מדוע תוכל לבטוח בארבעת ספרי הבשורה

על מה כל המהומה?‏ כתב העת התייחס לעניין הרב שמגלים לאחרונה באוסף של איגרות,‏ אפוקליפסות וספרי בשורה מזויפים שנתגלו באמצע המאה ה־20 באתר ”‏נגע חמאדי”‏ ובמקומות נוספים במצרים,‏ ולפעילות הרוחשת סביבם.‏ כתבים אלה ואחרים מסוגם מכונים לרוב כתבים גנוסטיים או אפוקריפיים.‏a

האם נעשה כאן מעשה קנוניה?‏

בדור שבו היחס למקרא ולזרמים אורתודוקסיים בדרך כלל ציני,‏ הצליחו הכתבים הגנוסטיים או האפוקריפיים לסקרן רבים.‏ כתבים אלה השפיעו במידה רבה על האופן שבו רבים רואים את תורתו של ישוע המשיח ואת הדת המשיחית.‏ כפי שנאמר בכתב עת אחד:‏ ”‏ספר הבשורה על־פי תומא [‏וכתבים]‏ אפוקריפיים אחרים מדברים לליבם של אנשים אשר מספרם הולך וגדל:‏ אלו הצמאים לרוחניות אך מפקפקים בדת”‏.‏ על־פי הערכות,‏ בברזיל לבדה ”‏יש לפחות 30 קבוצות שאמונתן מתבססת על כתבי היד האפוקריפיים”‏.‏

חשיפתם של כתבים אלה קידמה את התיאוריה שבמאה הרביעית לספירה קשרה הכנסייה הקתולית קשר להסתיר את האמת על אודות ישוע,‏ שכמה מהסיפורים על חייו המופיעים בכתבים האפוקריפיים הוסתרו,‏ ושארבעת ספרי הבשורה המופיעים בתרגומי המקרא המודרניים שונו.‏ איליין פייגלס,‏ פרופסור ללימודי דת,‏ מתארת זאת כך:‏ ”‏כעת אנו מתחילים לראות שמה שמכונה בפינו נצרות — ומה שאנו מזהים כמסורת נוצרית — מייצג למעשה רק מבחר מצומצם של מקורות מסוימים,‏ שנבחרו מבין עשרות מקורות אחרים”‏.‏

לדעתם של חוקרים כמו פייגלס,‏ המקרא אינו המקור היחיד לאמונה המשיחית.‏ ישנם מקורות נוספים,‏ כגון הכתבים האפוקריפיים.‏ לדוגמה,‏ תוכנית בערוץ הבי־בי־סי,‏ הנקראת תעלומות במקרא ”‏מרים המגדלית האמיתית”‏,‏ מציינת שהכתבים האפוקריפיים מציגים את מרים המגדלית כ”‏מורה ומדריכה רוחנית של שאר התלמידים.‏ היא אינה רק אחת מהתלמידים;‏ היא השליחה שנשלחה אל יתר השליחים”‏.‏ בהתייחסו לתפקידה המשוער כביכול של מרים המגדלית,‏ כותב חואן אריאס בעיתון הברזילאי O Estado de S. Paulo:‏ ”‏הכול כיום מוביל אותנו למסקנה שהתנועה המשיחית הקדומה שייסד ישוע הייתה תנועה ’‏פמיניסטית’‏,‏ כיוון שהכנסיות הביתיות הראשונות היו בתי נשים שבהן שימשו הנשים ככוהנות וכבישופיות”‏.‏

מסתבר אפוא שבעיני רבים למקורות האפוקריפיים משקל רב יותר בהרבה מהמקור המקראי.‏ אולם העדפה זו מעלה מספר שאלות חשובות:‏ האם הכתבים האפוקריפיים הם מקור אמין לאמונה המשיחית?‏ כאשר כתבים אלה סותרים תורות מקראיות ברורות,‏ לאיזה מקור עלינו להאמין — למקרא או להם?‏ האם באמת נעשה מעשה קנוניה במאה הרביעית על מנת להסתיר את הספרים האלה ולשנות את ארבעת ספרי הבשורה כדי להעלים מידע חשוב על אודות ישוע,‏ מרים המגדלית ואחרים?‏ כדי להשיב על שאלות אלה,‏ הבה נבחן את אחד מארבעת ספרי הבשורה — הבשורה על־פי יוחנן.‏

ראיות מספר הבשורה על־פי יוחנן

במפנה המאות ה־19 וה־20 נתגלה במצרים קטע חשוב מספר הבשורה על־פי יוחנן.‏ קטע זה,‏ המוכר כיום בשם פפירוס ריילנדס 457 (‏⁵²P)‏ מכיל את הפסוקים המופיעים ביוחנן י״ח:‏31–33,‏ 37,‏ 38 בספרי המקרא המודרניים,‏ והוא שמור בספריית ג׳ון ריילנדס שבמנצ׳סטר,‏ אנגליה.‏ זהו קטע כתב היד העתיק ביותר בנמצא של כתבי־הקודש המשיחיים.‏ חוקרים רבים מאמינים שהוא נכתב בערך בשנת 125 לספירה,‏ כ־25 שנה בלבד לאחר מות יוחנן.‏ הדבר המדהים הוא שהכתוב בקטע זה זהה כמעט לחלוטין לכתוב בכתבי יד מאוחרים יותר.‏ העובדה שעותק כה קדום של בשורת יוחנן הגיע כבר למצרים,‏ המקום שבו נתגלה,‏ תומכת במסקנה שהבשורה על־פי יוחנן בהחלט נכתבה במאה הראשונה לספירה ושיוחנן עצמו כתב אותה,‏ כפי שעולה מן המקרא.‏ מכאן שבשורת יוחנן נכתבה על־ידי אדם שהיה עד ראייה למאורעות הכתובים בה.‏

לעומת זאת,‏ כל הכתבים האפוקריפיים מתוארכים למאה השנייה לספירה והלאה,‏ מאה שנים או יותר לאחר התרחשות המאורעות שהם מתארים.‏ מספר מומחים טוענים שכתבים אלה מבוססים על כתבים קדומים יותר או על מסורות,‏ אבל אין לכך כל הוכחה.‏ לכן,‏ השאלה הראויה להישאל היא:‏ במה תבטח יותר — בעדותם של עדי ראייה או בדבריהם של אנשים שחיו מאות שנים לאחר התרחשות המאורעות?‏ התשובה ברורה.‏b

מה לגבי הקביעה שספרי הבשורה המקראיים שונו כדי להסתיר סיפורים מסוימים הנוגעים לחייו של ישוע?‏ היש עדות כלשהי לכך שספר הבשורה על־פי יוחנן,‏ למשל,‏ שונה במאה הרביעית לספירה כדי לסלף את העובדות?‏ כדי להשיב על כך עלינו לזכור שאחד המקורות העיקריים של תרגומי המקרא המודרניים הוא כתב יד מהמאה הרביעית לספירה הידוע בשם וַטיקַנוּס 1209.‏ אם המקרא שבידנו מכיל שינויים שנעשו במאה הרביעית לספירה,‏ אזי שינויים אלו צריכים היו לבוא לידי ביטוי בכתב יד זה.‏ למרבה השמחה,‏ קיים כתב יד נוסף — בּוֹדמֶר 14,‏ 15 (‏⁷⁵P)‏ — המכיל את רוב הכתוב בספרים לוקס ויוחנן,‏ שנכתב בין השנים 175–225 לספירה.‏ לדברי מומחים,‏ מבחינה טקסטואלית הוא קרוב מאוד לכתב היד וטיקנוס 1209.‏ במילים אחרות,‏ לא נעשו כל שינויים משמעותיים בארבעת ספרי הבשורה המקראיים,‏ כפי שעולה מכתב היד וטיקנוס 1209.‏

אין כל ראיה,‏ בכתב או בכל צורה אחרת,‏ המוכיחה שהכתוב בבשורת יוחנן — או בספרי הבשורה המקראיים האחרים — שוּנה במהלך המאה הרביעית לספירה.‏ לאחר שבחן אוסף של קטעים מכתבי יד שנתגלו באוֹקסִירִינקוּס שבמצרים,‏ כתב ד״ר פיטר מ.‏ הד מאוניברסיטת קיימברידג’‏:‏ ”‏במונחים כלליים כתבי יד אלה מאמתים את הטקסט של הכתבים האוּנקיאַלים החשובים [‏כתבי יד שנכתבו באותיות רבתי ומתוארכים למן המאה הרביעית והלאה]‏ המהווים את הבסיס למהדורות הביקורתיות המודרניות.‏ אין כאן דבר המחייב הבנה חדשה לגמרי לגבי מסירתו של נוסח [‏הברית החדשה]‏ במאות הראשונות”‏.‏

איזו מסקנה נוכל להסיק?‏

ארבעת ספרי הבשורה הקנוניים — מתי,‏ מרקוס,‏ לוקס ויוחנן — זכו להכרה אוניברסלית בקרב המשיחיים לכל הפחות כבר באמצע המאה השנייה לספירה.‏ החיבור הנפוץ דִיאַטֶסַרוֹן (‏מונח ביוונית שמשמעו ”‏על־ידי הארבעה”‏)‏,‏ שחובר בין השנים 160–175 לספירה בידי טַטְיָנוֹס,‏ התבסס אך ורק על ארבעת ספרי הבשורה הקנוניים ולא על אף אחד מ”‏ספרי הבשורה”‏ הגנוסטיים.‏ (‏ראה תיבה ‏”‏הגנה מוקדמת על ספרי הבשורה”‏.‏‏)‏ דבר נוסף שראוי לתת עליו את הדעת הם דבריו של אירניאוס משלהי המאה השנייה לספירה.‏ לטענתו חייבים להיות ארבעה ספרי בשורה כיוון שישנן ארבע קצוות תבל וארבע רוחות שמיים.‏ אומנם אפשר להטיל ספק בהשוואות שלו,‏ אך דבריו תומכים ברעיון שבאותו זמן היו בנמצא רק ארבעה ספרי בשורה קנוניים.‏

על מה מצביעות כל העובדות הללו?‏ הן מצביעות על כך שכתבי־הקודש המשיחיים — הכוללים את ארבעת ספרי הבשורה — כפי שהם מצויים בידנו כיום נשארו במידה רבה ללא שינוי החל מהמאה השנייה והלאה.‏ אין כל יסוד ממשי לאמונה שבמאה הרביעית נעשתה קנוניה שמטרתה הייתה לשנות או להסתיר חלק כלשהו מכתבי־הקודש שנכתבו בהשראת אלוהים.‏ ההיפך,‏ חוקר המקרא ברוס מצגר כתב:‏ ”‏לקראת שלהי המאה השנייה לספירה,‏ .‏.‏.‏ שררה תמימות דעים רבה באשר למרבית ספרי הברית החדשה בקרב קהילות המאמינים,‏ שהיו שונות מאוד זו מזו ופזורות במקומות שונים לא רק בארצות הים התיכון אלא גם באזור המשתרע מבריטניה ועד מסופוטמיה”‏.‏

השליחים פאולוס ופטרוס תמכו באמיתות דבר־אלוהים.‏ השניים הזהירו בתוקף את אחיהם לאמונה שלא יתמכו או יאמינו בשום דבר מלבד הדברים שלמדו.‏ למשל,‏ פאולוס כתב לטימותיאוס:‏ ”‏טימותיאוס,‏ שמור את הפיקדון!‏ סור מדיבורים תפלים וחסרי קדושה,‏ ומטענות ופרכות של מה שבכזב מכונה ’‏דעת’‏.‏ יש שהתיימרו בה וסטו מן האמונה”‏.‏ פטרוס העיד:‏ ”‏לא אחרי אגדות מחוכמות הלכנו כאשר הודענו לכם את גבורת אדוננו ישוע המשיח ואת בואו,‏ אלא במו עינינו ראינו את גדולתו”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏20,‏ 21;‏ פטרוס ב׳.‏ א׳:‏16‏)‏.‏

לפני מאות שנים כתב הנביא ישעיהו ברוח אלוהים:‏ ”‏יבש חציר,‏ נבל ציץ,‏ ודבר אלוהינו יקום לעולם”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏8‏)‏.‏ גם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שזה אשר ברוח קודשו נכתבו כתבי־הקודש גם דאג לשומרם במהלך הדורות כדי ”‏שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏4‏)‏.‏