הם מתהלכים באמת
”אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדיי מתהלכים באמת” (יוחנן ג׳. 4).
1. במה מתמקדת ”אמת הבשורה”?
יהוה שבע רצון רק ממי שעובדים אותו ”ברוח ובאמת” (יוחנן ד׳:24). אותם אנשים נשמעים לאמת, כלומר מקבלים את מכלול עיקרי האמונה המשיחיים המבוססים על דבר־אלוהים. זוהי ”אמת הבשורה”, והיא מתמקדת בישוע המשיח ובהצדקת ריבונות יהוה באמצעות המלכות (גלטים ב׳:14). אלוהים אומנם אינו מונע מן ה”מדוחים” להטעות את מי שבוחרים בשקר, אך מי שרוצים לזכות לישועה צריכים להאמין בבשורה ולהתהלך באמת (תסלוניקים ב׳. ב׳:9–12; אפסים א׳:13, 14).
2. על מה במיוחד הכיר תודה השליח יוחנן, ומה היה אופי יחסיו עם גיוס?
2 מבשרי המלכות הם ”שותפים לעבודה בשירות האמת”. כמו השליח יוחנן וידידו גָיוֹס, הם דבקים באמת באיתנות ומתהלכים בה. יוחנן חשב על גיוס כשכתב: ”אין לי שמחה גדולה מלשמוע שילדיי מתהלכים באמת” (יוחנן ג׳. 3–8). גם אם השליח הקשיש לא הביא אישית לגיוס את האמת, הרי שעל שום גילו המתקדם של יוחנן, בגרותו המשיחית וחיבתו האבהית, הוא התייחס אל האיש שהיה צעיר ממנו כאל אחד מילדיו הרוחניים.
האמת והדרך שבה המשיחיים עובדים את אלוהים
3. מה היתה מטרת האסיפות שקיימו המשיחיים הקדומים, ואיזו תועלת הפיקו מהן?
3 כדי ללמוד את האמת, התאספו המשיחיים הקדומים כקהילות, והאסיפות התקיימו על־פי־רוב בבתים פרטיים (רומים ט״ז:3–5). כך הם התעודדו ועוררו זה את זה לאהבה ולמעשים טובים (עברים י׳:24, 25). טֶרטוּליאנוּס (בערך 155 עד אחרי 220 לספירה) כתב אודות המשיחיים בימיו: ”אנחנו מתאספים וקוראים את ספרי אלוהים... בעזרת מילים קדושות אלו אנו מכלכלים את אמונתנו, מפיחים רוח חיים בתקוותנו ומחזקים את ביטחוננו” (אפולוגיה, פרק 39).
4. איזה תפקיד ממלאת השירה באסיפות הקהילה?
4 נראה שאסיפותיהם של המשיחיים הקדומים כללו שירה (אפסים ה׳:19; קולוסים ג׳:16). פרופסור הנרי צ׳דוויק כתב שלדעתו של קֶלְסוּס, מבקר בן המאה השנייה, המזמורים המלודיים של המשיחיים היו ”כה יפים עד כי הוא הביע רתיעה מכך שהם משפיעים על רגשותיו”. צ׳דוויק מוסיף: ”קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה הוא המחבר המשיחי הראשון שהסביר מה הם סוגי המוסיקה שמתאימים למשיחיים. הוא הורה שאין להאזין למוסיקה הקשורה לריקודים ארוטיים” (הכנסייה הקדומה, עמודים 274, 275 [אנג׳]). כשם שהמשיחיים הראשונים נהגו ככל הנראה לשיר באסיפותיהם, כך גם עדי־יהוה שרים שירים המבוססים על המקרא ושכוללים דברי הלל לאלוהים ולמלכות.
5. (א) כיצד ניתנה הדרכה רוחנית בקהילות המשיחיות הקדומות? (ב) כיצד משיחיים אמיתיים מיישמים את דברי ישוע הכתובים במתי כ״ג:8, 9?
5 בקהילות המשיחיות הקדומות, היו משגיחים שלימדו את האמת, ומשרתים עוזרים סייעו לאחים לאמונה בדרכים מגוונות (פיליפים א׳:1). גוף מנהל, שהסתמך על דבר־אלוהים והודרך על־ידי רוח הקודש, סיפק הדרכה רוחנית (מעשי השליחים ט״ו:6, 23–31). הם לא השתמשו בתארי כבוד דתיים מכיוון שישוע ציווה על תלמידיו: ”אל ייקרא לכם ’רבי’, כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כולכם. ואל תקראו ’אב’ לאיש מכם בארץ, כי אחד הוא אביכם שבשמים” (מתי כ״ג:8, 9). בתחום זה ובתחומים רבים אחרים ניכרות הקבלות בין המשיחיים הקדומים ועדי־יהוה.
נרדפים על הפצת האמת
6, 7. איזה יחס קיבלו המשיחיים, למרות שבפיהם היתה בשורת שלום?
6 אף־על־פי שהמשיחיים הקדומים הכריזו את בשורת השלום על המלכות, הם נרדפו, בדיוק כשם שישוע נרדף (יוחנן ט״ו:20; י״ז:14). ההיסטוריון ג׳ון ל. פון מוֹשָיים כינה את המשיחיים בני המאה הראשונה ”קבוצה של אנשים שלווים ובלתי מזיקים, שמעולם לא העלו על דעתם מחשבת איבה נגד טובת המדינה”. ד״ר מוֹשָיים ציין שהדבר ש”גרם לרומים לפנות נגד המשיחיים הוא פולחנם הפשוט, שלא היה דומה במאומה לטקסים הפולחניים של קבוצות אחרות”. הוא הוסיף: ”לא היו להם קורבנות, מקדשים, פסלים, אוֹרַקְלִים ומסדרים של כוהני דת; די היה בזאת כדי להביא עליהם את לעג ההמונים הבורים שחשבו שדת אינה דת ללא כל המרכיבים האלה. לכן המשיחיים נתפסו כסוג מסוים של אתיאיסטים; ועל־פי חוקי רומא, מי שנאשם באתיאיזם הוכרז כטפיל החברה האנושית”.
7 כוהני דת, בעלי מלאכה ואחרים שהתפרנסו מעבודת האלילים, הסיתו את האוכלוסייה נגד המשיחיים, שלא לקחו חלק במנהגים אליליים (מעשי השליחים י״ט:23–40; קורינתים א׳. י׳:14). טרטוליאנוס כתב: ”הם טוענים שהמשיחיים אשמים בכל אסון ציבורי ובכל צרה. אם מי נהר הטִיבֶּר יגיעו לגובה חומות העיר, אם הנילוס לא יעלה על גדותיו ולא ישקה את השדות, אם מזג האוויר לא ישתנה, אם יהיו רעידת אדמה, רעב, מגיפה — מייד תישמע הקריאה: ’השליכו את המשיחיים לאריות!’” אך משיחיים אמיתיים ’נשמרים מן האלילים’ ויהי מה (יוחנן א׳. ה׳:21).
האמת וחגים וטקסים דתיים
8. מדוע המתהלכים באמת אינם חוגגים את חג המולד?
8 המתהלכים באמת אינם משתתפים בחגים או בטקסים המנוגדים לכתוב במקרא, שהרי ’אין רֵעוּת לאור עם חושך’ (קורינתים ב׳. ו׳:14–18). למשל, הם אינם חוגגים את חג המולד, שנחוג ב־25 בדצמבר. ”איש אינו יודע את התאריך המדויק שבו נולד ישוע”, מודה האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק. האנציקלופדיה אמריקנה (הוצאת 1956) מציינת: ”סאטוּרנאליה — חג רומי שנחוג באמצע דצמבר — הוא המקור למנהגים רבים של חג המולד”. באנציקלופדיה בעריכת מקלינטוק וסטרונג נאמר: ”אין כל צו מאלוהים לחגוג את חג המולד, ואין לחג זה שורשים בברית החדשה”. כמו כן, הספר חיי היומיום בתקופת ישוע (Daily Life in the Time of Jesus) מוסר: ”עדרי הצאן... עברו את החורף תחת מחסה; מעובדה זו כשלעצמה אפשר להקיש, שהתאריך המסורתי של חג המולד, בחורף, אינו סביר כלל, שהרי לפי ספרי הבשורה היו הרועים בשדות” (לוקס ב׳:8–11).
9. מדוע חג הפסחא אינו נחוג על־ידי משרתי יהוה בעבר ובימינו?
9 חג הפסחא הנוצרי (Easter) אמור לציין את תחייתו של ישוע, אך בני סמכא משייכים אותו לפולחן כזב. מילון וֶסטמיניסטר למקרא (אנג׳) מציין, שחג הפסחא ”היה במקור חגיגת אביב לכבוד אלת האור והאביב הטֶבטוֹנית, שנקראת באנגלית העתיקה ’אִיסְטְרֶה’”, או אֵאוֹסְטְרֶה. על כל פנים, האנציקלופדיה בריטניקה (הוצאה 11) מציינת: ”אין כל זכר לחג הפסחא בברית החדשה”. המשיחיים הקדומים לא חגגו את חג הפסחא, וגם משרתי יהוה בימינו אינם חוגגים אותו.
10. איזה טקס זיכרון כונן ישוע, ומי מקיימים אותו כראוי?
10 ישוע לא ציווה על תלמידיו לחגוג את לידתו או את תחייתו, אלא כונן טקס זיכרון למותו כקורבן (רומים ה׳:8). זהו הטקס היחיד שהוא ציווה על תלמידיו לקיים (לוקס כ״ב:19, 20). עדי־יהוה מקיימים מדי שנה את טקס זיכרון זה, המכונה גם סעודת האדון (קורינתים א׳. י״א:20–26).
האמת מוכרזת ברחבי תבל
11, 12. כיצד המתהלכים באמת תמכו בעבר ותומכים גם כיום בפעילות ההטפה?
11 מי שיודעים את האמת רואים זאת לזכות לנדב מזמנם ומכוחם לפעילות הכרזת הבשורה, ולתרום משאבים אחרים לקידומה (מרקוס י״ג:10). פעילות ההטפה של המשיחיים הקדומים מומנה על־ידי תרומות שניתנו מתוך רצון חופשי (קורינתים ב׳. ח׳:12; ט׳:7). טרטוליאנוס כתב: ”גם אם יש תיבה מסוג כלשהו, הכספים אינם נאספים מתשלום על כרטיסי כניסה, כאילו שדת היא עסק מסחרי. כל אחד מביא פעם בחודש — או בכל מועד שהוא רואה לנכון — סכום צנוע, וזאת בתנאי שהוא רוצה ומסוגל לעשות כן; אין מכריחים איש; זהו זבח נדבה” (אפולוגיה, פרק 39).
12 גם פעילות ההטפה הכלל־עולמית של עדי־יהוה ממומנת על־ידי תרומות הניתנות ברצון. מלבד העדים עצמם, האנשים המעוניינים שמחים מאוד לתמוך בפעילות זו ותורמים מכיסם כביטוי להכרת תודה. גם בתחום זה קיימת הקבלה בין המשיחיים הקדומים ועדי־יהוה.
האמת והתנהגות אישית
13. לאיזו עצה שנתן פטרוס בעניין התנהגות נשמעים עדי־יהוה?
13 בתור אנשים המתהלכים באמת, נשמעו המשיחיים הקדומים לעצתו של פטרוס: ”היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה” (פטרוס א׳. ב׳:12). עדי־יהוה מתייחסים ברצינות למילים אלה.
14. מהי ההשקפה המשיחית על בידור לא־מוסרי?
14 גם אחרי שהחלה הכפירה לחדור אל תוך הקהילה המשיחית, מי שטענו להיות משיחיים נמנעו ממעשים לא־מוסריים. ו. ד. קילן, פרופסור להיסטוריה של הכנסייה, כתב: ”במאה השנייה והשלישית היה התיאטרון מרכז העניינים בכל עיר גדולה; השחקנים היו לרוב אנשים מופקרים והצגותיהם פנו דרך קבע לתשוקות הבזויות שאפיינו את אותם ימים. ... כל המשיחיים האמיתיים תיעבו את התיאטרון. ... הם התייחסו בשאט נפש לגסויות שבו, ועיסוקו המתמיד באלים ובאלות של העולם האלילי פגע באמונתם הדתית” (הכנסייה הקדומה, עמודים 318, 319). גם תלמידיו האמיתיים של ישוע בימינו נמנעים מצורות בידור גסות ובזויות (אפסים ה׳:3–5).
האמת ו”רשויות השלטון”
15, 16. מיהן ”רשויות השלטון”, וכיצד התייחסו אליהן המתהלכים באמת?
15 למרות התנהגותם הטובה של המשיחיים הקדומים, רוב השליטים לא העריכו אותם נכונה. ההיסטוריון א. ג׳. הארדי אומר שהקיסרים ראו בהם ”סוג של מתלהבים נקלים”. תכתובת בין המושל פּלינְיוּס הצעיר מביתיניה ובין הקיסר טריאנוס מראה שרוב השליטים לא הבינו את טבעה האמיתי של המשיחיות. מהי השקפתם של המשיחיים על המדינה?
16 כמו תלמידיו הראשונים של ישוע, עדי־יהוה נכנעים באופן יחסי ל”רשויות השלטון” (רומים י״ג:1–7). אם דרישה מסוימת מצד בני אדם עומדת בסתירה לדרישות אלוהים, עמדתם היא זו: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי השליחים ה׳:29). בספר אחרי ישוע — ניצחון המשיחיות (אנג׳) נאמר: ”המשיחיים אומנם לא סגדו לקיסר, אך הם לא היו מקימי מהומות, ואף שדתם היתה שונה ונחשבה לעתים כפוגעת מנקודת מבטם של עובדי האלילים, היא לא סיכנה במאומה את האימפריה”.
17. (א) באיזה שלטון תמכו המשיחיים הקדומים? (ב) כיצד תלמידיו האמיתיים של ישוע מיישמים את הכתוב בישעיהו ב׳:4?
17 המשיחיים הקדומים היו תומכים נלהבים של מלכות אלוהים, בה במידה שאברהם, יצחק ויעקב האמינו בהבטחה לגבי ’העיר שמקימה הוא האלוהים’ (עברים י״א:8–10). כדוגמת אדונם, תלמידיו של ישוע ’לא היו מן העולם’ (יוחנן י״ז:14–16). הם לא השתתפו במלחמות ובסכסוכים של בני אדם, שכן היו רודפי שלום ”וכיתתו חרבותם לאתים” (ישעיהו ב׳:4). ג׳פרי פ. נְטוֹל, מרצה להיסטוריה של הכנסייה, ערך הקבלה מעניינת: ”למרות שקשה לנו להודות בכך, גישתם של המשיחיים הקדומים כלפי מלחמות דומה לגישתם של אותם אנשים הנקראים עדי־יהוה”.
18. מדוע אין לממשלות כל סיבה לחשוש מעדי־יהוה?
18 המשיחים הקדומים שמרו על עמדה ניטראלית ונכנעו ל”רשויות השלטון”, ולכן לא היוו איום לשום שלטון פוליטי, בדיוק כמו עדי־יהוה. ”דרוש דמיון צר־אופקים ופרנואידי כדי להאמין שעדי־יהוה מהווים איום כלשהו על כל משטר פוליטי”, כתב עיתונאי אחד. ”אין הם חתרניים אלא רודפי שלום כפי שניתן לצפות מקבוצה דתית”. שליטים נאורים יודעים שאין להם כל סיבה לחשוש מעדי־יהוה.
19. מה ניתן לומר על המשיחיים הקדומים ועל עדי־יהוה בנוגע לתשלום מסים?
19 דרך אחת שבה גילו המשיחיים הקדומים כבוד ל”רשויות השלטון” היתה תשלום מסים. יוסטינוס העֵד כתב מכתב לקיסר אַנְטוֹנִינוּס פִּיוּס (138–161 לספירה) וציין בו שהמשיחיים שילמו את מסיהם ”בנכונות רבה יותר מכל אדם אחר” (אפולוגיה ראשונה, פרק 17). טרטוליאנוס אמר לשליטים הרומים, שגובי המס שלהם חייבים ”חוב של הכרת תודה למשיחיים” על שהם משלמים את מסיהם במסירות (אפולוגיה, פרק 42). המשיחיים הפיקו תועלת מ”השלום הרומי” או ”פַּקְס רוֹמָנָה”; הסדר הטוב נשמר, נסללו דרכים נוחות והמסעות בים היו בטוחים למדי. הם הכירו בחוב שלהם לחברה ונשמעו לדברי ישוע: ”את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלוהים — לאלוהים” (מרקוס י״ב:17). משרתי יהוה בימינו פועלים על־פי עצה זו וזוכים לשבחים על יושרם, כמו למשל בתשלום מסים (עברים י״ג:18).
האמת — קשר מאחד
20, 21. מה ניתן לומר הן על המשיחיים הקדומים והן על משרתי יהוה בימינו באשר לאחווה ושלווה?
20 מכיוון שהמשיחיים הקדומים התהלכו באמת, הם היו מאוחדים באגודת אחים שלווה, והדבר נכון גם לגבי עדי־יהוה כיום (מעשי השליחים י׳:34, 35). במכתב שפורסם בטיימס של מוסקבה נאמר: ”[עדי־יהוה] ידועים כאנשים נחמדים מאוד, אדיבים וצנועים, כאלה שקל מאוד להסתדר איתם. הם אף פעם לא מפעילים לחץ על אחרים ותמיד רודפים שלום ביחסיהם עם הזולת... אין ביניהם לוקחי שוחד, שיכורים או נרקומנים, והסיבה לכך פשוטה מאוד: הם משתדלים להנחות את צעדיהם לפי אמונתם המבוססת על המקרא בכל מה שהם עושים או אומרים. אם כל האנשים בעולם היו לפחות מנסים לחיות בהתאם למקרא, כמו עדי־יהוה, עולמנו האכזר היה נראה אחרת לגמרי”.
21 האנציקלופדיה למשיחיות הקדומה (אנג׳) מציינת: ”הקהילה הקדומה ראתה את עצמה כמשפחה אנושית חדשה, שבה קבוצות שבעבר היו עוינות זו לזו, כמו יהודים וגויים, יכולות לחיות באחדות ובשלווה כגוף אחד”. גם עדי־יהוה מהווים אגודת אחים חובקת עולם ששוררת בה אהבה — זו אכן חברת העולם החדש (אפסים ב׳:11–18; פטרוס א׳. ה׳:9; פטרוס ב׳. ג׳:13). כאשר ראה קצין הביטחון של מגרש הירידים בפְּרֶטוֹרְיָה, דרום אפריקה, שעדי־יהוה מכל הגזעים מתאספים שם בשלווה בכינוס, אמר: ”כולם היו נחמדים; האנשים שוחחו באדיבות זה עם זה, וגישתם היתה מיוחדת. כל זה מעיד על הרמה המוסרית של החברים בארגון שלכם ושכולם חיים ביחד כמו משפחה מאושרת”.
מלמדים את האמת וזוכים לברכות
22. מה מתרחש כתוצאה מכך שהמשיחיים מגלים לזולת את האמת?
22 פאולוס ומשיחיים אחרים ’גילו את האמת’ בהתנהגותם ובפעילות ההטפה (קורינתים ב׳. ד׳:2). האינך מסכים שגם עדי־יהוה עושים זאת ומורים את האמת לאנשי כל העמים? אנשים מכל רחבי העולם מצטרפים לעבודת אלוהים האמיתית ונוהרים ל”הר בית יהוה” במספרים הולכים וגדלים (ישעיהו ב׳:2, 3). מדי שנה, אלפים נטבלים כסמל להקדשתם לאלוהים, וכתוצאה מכך נוסדות קהילות חדשות רבות.
23. מהי השקפתך על מי שמלמדים את האמת לאנשי כל העמים?
23 עדי־יהוה עובדים את אלוהים באחדות אף־על־פי שהם באים מרקעים שונים. אהבתם מזהה אותם כתלמידיו של ישוע (יוחנן י״ג:35). האם אתה מבחין בכך ש’יש אלוהים בקרבם’? (קורינתים א׳. י״ד:25) האם אתה תומך באלה שמלמדים את האמת לאנשי כל העמים? אם כן, המשך להוקיר את האמת וכך תזכה להתהלך בה לעולמי עולמים.
מהי תשובתך?
• איזה דמיון קיים בין המשיחיים הקדומים ועדי־יהוה בעניין עבודת אלוהים?
• מהו הטקס הדתי היחיד שמקיימים המתהלכים באמת?
• מיהן ”רשויות השלטון”, ומהי השקפת המשיחיים כלפיהן?
• מדוע ניתן לומר שהאמת היא קשר מאחד?
[תמונה בעמוד 21]
אסיפות הקהילה היו מאז ומתמיד ברכה למתהלכים באמת
[תמונות בעמוד 23]
ישוע ציווה על תלמידיו לקיים טקס זיכרון למותו כקורבן
[תמונה בעמוד 24]
כמו המשיחיים הקדומים, עדי־יהוה מכבדים את ”רשויות השלטון”