האם יש לך רוח בת אלמוות?
”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק”, כתב השליח פאולוס (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). כן, המקרא הוא ספר אמת, אשר מקורו ביהוה אלוהים (תהלים פ״ג:19).
מאחר שיהוה ברא את הכל, לרבות את האדם עצמו, הוא יודע היטב מה קורה לנו במותנו (עברים ג׳:4; ההתגלות ד׳:11). במקרא שנכתב בהשראתו מוסר לנו אלוהים תשובות מהימנות ומספקות לשאלות בדבר החיים לאחר המוות.
מהי הרוח?
מובנה הבסיסי של המילה ”רוח” הוא האוויר שנושמים. מכל מקום, למילה זו משמעות עמוקה יותר מפעולת הנשימה. לדוגמה, יעקב, אחד מכותבי המקרא, אומר: ”הגוף בלא הרוח מת הוא” (יעקב ב׳:26). מכאן שהרוח היא המחיה את הגוף.
לא ייתכן שהכוח המחיה הוא האוויר שזורם אל הריאות ויוצא מהן. למה לא? מפני שלאחר הפסקת הנשימה, תאי הגוף עדיין חיים לפרק זמן קצר — ”למספר דקות”, לדברי האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק. כך יש סיכוי להחיות את האדם. אך ברגע שניצוץ החיים כבה בתאי הגוף, כל מאמצי ההחייאה יהיו לשווא. כל האוויר שבעולם אינו יכול להחיות ולוּ תא אחד בלבד. אם כן, הרוח היא כוח החיים הבלתי נראה, המחיה את תאי הגוף ואת האדם עצמו. והנשימה מכלכלת את כוח החיים (איוב ל״ד:14, 15).
האם הרוח פעילה אך ורק בבני אדם? המקרא עוזר לנו להגיע למסקנה נכונה בנידון. המלך החכם שלמה אמר כי ”רוח אחד” לבעלי החיים ולאדם. הוא הוסיף ושאל: ”מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה; ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ?” (קהלת ג׳:19–21) לפיכך, הן לבהמה והן לאדם יש רוח. כיצד ייתכן הדבר?
את הרוח, או כוח החיים, ניתן לדמות לזרם חשמלי הזורם במכונה או במכשיר כלשהו. החשמל הבלתי נראה מסוגל לבצע פעולות שונות, תלוי בסוג המכשיר שהוא מפעיל. לדוגמה, תנור חשמלי מייצר חום, מחשב מעבד מידע וטלוויזיה מקרינה תמונות ומשמיעה קולות. למרות זאת, הזרם החשמלי לעולם אינו מסגל לעצמו את מאפייני המכשיר שהוא מפעיל, אלא נותר כוח ותו לא. בדומה לכך, כוח החיים אינו מסגל לעצמו את מאפייני היצורים שאותם הוא מחיה. אין לו אישיות ואין לו כושר חשיבה. לאדם ולבהמה ”רוח אחד” (קהלת ג׳:19). יוצא מכך שבמות האדם אין רוחו ממשיכה להתקיים בתחום אחר כיצור רוחני.
אם כן, מה מצב המתים? ומה קורה לרוח במות האדם?
”ואל עפר תשוב”
לאחר שאדם הראשון הפר במזיד את מצוות אלוהים, אמר לו הבורא: ”בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוּקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). היכן היה אדם הראשון לפני שברא אותו יהוה מן העפר? הוא לא היה בשום מקום! הוא פשוט לא היה קיים. אם כן, באומרו ”ואל עפר תשוב”, התכוון אלוהים שאדם ימות וישוב ליסודות האדמה. אדם לא עבר לתחום הרוחני. במותו שב אדם הראשון למצב של חוסר קיום. עונשו היה מוות — חוסר חיים — ולא מעבר לתחום אחר (רומים ו׳:23).
מה באשר לבני אדם שמתו? מצב המתים מתבהר בקהלת ט׳:5, 10: ”המתים אינם יודעים מאומה... כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול”. מכאן שהמוות הוא מצב של חוסר קיום. מחבר התהלים כתב שבמות האדם ”תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו [מחשבותיו]” (תהלים קמ״ו:4).
ברור אפוא, שהמתים שרויים במצב של חוסר קיום. אין הם יכולים לדעת מאומה. הם אינם יכולים לראות אותך, לשמוע אותך או לדבר איתך. גם אין בכוחם לעזור לך או להזיק לך. אין לך שום סיבה לפחד מפניהם. אך מה הכוונה שהרוח ’יוצאת’ מן האדם במותו?
הרוח ’שבה אל האלוהים’
המקרא מציין שבמות האדם, ’שבה הרוח אל האלוהים אשר נתנה’ (קהלת י״ב:7). האם משמע הדבר שישות רוחנית כלשהי משייטת לה בחלל ומגיעה אל אלוהים? לא ולא! הפועל ”תשוב” והטיותיו השונות במקרא אינם מצביעים בהכרח על תנועה ממשית ממקום אחד למקום אחר. לדוגמה, אל בני ישראל הממרים נאמר: ”’שובו אליי ואשובה אליכם’, אמר יהוה צבאות” (מלאכי ג׳:7). כדי ’לשוב’ אל יהוה היה על עם ישראל לפנות עורף לקו הפעולה הפסול שנקטו ולשוב ולחיות בהתאם לדרכי הצדק של אלוהים. ובאומרו ”אשובה אליכם” התכוון יהוה ששוב יפנה לעמו את תשומת לבו ויטה להם חסד כבעבר. בשני המקרים ה’שיבה’ כרוכה בגישה ולא במעבר ממשי ממקום גיאוגרפי אחד למשנהו.
במקביל לכך, כש’שבה’ הרוח אל אלוהים במות האדם, אין הכוונה לתנועה ממשית מכדור־הארץ אל התחום השמימי. בצאת כוח החיים מן האדם, רק בידי אלוהים להחזיר לו אותו. אם כן, ’הרוח שבה אל האלוהים’ במובן זה שכל תקווה שאדם זה יחיה בעתיד תלויה באלוהים בלבד.
ראה, למשל, מה מסופר במקרא על מותו של ישוע המשיח. בספר הבשורה על־פי לוקס מסופר: ”וישוע קרא בקול גדול: ’אבי, בידך אפקיד רוחי’, ונפח את רוחו” (לוקס כ״ג:46). כשיצאה ממנו הרוח, היא לא עשתה את דרכה לשמים. ישוע הוקם לתחייה ביום השלישי בלבד, וחלפו עוד ארבעים יום עד שעלה השמיימה (מעשי השליחים א׳:3, 9). בעת מותו, הפקיד ישוע את רוחו בידי אביו, בביטחון מלא שאביו מסוגל להקים אותו לתחייה.
כן, אלוהים מסוגל להקים אדם לתחייה (תהלים ק״ד:30). יכולת זו פותחת בפנינו פתח לתוחלת נפלאה!
תקווה שתתממש בוודאות
המקרא אומר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של ישוע], ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). כן, ישוע המשיח הבטיח שכל השמורים בזיכרונו של יהוה יוקמו לתחייה. ביניהם יהיו כל משרתי יהוה רודפי הצדקה. בנוסף לכך, מיליונים אחרים מתו מבלי שתינתן להם ההזדמנות להוכיח אם יצייתו לדרישות הצדק של אלוהים אם לאו. הם לא ידעו מה הן דרישות יהוה או שלא היה סיפק בידם לחולל את השינויים הדרושים. גם הם שמורים בזיכרונו של אלוהים ויוקמו לתחייה, שכן המקרא מבטיח: ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי השליחים כ״ד:15).
העולם רווי כיום בשנאה ובסכסוכים, באלימות ובשפיכות דמים, בזיהום ובמחלות. אילו היו המתים קמים לתחייה בעולם כזה, הרי שאושרם לא היה מאריך ימים. אך הבורא מבטיח לשים בקרוב קץ לסדר העולמי הנוכחי הנתון בשליטת השטן (משלי ב׳:21, 22; דניאל ב׳:44; יוחנן א׳. ה׳:19). במקומו תקום חברה אנושית שוחרת צדק — ”ארץ חדשה” — אשר תביא עימה מציאות נפלאה (פטרוס ב׳. ג׳:13).
בעת ההיא ”בל יאמר שכן [שוכן]: ’חליתי’” (ישעיהו ל״ג:24). אפילו הצער הכרוך במוות לא יהיה עוד, שהרי אלוהים ”ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:4). איזה עתיד נפלא צפוי ל”שוכני קבר”!
כשימחה יהוה את הרשע מעל פני האדמה, הוא לא יספה צדיק עם רשע (תהלים ל״ז:10, 11; קמ״ה:20). ”המון רב... מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות”, יינצל מן ”הצרה הגדולה” אשר במהלכה יושמד העולם המרושע הנוכחי (ההתגלות ז׳:9–14). לפיכך, המונים יקבלו את פניהם של המתים.
האם אתה משתוקק לראות שוב את יקיריך? האם אתה מעוניין לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות? אם כן, עליך לרכוש ידע מדויק על רצון אלוהים ועל מטרותיו (יוחנן י״ז:3). יהוה ”חפץ שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4).
[תמונה בעמוד 4]
”עפר אתה ואל עפר תשוב”
[תמונה בעמוד 5]
את הרוח ניתן לדמות לחשמל
[תמונה בעמוד 7]
תחיית המתים תביא עימה שמחה נצחית