הסקיתים — עם קדום ומסתורי
פרשים של עם נודד שועטים מבעד לענני האבק ונרתיקי אוכפיהם עמוסים שלל. עם מסתורי זה חלש על ערבות אֵיראַסיה משנת 700 עד 300 לפה״ס בקירוב ואז נעלם, לא לפני שהטביע את חותמו על ההיסטוריה. הוא אפילו מוזכר במקרא. במי מדובר? בסקיתים.
במשך מאות שנים, שבטים נודדים ועדרים של סוסי פרא נעו ונדו במרחבים שבהרי הקַרפַּטים שבמזרח אירופה ועד דרום מזרח רוסיה של ימינו. במאה השמינית לפה״ס יזם קיסר סין שוּאַן פעולה צבאית אשר גרמה להם לנדוד למערב. הסקיתים נעו מערבה והכניעו את הקימֶרים, אשר שלטו בהרי הקווקז ובאיזור שמצפון לים השחור.
במרדפם אחר עושר, בזזו הסקיתים את בירת אשור, נינווה. לאחר מכן חברו לאשור ולחמו נגד המדים, הבבלים ועמים אחרים. מתקפותיהם הגיעו אפילו עד לצפון מצרים. ייתכן שהעיר בית־שאן בצפון מזרח ארץ ישראל נקראה בתקופה מסוימת סקיתוֹפּוֹליס כ־תוצאה מכיבוש סקיתי (שמואל א׳. ל״א:11, 12).
בסופו של דבר התיישבו הסקיתים בערבות רומניה, מולדובה, אוקראינה ודרום רוסיה של היום. שם עושרם הלך והתעצם כאשר תיווכו בין סוחרים יוונים ובין מגדלי התבואה של אוקראינה ודרום רוסיה בנות ימינו. הסקיתים סחרו בתבואה, בדבש, בפרוות ובבקר בתמורה ליין, בדים, כלי נשק ועבודות־יד מיוון. כך צברו אוצרות נהדרים.
פרשים מטילי אימה
הסוס עבור לוחמי ערבות אלה היה כמו הגמל לשוכני המדבר. הסקיתים היו פרשים מיומנים ובין הראשונים שרתמו לצורכיהם את האוכף ואת המִשוורת. הם אכלו בשר סוסים ושתו את חלב הסוסות. למעשה, הם גם העלו קורבנות סוסים. כאשר לוחם סקיתי נהרג, סוסו הומת וזכה לקבורה מכובדת עם רִתמתו וכל עיטוריו.
לפי תיאורו של ההיסטוריון הֶרוֹדוֹטוֹס, לסקיתים היו מנהגים סדיסטיים שכללו שתייה מתוך גביעים עשויים מגולגלות קורבנותיהם. כאשר הסתערו על אויביהם, הרגו בהם בעזרת חרבות ברזל, גרזנים, חניתות וחצים משוננים שפילחו את הבשר.
קברות עולם
הסקיתים עסקו בכשפים ובשַמַנִיזְם וסגדו לאש ולאֵלה בדמות אֵם (דברים י״ח:10–12). הקבר היה בעיניהם מקום משכנו של המת. עבדים ובעלי־חיים הוקרבו לשימושו של האדון המת. אוצרות ומשרתים ליוו כביכול את ראשי השבט ”לעולם הבא”. באחד מן הקברים המלכותיים נמצאו חמישה משרתים שכובים כשרגליהם לכיוון אדונם, מוכנים לקום ולשוב לתפקידם.
השליטים נקברו עם שפע מנחות, ובמהלך תקופות האבלות פצעו הסקיתים את עצמם עד זוב דם וגזזו את שיערם. הרודוטוס כתב: ”הם חותכים חלקים מאוזניהם, מגלחים את ראשם, עושים חתכים מסביב לזרועותיהם, משסעים את מצחם ואת אפם ודוקרים את ידם השמאלית בעזרת חצים”. בניגוד לכך, תורת אלוהים ציוותה על עם ישראל באותה תקופה: ”ושֶׂרֶט לנפש [לכבוד המת] לא תיתנו בבשרכם” (ויקרא י״ט:28).
הסקיתים השאירו מאחוריהם אלפי קוּרגַנים (תלי קבורה), וחפצי נוי רבים שנמצאו בהם מספקים לנו פרטים על חיי היומיום של הסקיתים. הצאר הרוסי פּיוֹטֶר הגדול החל לאסוף פריטים אלה ב־1715 ואפשר לראות כיום את החפצים הנוצצים במוזיאונים ברוסיה ובאוקראינה. פריטי אומנות אלה ב”סגנון חיות” כוללים סוסים, נשרים, בזים, חתולים, פנתרים, איילים, צבאים, גריפוֹנים בדמות עופות וגריפוֹנים בדמות אריות (יצורים מיתולוגיים עם או בלי כנפיים, אשר גופם של חיה אחת וראשם של אחרת).
הסקיתים והמקרא
המקרא מזכיר את הסקיתים ישירות רק פעם אחת. בקולוסים ג׳:11 נאמר: ”אין יווני ויהודי, אין מילה ועורלה, אין לועז וסקיתי ואין עבד ובן חורין, אלא המשיח הוא הכול ובכול”. בתקופה שהשליח המשיחי פאולוס העלה זאת על הכתב, המונח היווני שתורגם ל”סקיתי” לא תיאר דווקא עם מסוים, אלא אנשים נקלים וחסרי כל תרבות. פאולוס הדגיש שבזכות השפעת רוח הקודש של יהוה, או כוחו הפעיל, אפילו אנשים כאלה יכולים לעטות אישיות הרצויה בעיני אלוהים (קולוסים ג׳:9, 10).
מספר ארכיאולוגים סבורים שהשם אשכּנז המופיע בירמיהו נ״א:27 מקביל למונח האשורי אָשְגוּזָי שתיאר את הסקיתים. לוחות יתדות מזכירים ברית שנכרתה בין עם זה ובין אנשי המַנַי במרד נגד אשור במאה השביעית לפה״ס. בדיוק לפני שהתחיל ירמיהו בשירותו הנבואי, חלפו הסקיתים על פני ארץ יהודה בלי לגרום כל נזק בדרכם למצרים וחזרה משם. אולי מסיבה זו רבים ששמעו את ירמיהו חוזה שיהודה תותקף מן הצפון פקפקו במהימנות נבואותיו (ירמיהו א׳:13–15).
חוקרי מקרא מסוימים סבורים שבירמיהו נ׳:42 יש רמיזה לסקיתים. נאמר שם: ”קשת וכידון יחזיקו. אכזרי המה ולא ירחמו. קולם כים יהמה, ועל סוסים ירכבו; ערוּך כאיש למלחמה עליך, בת בבל”. אולם פסוק זה עוסק בעיקר במדים ובפרסים אשר כבשו את בבל ב־539 לפה״ס.
משערים כי ”ארץ המגוג” המוזכרת בפרקים ל״ח ול״ט של ספר יחזקאל עניינה בשבטים סקיתיים. אך ל”ארץ המגוג” משמעות סמלית. היא ככל הנראה מתייחסת לתחום הארצי שאליו הוגבלו השטן ומלאכיו לאחר המלחמה שהתחוללה בשמים (ההתגלות י״ב:7–17).
לסקיתים היתה יד בהתגשמותה של נבואת נחום על נפילת נינווה (נחום א׳:1, 14). הכשדים, הסקיתים והמדים בזזו את נינווה ב־632 לפה״ס וכך הקיץ הקץ על האימפריה האשורית.
שקיעה מסתורית
הסקיתים נעלמו ואינם. אבל מדוע? ”לאמיתו של דבר, איננו יודעים מה קרה”, אומר ארכיאולוג בכיר מאוקראינה. יש חוקרים הסבורים שערגתם למותרות החלישה אותם והם הוכנעו במאה השנייה והראשונה לפה״ס על־ידי שבט נודד חדש מאסיה — הסַרְמָטִים.
אחרים סבורים שסכסוכים פנימיים בין שבטי הסקיתים הובילו לשקיעתם. יש אומרים שצאצאיהם של הסקיתים חיים בקרב האוֹסֶטִים הקווקזים. כך או כך, עם מסתורי וקדום זה הטביע את חותמו על תולדות האדם, ובעטיו הפך המונח סקיתי לשם נרדף לאכזריות.
[מפה בעמוד 24]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
◻ עיר קדומה
• עיר בת־זמננו
דנובּה
סקיתיה ← נתיב הנדידה
• קִייֶב
דְנִיֶפְּר
דְנְיֶסְטְר
הים השחור
אוסיטיה
הרי הקווקז
הים הכספי
אשור ← נתיבי הפלישה
◻ נינווה
חידקל
מדי ← נתיבי הפלישה
מסופוטאמיה
ממלכת בבל ← נתיבי הפלישה
◻ בבל
פרת
האימפריה הפרסית
◻ סוּסָה
המפרץ הפרסי
ארץ ישראל
• בית־שאן (סקיתוֹפּוֹליס)
מצרים ← נתיבי הפלישה
הנילוס
הים התיכון
יוון
[תמונות בעמוד 25]
הסקיתים היו לוחמים
[שלמי תודה]
The State Hermitage Museum, St. Petersburg
[תמונות בעמוד 26]
הסקיתים סחרו תמורת עבודות־יד מיוון וצברו עושר רב
[שלמי תודה]
באדיבות Ukraine Historic Treasures Museum, Kiev