מבט מקרוב על כמה מיתוסים בנוגע למוות

לכל אורך ההיסטוריה ניצב האדם מבולבל ומלא חששות אל מול עתידו הקודר — המוות.‏ נוסף על כך,‏ תפיסות דתיות מוטעות,‏ מנהגים מקובלים ואמונות אישיות מלבים את אימת המוות.‏ החשש מפני המוות מהווה בעיה,‏ משום שהוא עלול לשלול מהאדם את היכולת ליהנות מהחיים ולערער את ביטחונו בכך שיש משמעות לחייו.‏

הדתות המקובלות אשמות במיוחד בהפצת כמה מיתוסים רווחים בנוגע למוות.‏ בחן כמה מהם על רקע האמת המקראית,‏ וראה אם יש מקום לשינוי בהשקפותיך האישיות בנוגע למוות.‏

מיתוס 1:‏ המוות הוא הסוף הטבעי לחיים.‏

‏”‏המוות.‏.‏.‏ הוא חלק אינטגראלי מחיינו”‏,‏ אומר הספר מוות — שלב ההתפתחות האחרון (‏Death—The Final Stage of Growth)‏.‏ אמירות כאלה משקפות את הדעה שהמוות הוא דבר נורמלי,‏ הסוף הטבעי של כל היצורים החיים.‏ אמונה זו גורמת לרבים לאמץ פילוסופיה ניהיליסטית והתנהגות אופורטוניסטית.‏

אך האם המוות הוא אכן הסוף הטבעי לחיים?‏ לא כל החוקרים סבורים כך.‏ לדוגמה,‏ קלווין הארלי,‏ ביולוג החוקר את הזדקנות האדם,‏ אמר בראיון שלדעתו בני האדם אינם ”‏מתוכנתים למות”‏.‏ האימונולוג ויליאם קלארק ציין:‏ ”‏המוות אינו טבוע באופן בל יימחה בהגדרת החיים”‏.‏ סימור בנזר,‏ מן המכון לטכנולוגיה בקליפורניה,‏ אמר ברגע של הגוּת:‏ ”‏מתאים לתאר את ההזדקנות לא כשעון,‏ אלא כרצף התרחשויות שנוכל לקוות לשנותם”‏.‏

מדענים החוקרים את מבנה גופו של האדם נותרים נבוכים.‏ ממצאיהם מגלים שבני האדם ניחנו ביכולות ובכישורים שהם מעל ומעבר למה שדרוש ל־70 עד 80 שנות חיים.‏ למשל,‏ מדענים גילו שלמוח האדם יש כושר זיכרון עצום.‏ מדען אחד מעריך כי מוחנו מסוגל לאגור מידע ש”‏ימלא כעשרים מיליוני כרכים,‏ כמו בספריות הגדולות ביותר בעולם”‏.‏ מדענים בתחום מערכת העצבים מעריכים שאדם בעל אורך חיים ממוצע משתמש רק ב־1/100 של אחוז אחד (‏0001.‏0)‏ מיכולתו הפוטנציאלית של המוח.‏ לכן מתעוררת השאלה:‏ ’‏לשם מה יש לנו מוח בעל יכולת קליטה כה גדולה,‏ אם איננו משתמשים בקמצוץ ממנה באורך חיים ממוצע?‏’‏

ראה גם שבני האדם אינם מגיבים למוות כאילו היה דבר טבעי.‏ לגבי רוב האנשים,‏ מוות של האשה,‏ של הבעל או של הילד הוא החוויה הטראומטית ביותר בחייהם.‏ פעמים רבות המבנה הרגשי של האנשים מתערער לתקופה ארוכה בעקבות אובדן של אדם אהוב.‏ אפילו מי שגורסים כי סופו של כל אדם למות,‏ מתקשים לעכל את העובדה שמותם משמעו הסוף המוחלט של הכול.‏ כתב העת בריטיש מדיקל ג׳ורנל התייחס ל”‏הנחה המקובלת בקרב המומחים שכל בני האדם רוצים לחיות כמה שיותר זמן”‏.‏

בהתחשב בתגובתם של רוב האנשים למוות,‏ בפוטנציאל הזיכרון והלמידה המדהים שלנו ובכמיהתנו הפנימית לחיי נצח,‏ האין זה ברור שנועדנו להמשיך לחיות?‏ אלוהים ברא את בני האדם עם התוחלת לחיות לעד,‏ ולא עם הציפייה למוות כסוף טבעי.‏ שים לב איזה עתיד הציב אלוהים לפני הזוג הראשון:‏ ”‏פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה,‏ ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏28‏)‏.‏ אכן עתיד נפלא ונצחי!‏

מיתוס 2:‏ באמצעות המוות אלוהים לוקח אליו אנשים.‏

אֵם בת 27 שגססה ועמדה להשאיר אחריה שלושה ילדים,‏ אמרה לנזירה קתולית:‏ ”‏אל תגידי לי שזה רצון אלוהים.‏ .‏.‏.‏ אני שונאת שאומרים לי את זה”‏.‏ אך זה בדיוק מה שדתות רבות מלמדות בנוגע למוות — שבאמצעותו אלוהים לוקח אליו אנשים.‏

האם הבורא אכזרי עד כדי כך שינהג בקשיחות לב ויביא עלינו מוות בידיעה שהדבר יסב לנו צער רב?‏ לא,‏ זו אינה דרכו של אלוהי המקרא.‏ לפי הכתוב ביוחנן א׳.‏ ד׳:‏8‏,‏ ”‏האלוהים הוא אהבה”‏.‏ שים לב שלא נאמר שלאלוהים יש אהבה או שהוא אל אוהב.‏ כתוב שהאלוהים הוא עצמו אהבה.‏ אהבתו של אלוהים כה חזקה,‏ טהורה,‏ מושלמת ומשפיעה על כל היבטי אישיותו ופעליו,‏ עד כי ניתן לומר עליו בצדק שהוא התגלמות האהבה.‏ הוא אינו אל שבאמצעות המוות לוקח אליו אנשים.‏

דתות הכזב הותירו אנשים רבים מבולבלים באשר למקום משכנם של המתים ומצבם.‏ טיבם של יעדים כגון גן עדן שמימי,‏ גיהינום,‏ כור מצרף,‏ לימבו ומקומות אחרים אינו מובן ואף מעורר פלצות.‏ לעומת זאת,‏ המקרא מסביר שהמתים שרויים בחוסר הכרה.‏ מצבם דומה מאוד לשינה (‏קהלת ט׳:‏​5,‏ 10;‏ יוחנן י״א:‏​11–14‏)‏.‏ לכן אין כל צורך לחשוש מפני מה שיקרה לנו אחרי המוות,‏ בה במידה שאין אנו מודאגים למראה מישהו הישן שנת ישרים.‏ ישוע דיבר על העת שבה ”‏כל שוכני קבר.‏.‏.‏ יֵצאו”‏ ויחיו בגן עדן עלי אדמות (‏יוחנן ה׳:‏​28,‏ 29;‏ לוקס כ״ג:‏43‏)‏.‏

מיתוס 3:‏ אלוהים קוטף ילדים קטנים והם הופכים למלאכים בשמים.‏

אליזבת קובלר־רוס,‏ שערכה מחקר על מי שחלו במחלות סופניות,‏ התייחסה לדעה מקובלת נוספת בקרב אנשים דתיים.‏ היא תיארה מקרה אמיתי וציינה ש”‏אין זה מן התבונה לומר לילדה קטנה שאלוהים אוהב מאוד ילדים קטנים ומשום כך הוא לקח את אחיה הקטן ג׳וני לשמים”‏.‏ הצהרה כזו מציגה את אלוהים באור שלילי ואינה משקפת נכונה את אישיותו ואת דרכי פעולתו.‏ עוד אמרה ד״ר קובלר־רוס:‏ ”‏גם אחרי שאותה ילדה בגרה והפכה לאשה,‏ היא לא הפסיקה לכעוס על אלוהים.‏ כעסה הפך כעבור שלושים שנה לדיכאון פסיכוטי כאשר בנה הקטן נפטר”‏.‏

מדוע שאלוהים יקטוף ילד כדי להוסיף עוד מלאך לשורותיו?‏ האם הוא זקוק לילד יותר מאשר הוריו?‏ אילו היה ממש בטענה שאלוהים לוקח אליו ילדים,‏ זה היה הופך אותו לבורא לא־אוהב ואנוכיי.‏ אך בניגוד לתפיסה זו,‏ המקרא אומר:‏ ”‏האהבה מאלוהים היא”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏7‏)‏.‏ האם אלוהי האהבה יגרום לאובדן שהוא בלתי נסבל אפילו בעיני אנשים בעלי הגינות מינימלית?‏

אם כן,‏ מדוע ילדים מתים?‏ תשובת המקרא כתובה בחלקה בקהלת ט׳:‏11‏:‏ ”‏עת ופגע יקרה את כולם”‏.‏ כמו כן,‏ תהלים נ״א:‏7 אומר שכולנו לא־מושלמים וחוטאים עוד מרגע ההתעברות,‏ והמצב הנוכחי הוא שכל בני האדם בסופו של דבר מתים מכל מיני סיבות.‏ לעתים המוות מכה לפני הלידה והעובר נולד מת.‏ פעמים אחרות ילדים מתים עקב נסיבות קשות בחיים או נהרגים בתאונות.‏ אלוהים אינו אשם במקרי מוות אלה.‏

מיתוס 4:‏ חלק מהאנשים סובלים עינויים אחרי מותם.‏

דתות רבות מלמדות שהרשעים נשרפים באש גיהינום ומעונים שם לעולמי עולמים.‏ האם אמונה זו הגיונית ומעוגנת בכתבי־הקודש?‏ אורך החיים של האדם מוגבל ל־70 או 80 שנה.‏ גם אם מישהו עשה מעשים רעים ביותר במשך כל חייו,‏ האם עינויים נצחיים הם עונש צודק?‏ לא.‏ יהיה זה עוול ממדרגה ראשונה לענות אדם לנצח בגין חטאים שעשה במהלך תקופת חיים קצרה.‏

רק אלוהים יכול לגלות לנו מה קורה אחרי המוות,‏ והוא אכן עשה זאת בדברו הכתוב,‏ המקרא.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏כמות [‏הבהמה]‏ כן מות [‏בני האדם]‏;‏ ורוח אחד לכול.‏.‏.‏ הכול הולך אל מקום אחד:‏ הכול היה מן העפר,‏ והכול שב אל העפר”‏ (‏קהלת ג׳:‏​19,‏ 20‏)‏.‏ לא מוזכרת כאן אש גיהינום.‏ בני האדם שבים אל העפר — למצב של חוסר קיום.‏

כדי לענות מישהו,‏ מן ההכרח שהוא יהיה בהכרה.‏ האם המתים בהכרה?‏ שוב התשובה נמצאת במקרא:‏ ”‏החיים יודעים שימותו;‏ והמתים אינם יודעים מאומה,‏ ואין עוד להם שכר,‏ כי נשכח זכרם”‏ (‏קהלת ט׳:‏5‏)‏.‏ המתים ”‏אינם יודעים מאומה”‏ ולפיכך בשום אופן אינם מסוגלים להתענות במקום כלשהו.‏

מיתוס 5:‏ המוות הוא הסוף התמידי לקיומנו.‏

המוות מביא סוף לקיומנו,‏ אך אין זה בהכרח סוף פסוק.‏ איוב הנאמן ידע שיגיע לקבר,‏ לשאול,‏ אחרי מותו.‏ אך הטה אוזנך לתפילה שנשא:‏ ”‏מי יתן בשאול תצפינני!‏ תסתירני עד שוב אפך,‏ תשית לי חוק ותזכרני.‏ אם ימות גבר היחיה?‏ .‏.‏.‏ תקרא ואנוכי אענך”‏ (‏איוב י״ד:‏​13–15‏)‏.‏

איוב האמין שאם יחזיק בתומתו עד מוות,‏ יזכור אותו אלוהים ובבוא העת יקים אותו לתחייה.‏ באמונה זו החזיקו כל משרתי אלוהים מימי קדם.‏ ישוע עצמו העיד על ודאות תקווה זו והראה שאלוהים ישתמש בו כדי להקים את המתים לתחייה.‏ דבריו אלה של המשיח מחזקים את ביטחוננו:‏ ”‏תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [‏של ישוע]‏,‏ ויצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט”‏ (‏יוחנן ה׳:‏​28,‏ 29‏)‏.‏

בקרוב מאוד יביא אלוהים קץ לכל הרשע ויכונן עולם חדש תחת שלטון שמימי (‏תהלים ל״ז:‏​10,‏ 11;‏ דניאל ב׳:‏44;‏ ההתגלות ט״ז:‏​14,‏ 16‏)‏.‏ התוצאה תהיה גן עדן חובק עולם המאוכלס במשרתי אלוהים.‏ אנו קוראים במקרא:‏ ”‏שמעתי קול גדול מן הכיסא — אומר:‏ ’‏הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם;‏ המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם,‏ וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו’‏”‏ (‏ההתגלות כ״א:‏​3,‏ 4‏)‏.‏

שחרור מן הפחד

הידע על תקוות התחייה ועל מי שיממש אותה יכול להביא נחמה ללבך.‏ ישוע הבטיח:‏ ”‏תדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”‏ (‏יוחנן ח׳:‏32‏)‏.‏ כלול בכך גם שחרור מאימת המוות.‏ יהוה לבדו יכול לבטל את תהליך ההזדקנות שמוביל למוות ולהעניק לנו חיי נצח.‏ האם ניתן להאמין להבטחת אלוהים?‏ כן,‏ מכיוון שדבר אלוהים מתגשם תמיד (‏ישעיהו נ״ה:‏11‏)‏.‏ אנו מעודדים אותך להוסיף ללמוד על מטרתו של אלוהים לגבי האנושות.‏ עדי־יהוה ישמחו לעזור לך לעשות כן.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 6]‏

החשש מפני המוות מהווה בעיה משום שהוא עלול לשלול מהאדם את היכולת ליהנות מהחיים

‏[‏תרשים בעמוד 7]‏

מיתוסים נפוצים בנוגע למוות מה כתוב על כך במקרא?‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

ידיעת האמת על המוות משחררת אותנו מן הפחד

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]‏

‏.‏Dover Publications Inc/‏s Divine Comedy’‏The Doré Illustrations For Dante‏/Barrators​—Giampolo