כיצד יבוא הסוף למוגבלויות

שווה בדמיונך:‏ עיני העיוורים רואות,‏ אוזני החירשים שומעות כל צליל,‏ לשון האילמים מרננת משמחה,‏ ורגלי הפיסחים מתחזקות ומסוגלות לדלג!‏ לא מדובר כאן על פריצות דרך במדע הרפואה,‏ אלא על תוצאות התערבותו של אלוהים למען האנושות.‏ המקרא חוזה:‏ ”‏אז תיפקחנה עיני עיוורים,‏ ואוזני חירשים תיפתחנה.‏ אז ידלג כאייל פיסח ותרון לשון אילם”‏ (‏ישעיהו ל״ה:‏​5,‏ 6‏)‏.‏ אך כיצד נוכל להיות בטוחים שנבואה מדהימה זו תתגשם?‏

קודם כול,‏ כשהיה ישוע המשיח על הארץ,‏ הוא ריפא אנשים שסבלו מכל מיני מחלות ומגבלות גופניות.‏ יתר על כן,‏ את רוב נסיו הוא חולל לעיני עדים רבים — אפילו לנגד אויביו.‏ למעשה,‏ לפחות פעם אחת קרה שמתנגדים ספקנים חקרו היטב מעשה ריפוי על מנת לערער את אמינותו של ישוע.‏ אך להוותם,‏ צעד זה פשוט אישר את התרחשותו של הנס (‏יוחנן ט׳:‏​1,‏ 5–34‏)‏.‏ אחרי שחולל ישוע נס נוסף שלא ניתן היה להכחישו,‏ אמרו הם ברוב תסכול:‏ ”‏מה נעשה?‏ הרי האיש הזה עושה אותות רבים!‏”‏ (‏יוחנן י״א:‏47‏)‏ לעומתם,‏ בני העם הפשוט לא נשארו אדישים ורבים מהם האמינו בישוע (‏יוחנן ב׳:‏23;‏ י׳:‏​41,‏ 42;‏ י״ב:‏​9–11‏)‏.‏

הנסים של ישוע — מבוא לריפוי חובק עולם

נסיו של ישוע לא רק העידו על היותו המשיח ובן האלוהים.‏ הם ביססו את האמונה בהבטחת המקרא שעושי רצון אלוהים יזכו בעתיד למרפא.‏ הבטחות אלה כתובות בנבואה בפרק ל״ה בספר ישעיהו‏,‏ כפי שהוזכר בסעיף הראשון במאמר.‏ ישעיהו ל״ג:‏24 מציין מה צפוי לאנשים יראי אלוהים:‏ ”‏ובל יאמר שָכֵן:‏ ’‏חליתי’‏”‏.‏ הבטחה דומה מופיעה בההתגלות כ״א:‏4‏:‏ ”‏וימחה [‏אלוהים]‏ כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות [‏הניסיונות והסבל של ימינו]‏ עברו”‏.‏

יש המתפללים בקביעות להתגשמות אותן נבואות בשעה שהם חוזרים על התפילה לדוגמה שציין ישוע.‏ נאמר בחלק ממנה:‏ ”‏תבוא מלכותך,‏ ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ”‏ (‏מתי ו׳:‏10‏)‏.‏ כן,‏ רצון אלוהים נוגע לכדור־הארץ ולבני האדם.‏ אפילו מחלות ומגבלות גופניות,‏ הגם שהורשו להתקיים מסיבה מסוימת,‏ יחלפו בקרוב לבלי שוב;‏ הן לעולם לא ישחיתו את ’‏הדום רגליו’‏ של יהוה (‏ישעיהו ס״ו:‏1‏)‏.‏a

ריפוי ללא כאבים וללא תשלום

ישוע ריפא אנשים שסבלו מכל סוגי הבעיות הגופניות ועשה זאת ללא כאבים,‏ ללא דיחוי וללא תשלום.‏ מטבע הדברים,‏ השמועה על כך התפשטה כאש בשדה קוצים,‏ ועד מהרה ”‏באו אליו המון עם רב ואיתם פיסחים,‏ נכים,‏ עיוורים,‏ אילמים ורבים אחרים שהניחו לרגליו,‏ והוא ריפא אותם”‏.‏ כיצד הגיבו האנשים?‏ מתי ממשיך לתאר את אשר ראו עיניו:‏ ”‏כראות העם אילמים מדברים,‏ נכים בריאים,‏ פיסחים מהלכים ועיוורים רואים,‏ נתמלאו פליאה ושיבחו את אלוהי ישראל”‏ (‏מתי ט״ו:‏​30,‏ 31‏)‏.‏

שים לב שמי שריפא ישוע לא נבחרו מראש מתוך הקהל — תכסיס שנוקטים בו כל מיני שרלטנים.‏ אדרבה,‏ קרובי המשפחה והידידים הרבים של החולים היו אלה ש”‏הניחו [‏אותם]‏ לרגליו”‏ של ישוע,‏ ”‏והוא ריפא אותם”‏.‏ נבחן כעת כמה דוגמאות ספציפיות ליכולתו של ישוע לרפא.‏

עיוורון:‏ בהיותו בירושלים ראה ישוע איש שהיה ”‏עיוור מיום היוולדו”‏.‏ איש זה היה ידוע בעיר כקבצן עיוור.‏ לכן נוכל לתאר לעצמנו את ההתרגשות וההמולה שפשטו כשראו האנשים שהאיש נרפא מעיוורונו!‏ אך לא הכול היו שותפים לשמחה.‏ מתוך כעס על שישוע חשף קודם לכן את רשעותם,‏ כמה מחברי כת יהודית בולטת ורבת השפעה — הפרושים — ניסו נואשות להוכיח שהנס שחולל ישוע היה מעשה הונאה ותו לא (‏יוחנן ח׳:‏​13,‏ 42–44;‏ ט׳:‏​1,‏ 6–31‏)‏.‏ הם חקרו את האיש שנרפא,‏ את הוריו,‏ וחקרו שוב את האיש.‏ אך שאלותיהם של הפרושים רק אימתו את הנס של ישוע,‏ נס שכה הכעיס אותם.‏ האיש שנרפא תמה על קשי לבבם של אותם צבועים דתיים ואמר:‏ ”‏מעולם לא נשמע שמישהו פקח עיני עיוור מלידה.‏ לולא היה הוא מאת אלוהים,‏ לא היה יכול לעשות מאומה”‏ (‏יוחנן ט׳:‏​32,‏ 33‏)‏.‏ מה היתה תגובת הפרושים על ביטוי כן והגיוני זה של אמונה?‏ הם ”‏דחפוהו החוצה”‏,‏ צעד הרומז על כך שהם נידו את העיוור לשעבר מבית הכנסת (‏יוחנן ט׳:‏​22,‏ 34‏)‏.‏

חירשות:‏ כשהיה ישוע באזור עשר הערים,‏ ממזרח לנהר הירדן,‏ ”‏הביאו אליו איש חירש ומתקשה בדיבור”‏ (‏מרקוס ז׳:‏​31,‏ 32‏)‏.‏ ישוע לא רק ריפא את האיש,‏ אלא גם גילה הבנה עמוקה כלפי רגשות החירשים,‏ שלפעמים נבוכים בתוך קהל אנשים.‏ המקרא מספר שישוע לקח את החירש ”‏אל מחוץ להמון ביחידות”‏ וריפא אותו.‏ ושוב,‏ עדי הראייה ”‏השתוממו עד מאוד”‏,‏ ואמרו:‏ ”‏הכול עשה יפה!‏ את החירשים הוא עושה לשומעים ואת האילמים למדברים!‏”‏ (‏מרקוס ז׳:‏​33–37‏)‏.‏

שיתוק:‏ ישוע היה בכפר נחום,‏ וכמה אנשים הביאו אליו איש משותק ששכב על אלונקה (‏מתי ט׳:‏2‏)‏.‏ פסוקים 6 עד 8 מתארים את מה שהתרחש.‏ ”‏פנה [‏ישוע]‏ ואמר למשותק:‏ ’‏קום,‏ קח את האלונקה ולך לביתך!‏’‏ הוא קם והלך לביתו.‏ כשראו זאת המון העם נתמלאו יראה ושיבחו את האלוהים שנתן סמכות כזאת לבני אדם”‏.‏ גם את הנס הזה חולל ישוע בנוכחות תלמידיו ואויביו.‏ שים לב שתלמידי ישוע,‏ אשר לא הניחו לשנאה ולדעות קדומות לעוור את שכלם,‏ ”‏שיבחו את האלוהים”‏ על מה שראו.‏

מחלות:‏ פעם אחת,‏ ”‏בא אליו [‏אל ישוע]‏ איש מצורע והתחנן לפניו.‏ הוא כרע על ברכיו ואמר לו:‏ ’‏אם תרצה תוכל לטהר אותי’‏.‏ ברוב רחמיו הושיט ישוע את ידו,‏ נגע בו ואמר אליו:‏ ’‏רוצה אני!‏ היטהר!‏’‏ באותו רגע סרה ממנו הצרעת”‏ (‏מרקוס א׳:‏​40–42‏)‏.‏ שים לב שישוע ריפא את האיש לא מתוך הכרח,‏ אלא מתוך חמלה אמיתית.‏ תאר לעצמך שאתה מצורע.‏ כיצד היית מרגיש אילו נרפאת מייד וללא כאבים ממחלה סופנית מפחידה שעיוותה בהדרגה את גופך והפכה אותך למנודה מן החברה?‏ לא קשה להבין מדוע מצורע אחר שנרפא בדרך נס ”‏נפל על פניו לרגלי ישוע והודה לו”‏ (‏לוקס י״ז:‏​12–16‏)‏.‏

פציעות:‏ הנס האחרון שחולל ישוע לפני שנעצר והוקע היה מעשה ריפוי.‏ השליח פטרוס פעל בפזיזות נגד מי שעמדו לקחת את ישוע.‏ הוא ”‏שלף.‏.‏.‏ חרב שהיתה אצלו,‏ היכה בעבדו של הכהן הגדול וקיצץ את אוזנו הימנית”‏ (‏יוחנן י״ח:‏​3–5,‏ 10‏)‏.‏ התיאור המקביל בספר לוקס מציין שישוע ”‏נגע באוזנו וריפא אותו”‏ (‏לוקס כ״ב:‏​50,‏ 51‏)‏.‏ ושוב,‏ ישוע עשה מעשה אנושי זה הן לעיני ידידיו והן לעיני אויביו,‏ שבמקרה זה היו אלה שעצרו אותו.‏

כן,‏ ככל שאנו בוחנים מקרוב את הנסים שחולל ישוע,‏ כך נחשפות לנגד עינינו עדויות למהימנותם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ וכפי שהוזכר קודם לכן,‏ בחינה זו יכולה לחזק את אמונתנו בהבטחת אלוהים לרפא את עושי רצונו.‏ המקרא מגדיר את האמונה המשיחית כ”‏ביטחון בממשות הדברים המקוּוים,‏ הוכחת דברים שאינם נראים”‏ (‏עברים י״א:‏1‏)‏.‏ לכן ניכר בבירור שאלוהים אינו קורא לאנשים לקבל דברים בצורה עיוורת או רק לקוות שביום מן הימים יתגשמו משאלות לבם.‏ הוא מעודד בניית אמונה איתנה על בסיס הוכחות (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ אם נרכוש אמונה זו,‏ נהיה חזקים יותר,‏ בריאים יותר,‏ ומאושרים יותר באופן רוחני.‏

תחילה — ריפוי רוחני!‏

אנשים רבים אינם מאושרים אף־על־פי שהם בקו הבריאות.‏ יש שאפילו מנסים להתאבד בשל חוסר תקווה או משום שהם כורעים תחת נטל הבעיות בחייהם.‏ ניתן לומר שכל אלה סובלים ממגבלה רוחנית — מצב שבעיני אלוהים הרבה יותר חמור ממוגבלות גופנית (‏יוחנן ט׳:‏41‏)‏.‏ לעומתם,‏ רבים,‏ כמו קריסטיאן וג׳וניור שהוזכרו במאמר הקודם ושסובלים ממוגבלויות גופניות,‏ נהנים מחיים מאושרים ומלאי תוכן.‏ מדוע?‏ מכיוון שהם בריאים רוחנית והתקווה הוודאית המבוססת על המקרא מפיחה בהם כוח.‏

ישוע התייחס לצורך המיוחד לנו,‏ בני האדם:‏ ”‏לא על הלחם לבדו יחיה האדם,‏ כי על כל מוצא פי יהוה”‏ (‏מתי ד׳:‏4‏)‏.‏ כן,‏ שלא כמו בעלי חיים,‏ אנשים אינם זקוקים רק לאמצעי קיום חומריים.‏ נבראנו ב”‏צלם”‏ אלוהים ולפיכך אנו צריכים מזון רוחני — ידע על אלוהים,‏ על האופן שבו אנו משתלבים במטרותיו ועל הכרוך בעשיית רצונו (‏בראשית א׳:‏27;‏ יוחנן ד׳:‏34‏)‏.‏ הידע על אלוהים יוצק משמעות וחיוּת רוחנית לחיינו.‏ הוא גם מהווה דרישה בסיסית לקבלת חיי נצח בגן עדן על כדור־הארץ.‏ ”‏אלה הם חיי עולם”‏,‏ אמר ישוע,‏ ”‏שיכירו אותך,‏ אלוהי האמת לבדו,‏ ואת אשר שלחת — את ישוע המשיח”‏ (‏יוחנן י״ז:‏3‏)‏.‏

ראוי לציין שבני דורו של ישוע לא כינו אותו ”‏המרפא”‏,‏ אלא ”‏רבי”‏,‏ כלומר מורה (‏לוקס ג׳:‏12;‏ ז׳:‏40‏)‏.‏ מדוע?‏ מפני שישוע לימד אנשים על הפתרון הקבוע לבעיות האנושות — מלכות אלוהים (‏לוקס ד׳:‏43;‏ יוחנן ו׳:‏​26,‏ 27‏)‏.‏ מלכות שמימית זו שבידי ישוע המשיח תמלוך על הארץ כולה.‏ היא תגשים את כל הבטחות המקרא הנוגעות לשיקום המוחלט והתמידי של בני האדם הצדיקים ושל משכנם הארצי (‏ההתגלות י״א:‏15‏)‏.‏ זאת הסיבה לכך שישוע,‏ בתפילה לדוגמה,‏ קישר את ביאת המלכות לעשיית רצון אלוהים בארץ (‏מתי ו׳:‏10‏)‏.‏

דמעות העצב של רבים הסובלים ממוגבלויות הפכו לדמעות שמחה לאחר שלמדו על תקווה מלהיבה זו (‏לוקס ו׳:‏21‏)‏.‏ למעשה,‏ אלוהים לא רק יביא סוף לחולי ולמגבלות גופניות;‏ הוא ימחה את הגורם השורשי לסבלות האדם — החטא עצמו.‏ ואומנם,‏ ישעיהו ל״ג:‏24 ומתי ט׳:‏​2–7‏,‏ שצוטטו קודם לכן,‏ מקשרים בין תחלואינו ובין היותנו חוטאים (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ לכן לאחר שימוגר החטא יוכלו בני האדם סוף סוף ליהנות מן ”‏החירות והכבוד של הבנים לאלוהים”‏,‏ חירות הכוללת שלימות שכלית ופיזית (‏רומים ח׳:‏21‏)‏.‏

מי שבריאותם די טובה אולי מתייחסים למצבם כאל דבר מובן מאליו.‏ אך לא כך חשים מי שסובלים ממוגבלויות גופניות קשות.‏ הם מודעים לערכם הרב של הבריאות ושל החיים,‏ ויודעים שדברים יכולים להשתנות בן לילה ובאופן בלתי צפוי (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ לכן אנו מקווים שקוראינו הסובלים ממוגבלויות כלשהן יבחנו לעומק את הבטחותיו הנפלאות של הבורא הכתובות במקרא.‏ ישוע מסר את נפשו כדי להבטיח את התממשותן.‏ היש ערבות טובה יותר מזו?‏ (‏מתי ח׳:‏​16,‏ 17;‏ יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏