האם יהוה מבחין במעשיך?‏

כיצד היית משיב על שאלה זו?‏ רבים יאמרו:‏ ’‏אני מאמין שאלוהים שם לב להישגיהם של אישים כמו משה,‏ גדעון ודוד,‏ אבל אני בספק שהוא מתעניין במה שאני עושה.‏ קטונתי לעומת משה,‏ גדעון ודוד’‏.‏

זה נכון שהיו נאמנים מימי המקרא שעשו מעשי אמונה יוצאים מגדר הרגיל.‏ הם ’‏הכניעו ממלכות,‏ סגרו פי אריות,‏ כיבו להבות אש ונמלטו מפי חרב’‏ (‏עברים י״א:‏​33,‏ 34‏)‏.‏ עם זאת,‏ היו שנתנו ביטוי לאמונתם בדרכים פחות מרשימות,‏ והמקרא מראה לנו שאלוהים שם לב גם למעשי האמונה שלהם.‏ לשם המחשה,‏ נראה דוגמאות מקראיות של רועה,‏ נביא ואלמנה.‏

רועה נותן מנחה

מה זכור לך לגבי הבל,‏ בנם השני של אדם וחוה?‏ אולי אתה זוכר שהוא מת בשל אמונתו.‏ רובנו לא צפויים למות על קידוש השם.‏ אלא שאלוהים שם לב להבל מסיבה אחרת.‏

יום אחד החליט הבל לתת מנחה לאלוהים ממבחר צאנו.‏ מנחתו אולי נראית כיום די צנועה,‏ אבל יהוה הבחין בה והביע את שביעות רצונו.‏ אך בזה לא מסתכם העניין.‏ כעבור ארבעת אלפים שנה בערך,‏ נתן יהוה מרוחו על השליח פאולוס כדי שיכתוב על הבל באיגרת אל העברים.‏ אלוהים לא שכח את אותו קורבן צנוע,‏ גם אחרי כל כך הרבה שנים!‏ (‏עברים ו׳:‏10;‏ י״א:‏4‏)‏.‏

כיצד בחר הבל את סוג המנחה?‏ המקרא אינו משיב על השאלה,‏ אבל קרוב לוודאי שהבל הקדיש לעניין מחשבה רצינית.‏ הוא היה רועה,‏ לכן צפוי היה שמנחתו תהיה מן הצאן.‏ אולם שים לב שהבל נתן מן המבחר — ”‏מֵחֶלְבֵהֶן”‏,‏ כלומר מן הבריאים והשמנים ביותר (‏בראשית ד׳:‏4‏)‏.‏ ייתכן גם שהבל חשב על דברי יהוה אל הנחש בגן־עדן:‏ ”‏ואיבה אשית בינך ובין האישה,‏ ובין זרעֲך ובין זרעה.‏ הוא ישופך ראש,‏ ואתה תשוּפֶנו עָקב”‏ (‏בראשית ג׳:‏15;‏ ההתגלות י״ב:‏9‏)‏.‏ הבל לא ידע מיהי ”‏האישה”‏ ומיהו ”‏זרעה”‏,‏ אבל אולי הבין שהפגיעה ב”‏עקב”‏ של זרע האישה תהיה כרוכה בשפיכת דם.‏ אין ספק שהבל הכיר בעובדה שאין דבר יקר יותר מאשר יצור חי ונושם.‏ בכל אופן,‏ הקורבן שהקריב היה בהחלט ראוי.‏

בדומה להבל,‏ המשיחיים כיום מקריבים זבחים לאלוהים.‏ אין הם נותנים צאן ובקר,‏ אלא מקריבים ”‏זבח תודה לאלוהים,‏ כלומר,‏ פרי שפתיים המודות לשמו”‏ (‏עברים י״ג:‏15‏)‏.‏ אנו חולקים את אמונתנו עם אחרים וכך שפתינו מודות לשם אלוהים.‏

האם אתה מעוניין לשפר את איכות קורבנך?‏ אם כן,‏ הקדש מחשבה לצורכי התושבים שבאזור מגוריך.‏ מה מטריד אותם?‏ מה תחומי ההתעניינות שלהם?‏ אילו היבטים מן המסר המקראי ידברו אליהם?‏ בכל פעם שאתה מבשר,‏ נתח את הביקורים שערכת מתוך כוונה להתייעל.‏ דבר על יהוה מתוך שכנוע פנימי,‏ מתוך הלב.‏ יהיו זבחיך ’‏זבח תודה’‏ של ממש.‏

נביא מטיף לאנשים קשי עורף

תן דעתך לנביא חנוך.‏ ייתכן מאוד שבימיו היה הוא העד היחיד של יהוה אלוהים.‏ האם גם אתה,‏ כמו חנוך,‏ היחיד במשפחה שמשרת בנאמנות את יהוה?‏ האם אתה התלמיד היחיד בכיתה או העובד היחיד במקום העבודה שדבק בעקרונות המקרא?‏ אם כן,‏ ייתכן שמופעלים עליך לחצים.‏ ידידים,‏ קרובי משפחה,‏ חברים לספסל הלימודים ועמיתים לעבודה אולי לוחצים עליך להפר את חוקי אלוהים.‏ ”‏אף אחד לא יֵדע מזה”‏,‏ הם אומרים.‏ ”‏זה יישאר בינינו”‏.‏ הם אולי יעמדו על כך שזה טיפשי מצדך ליישם את עקרונות המוסר המקראיים כי,‏ לדעתם,‏ לא אכפת לאלוהים מה אתה עושה.‏ אפשר שהם יכעסו שאינך חושב ומתנהג כמוהם,‏ ומתוך כך יעשו כל שביכולתם לגרום לך להתפשר.‏

יש להודות שאין זה קל לעמוד בלחץ,‏ אבל זה בהחלט אפשרי.‏ חשוב על חנוך,‏ דור שביעי מאדם הראשון (‏יהודה 14‏)‏.‏ חנוך נולד לתוך חברה מנוונת מבחינה מוסרית.‏ שפתם היתה מבישה והתנהגותם היתה ’‏קשה’‏ ומזעזעת (‏יהודה 15‏)‏.‏ הם התנהגו כפי שרבים מתנהגים כיום.‏

כיצד חנוך החזיק מעמד?‏ התשובה לשאלה זו חשובה לנו.‏ אף־על־פי שחנוך היה אולי האדם היחידי עלי אדמות שעבד את יהוה,‏ הוא לא היה ממש לבד.‏ חנוך התהלך עם אלוהים (‏בראשית ה׳:‏22‏)‏.‏

עיקר חייו היה לעשות את רצון אלוהים.‏ הוא ידע שכדי להתהלך עם אלוהים לא די לחיות חיים מוסריים ונקיים.‏ יהוה ציפה ממנו להטיף (‏יהודה 14,‏ 15‏)‏.‏ היה עליו להזהיר את בני דורו שהתנהגותם אינה נעלמת מעיני אלוהים.‏ חנוך התהלך עם אלוהים במשך יותר מ־300 שנה — הרבה יותר ממה שכל אחד מאיתנו עבר.‏ עד יום מותו לא חדל חנוך להתהלך עם אלוהים (‏בראשית ה׳:‏​23,‏ 24‏)‏.‏

גם עלינו מוטלת המשימה לבשר (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ בנוסף להטפה מבית לבית,‏ אנו משתדלים לבשר את הבשורה הטובה לקרובי משפחה,‏ למכרים בעבודה ולבני כיתתנו.‏a לפעמים אנחנו מהססים לדבר.‏ האם זה קורה גם לך?‏ אל תאמר נואש.‏ לך בעקבות המשיחיים הראשונים,‏ והתפלל לאלוהים שיתן לך אומץ לב (‏מעשי השליחים ד׳:‏29‏)‏.‏ אל תשכח שכל עוד תתהלך עם אלוהים,‏ לעולם לא תהיה לבד.‏

אלמנה מכינה ארוחה

תאר לעצמך:‏ אלמנה אלמונית זוכה לשתי ברכות.‏ על שום מה?‏ על שום ארוחה פשוטה שהכינה!‏ היא היתה נוכריה שחיה במאה העשירית לפה״ס בעיר צרפת.‏ לקראת סיום תקופה ארוכה של בצורת ורעב,‏ נותר לאלמנה מעט מאוד אוכל — מלוא כף קמח ומעט שמן — לארוחה אחרונה לה ולבנה.‏

והנה מגיע אורח.‏ היה זה אליהו,‏ נביא אלוהים.‏ אליהו ביקש מן האלמנה שתיתן לו לאכול מן המעט שנותר לה.‏ בקושי נשאר לה ולבנה,‏ ולא היה לה מה לתת לאורח.‏ אבל אליהו הרגיע אותה ואמר לה על סמך דבר יהוה שאם תחלוק איתו ממזונה,‏ היא ובנה לא ירעבו.‏ ודאי לא היה לה קל להאמין שאלוהי ישראל ישים לב אליה,‏ לאלמנה נוכריה.‏ למרות זאת,‏ היא האמינה לאליהו,‏ ויהוה גמל לה.‏ ”‏כד הקמח לא כלתה,‏ וצפחת השמן לא חסֵר,‏ כדבר יהוה אשר דיבר ביד אליהו”‏.‏ האישה ובנה זכו לאספקת מזון קבועה עד תום ימי הרעב (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏​8–16‏)‏.‏

ואולם,‏ העתיד צפן לאלמנה ברכה נוספת.‏ זמן קצר אחרי נס האוכל,‏ בנה האהוב חלה ומת.‏ מתוך חמלה התחנן אליהו ליהוה וביקש כי יקים את הילד לתחייה (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏​17–24‏)‏.‏ הדבר הצריך נס חסר תקדים.‏ לא ידוע על אדם אחר שהוקם קודם לכן לתחייה!‏ האם גם הפעם יעשה יהוה חסד עם האלמנה הנוכריה?‏ אכן כן.‏ יהוה נתן לאליהו את הכוח להשיב את הילד לחיים.‏ באשר לאישה מבורכת זו אמר ישוע:‏ ’‏אלמנות רבות היו בישראל,‏ אך אליהו נשלח אל אישה אלמנה בצרפת שבחבל צידון’‏ (‏לוקס ד׳:‏​25,‏ 26‏)‏.‏

המצב הכלכלי כיום מעורער מאוד,‏ גם במדינות המתועשות.‏ חברות גדולות שולחות הביתה עובדים שעבדו במסירות עשרות שנים.‏ מתוך החשש להיות מחוסר עבודה עלול המשיחי להתפתות להקדיש שעות רבות לעבודה בתקווה שלא יפטרו אותו.‏ מחד,‏ יכול להיות שייוותר לו מעט זמן לבוא לאסיפות הקהילה,‏ להשתתף בשירות השדה ולדאוג לצרכים הרגשיים והרוחניים של משפחתו.‏ מאידך,‏ הוא מרגיש שעליו לשמור על מקום העבודה כמעט בכל מחיר.‏

למשיחי שנתון במצב כלכלי קשה כזה יש בהחלט סיבה לדאגה.‏ קשה היום למצוא עבודה.‏ רובנו לא חותרים להתעשר,‏ אלא פשוט רוצים,‏ כמו האלמנה מצרפת,‏ להתפרנס כדי מחייתנו.‏ אולם,‏ השליח פאולוס מזכיר לנו את דברי אלוהים:‏ ”‏לא ארפך ולא אעזבך”‏.‏ נוכל לומר בביטחון מלא:‏ ”‏יהוה לי בעוזריי,‏ לא אירא מה יעשה לי אדם”‏ (‏עברים י״ג:‏​5,‏ 6‏)‏.‏ פאולוס סיכן את נפשו על בסיס הבטחה זו,‏ ויהוה תמיד דאג לו.‏ יהוה ידאג גם לנו אם לא נעזוב אותו.‏

אולי אנו חשים שלעולם לא נוכל לעשות מעשים נועזים כדוגמת אותם אנשים רוחניים כמו משה,‏ גדעון ודוד,‏ אבל בהחלט ניתן לחקות את אמונתם.‏ כדאי גם לזכור את מעשי האמונה הצנועים שעשו הבל,‏ חנוך והאלמנה מצרפת.‏ יהוה שם לב לכל מעשי האמונה — קטנים כגדולים.‏ כאשר תלמיד ירא אלוהים מסרב לקבל סמים שמציע לו חבר,‏ כאשר משיחי או משיחית דוחים הצעות לא־מוסריות במקום העבודה,‏ או כאשר אח קשיש נוכח באסיפות הקהילה בנאמנות למרות עייפות ובריאות לקויה,‏ יהוה מבחין בכך ולבו מתמלא שמחה (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏.‏

האם אתה מבחין במה שאחרים עושים?‏

כן,‏ יהוה מבחין במעשינו.‏ לפיכך,‏ כדי ללכת בדרכי אלוהים,‏ גם אנו צריכים להיות מודעים למאמציהם של אחרים (‏אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏ מדוע שלא תחשוב על המשוכות הגבוהות שאחיך לאמונה צריכים לעבור כדי לבוא לאסיפות,‏ להשתתף בשירות השדה ואפילו לעבור את היום?‏

אמור לאחיך לאמונה שאתה מעריך את מאמציהם.‏ הם ישמחו לראות שאתה שם לב,‏ והתעניינותך תחזק בהם את ההכרה שגם יהוה מבחין במעשיהם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏