כל המשיחיים האמיתיים הם מבשרים
”שירו ליהוה, ברכו שמו. בשרו מיום ליום ישועתו” (תהלים צ״ו:2).
1. איזו בשורה טובה על האנשים לשמוע, וכיצד מציבים עדי־יהוה דוגמה טובה בהכרזת בשורה זו?
בעולם שבו אסונות מתרחשים חדשות לבקרים, מנחם מאוד לדעת שבהתאם לכתוב במקרא, מלחמות, פשיעה, רעב ודיכוי יבואו בקרוב אל קצם (תהלים מ״ו:10; ע״ב:3, 7, 8, 12, 16). האין אלה בשורות טובות שעל כל אחד לשמוע? זוהי דעתם של עדי־יהוה. הם ידועים בכל מקום כ’מבשרי טוב’ (ישעיהו נ״ב:7). עדים רבים אומנם נרדפו בגלל נחישותם להשמיע את הבשורה. אך דעתם נתונה בראש ובראשונה לטובתם המירבית של האנשים. ואכן, לעדים יש עבר מרשים של מסירות והתמדה.
2. מהי הסיבה הראשונה למסירותם של עדי־יהוה?
2 מסירותם של עדי־יהוה כיום מקבילה לזו של המשיחיים מן המאה הראשונה. העיתון הקתולי האוֹסֶרבַטוֹרֶה רוֹמָנוֹ ציין נכונה לגביהם: ”מייד לאחר שהמשיחיים הקדומים נטבלו, הם חשו מחויבות להפיץ את הבשורה. עבדים הכריזו את הבשורה מפה לאוזן”. מדוע עדי־יהוה כל כך מסורים ונלהבים, בדומה לאותם משיחיים קדומים? ראשית, משום שהבשורה שהם מכריזים נובעת מיהוה אלוהים עצמו. היכולה להיות סיבה טובה יותר להשמיע אותה במסירות? הם מבשרים בתגובה לדברי מחבר התהלים: ”שירו ליהוה, ברכו שמו. בשרו מיום ליום ישועתו” (תהלים צ״ו:2).
3. (א) מהי הסיבה השנייה למסירותם של עדי־יהוה? (ב) מה כרוך ב”ישועתו” של אלוהים?
3 דברי מחבר התהלים מזכירים לנו סיבה שנייה למסירותם של עדי־יהוה. הם נושאים מסר של ישועה. יש אנשים שפועלים בתחום הרפואי, החברתי, הכלכלי ובתחומים אחרים במטרה לשפר את איכות חייהם של אחרים, ומאמצים אלה ראויים לשבח. אך כל מה שאדם יכול לעשות למען רעהו מוגבל מאוד יחסית ל”ישועתו” של אלוהים. באמצעות ישוע המשיח, יגאל יהוה את הענווים מן החטא, החולי והמוות. הנשכרים מכך יחיו לנצח! (יוחנן ג׳:16, 36; ההתגלות כ״א:3, 4) כיום, הישועה היא בין ’הנפלאות’ שמספרים המשיחיים בתגובה לקריאה: ”ספרו בגויים כבודו [של אלוהים], בכל העמים נפלאותיו. כי גדול יהוה ומהולל מאוד. נורא הוא על כל אלוהים” (תהלים צ״ו:3, 4).
דוגמתו של האדון
4–6. (א) מאיזו סיבה שלישית עדי־יהוה מסורים ונלהבים? (ב) כיצד גילה ישוע מסירות בהכרזת הבשורה?
4 סיבה שלישית למסירותם של עדי־יהוה היא שהם מחקים את המופת שהשאיר להם ישוע המשיח (פטרוס א׳. ב׳:21). איש מושלם זה קיבל על עצמו בכל לב את התפקיד ”לבשר ענווים” (ישעיהו ס״א:1; לוקס ד׳:17–21). כך הוא הפך למבשר, למשמיע טוב. הוא עבר לאורכם ולרוחבם של הגליל ויהודה ’והכריז את בשורת המלכות’ (מתי ד׳:23). ישוע ידע שרבים ייענו לבשורה זו, ולפיכך אמר לתלמידיו: ”הקציר רב, אבל הפועלים מעטים. לכן התפללו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו” (מתי ט׳:37, 38).
5 בהתאם לתפילה זו, ישוע לימד אחרים להיות מבשרים. כעבור זמן מה הוא שלח את שליחיו לבשר לבדם ואמר להם: ”בלכתכם הכריזו: ’קרבה מלכות אלוהים’”. האם היה זה מעשי יותר לו ניסו השליחים לפתור חלק מן הבעיות החברתיות של ימיהם בעזרת פרויקטים שונים? או שמא היה עליהם לבחוש בקלחת הפוליטית כדי להילחם בשחיתות שפשתה בכול? לא. ישוע קבע את הכלל לכל המבשרים המשיחיים כשאמר לתלמידיו: ”ובלכתכם, הכריזו [את הבשורה]” (מתי י׳:5–7).
6 במועד מאוחר יותר שלח ישוע קבוצת תלמידים נוספת שתכריז לעם: ”קרבה אליכם מלכות אלוהים”. כשחזרו לדווח על הצלחתם במסע ההטפה, נתמלא ישוע שמחה והתפלל: ”מודה אני לך, אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים וגיליתם לעוללים” (לוקס י׳:1, 8, 9, 21). תלמידיו של ישוע, אשר קודם לכן היו דייגים, חקלאים וכיוצא באלה, היו כעוללים ביחס למנהיגי הדת המשכילים בעם. למרות זאת, התלמידים זכו להכשרה להכריז את הבשורה הטובה מכול.
7. למי בישרו תלמידיו הראשונים של ישוע אחרי עלייתו השמיימה?
7 לאחר שעלה ישוע השמיימה, המשיכו תלמידיו להפיץ את בשורת הישועה (מעשי השליחים ב׳:21, 38–40). למי בישרו תחילה? האם הלכו לגויים הזרים לאלוהים? לא. יעדם הראשון היה עם ישראל, העם שהכיר את יהוה יותר מ־500,1 שנה. האם היתה להם זכות לבשר בארץ שתושביה כבר עובדים את יהוה? בהחלט. ישוע אמר להם: ”תהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ” (מעשי השליחים א׳:8). עם ישראל היה צריך לשמוע את הבשורה ככל עם אחר.
8. כיצד עדי־יהוה מחקים את דוגמתם של תלמידי ישוע מן המאה הראשונה?
8 בדומה לכך, עדי־יהוה מבשרים כיום בכל רחבי תבל. הם פועלים יחד עם המלאך שראה יוחנן, ”אשר לו בשורת עולם לבשר ליושבי הארץ ולכל אומה ושבט ולשון ועם” (ההתגלות י״ד:6). בשנת 2001 הם פעלו ב־235 ארצות ואזורים, לרבות בארצות נוצריות. האם אסור לעדי־יהוה לבשר היכן שהנצרות כבר הקימה כנסיות? יש הטוענים כך ואפילו אומרים שפעילות הטפה זו משולה ל”גניבת כבשים”. למרות זאת, עדי־יהוה זוכרים מה הרגיש ישוע כלפי היהודים הענווים בימיו. אף שכבר היו להם כוהנים ומורי דת, ישוע לא היסס לבשר להם. הוא ”נתמלא רחמים עליהם, שכן היו יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מתי ט׳:36). כאשר עדי־יהוה פוגשים אנשים ענווים שאינם יודעים על יהוה ועל מלכותו, האם עליהם לשתוק ולא לבשר להם רק משום שדת כלשהי טוענת שיש לה חזקה עליהם? כדוגמתם של ישוע ושליחיו, תשובתנו היא לא. יש להכריז את הבשורה ”לכל הגויים”, ללא יוצא מן הכלל (מרקוס י״ג:10).
כל המשיחיים הקדומים בישרו
9. מי בקהילה המשיחית השתתפו בפעילות ההטפה במאה הראשונה?
9 מי השתתפו בפעילות ההטפה במאה הראשונה? העובדות מראות שכל המשיחיים היו מבשרים. המחבר ו. ס. ויליאמס מציין: ”לפי העדות הכללית ניתן להסיק שכל המשיחיים בקהילה הקדומה... הכריזו את הבשורה”. המקרא מתאר את מה שהתרחש בחג השבועות בשנת 33 לספירה: ”כולם [גברים ונשים] נמלאו רוח הקודש והחלו לדבר בלשונות אחרות כפי שנתנה להם הרוח לדבר”. בין המבשרים היו גברים ונשים, צעירים וזקנים, עבדים ובני חורין (מעשי השליחים א׳:14; ב׳:1, 4, 17, 18; יואל ג׳:1, 2; גלטים ג׳:28). כאשר הרדיפות אילצו משיחיים רבים לנוס מירושלים, ”האנשים שנפוצו עברו בארץ ובישרו את דבר אלוהים” (מעשי השליחים ח׳:4). כל ”האנשים שנפוצו” בישרו, ולא רק כמה נציגים ממונים.
10. אילו שתי דרישות נתקיימו לפני שנחרב הסדר היהודי?
10 וכך היה במהלך כל אותה תקופה. ישוע ניבא: ”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים ואחרי כן יבוא הקץ” (מתי כ״ד:14). בהתגשמות שהיתה לאותן מילים במאה הראשונה, הבשורה הטובה אכן הוכרזה ברבים לפני שהחריבו חילות רומא את הסדר הדתי והפוליטי של היהודים (קולוסים א׳:23). בנוסף לכך, כל תלמידיו של ישוע צייתו לצו: ”לכו אפוא ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). המשיחיים הקדומים לא רק האיצו בענווים להאמין בישוע ואז עזבו אותם לנפשם, כפי שעושים כיום כמה מטיפים. הם לימדו אותם להיות תלמידים של ישוע, ארגנו אותם במסגרת קהילות והכשירו אותם כדי שיוכלו גם הם להכריז את הבשורה ולהעמיד תלמידים (מעשי השליחים י״ד:21–23). זה הדגם שלפיו נוהגים עדי־יהוה כיום.
11. מי מכריזים כיום לאנושות את הבשורה הטובה ביותר?
11 יש עדי־יהוה הנוהגים כדוגמת פאולוס, בר־נבא ואחרים מן המאה הראשונה ומשרתים כשליחים בארצות זרות. פעילותם נושאת פרי טוב משום שהם אינם מתערבים בפוליטיקה או זונחים בדרכים אחרות את תפקידם להכריז את הבשורה. הם פשוט מצייתים למצוות ישוע ללכת ו’להכריז’ את הבשורה. עם זאת, רוב עדי־יהוה אינם שליחים בארצות זרות. רבים מהם עובדים לפרנסתם ואחרים עדיין חובשים את ספסל הלימודים. יש ביניהם הורים המגדלים ילדים. למרות זאת, כל העדים חולקים עם הזולת את הבשורה שלמדו. צעירים ומבוגרים, גברים ונשים נענים בשמחה לקריאת המקרא: ’הכריזו את הדבר, התמידו בעתו ושלא בעתו’ (טימותיאוס ב׳. ד׳:2). כממשיכי דרכם של המשיחיים בני המאה הראשונה, הם ’אינם חדלים ללמד ולבשר על המשיח ישוע’ (מעשי השליחים ה׳:42). הם מכריזים לאנושות את הבשורה הטובה ביותר.
ממירים דת או מבשרים?
12. כיצד נתפשת כיום המרת דת?
12 יש האומרים כיום שהמרת דת מזיקה. מסמך מטעם מועצת הכנסיות העולמית אפילו מזכיר את ”חטא המרת הדת”. מדוע? העיתון קתוליק ווֹרלד רפורט מציין: ”התלונות הקבועות מצד הכנסייה האורתודוקסית הביאו לידי כך ש’המרת דת’ נתפשת כאינוּס אדם לשנות את דתו”.
13. מה הן כמה דוגמאות להמרת דת מזיקה?
13 האם שינוי דת הוא דבר מזיק? לפעמים כן. ישוע אמר שהסופרים והפרושים רק הזיקו לאנשים שהם גיירו (מתי כ״ג:15). אין ספק ש”אינוּס אדם לשנות את דתו” פסול מעיקרו. למשל, לדברי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, כאשר הכניע יוחנן הורקנוס המכבי את האדומים, הוא ”הרשה להם להישאר בארץ אם יימוֹלו ויאוֹתו לקיים את חוקי היהודים”. אם האדומים רצו לחיות תחת השלטון היהודי, היה עליהם לשמור את מצוות הדת היהודית. היסטוריונים מספרים שבמאה השמינית לספירה כבש קרל ’הגדול’ את השבטים הסַכּסוניים שבצפון אירופה וכפה עליהם באכזריות להמיר את דתם.a אך האם הסַכּסונים או האדומים המירו את דתם בלב שלם? ועד כמה המלך האדומי הורדוס, זה אשר ניסה להרוג את התינוק ישוע, חש מחויבות עמוקה לתורת משה שנכתבה בהשראה?
14. כיצד כמה מיסיונרים לוחצים על האנשים להמיר את דתם?
14 האם המרת דת בכפייה נעשית בימינו? במקרים מסוימים התשובה חיובית. דווח שמיסיונרים מסוימים מציעים למתנצרים פוטנציאליים מלגות בחוץ־לארץ. לעתים הם נותנים מנת מזון לפליט וזאת רק בתנאי שיקשיב לדרשה. הצהרה שפורסמה ב־1992 בכינוס של בישופים אורתודוקסיים מציינת ש”המרת דת נעשית לעתים באמצעות פיתוי חומרי ולעתים בעזרת אלימות מסוגים שונים”.
15. האם עדי־יהוה ממירים דת במובן המקובל בימינו? הסבר.
15 אסור להכריח אדם לשנות את דתו. עדי־יהוה בשום אופן אינם פועלים כך.b לכן, הם אינם ממירים דת במובן המקובל בימינו. כדוגמת המשיחיים במאה הראשונה, הם מכריזים את הבשורה הטובה לכול, ומזמינים את מי שנענים לבשורה זו מרצונם החופשי לרכוש מידע נוסף בעזרת שיעורי מקרא. אותם מעוניינים לומדים לבטוח באלוהים ובמטרותיו על בסיס ידע מקראי מדויק, וכתוצאה מכך קוראים בשם אלוהים, יהוה, כדי להיוושע (רומים י׳:13, 14, 17). הבחירה אם לקבל את הבשורה אם לאו נתונה בידם, ולא לוחצים עליהם להחליט בנושא. אם החלטתם לשנות את דתם נעשתה מתוך כפייה, אזי היא ריקה מתוכן. רק עבודת אלוהים הנובעת מן הלב מקובלת על אלוהים (דברים ו׳:4, 5; י׳:12).
הבשורה בימינו
16. כיצד התרחבה פעילות ההטפה של עדי־יהוה בימינו?
16 עדי־יהוה מכריזים כיום את בשורת המלכות כהתגשמות נרחבת יותר של מתי כ״ד:14. כלי עיקרי בפעילות ההטפה שלהם היה ועודנו חוברת המצפה.c כאשר יצאה לאור המהדורה הראשונה של המצפה ב־1879, תפוצתו של כתב העת היתה כ־000,6 עותקים בשפה אחת. בשנת 2001, כעבור יותר מ־122 שנה, הגיעה התפוצה ל־000,042,23 עותקים ב־141 שפות. לצד התרחבות זו חלה התקדמות גם בפעילות ההטפה של עדי־יהוה. השווה בין אלפי השעות שהושקעו מדי שנה בפעילות ההטפה במאה ה־19 לבין 225,082,169,1 השעות שהוקדשו לבשורה בשנת 2001. חשוב גם על 702,921,4 התוכניות ללימוד המקרא שנוהלו בחינם בממוצע מדי חודש. משתמע מכך שפע של מעשים טובים! והכול פרי עמלם של 666,117,6 מבשרי מלכות פעילים.
17. (א) לאילו אלי כזב סוגדים האנשים כיום? (ב) מה צריך לדעת כל אדם, מכל לשון, לאום ומעמד חברתי?
17 מחבר התהלים אומר: ”כי כל אלוהי העמים אלילים; ויהוה שמים עשה” (תהלים צ״ו:5). בעולם החילוני של ימינו, אנשים סוגדים ללאומנות, לסמלים לאומיים, לאנשים חשובים, לדברים חומריים ואפילו לעושר עצמו (מתי ו׳:24; אפסים ה׳:5; קולוסים ג׳:5). מוהנדס ק. גנדי, אמר פעם: ”אני לגמרי בטוח... שאירופה של ימינו משיחית בשם בלבד. היא למעשה עובדת את הממון”. העובדה היא שבכל מקום אנשים צריכים לשמוע את הבשורה הטובה. כל אדם, מכל לשון, לאום ומעמד חברתי, צריך לדעת על יהוה ועל מטרותיו. אנו רוצים שהכול ייענו לדבריו של מחבר התהלים: ”הבו ליהוה כבוד ועוז. הבו ליהוה כבוד שמו”! (תהלים צ״ו:7, 8) עדי־יהוה עוזרים לאחרים ללמוד על יהוה כדי שידעו כיצד לכבדו, ומי שזוכים לסיוע זה מפיקים מכך תועלת רבה. אך איזו תועלת? בכך ידון המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a לדברי האנציקלופדיה הקתולית, כפייה דתית על עם מסוים בתקופת הרפורמציה השתקפה בביטוי הלטיני: קוּיוּס רֵגיוֹ איליוּס אֵט רֵליגיוֹ. (שמשמעותו הבסיסית היא: ”השולט בארץ גם מכתיב את דתה”.)
b באסיפה של הוועדה לחופש דת בינלאומי בארצות־הברית שהתקיימה ב־16 בנובמבר 2000, אחד המשתתפים הצביע על ההבדל בין מי שמנסים לכפות על אחרים להמיר את דתם ובין פעילותם של עדי־יהוה. נאמר שכאשר עדי־יהוה מבשרים לזולת, הם עושים זאת כך שהאיש פשוט יכול לומר ”אני לא מעוניין” ולסגור את הדלת.
c הכותרת המלאה של כתב העת היא המצפה מכריז על מלכות יהוה.
התוכל להסביר?
• מדוע עדי־יהוה מבשרים במסירות?
• מדוע עדי־יהוה מבשרים אפילו היכן שהנצרות כבר הקימה כנסיות?
• מדוע עדי־יהוה אינם ממירים דת במובן המקובל בימינו?
• כיצד התרחבה פעילות ההטפה של עדי־יהוה בזמננו?
[תמונה בעמוד 9]
ישוע היה מבשר מסור ונלהב והוא לימד אחרים לעסוק באותה פעילות
[תמונה בעמוד 10]
כל חברי הקהילה המשיחית בני המאה הראשונה היו מבשרים
[תמונה בעמוד 11]
אסור להכריח אנשים לשנות את דתם