האם על המשיחיים להיות קנאים?
קנאה — האם זו תכונה שעל המשיחיים לטפח? בתור משיחיים, אנו נקראים ’לרדוף אהבה’, והרי ”האהבה אינה מקנאת” (קורינתים א׳. י״ג:4; י״ד:1). יחד עם זאת, כתוב ש”יהוה... אל קנא הוא”, ואנו מצוּוים ’ללכת בדרכי אלוהים’ (שמות ל״ד:14; אפסים ה׳:1). כיצד ניתן ליישב את הסתירה המדומה?
המילה ”קנאה” בעברית וביוונית מקפלת בתוכה כמה וכמה משמעויות. יכולה להיות לה קונוטציה חיובית או שלילית, הכול בהתאם לצורת השימוש. למשל, המילה ”קנאה” יכולה להתפרש כ”תביעת מסירות בלעדית; שמירה בלתי מתפשרת על מעמד; קנאות; התלהבות; צרות עין”. המילה המקבילה ביוונית נושאת משמעות דומה. ”קנאה” (בעברית ויוונית) יכולה להתייחס לרגש מעוות ומסולף כלפי יריב או כלפי אדם שנהנה מיתרון מסוים על הפרט (משלי י״ד:30). היא גם יכולה להיות ביטוי חיובי של תכונה אלוהית — הרצון להגן על אדם אהוב (קורינתים ב׳. י״א:2).
הדוגמה הנעלה מכול
יהוה מציב את הדוגמה הנעלה מכול בגילוי קנאה הולמת. מניעיו טהורים וזכים, וכרוך בהם הרצון לשמור על משרתיו מפני שחיתות רוחנית ומוסרית. בפנותו אל עמו הקדום בכינוי ”ציון” אמר יהוה: ”קינאתי לציון קנאה גדולה וחימה גדולה קינאתי לה” (זכריה ח׳:2). כשם שאב אוהב עומד הכן להגן על ילדיו מכל רע, כך גם יהוה מוכן ומזומן לשמור על משרתיו מפני סכנות פיזיות ורוחניות.
כדי להגן על עמו, סיפק יהוה את דברו, המקרא. ספר זה מעודד את משרתיו חזור ושנה להתהלך בחוכמה, ויש בו דוגמאות רבות של אנשים אשר פעלו כך. בישעיהו מ״ח:17 כתוב: ”אני יהוה אלוהיך, מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך”. מה מנחם לדעת שקנאתו מניעה אותו לדאוג לנו ולשמור עלינו! אלמלא היה הוא קנאי במובן הטוב של המילה, אזי היינו חווים סבל רב כתוצאה מחוסר הניסיון שלנו. ביטויי הקנאה של יהוה אינם אנוכיים כהוא זה.
אם כן, מה מבדיל בין קנאה שהיא לרצון אלוהים ובין קנאה בלתי הולמת? כדי להבין זאת, נבחן את המקרים של מרים ושל פנחס. שים לב מה גרם לכל אחד מהם לפעול כפי שפעל.
מרים ופנחס
מרים היתה אחותם הגדולה של משה ואהרון, אשר הנהיגו את עם ישראל בעת שיצא ממצרים. כשהיו בני ישראל במדבר, התחילה מרים לקנא במשה אחיה. המקרא מספר: ”ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח... ויאמרו: ’הרק אך במשה דיבר יהוה? הלוא גם בנו דיבר?’” נראה שמרים היתה המתריסה הראשית נגד משה במקרה זה, מכיוון שיהוה העניש דווקא את מרים ולא את אהרון עקב חוסר הכבוד שגילתה, והיכה אותה בצרעת שארכה שבוע (במדבר י״ב:1–15).
מה גרם למרים לפעול כך נגד משה? האם מעייניה היו נתונים לעבודת אלוהים האמיתית ונפשה חפצה להגן על בני ישראל? מסתבר שלא. נראה כי מרים איפשרה לרגש לא־הולם לקנן בלבה — השאיפה ליותר יוקרה וסמכות. בתור נביאה בעם ישראל, היא זכתה לכבוד רב מבני עמה, במיוחד מצד הנשים. היא הובילה אותן בשירה ובניגון אחרי ישועת בני ישראל בים סוף. אבל כעת מרים אולי חששה שתיאלץ לוותר על חלק ממעמדה המכובד לטובת מישהי שהיא ראתה בה יריבה — אשתו של משה. היא פעלה מתוך קנאה אנוכית ודיברה סרה במשה, האיש שמונה על־ידי יהוה (שמות ט״ו:1, 20, 21).
פנחס, לעומתה, פעל מתוך מניע שונה. זמן קצר לפני הכניסה לארץ המובטחת, כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב, הדיחו נשים מואביות ומדייניות גברים רבים מן העם לאי־מוסריות ולעבודת אלילים. כדי לטהר את המחנה ולהשיב את חמת אפו של יהוה, נצטוו שופטי ישראל להרוג את כל הגברים שהשחיתו את דרכם. ואז זימרי, נשיא בית אב לשמעוני, הביא בשיא חוצפתו לתוך המחנה ”לעיני כל עדת בני ישראל” אישה מדיינית ששמה כוזבי למטרות לא־מוסריות. פנחס פעל בהחלטיות. מתוך קנאות, או מסירות לעבודת יהוה, ומתוך רצון לשמור על הטוהר המוסרי של המחנה, הוא נכנס לאוהלם של הזונים והרג אותם. הוא צוין לשבח על ’קנאתו’ ועל כך ש”קינא” ליהוה. מעשהו הנחרץ של פנחס עצר את המגיפה, שכבר תבעה את חייהם של 000,24 איש. כגמול על מעשיו כרת עימו יהוה ברית עולם לכהונה משושלתו (במדבר כ״ה:4–13).
מה היה ההבדל בין אותם שני ביטויי קנאה? מרים פעלה נגד אחיה מתוך קנאה אנוכית, ואילו פנחס הוציא גזר דין צודק המבוסס על קנאה הולמת, לפי רצון אלוהים. לעתים אנחנו, בדומה לפנחס, צריכים להביע בכנות את דעתנו או לנקוט פעולה כלשהי כדי להגן על שמו של יהוה, על המסגרת של שירותו ועל עמו.
קנאות שאינה במקומה
האם קיימת קנאות מוטעית, שאינה במקומה? בהחלט. היהודים ככלל במאה הראשונה לספירה גילו גישה שכזאת. הם שמרו בקנאות על תורת אלוהים ועל המסורות שלהם. מתוך כוונה להגן על התורה, הם הגו אינספור כללים וסייגים מפורטים שנעשו למשא כבד על שכמי האנשים (מתי כ״ג:4). הם לא היו מוכנים להכיר בכך שאלוהים כבר החליף את תורת משה בממשות שעליה העידה התורה מראש, וקנאתם המוטעית גרמה להם לרדוף בחמת זעם את תלמידיו של ישוע המשיח. השליח פאולוס, שבעצמו פעל בעבר בקנאות מוטעית לתורה, ציין שלמי שהגנו על התורה היתה ”קנאה לאלוהים, אבל קנאה שאין עימה דעת” (רומים י׳:2; גלטים א׳:14).
רבים מקרב היהודים, אשר כבר נעשו משיחיים, התקשו אף הם להיפטר מקנאותם המוגזמת לתורה. אחרי מסע ההטפה השלישי שלו, מסר פאולוס דיווח לגוף המנהל על תשובת הגויים. באותה עת היו אלפי משיחיים ממוצא יהודי אשר ”כולם קנאים לתורה” (מעשי השליחים כ״א:20). היה זה שנים לאחר שפסק הגוף המנהל שמשיחיים מקרב הגויים אינם חייבים להימול. סוגיות הנוגעות לשמירת התורה עוררו מחלוקות בקהילה (מעשי השליחים ט״ו:1, 2, 28, 29; גלטים ד׳:9, 10; ה׳:7–12). כמה משיחיים יהודים לא הבינו בצורה מלאה את הדרך שבה החל יהוה לנהוג עם משרתיו, ומשום כך עמדו על דעתם ומתחו ביקורת על אחרים (קולוסים ב׳:17; עברים י׳:1).
לפיכך, אל לנו ליפול במלכודת הקנאה ולנסות להגן על דעות אישיות היקרות ללבנו או על דרכי פעולה שאין להן בסיס איתן בדבר־אלוהים. מוטב שנקבל את האור החדש והבהיר הזורח על דבר־אלוהים באמצעות האפיק שיהוה משתמש בו כיום.
הייה קנאי ליהוה
בעבודת אלוהים האמיתית יש מקום הולם לקנאה אלוהית. אם אנו נוטים להיות מוטרדים יותר מדי לגבי השם שלנו או זכויות כלשהן שלדעתנו מגיעות לנו בצדק, קנאה שהיא לרצון אלוהים עוזרת לנו להתמקד ביהוה. קנאה ראויה מניעה אותנו לחפש דרכים להכריז את האמת על יהוה ולהגן על דרכיו ועל משרתיו.
אַקִיקוֹ, עדת־יהוה המשרתת במסגרת השירות המלא, נדחתה בכעס על־ידי בעלת בית שהיו לה תפיסות מוטעות לגבי חוק אלוהים בנושא הדם. אקיקו הגנה בטקט על דבר־אלוהים והזכירה את הסיבוכים הרפואיים והבעיות הנלוות לעירויי דם. מתוך רצון עז לדבר על יהוה, היא שינתה בעדינות את הנושא והתחילה לשוחח עם האישה על מה שהיה למעשה הגורם להתנגדותה — חוסר אמונה בקיומו של בורא. אקיקו הסבירה לבעלת הבית כיצד הבריאה משמשת יסוד לאמונה בבורא. דברי ההגנה הנועזים שלה לא רק הפריכו דעות קדומות לא־מבוססות אלא גם הובילו לייסוד תוכנית לשיעורי מקרא עם האישה. אותה בעלת בית מרוגזת השתנתה, והיא כיום אחת ממהללי יהוה.
קנאה נאותה, או להיטות, לעבודת אלוהים דוחקת בנו להיות ערים להזדמנויות לדבר ולהגן על אמונתנו במקום העבודה, בבית־הספר, במהלך קניות וכשאנו נוסעים למקומות שונים.a מידוֹרי, למשל, תמיד מדברת על אמונתה עם עמיתיה לעבודה. אחת מהן, שהיא בסביבות גיל 40, אמרה שהיא לא רוצה שום קשר עם עדי־יהוה. אחרי כן, בשיחה אחרת, התלוננה האישה על כך שבתה מתחילה לפתח אישיות בעייתית. מידורי הראתה לה את הספר צעירים שואלים — תשובות מעשיותb והציעה שייערכו עם בתה שיעורים מתוך הספר. הבת אכן החלה ללמוד את הספר, אך אמה לא הצטרפה אליה במהלך השיעורים. מידורי החליטה להראות לאישה את סרט הווידיאו עדי־יהוה — האירגון שמאחורי השם.c הדבר עזר לה לתקן דעות מוטעות רבות. אחרי שצפתה בסרט, אמרה: ”אני רוצה להיות כמו עדי־יהוה”. לכן גם היא, כמו בתה, החלה ללמוד את המקרא.
לקנאה נאותה יש מקום גם במסגרת הקהילה המשיחית. היא מעודדת רוח של חמימות, אהבה ודאגה לזולת ומניעה אותנו להתנגד להשפעות מזיקות, כגון רכילות ומחשבות כפירה, שעלולות לפגוע באחינו לאמונה. מתוך קנאה שהיא לרצון אלוהים אנו תומכים בהחלטות של זקני־הקהילה, אשר לעתים רואים זאת לנחוץ להוכיח את עושי הרעה (קורינתים א׳. ה׳:11–13; טימותיאוס א׳. ה׳:20). פאולוס כתב אודות קנאתו למאמינים בקהילת קורינתוס ואמר: ”מקנא אני לכם קנאת אלוהים, כי הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו” (קורינתים ב׳. י״א:2). בדומה לו, קנאתנו מניעה אותנו לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על הטוהר הדוקטרינלי, הרוחני והמוסרי של הקהילה כולה.
כן, קנאה נאותה — קנאה אלוהית — משפיעה לטובה על אחרים. בזכותה אנו יכולים להפיק רצון מיהוה, ומן הראוי שהמשיחיים בימינו יטפחו מעלה זו (יוחנן ב׳:17).
[הערות שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
b יצא לאור מטעם עדי־יהוה.
c יצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונות בעמוד 29]
פנחס פעל מתוך קנאה אלוהית
[תמונות בעמוד 30]
אל תיפול במלכודת הקנאה המוטעית
[תמונות בעמוד 31]
קנאה שהיא לרצון אלוהים מניעה אותנו לשוחח על אמונתנו ולהוקיר את אגודת האחים שלנו