ישוע האמיתי
אחרי ששמע ישוע מפי שליחיו מה אומרים עליו האנשים, שאל: ”ואתם מה אומרים, מי אני?” ספר הבשורה על־פי מתי מתעד את תשובתו של השליח פטרוס: ”אתה המשיח, בן אלוהים חיים!” (מתי ט״ז:15, 16) אחרים היו באותה דעה. נתנאל, שלימים היה אחד השליחים, אמר לישוע: ”רבי, אתה בן־האלוהים, אתה מלך ישראל!” (יוחנן א׳:49) ישוע עצמו דיבר על חשיבות תפקידו: ”אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי” (יוחנן י״ד:6). הוא תיאר את עצמו פעמים רבות כ”בן־האלוהים” (יוחנן ה׳:24, 25; י״א:4). והוא ביסס טענה זו כאשר חולל נסים ואפילו הקים לתחייה מתים.
היש בסיס לספקות?
אך האם אפשר לבטוח לחלוטין בגרסה של ספרי הבשורה לחייו של ישוע? האם הם מתארים את ישוע האמיתי? פרדריק פ. ברוּס המנוח, שהיה פרופסור לביקורת ופרשנות המקרא באוניברסיטת מנצ׳סטר באנגליה, ציין: ”בדרך כלל, אין באפשרותנו להוכיח בעזרת נימוקים היסטוריים את אמיתותו של כל פרט במסמך קדום, בין שהמסמך מקראי ובין שלא. די בכך שיש לנו מידה סבירה של ביטחון במהימנותו הכללית של הכותב; אם הוכחנו זאת, קיימת כבר סבירות שהפרטים בכתביו מהימנים. ... הברית החדשה אינה פחות אמינה מבחינה היסטורית רק מפני שהמשיחיים רואים בה כתבים ’קדושים’”.
ג׳יימס ר. אדוארדס, פרופסור לדת במכללת ג׳יימסטאון בדקוטה הצפונית, ארה״ב, בחן את הספקות לגבי דמותו של ישוע בספרי הבשורה, וכתב: ”נוכל לאשר ללא היסוס שספרי הבשורה מכילים מערכת של ראיות רבות וחשובות הנוגעות לאמת על ישוע. ... התשובה ההגיונית ביותר לשאלה מדוע ספרי הבשורה מתארים כך את ישוע, היא משום שזו באמת היתה דמותו של ישוע. ספרי הבשורה מתעדים בנאמנות את התרשמותם של תלמידיו ממנו, דהיינו שאלוהים אכן שלח והסמיך אותו להיות בנו ועבדו”.a
החיפוש אחר ישוע
מה בנוגע לאזכורים של ישוע במקורות שאינם מקראיים? מהו ערכם? כתביהם של טאקיטוּס, סְווֶטוֹניוּס, יוסף בן מתתיהו, פּלינְיוּס הצעיר וחיבוריהם של מספר סופרים קלאסיים נוספים כוללים התייחסויות רבות לישוע. האנציקלופדיה בריטניקה החדשה (1995) מציינת לגביהם: ”תיאורים בלתי תלויים אלה מוכיחים שאפילו מתנגדי הדת המשיחית בימי קדם מעולם לא פקפקו בקיומו ההיסטורי של ישוע. סוגיה זו הפכה לשנויה במחלוקת בפעם הראשונה ועל בסיס רעוע בסוף המאה ה־18, במהלך המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20”.
לדאבוננו, נראה שהלמדנים, בחיפושם אחר ישוע ”האמיתי” או ”ההיסטורי”, הסתירו את זהותו האמיתית תחת מעטה של השערות חסרות שחר, ספקות חסרי תכלית ותיאוריות בלתי מבוססות. במובן מסוים הם בעצמם אשמים ביצירת המיתוסים שלטענתם הגו מחברי ספרי הבשורה. מקצתם כל כך להוטים להתפרסם ולקשר את שמם לתיאוריה חדשה ומסעירה, עד שהם אינם בוחנים בכנות את העובדות על ישוע. תוך כדי כך, הם יוצרים ”ישוע” שהוא למעשה תוצר של דמיון למדני.
כל הרוצים למצוא את ישוע האמיתי יכולים לעשות כן באמצעות המקרא. לוּק ג׳ונסון, פרופסור לברית החדשה ולמקורות משיחיים בבית־הספר לתיאולוגיה על שם קנדלר באוניברסיטת אֵמוֹרי, טוען שרוב המחקרים על ישוע ההיסטורי מעלימים עין ממטרת המקרא. הוא אומר שזה אולי מעניין לבחון את ההקשר החברתי, הפוליטי, האנתרופולוגי והתרבותי של חיי ישוע ותקופתו. אך הוא מוסיף שחשיפת מה שקרוי בפי התיאולוגים ישוע ההיסטורי ”בכלל אינה היעד של כתבי־הקודש”, אשר ”מתמקדים יותר בתיאור אופיו של ישוע”, המסר שלו ותפקידו כגואל. אם כן, מה היו האופי והמסר האמיתיים של ישוע?
ישוע האמיתי
ספרי הבשורה — ארבעת הכתבים המקראיים שמתארים את חיי ישוע — מציגים בפנינו אדם מאוד אמפתי. לישוע היו רחמים וחמלה שהניעו אותו לעזור לאנשים שסבלו ממחלות, מעיוורון ומתחלואים אחרים (מתי ט׳:36; י״ד:14; כ׳:34). כאשר נפטר ידידו אלעזר ואחיותיו של אלעזר היו מוכות יגון, ’נסערה רוחו של ישוע והוא בכה’ (יוחנן י״א:32–36). למעשה, ספרי הבשורה חושפים את רגשותיו הרבים והמגוונים של ישוע — הזדהות עם מצורע, שמחה בהצלחת תלמידיו, כעס על דקדקנים קשוחי לב וצער על כך שירושלים דחתה את המשיח.
כאשר חולל ישוע נס, הוא לרוב התמקד בתרומתו של הצד השני לתהליך: ”אמונתךְ הושיעה אותךְ” (מתי ט׳:22). הוא שיבח את נתנאל ואמר שהוא ”באמת בן ישראל שאין בו מרמה” (יוחנן א׳:47). כאשר אשה אחת נתנה מתנה כדי להביע את הערכתה ואחרים התלוננו על הבזבוז, ישוע לימד עליה זכות ואמר שנדיבותה תיזכר לדורות (מתי כ״ו:6–13). הוא היה ידיד אמת וחבר טוב לתלמידיו, ו”אהב אותם עד תום” (יוחנן י״ג:1; ט״ו:11–15).
ספרי הבשורה גם מראים שישוע לא התקשה להזדהות עם רוב האנשים שפגש. בין ששוחח עם אשה ליד באר, עם מורה דת בחצר או עם דייג על שפת אגם, הוא נגע ישר ללבם. אחרי שפתח ישוע בדבריו, רבים מאותם אנשים גילו לו את צפונות לבם. הוא ידע לפרוט אצלם על המיתר הנכון. אף שהאנשים בזמנו שמרו מרחק מבעלי סמכות, המונים התקהלו סביב ישוע. אנשים אהבו לשהות בחברתו; הם חשו בנוח במחיצתו. ילדים היו נינוחים בקרבת ישוע, וכאשר הוא נעזר בילד כדי להמחיש דבר מה, הוא לא רק העמיד אותו לפני תלמידיו אלא גם ”חיבק אותו” (מרקוס ט׳:36; י׳:13–16). אכן, ספרי הבשורה מציגים את ישוע כאדם כה כריזמטי, שאנשים לא עזבו אותו במשך שלושה ימים רק כדי לזכות לשמוע את דבריו המרתקים (מתי ט״ו:32).
העובדה שישוע היה מושלם לא הפכה אותו לביקורתי מדי או שחצן ושתלטן ביחסיו עם אנשים לא־מושלמים וחוטאים, שאותם פגש בחיי היומיום ובמסגרת פעילות ההטפה שלו (מתי ט׳:10–13; כ״א:31, 32; לוקס ז׳:36–48; ט״ו:1–32; י״ח:9–14). ישוע מעולם לא היה תובעני כלפי האנשים והוא גם לא הכביד את עוּלם. להיפך, הוא אמר: ”בואו אלי כל העמלים... ואני אמציא לכם מנוחה”. תלמידיו שמו לב שהוא ’עניו ונמוך רוח’. עולו היה נעים ומשאו היה קל (מתי י״א:28–30).
לדמותו של ישוע, כפי שהיא מצטיירת בספרי הבשורה, יש צליל ברור של אמת. אין זה פשוט עבור ארבעה אנשים לצייר דיוקן של איש יוצא מגדר הרגיל, ועוד לשמור על תיאור עקבי ויציב לאורך ארבעה כתבים נבדלים. וזה כמעט בלתי אפשרי שארבעה סופרים שונים יתארו איש מסוים בצורה זהה ובעקביות אם הוא דמות בדויה.
ההיסטוריון מייקל גראנט מעלה שאלה למחשבה: ”כיצד זה שלאורך כל מסורות ספרי הבשורה, ללא יוצא מן הכלל, מצטיירת תמונה ברורה של גבר צעיר ונאה המתרועע בחופשיות עם כל מיני נשים, לרבות נשים ידועות לשמצה, אינו מבטא שמץ של רגשנות, חוסר טבעיות והתחסדות כלפי המין השני, ויחד עם זאת, שומר בכל עת על תום ויושר מוסרי?” ההיגיון מחייב שאדם כזה אכן היה קיים ופעל כמסופר במקרא.
ישוע האמיתי ועתידך
המקרא לא רק מציג תמונה מוחשית של ישוע בעת שהתהלך על הארץ, אלא גם מספר שהוא היה בנו יחידו של אלוהים, ”בכור כל בריאה” עוד בטרם חי כאדם בשר ודם (קולוסים א׳:15). לפני כאלפיים שנה, העביר אלוהים את חייו של בנו השמימי אל רחמה של בתולה יהודייה בשם מרים, כדי שייוולד כאדם (מתי א׳:18). במהלך שירותו על הארץ, הכריז ישוע שמלכות אלוהים היא הפתרון הבלעדי למצוקות האנושות, וגם הכשיר את תלמידיו להמשיך את דרכו בפעילות ההטפה (מתי ד׳:17; י׳:5–7; כ״ח:19, 20).
בי”ד בניסן (בערך ב־1 באפריל) בשנת 33 לספירה, ישוע נעצר, נשפט והוצא להורג שלא בצדק בעוון הסתה (מתי כ״ו:18–20, כ״ו:48 עד כ״ז:50). מותו של ישוע הוא בבחינת קורבן כופר; הוא משחרר את המאמינים ממצבם החוטא ופותח בפניהם את האפשרות לזכות לחיי־נצח (רומים ג׳:23, 24; יוחנן א׳. ב׳:2). ישוע קם לתחייה בט”ז בניסן, וזמן קצר אחרי כן חזר לשמים (מרקוס ט״ז:1–8; לוקס כ״ד:50–53; מעשי השליחים א׳:6–9). ישוע שהוקם לתחייה הוא כיום מלך שמינה יהוה, ולכן יש לו מלוא הסמכות להשלים את מטרתו הראשונית של אלוהים לגבי בני האדם (ישעיהו ט׳:5, 6; לוקס א׳:32, 33). אם כן, ניתן לראות שהמקרא מתאר את ישוע כדמות המרכזית בהגשמת מטרות אלוהים.
המוני אנשים במאה הראשונה לספירה קיבלו את ישוע כפי שהוא היה באמת — המשיח המובטח שנשלח ארצה כדי להצדיק את ריבונות יהוה ולמות כקורבן כופר עבור האנושות (מתי כ׳:28; לוקס ב׳:25–32; יוחנן י״ז:25, 26; י״ח:37). אילו היו לאנשים ספקות לגבי זהותו האמיתית של ישוע, הם בוודאי לא היו ששים להיות תלמידיו ולסבול רדיפות עזות. אך הם קיבלו באומץ ובמסירות את המשימה שהטיל עליהם, ’לעשות תלמידים מאנשי כל העמים’ (מתי כ״ח:19, ע״ח).
כיום, מיליוני משיחיים כנים מודעים לעובדות ומבינים שישוע אינו דמות אגדית. הם מכירים בו כמלך המוכתר של מלכות אלוהים השמימית, אשר יתפוס בקרוב את רסן השלטון על כדור־הארץ וכל אשר בו. מלכות זו שאלוהים כונן מהווה בשורה טובה, משום שטמון בה הפתרון לבעיות העולם. משיחיים אמיתיים מוכיחים את תמיכתם הנאמנה במלך שבחר יהוה בכך שהם מכריזים לזולת ”בשורה זו של המלכות” (מתי כ״ד:14).
התומכים במלכות שבידי המשיח, בן אלוהים חיים, ייהנו מברכות נצחיות. גם אתה תוכל לזכות לברכות אלה! המוצאים לאור של כתב עת זה ישמחו לעזור לך להכיר את ישוע האמיתי.
[הערת שוליים]
a לבחינה מפורטת של ספרי הבשורה, ראה פרקים 5 עד 7 בספר המקרא — דברו של אלוהים או של האדם? (לועזית) שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תיבה/תמונה בעמוד 6]
מה אמרו אחרים
”בעיניי, ישוע מנצרת הוא אחד המורים הגדולים שראה העולם. ... ברצוני לומר להינדים שמשהו יהיה חסר בחייכם אם לא תלמדו בחרדת קודש את תורותיו של ישוע” (מוהנדס ק. גנדי, המסר של ישוע המשיח, לועזית).
”אישיות כה מקורית, כה שלימה, כה אחידה ועקבית, כה מושלמת, כה אנושית, ועם זאת כל כך נעלה מגדולות האדם, אינה יכולה להיות תרמית או דמות בדויה. ... דרוש מישהו גדול מישוע כדי להמציא את ישוע” (פיליפ שָף, תולדות הכנסייה הנוצרית, לועזית).
”ההנחה כי קומץ אנשים פשוטים המציא תוך דור אחד אישיות כה עצומה ומרתקת, מוּסר כה נעלה וחזון כה מלהיב של אחווה אנושית, היא בבחינת נס מופלא הרבה יותר מכל המסופר [בספרי הבשורה]” (וויל דוראנט, קיסר וישו).
”כלל לא ברור כיצד ייתכן שאדם שלא היה ולא נברא, אשר הפכו אותו למקבילה הקדומה של אסטרטגיה שיווקית, יסד תנועה דתית חובקת־עולם, וזאת בהתחשב בעובדה שאנשים שקיומם אינו מוטל בספק ניסו להקים דתות ונכשלו בכך” (גְרֶג איסטֶרבּוּק, על מי מנוחות, לועזית).
’כהיסטוריון לספרות אני משוכנע מעל לכל ספק שבלי קשר למהותם, ספרי הבשורה אינם אגדות. הם אינם אומנותיים דיים כדי להיות אגדות. ... רוב הפרטים על חייו של ישוע אינם ידועים לנו, ושום מחבר אגדות לא היה מעלים פרטים כאלו’ (ק. ס. לואיס, אלוהים על ספסל הנאשמים, לועזית).
[תמונות בעמוד 7]
ספרי הבשורה חושפים את רגשותיו הרבים והמגוונים של ישוע