הכריזו כבוד יהוה
”הבו ליהוה כבוד ועוז. הבו ליהוה כבוד שמו” (תהלים צ״ו:7, 8).
1, 2. מה מסב כבוד ליהוה, ומי נקראים להצטרף?
דוד בן ישי היה בנעוריו רועה צאן שגדל באזור בית לחם. הוא ודאי נהג בדומיית הליל לשאת עיניו מעלה אל מרחבי השמים זרועי הכוכבים, בעודו משגיח על עדרי אביו בשדות המרעה השוממים. אין ספק שהרשמים העזים שספג עלו במוחו בשעה שחיבר ושר מכוח השכינה את המילים היפות במזמור י״ט: ”השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. בכל הארץ יצא קַוָם, ובקצה תבל מִלֵיהם” (תהלים י״ט:2, 5).
2 ללא אומר ודברים מספרים השמים האדירים, מעשי ידי יהוה, את כבוד אלוהים יום ליום ולילה ללילה. הבריאה לעולם אינה חדלה להכריז את כבוד אלוהים, ועדות חרישית זו בפני ”כל הארץ” וכל יושביה ממחישה את אפסות האדם. אולם, אין די בעדותה האילמת של הבריאה. בני אדם נאמנים נקראים לצרף את קולם. משורר עלום שם פנה בהשראת הרוח אל עובדי האל הנאמנים ואמר: ”הבו ליהוה כבוד ועוז. הבו ליהוה כבוד שמו” (תהלים צ״ו:7, 8). מי שנהנים מיחסים הדוקים עם יהוה שמחים מאוד להיענות לקריאה. אך מה כרוך בהבאת כבוד לאלוהים?
3. מדוע בני אדם מכבדים את אלוהים?
3 אין די במילים. בני ישראל בימי ישעיהו כיבדו את אלוהים מן השפה ולחוץ. ביד ישעיהו אמר יהוה: ”ניגשׁ העם הזה בפיו, ובשפתיו כיבדוני, ולבו ריחַק ממני” (ישעיהו כ״ט:13). כל דברי ההלל שיצאו מפיהם היו ריקים מתוכן. שבחים ותהילות שיש בהם ממש חייבים לצאת מלב גדוש אהבה ליהוה ומתוך הכרה כנה בכבודו הייחודי. יהוה הוא לבדו הבורא. הוא הכול יכול, הצודק מכול והוא התגלמות האהבה. הוא מקור ישועתנו והריבון החוקי, וכל ברייה, בשמים ובארץ, חבה לו את כניעתה (ההתגלות ד׳:11; י״ט:1). אם אנו מאמינים בכך באמונה שלמה, הבה נכבדו בכל לבבנו.
4. אילו הוראות שנתן ישוע מסייעות לנו לפאר את אלוהים, וכיצד נוכל לקיים אותן?
4 ישוע המשיח לימד אותנו כיצד לפאר את אלוהים. הוא אמר: ”בזאת יפואר אבי: שתעשו פרי לרוב ותהיו לי לתלמידים” (יוחנן ט״ו:8). כיצד אנו עושים פרי לרוב? ראשית כול, על־ידי השתתפות בלב ונפש בהכרזת ”בשורת המלכות”. בזאת אנו ”מספרים” יחד עם כל נברא על ”עצמותו הנעלמת” של אלוהים (מתי כ״ד:14; רומים א׳:20). כמו כן, בדרך זו כולנו נרתמים — במישרין או בעקיפין — לעשיית תלמידים חדשים המרחיבים את שורות המקהלה המזמרת מזמורי הלל ליהוה אלוהים. שנית, אנו מטפחים את הפרי שרוח הקודש מניבה בנו ומשתדלים לחקות את תכונותיו הנפלאות של יהוה אלוהים (גלטים ה׳:22, 23; אפסים ה׳:1; קולוסים ג׳:10). כתוצאה מכך, התנהגותנו היומיומית מפארת את אלוהים.
”בכל הארץ”
5. הסבר כיצד הדגיש פאולוס את אחריותם של המשיחיים לחלוק את אמונתם עם הזולת ובזאת להסב כבוד לאלוהים.
5 באיגרתו אל הרומים הדגיש פאולוס את אחריותם של המשיחיים לחלוק את אמונתם עם הזולת ובזאת להסב כבוד לאלוהים. אחד המסרים של ספר רומים הוא שרק המאמינים בישוע המשיח ייוושעו. בפרק י׳ באיגרתו, הראה פאולוס שישראל מלידה עדיין ניסו לזכות למעמד של צדקה על־ידי קיום תורת משה, ואילו ”המשיח הוא תכלית [סוף] התורה”. על כן, פאולוס אמר: ”ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים — תיוושע”. מאז ואילך ”אין הבדל... בין יהודי ללא־יהודי, כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו, שכן ’כל אשר־יקרא בשם יהוה יימלט’” (רומים י׳:4, 9–13).
6. לְמה ייחס פאולוס את הכתוב בתהלים י״ט:5?
6 אחר כך שאל פאולוס שאלות מתבקשות: ”כיצד יקראו אל מי שלא האמינו בו? וכיצד יאמינו בזה אשר לא שמעו אותו? וכיצד ישמעו באין מבשר?” (רומים י׳:14) על אודות ישראל אמר פאולוס: ”לא הכול צייתו לבשורה”. מדוע ישראל לא צייתו? חוסר ההיענות נבע מהיעדר אמונה ולא מהיעדר הזדמנויות. כדי להמחיש זאת ציטט פאולוס מתהלים י״ט:5 וייחס את המילים למלאכת הבשורה של המשיחיים ולא לעדותה האילמת של הבריאה. הוא אמר: ”הלוא ’בכל הארץ יצא קוום, ובקצה תבל מיליהם!’” (רומים י׳:16, 18) כדרך שהבריאה הדוממת מהללת את יהוה, בישרו המשיחיים בני המאה הראשונה את בשורת הישועה בכל מקום וכך פיארו את אלוהים ”בכל הארץ”. באיגרתו אל הקולוסים תיאר פאולוס גם את היקף התפשטותה של הבשורה הטובה. הוא אמר שהבשורה הוכרזה ”לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23).
עדים נלהבים
7. איזו אחריות, לדברי ישוע, מוטלת על המשיחיים?
7 סביר להניח שפאולוס כתב את איגרתו אל הקולוסים בערך 27 שנה אחרי מותו של ישוע המשיח. כיצד הרחיקה מלאכת הבשורה עד קולוסה בפרק זמן כה קצר יחסית? ההצלחה נעוצה בעובדה שהמשיחיים במאה הראשונה היו נלהבים, ויהוה בירך את מסירותם. ישוע ניבא שתלמידיו יהיו מבשרים פעילים: ”תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים” (מרקוס י״ג:10). לנבואה זו הוסיף ישוע את המצווה המופיעה בפסוקים האחרונים של ספר הבשורה על־פי מתי: ”על כן לכו ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם” (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח). זמן קצר לאחר עלייתו השמיימה, החלו תלמידיו למלא אחר הוראותיו.
8, 9. כיצד נשמעו המשיחיים למצוות ישוע ככתוב במעשי השליחים?
8 אחרי שפיכת רוח הקודש בחג השבועות שנת 33 לספירה, הדבר הראשון שעשו תלמידיו הנאמנים של ישוע היה לצאת אל ההמונים בירושלים ולבשר להם על ”גדולות האלוהים”. פעילותם הוכתרה בהצלחה מסחררת, ו”כשלושת אלפים נפשות” נטבלו. התלמידים הוסיפו להלל את אלוהים ברבים ובקנאות, וראו פרי בעמלם (מעשי השליחים ב׳:4, 11, 41, 46, 47).
9 פעילותם של המשיחיים לכדה עד מהרה את תשומת לבם של מנהיגי הדת. ביטחונם של פטרוס ויוחנן היה לצנינים בעיניהם, והם ציוו על השניים לחדול לבשר. השיבו השליחים: ”איננו יכולים שלא להגיד את אשר ראינו ושמענו!” לאחר שאיימו עליהם ושיחררו אותם, שבו פטרוס ויוחנן אל אחיהם, והכול התפללו יחדיו אל יהוה. בעוז רוח נשאו קולם ליהוה וביקשו: ”תן לעבדיך לומר את דברך בכל אומץ הלב” (מעשי השליחים ד׳:13, 20, 29).
10. איזו התנגדות החלה להיווצר, וכיצד הגיבו המשיחיים האמיתיים?
10 בחלוף זמן קצר התברר שהתפילה היתה לרצון יהוה. השליחים נאסרו אך שוחררו בדרך נס על־ידי מלאך. אמר להם המלאך: ”לכו והתייצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה” (מעשי השליחים ה׳:18–20). השליחים שמעו בקולו, ומשום כך יהוה הוסיף לברכם. ”ויום יום, בבית המקדש ובבתים, לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע” (מעשי השליחים ה׳:42). ההתנגדות הנחרצת לא יכלה בשום פנים ואופן למנוע מתלמידי ישוע להביא לאלוהים כבוד.
11. מה היתה גישתם של המשיחיים הקדומים להכרזת הבשורה?
11 לא חלף זמן רב וסטפנוס נעצר ונסקל למוות. מותו הצית רדיפות קשות בירושלים, וכל התלמידים למעט השליחים נאלצו להתפזר לכל עבר. האם הרדיפות הוציאו להם את הרוח מהמפרשים? כלל וכלל לא! הכתוב מוסר: ”האנשים שנפוצו עברו בארץ ובישרו את דבר אלוהים” (מעשי השליחים ח׳:1, 4). שוב ושוב ניכרה הקנאות להכרזת כבוד אלוהים. במעשי השליחים ט׳ מסופר על שאול הפרושי מטרסוס, אשר בדרכו אל דמשק על מנת לרדוף את תלמידי ישוע, ראה את ישוע בחזון והתעוור. בדמשק השיב לו חנניה באורח נס את מאור עיניו. ומה היה הדבר הראשון שעשה שאול, שלימים נודע כשליח פאולוס? הכתוב מציין: ”ובלי להתמהמה הכריז על ישוע בבתי הכנסת, שהוא בן־האלוהים” (מעשי השליחים ט׳:20).
כולם בישרו
12, 13. (א) מה בלט, לדברי ההיסטוריונים, בקהילה המשיחית הקדומה? (ב) כיצד תומכים ספר מעשי השליחים ודברי פאולוס בדברי ההיסטוריונים?
12 גלוי וידוע כי כל חברי הקהילה המשיחית הקדומה נטלו חלק בהכרזת הבשורה. אודות המשיחיים של אותם ימים כותב פיליפ שָף: ”כל קהילה נחשבה לאגודה מיסיונרית, וכל מאמין משיחי היה מיסיונר” (תולדות הכנסייה הנוצרית [History of the Christian Church]). בספרו השירות המפואר של ההדיוטות (The Glorious Ministry of the Laity) קובע ו. ס. ויליאמס: ”מן העדות הכללית עולה שכל המשיחיים בקהילה הקדומה, ובייחוד בעלי מתת הכריזמה [מתנות הרוח], בישרו את הבשורה”. עוד טוען הוא: ”ישוע המשיח מעולם לא התכוון שהטפת הבשורה תיחשב לזכות בלעדית השמורה לדרגי כהונה מסוימים”. אפילו קֶלסוּס, אויב קדום של המשיחיות, כתב: ”גוזזי צמר, סנדלרים, בורסקים [מעבדי עורות], הנבערים מדעת והבהמיים באדם, היו מבשרים קנאים של הבשורה”.
13 הצהרות אלו זוכות לאימות בעדות ההיסטורית של ספר מעשי השליחים. בחג השבועות שנת 33 לספירה, אחרי שפיכת רוח הקודש, כל התלמידים, גברים כנשים, הכריזו בציבור על ”גדולות האלוהים”. לאחר הרדיפות שהתלקחו בעקבות רצח סטפנוס, כל המשיחיים שהתפזרו הפיצו את הבשורה בכל מקום. כעבור 28 שנה בערך, פנה פאולוס אל כל המשיחיים העברים, ולא אל כיתת כמורה קטנה, וכתב: ”בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו” (עברים י״ג:15). בהתייחסו לעמדתו הוא בנושא הכרזת הבשורה, אמר פאולוס: ”כאשר אני מבשר את הבשורה אין לי מה להתהלל, שכן חובה מוטלת עלי ואוי לי אם לא אבשר” (קורינתים א׳. ט׳:16). למותר לציין שכך חשו כל המשיחיים הנאמנים במאה הראשונה.
14. מה הקשר בין אמונה לבין הכרזת הבשורה?
14 משיחי אמיתי חייב ליטול חלק בהכרזת הבשורה מפני שפעילות זו קשורה קשר בל יינתק לאמונה. פאולוס אמר: ”הרי בלבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע” (רומים י׳:10). וכי רק יחידי סגולה בקהילה — כמו כיתת כמורה — מאמינים וחייבים לבשר? ודאי שלא! כל המשיחיים האמיתיים מטפחים אמונה חיה באדון ישוע המשיח ולבם מניעם להכריז על אמונה זו באוזני אחרים. וָלא, אמונתם מתה היא (יעקב ב׳:26). הואיל וכל המשיחיים הנאמנים במאה הראשונה לספירה נתנו כך ביטוי לאמונתם, הרי שנשמעה אז קריאת הלל גדולה לשם יהוה.
15, 16. הבא דוגמאות המראות שהכרזת הבשורה נמשכה חרף בעיות.
15 במאה הראשונה בירך אלוהים את עמו בצמיחה חרף בעיות מבית ומבחוץ. לדוגמה, במעשי השליחים ו׳ נמסר כי נתגלעו חילוקי דעות בין המאמינים דוברי העברית לבין דוברי היוונית. השליחים טיפלו בבעיה, וכתוצאה מכך: ”דבר אלוהים שיגשג ומספר התלמידים בירושלים גדל מאוד וגם המון רב מן הכוהנים נשמעו לאמונה” (מעשי השליחים ו׳:7).
16 בהמשך נוצרו מתחים פוליטיים בין הורדוס אגריפס, מלך יהודה, לבין אנשי צור וצידון. תושבי הערים הללו הושיטו לו יד לשלום, ובתגובה הורדוס נאם לפניהם. הקהל החל להריע: ”זה קול אלוהים ולא קול של אדם!” מייד היכה מלאך יהוה את הורדוס אגריפס למוות ”משום שלא נתן את הכבוד לאלוהים” (מעשי השליחים י״ב:20–23). איזו מהלומה לכל מי שתלו תקוותם במנהיגי אנוש! (תהלים קמ״ו:3, 4) המשיחיים, לעומת זאת, לא חדלו להלל את יהוה. תודות לכך, ”דבר אלוהים שיגשג ונפוץ” למרות האי־יציבות הפוליטית (מעשי השליחים י״ב:24).
בימים ההם ובזמן הזה
17. באיזו פעילות השתתפו האנשים שהצטרפו במאה הראשונה לקהילה המשיחית?
17 כן, הקהילה המשיחית הכלל־עולמית במאה הראשונה היתה מורכבת ממהללי יהוה נלהבים ופעילים. כל המשיחיים הנאמנים השתתפו בהכרזת הבשורה. היו שהגיבו בחיוב, והמשיחיים, כמאמר ישוע, לימדו אותם לשמור את כל מה שציווה (מתי כ״ח:19, 20). כך צמחה הקהילה, ויותר ויותר נהגו כדוד המלך והביאו כבוד ליהוה. כולם הכריזו בעצם את המילים הללו שנכתבו ברוח הקודש: ”אודך אדני [יהוה] אלוהַי בכל לבבי, ואכבדה שמך לעולם. כי חסדך גדול עלי” (תהלים פ״ו:12, 13).
18. (א) אילו הבדלים קיימים בין הקהילה המשיחית בת המאה הראשונה לבין הנצרות כיום? (ב) במה יעסוק המאמר הבא?
18 על רקע הנאמר עד כה, דבריו של הפרופסור לתיאולוגיה אליסון א. טריטס ראויים למחשבה מעמיקה. הוא השווה את הנצרות בת זמננו למשיחיות בת המאה הראשונה וזו מסקנתו: ”הכנסיות כיום גדלות על־פי־רוב גידול ביולוגי (כאשר הילדים במשפחה השייכת לכנסייה מחליטים לקבל על עצמם את האמונה) או בגידול של מעבר (כאשר אדם מעביר את חברותו מכנסייה אחת לאחרת). ואולם, במעשי השליחים, הגידול נבע מהמרת דת, שכן הכנסייה היתה עוד בחיתוליה”. האם פירושו של דבר שהמשיחיות האמיתית אינה גדלה עוד באופן שקבע ישוע? מובן שלא. משיחיים אמיתיים כיום נלהבים להסב כבוד לאלוהים לא פחות מהמשיחיים במאה הראשונה. את זאת נראה במאמר הבא.
התוכל להסביר?
• באילו דרכים אנו מסבים כבוד לאלוהים?
• לְמה ייחס פאולוס את הכתוב בתהלים י״ט:5?
• מה הקשר בין אמונה לבין הכרזת הבשורה?
• מה בלט בקהילה המשיחית במאה הראשונה?
[תמונה בעמודים 8, 9]
השמים מספרים ללא הרף את כבוד יהוה
[שלמי תודה]
Courtesy of Anglo-Australian Observatory, photograph by David Malin
[תמונות בעמוד 10]
קיים קשר הדוק בין הכרזת הבשורה לבין תפילה