה הוא רוח. לדוגמה, בחלקים מסוימים באפריקה ובאסיה וברחבי פולינֶסיה, מֶלנסיה ומיקרונסיה שבאוקיינוס השקט רבים מאמינים שהרוח — לא הנפש — היא בת אלמוות. לאמיתו של דבר, בשפות מסוימות אין אפילו מילה שמשמעה ”נפש”.
היש רוח כלשהי באדם החי? האם רוח זו אכן עוזבת את הגוף עם מותו? אם אכן כן, מה קורה לה? איזו תקווה שמורה למתים? אין להתעלם משאלות אלו. המוות הוא עובדה שאתה חייב להכיר בה, ואין זה משנה לאיזה רקע תרבותי ודתי אתה שייך. שאלות אלו נוגעות לך באופן אישי. הנך מוזמן לבחון את הנושא לעומק.