מה מצב הנפש במוות?‏

‏”‏הדוקטרינה האומרת שנפש האדם בת־אלמוות ומתקיימת לאחר מות האדם והתפוררות גופו היא אחת מאבני היסוד בפילוסופיה ובתיאולוגיה של הנצרות”‏ (‏”‏האנציקלופדיה הקתולית החדשה”‏)‏.‏

1.‏ במה מודה האנציקלופדיה הקתולית החדשה לגבי קיום הנפש לאחר המוות?‏

ספר העיון המצוטט לעיל מודה,‏ עם זאת,‏ ש”‏הרעיון שהנפש ממשיכה להתקיים אחרי המוות אינו מוזכר מפורשות במקרא”‏.‏ מה מלמד המקרא על מצב הנפש במוות?‏

המתים חסרי תודעה

2,‏ 3.‏ מהו מצב המתים,‏ ואילו פסוקים מוכיחים זאת?‏

² מצב המתים מתבהר מהכתוב בקהלת ט׳:‏5,‏ 10‏:‏ ”‏המתים אינם יודעים מאומה.‏.‏.‏ אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול”‏.‏ מכאן שהמוות הוא אי־קיום.‏ בתהלים כתוב שבמותו האדם ”‏ישוב לאדמתו;‏ ביום ההוא אבדו עשתונותיו”‏ (‏תהלים קמ״ו:‏4‏)‏.‏

³ אם כן,‏ המתים חסרי תודעה.‏ אין הם פעילים.‏ כשחרץ אלוהים את דינו של אדם,‏ קבע:‏ ”‏עפר אתה ואל עפר תשוב”‏ (‏בראשית ג׳:‏19‏)‏.‏ בטרם יצר אלוהים את האדם מן האדמה והפיח בו חיים,‏ אדם לא היה קיים.‏ במותו חזר לאותו מצב.‏ עונשו היה מוות — לא מעבר לתחום אחר.‏

הנפש בת־תמותה

4,‏ 5.‏ ציין דוגמאות מקראיות,‏ המוכיחות שהנפש בת־תמותה.‏

⁴ מה קרה לנפשו של אדם במותו?‏ ובכן,‏ זכור ש’‏נפש’‏ במקרא מתייחסת פעמים רבות פשוט לאדם עצמו.‏ לכן,‏ כשאנו אומרים שאדם,‏ האיש הראשון,‏ מת,‏ הכוונה היא שהנפש ששמה אדם מתה.‏ זה נשמע אולי מוזר למי שמאמין בהישארות הנפש.‏ אך המקרא קובע:‏ ”‏הנפש החוטאת היא תמות”‏ (‏יחזקאל י״ח:‏4‏)‏.‏

⁵ התייחסות דומה לנפש אנו מוצאים במלכים א׳.‏ י״ט:‏4‏.‏ אליהו המתייסר ’‏שאל את נפשו למות’‏.‏ גם יונה ’‏שאל את נפשו למות’‏ ואמר:‏ ”‏טוב מותי מחיי”‏ (‏יונה ד׳:‏8‏)‏.‏ ישוע התבטא במילים ”‏להמית נפש”‏ (‏ע״ח‏)‏ או לפי תרגום אחר פשוט ”‏להרוג”‏ (‏מרקוס ג׳:‏4‏)‏.‏ לפיכך,‏ מות הנפש הוא מות האדם.‏

‏’‏צאת’‏ הנפש ו’‏שוּבהּ’‏

6.‏ מה כוונת המקרא באומרו ”‏בצאת נפשה”‏ של רחל?‏

⁶ ומה באשר למותה הטרגי של רחל,‏ שאירע בלידת בנה השני?‏ בבראשית ל״ה:‏18 נאמר:‏ ”‏ויהי בצאת נפשה,‏ כי מתה,‏ ותקרא שמו בן־אוני;‏ ואביו קרא לו בנימין”‏.‏ האם הקטע רומז ששכנה ברחל ישות פנימית שהתפרדה ממנה במותה?‏ לא ולא.‏ זכור,‏ המילה ’‏נפש’‏ משמעה גם חיי האדם.‏ במקרה הזה ’‏נפש’‏ רחל היא פשוט ’‏חייה’‏.‏ מעניין לציין,‏ כי המילון החדש מאת א.‏ אבן־שושן מסביר את הביטוי ”‏יצאה נפשו”‏ כ”‏מת”‏.‏ אין רמז לכך שחלק מסתורי כלשהו מרחל שרד לאחר מותה.‏

7.‏ מה כוונת הכתוב ”‏ותָשָב נפש הילד על קרבו”‏ בפרשת הקמתו של בן האלמנה לתחייה?‏

⁷ ביטוי דומה אנו מוצאים במלכים א׳.‏ פרק י״ז‏,‏ בפרשת הקמתו לתחייה של בן אלמנה.‏ אליהו התפלל למען הילד,‏ ובפסוק 22 כתוב:‏ ”‏וישמע יהוה בקול אליהו,‏ וַתָּשָׁב נפש הילד על קרבו ויחי”‏.‏ גם כאן ”‏נפש”‏ משמעה ’‏חיים’‏.‏ חיי הילד שבו אליו,‏ לא הוויה סתמית ומעורפלת.‏ לכן,‏ אליהו אמר לאֵם:‏ ”‏ראי,‏ חי בנך [‏האדם כולו]‏”‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏23‏)‏.‏

דילמת ‏’‏מצב הביניים’‏

8.‏ מה יקרה,‏ לפי אמונתם של נוצרים רבים,‏ בתחיית המתים?‏

⁸ נוצרים רבים מאמינים,‏ שתתרחש בבוא היום תחיית מתים ובה יתאחד גוף האדם עם נפשו בת־האלמוות.‏ את המוקמים לתחייה תשיג יד גורלם — הטובים יבואו על שכרם והרשעים על עונשם.‏

9.‏ מה פשר המונח ”‏מצב ביניים”‏,‏ ומה מצב הנפש,‏ לפי הסברה,‏ בתקופה זו?‏

⁹ נשמע פשוט.‏ אלא שחסידי האמונה בהישארות הנפש מתקשים להסביר מה מצב הנפש בתקופה שבין המוות לתחייה.‏ ’‏מצב הביניים’‏,‏ כפי שנהוג לכנותו,‏ הוא נושא פתוח להשערות זה מאות שנים.‏ יש אומרים שבפרק זמן זה שוהה הנפש בפורגטוריום,‏ שם היא נטהרת מחטאיה,‏ אם אינם חמורים,‏ למען תורשה להיכנס לגן־עדן.‏a

10.‏ מדוע האמונה בנפשות השוהות לאחר המוות בפורגטוריום סותרת את המקרא,‏ וכיצד סיפורו של אלעזר מפריך אותה?‏

¹⁰ אולם,‏ כפי שראינו,‏ הנפש היא האדם עצמו.‏ במות האדם מתה הנפש.‏ לפיכך,‏ אין קיום תודעתי לאחר המוות.‏ כשמת אלעזר,‏ ישוע המשיח לא אמר שהוא בפורגטוריום,‏ בלימבּוֹ או בכל ”‏מצב ביניים”‏ אחר.‏ ישוע אמר חד וחלק:‏ ”‏אלעזר ידידנו נרדם”‏ (‏יוחנן י״א:‏11‏)‏.‏ ברור שישוע,‏ אשר ידע את האמת על מצב הנפש במוות,‏ האמין שאלעזר שרוי בחוסר תודעה,‏ אי־קיום.‏

מהי ה’‏רוח’‏?‏

11.‏ מדוע לא ייתכן שהמילה ’‏רוח’‏ מתייחסת לחלק הנפרד מגוף האדם וחי אחרי המוות?‏

¹¹ המקרא אומר שבמות האדם ”‏תצא רוחו,‏ ישוב לאדמתו”‏ (‏תהלים קמ״ו:‏4‏)‏.‏ היש בזה לומר שהרוח יוצאת את הגוף,‏ פשוטו כמשמעו,‏ וממשיכה לחיות לאחר מות האדם?‏ לא ייתכן,‏ כי מחבר התהלים הוסיף כאן:‏ ”‏ביום ההוא אבדו עשתונותיו [‏כלומר,‏ מחשבותיו]‏”‏.‏ מהי ה’‏רוח’‏,‏ וכיצד היא ’‏יוצאת’‏ מהאדם במותו?‏

12.‏ מה משמעות המילים ’‏רוח’‏ ופְּנֶבְמָה במקרא?‏

¹² מובנן הבסיסי של המילים ’‏רוח’‏ בעברית ומקבילתה היוונית פְּנֶבְמָה הוא ”‏נשימה”‏.‏ מלון התנ״ך מאת י.‏ שטיינברג מייחס את המילים ”‏תצא רוחו”‏ ל”‏גֹוֵע”‏.‏ מכל מקום,‏ למילה ’‏רוח’‏ משמעות עמוקה יותר מפעולת הנשימה.‏ בתיאור השמדת האדם והחיה במבול הכלל־עולמי,‏ נאמר בבראשית ז׳:‏22‏:‏ ”‏כל אשר נשמת רוח חיים באפיו,‏ מכל אשר בחָרָבָה,‏ מתו”‏.‏ אחד ממובני המילה ”‏רוח”‏ הוא כוח החיים המפעם בכל יצור חי,‏ באדם ובחיה,‏ שאותו מכלכלת הנשימה.‏

13.‏ מהי ההקבלה בין הרוח לזרם חשמלי?‏

¹³ חשוב לדוגמה על זרם חשמלי המניע מכשיר.‏ אם הזרם ייפסק,‏ המכשיר יפסיק לפעול.‏ לזרם אין חיים משלו.‏ מן המשל אל הנמשל:‏ כאשר אדם מת,‏ רוחו חדלה להחיות את תאי הגוף.‏ היא אינה עוזבת את הגוף ועוברת לתחום אחר (‏תהלים ק״ד:‏29‏)‏.‏

14,‏ 15.‏ באיזה מובן שבה הרוח אל אלוהים במוות?‏

¹⁴ אם כן,‏ מדוע נאמר בקהלת י״ב:‏7‏,‏ שבמות האדם ”‏הרוח תשוב אל האלוהים אשר נְתנה”‏?‏ האם הפסוק אומר שהרוח משייטת לה בחלל ומגיעה אל אלוהים?‏ אין שום בסיס לרעיון מעין זה.‏ אל תשכח שהרוח היא כוח החיים.‏ משפג כוח החיים,‏ רק לאלוהים היכולת לחדשו.‏ על כן,‏ פשר המילים ’‏הרוח שבה אל האלוהים’‏ הוא שכל תקווה שאדם זה יחיה בעתיד תלויה באלוהים בלבד.‏

¹⁵ רק בידי אלוהים הכוח להשיב את הרוח,‏ את כוח החיים,‏ ולהקים את האדם לחיים (‏תהלים ק״ד:‏30‏)‏.‏ האם בכוונתו לעשות כן?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 23]‏

זיכרונות מחיים קודמים

אם דבר אינו ממשיך להתקיים לאחר מות הגוף,‏ מה לגבי הטענה בדבר זיכרונות מחיים קודמים?‏

הלמדן ההינדי נִיקִילָנְאֶנְד טוען,‏ ש’‏אי־אפשר להסביר על דרך ההיגיון חוויות של אחרי המוות’‏.‏ בהרצאה ”‏הנצחיות ופניה במשנתן של הדתות”‏,‏ מסביר התיאולוג האנס קוּנג:‏ ”‏לא ניתן לאמת אף אחת מהעדויות על זיכרונות מחיים קודמים,‏ שרובן מקורן בילדים או בתושבי ארצות שבהן רווחת האמונה בגלגול נשמות”‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏רוב [‏החוקרים השוקדים על מחקר מדעי בתחום]‏ מודים,‏ כי החוויות שסופרו מפיהם אינן מהוות בסיס להוכחה משכנעת להישנוּת חיי האדם עלי אדמות”‏.‏

ואם אתה חש שיש לך זיכרונות מחיים קודמים,‏ כיצד ניתן להסביר זאת?‏ יש כמה גורמים אפשריים.‏ רוב המידע הנקלט במוחנו מאוחסן אי־שם בתת־מודע,‏ מכיוון שאין לנו צורך ישיר או מיידי במידע זה.‏ כאשר הזיכרונות הרדומים עולים וצפים,‏ יש המפרשים אותם כעדות לחיים קודמים.‏ אך עובדה היא שאין בנמצא חוויות ניתנות לאימות של חיים קודמים.‏ למרבית האנשים אין שום זיכרונות מחיים קודמים;‏ כמו־כן,‏ אין הם סבורים שהיו להם חיים קודמים.‏