האם על המשיחיים להיות קנאים?‏

קנאה — האם זו תכונה שעל המשיחיים לטפח?‏ בתור משיחיים,‏ אנו נקראים ’‏לרדוף אהבה’‏,‏ והרי ”‏האהבה אינה מקנאת”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4;‏ י״ד:‏1‏)‏.‏ יחד עם זאת,‏ כתוב ש”‏יהוה.‏.‏.‏ אל קנא הוא”‏,‏ ואנו מצוּוים ’‏ללכת בדרכי אלוהים’‏ (‏שמות ל״ד:‏14;‏ אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏ כיצד ניתן ליישב את הסתירה המדומה?‏

המילה ”‏קנאה”‏ בעברית וביוונית מקפלת בתוכה כמה וכמה משמעויות.‏ יכולה להיות לה קונוטציה חיובית או שלילית,‏ הכול בהתאם לצורת השימוש.‏ למשל,‏ המילה ”‏קנאה”‏ יכולה להתפרש כ”‏תביעת מסירות בלעדית;‏ שמירה בלתי מתפשרת על מעמד;‏ קנאות;‏ התלהבות;‏ צרות עין”‏.‏ המילה המקבילה ביוונית נושאת משמעות דומה.‏ ”‏קנאה”‏ (‏בעברית ויוונית)‏ יכולה להתייחס לרגש מעוות ומסולף כלפי יריב או כלפי אדם שנהנה מיתרון מסוים על הפרט (‏משלי י״ד:‏30‏)‏.‏ היא גם יכולה להיות ביטוי חיובי של תכונה אלוהית — הרצון להגן על אדם אהוב (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏2‏)‏.‏

הדוגמה הנעלה מכול

יהוה מציב את הדוגמה הנעלה מכול בגילוי קנאה הולמת.‏ מניעיו טהורים וזכים,‏ וכרוך בהם הרצון לשמור על משרתיו מפני שחיתות רוחנית ומוסרית.‏ בפנותו אל עמו הקדום בכינוי ”‏ציון”‏ אמר יהוה:‏ ”‏קינאתי לציון קנאה גדולה וחימה גדולה קינאתי לה”‏ (‏זכריה ח׳:‏2‏)‏.‏ כשם שאב אוהב עומד הכן להגן על ילדיו מכל רע,‏ כך גם יהוה מוכן ומזומן לשמור על משרתיו מפני סכנות פיזיות ורוחניות.‏

כדי להגן על עמו,‏ סיפק יהוה את דברו,‏ המקרא.‏ ספר זה מעודד את משרתיו חזור ושנה להתהלך בחוכמה,‏ ויש בו דוגמאות רבות של אנשים אשר פעלו כך.‏ בישעיהו מ״ח:‏17 כתוב:‏ ”‏אני יהוה אלוהיך,‏ מלמדך להועיל,‏ מדריכך בדרך תלך”‏.‏ מה מנחם לדעת שקנאתו מניעה אותו לדאוג לנו ולשמור עלינו!‏ אלמלא היה הוא קנאי במובן הטוב של המילה,‏ אזי היינו חווים סבל רב כתוצאה מחוסר הניסיון שלנו.‏ ביטויי הקנאה של יהוה אינם אנוכיים כהוא זה.‏

אם כן,‏ מה מבדיל בין קנאה שהיא לרצון אלוהים ובין קנאה בלתי הולמת?‏ כדי להבין זאת,‏ נבחן את המקרים של מרים ושל פנחס.‏ שים לב מה גרם לכל אחד מהם לפעול כפי שפעל.‏

מרים ופנחס

מרים היתה אחותם הגדולה של משה ואהרון,‏ אשר הנהיגו את עם ישראל בעת שיצא ממצרים.‏ כשהיו בני ישראל במדבר,‏ התחילה מרים לקנא במשה אחיה.‏ המקרא מספר:‏ ”‏ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח.‏.‏.‏ ויאמרו:‏ ’‏הרק אך במשה דיבר יהוה?‏ הלוא גם בנו דיבר?‏’‏”‏ נראה שמרים היתה המתריסה הראשית נגד משה במקרה זה,‏ מכיוון שיהוה העניש דווקא את מרים ולא את אהרון עקב חוסר הכבוד שגילתה,‏ והיכה אותה בצרעת שארכה שבוע (‏במדבר י״ב:‏​1–15‏)‏.‏

מה גרם למרים לפעול כך נגד משה?‏ האם מעייניה היו נתונים לעבודת אלוהים האמיתית ונפשה חפצה להגן על בני ישראל?‏ מסתבר שלא.‏ נראה כי מרים איפשרה לרגש לא־הולם לקנן בלבה — השאיפה ליותר יוקרה וסמכות.‏ בתור נביאה בעם ישראל,‏ היא זכתה לכבוד רב מבני עמה,‏ במיוחד מצד הנשים.‏ היא הובילה אותן בשירה ובניגון אחרי ישועת בני ישראל בים סוף.‏ אבל כעת מרים אולי חששה שתיאלץ לוותר על חלק ממעמדה המכובד לטובת מישהי שהיא ראתה בה יריבה — אשתו של משה.‏ היא פעלה מתוך קנאה אנוכית ודיברה סרה במשה,‏ האיש שמונה על־ידי יהוה (‏שמות ט״ו:‏​1,‏ 20,‏ 21‏)‏.‏

פנחס,‏ לעומתה,‏ פעל מתוך מניע שונה.‏ זמן קצר לפני הכניסה לארץ המובטחת,‏ כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב,‏ הדיחו נשים מואביות ומדייניות גברים רבים מן העם לאי־מוסריות ולעבודת אלילים.‏ כדי לטהר את המחנה ולהשיב את חמת אפו של יהוה,‏ נצטוו שופטי ישראל להרוג את כל הגברים שהשחיתו את דרכם.‏ ואז זימרי,‏ נשיא בית אב לשמעוני,‏ הביא בשיא חוצפתו לתוך המחנה ”‏לעיני כל עדת בני ישראל”‏ אישה מדיינית ששמה כוזבי למטרות לא־מוסריות.‏ פנחס פעל בהחלטיות.‏ מתוך קנאות,‏ או מסירות לעבודת יהוה,‏ ומתוך רצון לשמור על הטוהר המוסרי של המחנה,‏ הוא נכנס לאוהלם של הזונים והרג אותם.‏ הוא צוין לשבח על ’‏קנאתו’‏ ועל כך ש”‏קינא”‏ ליהוה.‏ מעשהו הנחרץ של פנחס עצר את המגיפה,‏ שכבר תבעה את חייהם של 000,‏24 איש.‏ כגמול על מעשיו כרת עימו יהוה ברית עולם לכהונה משושלתו (‏במדבר כ״ה:‏​4–13‏)‏.‏

מה היה ההבדל בין אותם שני ביטויי קנאה?‏ מרים פעלה נגד אחיה מתוך קנאה אנוכית,‏ ואילו פנחס הוציא גזר דין צודק המבוסס על קנאה הולמת,‏ לפי רצון אלוהים.‏ לעתים אנחנו,‏ בדומה לפנחס,‏ צריכים להביע בכנות את דעתנו או לנקוט פעולה כלשהי כדי להגן על שמו של יהוה,‏ על המסגרת של שירותו ועל עמו.‏

קנאות שאינה במקומה

האם קיימת קנאות מוטעית,‏ שאינה במקומה?‏ בהחלט.‏ היהודים ככלל במאה הראשונה לספירה גילו גישה שכזאת.‏ הם שמרו בקנאות על תורת אלוהים ועל המסורות שלהם.‏ מתוך כוונה להגן על התורה,‏ הם הגו אינספור כללים וסייגים מפורטים שנעשו למשא כבד על שכמי האנשים (‏מתי כ״ג:‏4‏)‏.‏ הם לא היו מוכנים להכיר בכך שאלוהים כבר החליף את תורת משה בממשות שעליה העידה התורה מראש,‏ וקנאתם המוטעית גרמה להם לרדוף בחמת זעם את תלמידיו של ישוע המשיח.‏ השליח פאולוס,‏ שבעצמו פעל בעבר בקנאות מוטעית לתורה,‏ ציין שלמי שהגנו על התורה היתה ”‏קנאה לאלוהים,‏ אבל קנאה שאין עימה דעת”‏ (‏רומים י׳:‏2;‏ גלטים א׳:‏14‏)‏.‏

רבים מקרב היהודים,‏ אשר כבר נעשו משיחיים,‏ התקשו אף הם להיפטר מקנאותם המוגזמת לתורה.‏ אחרי מסע ההטפה השלישי שלו,‏ מסר פאולוס דיווח לגוף המנהל על תשובת הגויים.‏ באותה עת היו אלפי משיחיים ממוצא יהודי אשר ”‏כולם קנאים לתורה”‏ (‏מעשי השליחים כ״א:‏20‏)‏.‏ היה זה שנים לאחר שפסק הגוף המנהל שמשיחיים מקרב הגויים אינם חייבים להימול.‏ סוגיות הנוגעות לשמירת התורה עוררו מחלוקות בקהילה (‏מעשי השליחים ט״ו:‏​1,‏ 2,‏ 28,‏ 29;‏ גלטים ד׳:‏​9,‏ 10;‏ ה׳:‏​7–12‏)‏.‏ כמה משיחיים יהודים לא הבינו בצורה מלאה את הדרך שבה החל יהוה לנהוג עם משרתיו,‏ ומשום כך עמדו על דעתם ומתחו ביקורת על אחרים (‏קולוסים ב׳:‏17;‏ עברים י׳:‏1‏)‏.‏

לפיכך,‏ אל לנו ליפול במלכודת הקנאה ולנסות להגן על דעות אישיות היקרות ללבנו או על דרכי פעולה שאין להן בסיס איתן בדבר־אלוהים.‏ מוטב שנקבל את האור החדש והבהיר הזורח על דבר־אלוהים באמצעות האפיק שיהוה משתמש בו כיום.‏

הייה קנאי ליהוה

בעבודת אלוהים האמיתית יש מקום הולם לקנאה אלוהית.‏ אם אנו נוטים להיות מוטרדים יותר מדי לגבי השם שלנו או זכויות כלשהן שלדעתנו מגיעות לנו בצדק,‏ קנאה שהיא לרצון אלוהים עוזרת לנו להתמקד ביהוה.‏ קנאה ראויה מניעה אותנו לחפש דרכים להכריז את האמת על יהוה ולהגן על דרכיו ועל משרתיו.‏

אַקִיקוֹ,‏ עדת־יהוה המשרתת במסגרת השירות המלא,‏ נדחתה בכעס על־ידי בעלת בית שהיו לה תפיסות מוטעות לגבי חוק אלוהים בנושא הדם.‏ אקיקו הגנה בטקט על דבר־אלוהים והזכירה את הסיבוכים הרפואיים והבעיות הנלוות לעירויי דם.‏ מתוך רצון עז לדבר על יהוה,‏ היא שינתה בעדינות את הנושא והתחילה לשוחח עם האישה על מה שהיה למעשה הגורם להתנגדותה — חוסר אמונה בקיומו של בורא.‏ אקיקו הסבירה לבעלת הבית כיצד הבריאה משמשת יסוד לאמונה בבורא.‏ דברי ההגנה הנועזים שלה לא רק הפריכו דעות קדומות לא־מבוססות אלא גם הובילו לייסוד תוכנית לשיעורי מקרא עם האישה.‏ אותה בעלת בית מרוגזת השתנתה,‏ והיא כיום אחת ממהללי יהוה.‏

קנאה נאותה,‏ או להיטות,‏ לעבודת אלוהים דוחקת בנו להיות ערים להזדמנויות לדבר ולהגן על אמונתנו במקום העבודה,‏ בבית־הספר,‏ במהלך קניות וכשאנו נוסעים למקומות שונים.‏a מידוֹרי,‏ למשל,‏ תמיד מדברת על אמונתה עם עמיתיה לעבודה.‏ אחת מהן,‏ שהיא בסביבות גיל 40,‏ אמרה שהיא לא רוצה שום קשר עם עדי־יהוה.‏ אחרי כן,‏ בשיחה אחרת,‏ התלוננה האישה על כך שבתה מתחילה לפתח אישיות בעייתית.‏ מידורי הראתה לה את הספר צעירים שואלים — תשובות מעשיותb והציעה שייערכו עם בתה שיעורים מתוך הספר.‏ הבת אכן החלה ללמוד את הספר,‏ אך אמה לא הצטרפה אליה במהלך השיעורים.‏ מידורי החליטה להראות לאישה את סרט הווידיאו עדי־יהוה — האירגון שמאחורי השם.‏c הדבר עזר לה לתקן דעות מוטעות רבות.‏ אחרי שצפתה בסרט,‏ אמרה:‏ ”‏אני רוצה להיות כמו עדי־יהוה”‏.‏ לכן גם היא,‏ כמו בתה,‏ החלה ללמוד את המקרא.‏

לקנאה נאותה יש מקום גם במסגרת הקהילה המשיחית.‏ היא מעודדת רוח של חמימות,‏ אהבה ודאגה לזולת ומניעה אותנו להתנגד להשפעות מזיקות,‏ כגון רכילות ומחשבות כפירה,‏ שעלולות לפגוע באחינו לאמונה.‏ מתוך קנאה שהיא לרצון אלוהים אנו תומכים בהחלטות של זקני־הקהילה,‏ אשר לעתים רואים זאת לנחוץ להוכיח את עושי הרעה (‏קורינתים א׳.‏ ה׳:‏​11–13;‏ טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏20‏)‏.‏ פאולוס כתב אודות קנאתו למאמינים בקהילת קורינתוס ואמר:‏ ”‏מקנא אני לכם קנאת אלוהים,‏ כי הארשתי אתכם לאיש אחד,‏ למשיח,‏ כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏2‏)‏.‏ בדומה לו,‏ קנאתנו מניעה אותנו לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על הטוהר הדוקטרינלי,‏ הרוחני והמוסרי של הקהילה כולה.‏

כן,‏ קנאה נאותה — קנאה אלוהית — משפיעה לטובה על אחרים.‏ בזכותה אנו יכולים להפיק רצון מיהוה,‏ ומן הראוי שהמשיחיים בימינו יטפחו מעלה זו (‏יוחנן ב׳:‏17‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 29]‏

פנחס פעל מתוך קנאה אלוהית

‏[‏תמונות בעמוד 30]‏

אל תיפול במלכודת הקנאה המוטעית

‏[‏תמונות בעמוד 31]‏

קנאה שהיא לרצון אלוהים מניעה אותנו לשוחח על אמונתנו ולהוקיר את אגודת האחים שלנו