ספרי הבשורה — היסטוריה או מיתוס?‏

סיפורו של ישוע מנצרת — צעיר ששינה את פני ההיסטוריה — שזור במרקם החברה האנושית.‏ הוא מהווה חלק מן החינוך הרשמי והבלתי רשמי של בני האדם.‏ רבים רואים בספרי הבשורה מעיין שופע של אמיתות ופתגמים אשר שיני הזמן אינן מכרסמות באיכותם,‏ כגון ”‏תהא מילתכם ‏’‏כן’‏,‏ כן;‏ ‏’‏לא’‏,‏ לא”‏ (‏מתי ה׳:‏37‏)‏.‏ ייתכן מאוד שהלקחים שהוריך ניסו להנחיל לך — בלי קשר לדתם — מבוססים על הסיפורים שבספרי הבשורה.‏

בספרי הבשורה מצטיירת דמותו של אדם,‏ אשר יש לו מיליוני תלמידים כנים המוכנים לסבול ולמות למענו.‏ מתוך ספרים אלו שאבו בני אדם השראה,‏ אומץ לב,‏ כוח סבל,‏ אמונה ותקווה.‏ האינך מסכים שדרושות ראיות מוצקות לפטור ספרים אלו כספרות בדויה?‏ בהתחשב בהשפעה העצומה שיש לספרי הבשורה על החשיבה וההתנהגות האנושית,‏ האין זה מן הראוי לתבוע הוכחות חד־משמעיות מכל המטיל ספק במהימנותם?‏

הרינו מזמינים אותך לדון בכמה שאלות חשובות הקשורות בספרי הבשורה.‏ ראה מה דעתם של מספר חוקרים בסוגיות אלו.‏ מעניין לציין שחלקם אינם מתיימרים להיות משיחיים.‏ אחר כך תוכל להסיק מסקנות בעצמך.‏

שאלות לדיון

◆ הייתכן שספרי הבשורה הם המצאה מגמתית מעשה ידי אומן?‏

רוברט פאנק,‏ מייסד סמינר ישוע,‏ טוען:‏ ”‏מתי,‏ מרקוס,‏ לוקס ויוחנן ’‏ציירו את ישוע’‏ בצורה כזו שתתאים לתורה המשיחית שהתפתחה אחרי מותו”‏.‏ ואולם,‏ בשעה שנכתבו ספרי הבשורה,‏ עדיין חיו רבים אשר שמעו את ישוע,‏ צפו במעשיו וראו אותו אחרי תחייתו.‏ הם לא האשימו את כותבי ספרי הבשורה בתרמית.‏

תן דעתך למותו ולתחייתו של ישוע.‏ ספרי הבשורה מוסרים דיווח מהימן על מותו ותחייתו,‏ וגם השליח פאולוס מדווח על כך באיגרתו הקנונית הראשונה אל המשיחיים בקורינתוס הקדומה.‏ הוא כתב:‏ ”‏מסרתי לכם בראש ובראשונה מה שגם קיבלתי,‏ שהמשיח מת בעד חטאינו,‏ לפי הכתובים;‏ נקבר וקם לתחייה ביום השלישי,‏ לפי הכתובים;‏ ונראה אל כיפא ואחר כך אל השנים־עשר.‏ אחרי כן נראה בבת אחת אל יותר מחמש מאות אחים,‏ אשר רובם עודם בחיים ומקצתם מתים.‏ אחר כך נראה אל יעקב ולאחר מכן אל כל השליחים.‏ אחרי כולם נראה גם אלי,‏ אני,‏ האחרון,‏ אשר כנפל אני”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏​3–8‏)‏.‏ עדויות אלו הנציחו עובדות היסטוריות הנוגעות לחיי ישוע.‏

טענת המבקרים המודרניים שספרי הבשורה הם המצאה אינה נכונה לגבי הכתבים המשיחיים,‏ אלא לגבי מסמכים מן המאה השנייה לספירה.‏ סיפורים לא־מקראיים על המשיח נרקמו עם התפתחותה של תנועת הכפירה והתרחקותה מן הקהילה המשיחית האמיתית ומתורת השליחים (‏מעשי השליחים כ׳:‏​28–30‏)‏.‏

◆ הייתכן שספרי הבשורה הם אגדות?‏

הסופר והמבקר,‏ ק.‏ ס.‏ לואיס,‏ מתקשה לראות בספרי הבשורה סיפורי אגדות.‏ ”‏כהיסטוריון לספרות אני משוכנע מעל לכל ספק שבלי קשר למהותם,‏ ספרי הבשורה אינם אגדות”‏,‏ כתב.‏ ”‏הם אינם אומנותיים דיים כדי להיות אגדות.‏ .‏.‏.‏ רוב הפרטים על חייו של ישוע אינם ידועים לנו,‏ ושום מחבר אגדות לא היה מעלים פרטים כאלו”‏.‏ מעניין גם שההיסטוריון הנודע,‏ ה.‏ ג׳.‏ ולֶס,‏ אשר לא הציג את עצמו כמשיחי,‏ אמר:‏ ”‏כל הארבעה [‏ארבעת כותבי ספרי הבשורה]‏ נותנים לנו תמונת־אישיות,‏ משורטטת בקוים בולטים;‏ הם מעלים בלבנו את הדמות הממשית”‏.‏

היזכר מה אירע כאשר הופיע ישוע אחרי תחייתו בפני תלמידיו.‏ סביר להניח שמחבר אגדות טוב היה מציג את ישוע כמי שחוזר לזירת האירועים בקול תרועה רמה — אולי נושא נאום חוצב להבות או נשטף באור יקרות.‏ כותבי הספרים פשוט מתארים אותו עומד מול תלמידיו ושואל:‏ ”‏בניי,‏ אין לכם דגים?‏”‏ (‏יוחנן כ״א:‏5‏)‏.‏ החוקר גרג איסטרברוק מסיק:‏ ”‏אלה הם מסוג הפרטים המרמזים על סיפור אמיתי ולא על מיתוס”‏.‏

הטענה שספרי הבשורה אינם אלא אגדות אינה מתיישבת גם עם שיטת הלימוד הרבנית המחמירה שהיתה נהוגה בעת כתיבתם.‏ עיקר השיטה היה ללמוד את החומר בעל־פה על־ידי חזרה עליו שוב ושוב.‏ בהתחשב בשיטה זו יש להניח שדבריו ומעשיו של ישוע הועברו בדייקנות ובקפדנות בלי לייפות את הסיפור.‏

◆ אילו היו ספרי הבשורה אגדות,‏ הייתכן שחוברו בתוך זמן כה קצר אחרי מותו של ישוע?‏

לפי הראיות שבנמצא,‏ נכתבו ספרי הבשורה בין שנת 41 ל־98 לספירה.‏ ישוע מת ב־33 לספירה.‏ יוצא מכך שהספרים המגוללים את סיפור חייו קובצו בתוך זמן קצר יחסית אחרי תום שירותו.‏ הדבר מהווה משקל נגד לא־מבוטל לטענה שספרי הבשורה הם אגדות ותו לא.‏ אגדות מתהוות עם הזמן.‏ קח,‏ לדוגמה,‏ את הפואמות איליאַדה ואודיסיאה,‏ מאת המשורר היווני הקדום הומֶרוס.‏ יש אומרים ששתי אגדות אפיות אלו קרמו עור וגידים במשך מאות שנים.‏ מה באשר לספרי הבשורה?‏

בספרו קיסר וישו כותב ההיסטוריון וויל דוראנט:‏ ”‏ההנחה כי קומץ אנשים פשוטים המציא.‏.‏.‏ אישיות כה עצומה ומרתקת,‏ מוסר כה נעלה וחזון כה מלהיב של אחוה אנושית,‏ היא בבחינת נס מופלא הרבה יותר מכל המסופר במעשי השליחים.‏ לאחר מאתים שנות ביקורת עליונה נשארים קוי החיים,‏ האופי והתורה של ישו ברורים והגיוניים,‏ ורוקמים את החלק המרתק ביותר בתולדות האדם המערבי”‏.‏

◆ האין זה נכון שספרי הבשורה שונו מאוחר יותר והותאמו לצרכים של הקהילה המשיחית הקדומה?‏

יש מבקרים הטוענים שמצבה הפוליטי של הקהילה המשיחית הקדומה דחף את כותבי ספרי הבשורה לגרוע מסיפורו של ישוע או להוסיף עליו.‏ אולם,‏ מחקר מעמיק בספרי הבשורה מלמד שהכתוב לא ”‏שופץ”‏.‏ אילו שונו הסיפורים על ישוע כחלק ממעשה תככים שעשו המשיחיים במאה הראשונה לספירה,‏ מדוע עדיין מופיעות בטקסט אמירות שליליות על היהודים ועל הנוכרים כאחד?‏

דוגמה טובה לכך מצויה במתי ו׳:‏​5–7‏,‏ שם ישוע מצוטט כמי שאמר:‏ ”‏כאשר אתם מתפללים אל תהיו כצבועים,‏ האוהבים להתפלל בעומדם בבתי כנסת ובפינות של רחובות למען ייראו לבני אדם.‏ אמן אומר אני לכם,‏ שכרם איתם”‏.‏ אלו הם דברי ביקורת כלפי מנהיגי הדת היהודים.‏ עוד אמר ישוע:‏ ”‏כאשר אתם מתפללים הימנעו מלגבב מילים כגויים,‏ החושבים שברוב דיבורם יישמעו”‏.‏ בכתיבת דברים אלו לא ניסו כותבי הספרים לעשות נפשות לדתם.‏ הם פשוט תיעדו הצהרות שנאמרו בפי ישוע המשיח.‏

בספרי הבשורה מסופר על נשים שהלכו לקברו של ישוע וראו שהוא ריק (‏מרקוס ט״ז:‏​1–8‏)‏.‏ לדברי גרג איסטרברוק,‏ ”‏בחברה המזרח תיכונית הקדומה,‏ נחשבה עדות מפי נשים לבלתי אמינה;‏ לדוגמה,‏ די היה בשני עדים גברים כדי להרשיע אשה בניאוף,‏ אבל לא ניתן היה להרשיע גבר על סמך עדותה של אשה”‏.‏ ואכן,‏ אפילו תלמידיו של ישוע לא האמינו לנשים!‏ (‏לוקס כ״ד:‏11‏)‏ אין זה מתקבל על הדעת שסיפור זה הומצא בכוונה תחילה.‏

היעדר משלים באיגרות ובספר מעשי השליחים הוא מן הראיות המוצקות לכך שהמשלים לא שובצו בספרי הבשורה בידי המשיחיים הקדומים,‏ אלא יצאו מפי ישוע עצמו.‏ יתרה מזו,‏ השוואה קפדנית בין ספרי הבשורה לבין האיגרות מעלה שלא דברי פאולוס ולא דבריהם של יתר מחברי הכתבים המשיחיים נוסחו מחדש ויוחסו לישוע.‏ אילו עשתה כן הקהילה המשיחית הקדומה,‏ היינו אמורים למצוא בספרי הבשורה לפחות חלק מן החומר שבאיגרות.‏ הואיל ולא כך הדבר,‏ המסקנה המתבקשת היא שהמידע בספרי הבשורה מקורי ואותנטי.‏

◆ מה באשר לסתירות לכאורה בספרי הבשורה?‏

זה מכבר טוענים מבקרי המקרא שספרי הבשורה מלאים סתירות.‏ ההיסטוריון דוראנט שם לו למטרה לבחון את תוכנם מנקודת מבט אובייקטיבית לחלוטין — כמסמכים היסטוריים.‏ אומנם דומה בעיניו שיש בהם סתירות,‏ אך זו לשון מסקנתו:‏ ”‏הסתירות הן בפרטים [‏שוליים]‏ ולא במהות;‏ בעיקרם חופפים דברי הבשורה המקוצרים להפליא,‏ ויוצרים דיוקן עקיב של ישוע”‏.‏

סתירות לכאורה בספרי הבשורה קלים על־פי־רוב לביאור.‏ הנה דוגמה:‏ במתי ח׳:‏5 כתוב ש’‏שר־מאה ניגש אל ישוע והתחנן לפניו’‏ שירפא את עבדו.‏ בלוקס ז׳:‏3 נמסר כי שר־המאה ”‏שלח [‏אל ישוע]‏ אנשים מזקני היהודים וביקש ממנו לבוא להציל את עבדו”‏.‏ זקני היהודים היו נציגים מטעמו.‏ מתי מציין ששר־המאה עצמו פנה אל ישוע,‏ משום שהוא ביקש באמצעות הזקנים ששימשו כדובריו.‏ זו רק דוגמה אחת הממחישה שניתן ליישב סתירות מדומות בספרי הבשורה.‏

מה באשר לטענות מצד מבקרי המקרא שספרי הבשורה אינם עומדים בקריטריונים של ספרות היסטורית אמיתית?‏ דוראנט מוסיף:‏ ”‏בהתלהבות גילוייה השתמשה הביקורת העליונה לגבי הברית החדשה במבחני מהימנות כה קשים,‏ עד כי באמצעותם היו עשרות דמויות קדומות — כחמורבי,‏ דויד,‏ סוקראטס ועוד עלולות ליהפך לאגדה.‏ למרות דעותיהם הקדומות ותפיסותיהם התיאולוגיות של האבנגליסטים,‏ מוסרים הם מאורעות רבים שממציאים טהורים היו מעדיפים להסתירם — התחרות בין השליחים על משרות רמות בממלכה,‏ מנוסתם לאחר מאסרו של ישו,‏ הכחשתו של פטרוס.‏.‏.‏ אדם הקורא תאורים אלה לא יוכל להטיל ספק בממשיותה של הדמות העומדת מאחוריהם”‏.‏

◆ האם הנצרות של ימינו מציגה באור נכון את הדמות של ישוע בספרי הבשורה?‏

סמינר ישוע הכריז שמחקרו בספרי הבשורה ”‏אינו כפוף לתכתיבי מועצות הכנסייה”‏.‏ אלא שההיסטוריון וֶלס הבין שקיים פער עצום בין תורותיו של ישוע המוצגות בספרי הבשורה לבין תורות הנצרות.‏ הוא כתב:‏ ”‏אין כל הוכחה לכך,‏ שהשליחים ידעו בכלל את מושג השילוש.‏.‏.‏ [‏ישוע]‏ לא אמר מלה אחת על הערצת אמו מרים כמלכת השמים (‏מעֵין הערצת־איזיס במצרים)‏.‏ מהרבה דברים האָפיָנים ביותר לפולחן ולמנהג הנוצרי,‏ לא ידע ישו מאומה”‏.‏ לפיכך,‏ לא ניתן לשפוט את ערכם של ספרי הבשורה על־בסיס תורותיה של הנצרות.‏

מהי מסקנתך?‏

בהתחשב בכל הנקודות שהוזכרו לעיל,‏ מה דעתך?‏ היש הוכחות מוצקות ומשכנעות שספרי הבשורה אינם אלא מיתוס?‏ רבים רואים בתהיות ובספקות המועלים סביב מהימנות ספרי הבשורה כהררים התלויים בשערה.‏ כדי לגבש דעה אישית,‏ עליך לקרוא את ספרי הבשורה בלי להיות שבוי בדעות קדומות (‏מעשי השליחים י״ז:‏11‏)‏.‏ כשתיווכח בעקיבות,‏ בכנות ובדייקנות שבהן מציגים ספרי הבשורה את דמותו של ישוע,‏ אז תבין שסיפורים אלו אינם אסופה של סיפורי בדים כלל ועיקר.‏a

אם תרד לעומקו של המקרא ותיישם את עצותיו,‏ תיווכח שבכוחו לשנות את חייך לטובה (‏יוחנן ו׳:‏68‏)‏.‏ הדבר נכון במיוחד לגבי דבריו של ישוע המתועדים בספרי הבשורה.‏ יתרה מזו,‏ באמצעות המקרא תוכל ללמוד על העתיד הנפלא הצפוי לעושי רצון אלוהים (‏יוחנן ג׳:‏​16;‏ י״ז:‏​3,‏ 17‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 7]‏

ראיות לדיווח אותנטי

לפני כמה שנים הודה תסריטאי אוסטרלי ומבקר מקרא לשעבר:‏ ”‏בפעם הראשונה בחיי,‏ מילאתי את חובתי הבסיסית ככתב:‏ בדקתי את העובדות.‏.‏.‏ נחרדתי,‏ כיוון שמה שקראתי [‏בספרי הבשורה]‏ לא היה אגדתי ולא סיפור בדים.‏ היה בזה דיווח מקצועי — תיאורים ממקור ראשון וממקור שני על מאורעות יוצאים מגדר הרגיל.‏ .‏.‏.‏ לתיעוד עיתונאי יש טעם מסוים,‏ והטעם הזה מצוי בספרי הבשורה”‏.‏

בנימה דומה התבטא א.‏ מ.‏ בלייקלוק,‏ פרופסור לספרות קלאסית באוניברסיטת אוֹקלֶנד:‏ ”‏אני מתיימר להיות היסטוריון,‏ ואני מנתח את הספרות הקלאסית מנקודת מבט היסטורית.‏ אומר בביטחון מלא כי הראיות לחייו,‏ מותו ותחייתו של ישוע מהימנות יותר מרוב העובדות ההיסטוריות הקדומות”‏.‏

‏[‏מפה/‏תמונות בעמוד 8,‏ 9]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

פיניקיה

הגליל

נהר הירדן

יהודה

‏[‏תמונות]‏

‏”‏הראיות לחייו,‏ מותו ותחייתו של ישוע מהימנות יותר מכל העובדות ההיסטוריות הקדומות”‏.‏ פרופסור א.‏ מ.‏ בלייקלוק

‏[‏שלמי תודה]‏

מפות רקע:‏ .Est. and Survey of Israel (‏Near Eastern History)‏ Based on a map copyrighted by Pictorial Archive