עמידה בניסיונות מסבה כבוד ליהוה
”אם בעשותכם את הטוב תסבלו ותעמדו בסבל, ברכת חסד היא מלפני אלוהים” (פטרוס א׳. ב׳:20).
1. הואיל והמשיחיים האמיתיים מעוניינים לעמוד בהקדשתם, איזו שאלה נשאלת?
המשיחיים מוקדשים ליהוה ושאיפתם היא לעשות את רצונו. כדי לעמוד בהקדשתם, הם עושים כל שביכולתם על מנת ללכת בעקבות המופת שלהם, ישוע המשיח, ולהעיד על האמת (מתי ט״ז:24; יוחנן י״ח:37; פטרוס א׳. ב׳:21). עם זאת, ישוע ונאמנים אחרים גם מסרו את חייהם ומתו על מזבח אמונתם. האם פירוש הדבר שכל המשיחיים אמורים למות למען אמונתם?
2. מהי השקפתם של המשיחיים על ניסיונות וסבל?
2 בתור משיחיים אנו נקראים להיות נאמנים עד מוות, אך לא בהכרח למות על מזבח אמונתנו (טימותיאוס ב׳. ד׳:7; ההתגלות ב׳:10). פירוש הדבר שאנו אומנם מוכנים לסבול למען אמונתנו — ואם אין ברירה, אז כן, גם למות — אך אנחנו לא בדיוק מתלהבים מהרעיון. אין אנו נהנים מסבל ואיננו מפיקים כל תענוג מכאב או מהשפלה. אך מכיוון שידוע לנו שאנו עלולים לחוות ניסיונות ורדיפות, כדאי שנבחן היטב כיצד נוכל להגיב כאשר נתנסה בקשיים.
נאמנים בניסיונות
3. ציין דוגמאות מקראיות של התמודדות עם רדיפות. (ראה המסגרת ”כיצד הם התמודדו עם רדיפות” בעמוד הבא.)
3 במקרא מסופר פעמים רבות על עובדי אלוהים נאמנים מימי קדם ועל הדרך שבה פעלו במצבים שסיכנו את חייהם. דרכי הפעולה השונות שלהם יכולות להנחות את המשיחיים בימינו במקרה שייאלצו להתמודד עם קשיים דומים. תן דעתך למקרים המתוארים במסגרת ”כיצד הם התמודדו עם רדיפות” וחשוֹב על הלקחים שתוכל להפיק.
4. באיזו דרך הגיבו ישוע ועובדי אלוהים אחרים לנוכח מבחני אמונה?
4 אף־על־פי שישוע ועובדי אלוהים נאמנים אחרים הגיבו לרדיפות בצורה שונה לפי הנסיבות, ניתן לראות בבירור שהם לא סיכנו את חייהם שלא לצורך. אם נקלעו למצב מסוכן, הם היו אמיצים אך גם זהירים (מתי י׳:16, 23). מטרתם היתה לקדם את פעילות ההטפה ולשמור על תומתם לפני יהוה. תגובותיהם במצבים שונים מהוות דוגמה למשיחיים שנתקלים כיום בניסיונות ועוברים רדיפות.
5. אילו רדיפות פרצו במלאווי בשנות ה־60, וכיצד הגיבו העדים?
5 עדי־יהוה נקלעו פעמים רבות לקשיים כבירים והתנסו במחסור רב כתוצאה ממלחמות, חרם על פעילותם או רדיפות גלויות. למשל, בשנות ה־60 של המאה ה־20 נרדפו עדי־יהוה במלאווי באופן אכזרי ביותר. אולמי המלכות שלהם, בתיהם, אספקות המזון ובתי העסק שלהם — הכול אבד. הם הוכו ועברו סבל מחריד. כיצד הגיבו האחים? אלפים נאלצו לנוס מכפריהם. רבים מצאו מחסה בסבך היערות, ואחרים יצאו לגלוּת זמנית בארץ השכנה, מוזמביק. למרות שנאמנים רבים איבדו את חייהם, היו כאלה שבחרו לברוח מאזור הסכנה, קו פעולה שהיה סביר והגיוני באותן נסיבות. כך פעלו האחים בהתאם לדוגמתם של ישוע ופאולוס.
6. מה האחים במלאווי לא הזניחו חרף הרדיפות הקשות?
6 אף־על־פי שהאחים במלאווי נאלצו להימלט או להסתתר, הם ביקשו ויישמו הנחיות תיאוקרטיות, והמשיכו לבצע כמיטב יכולתם בתנאי מחתרת את הפעילות המשיחית. והתוצאה? ב־1967, בדיוק לפני שהוטל חרם על הפעילות, הושג שיא של 519,18 מבשרי מלכות. ולמרות החרם והעובדה שאחים רבים נמלטו למוזמביק, ב־1972 דווח על שיא חדש של 398,23 מבשרים. מדי חודש הם הקדישו יותר מ־16 שעות בממוצע לשירות השדה. אין ספק שמעשיהם הסבו כבוד ליהוה, והוא הרעיף את ברכתו על אחים נאמנים אלה באותם ימים טרופים.a
7, 8. מאילו סיבות יש הבוחרים שלא להימלט גם כאשר הרדיפות גורמות לבעיות?
7 בארצות אחרות שבהן ההתנגדות גוררת בעיות, יש אחים שגם אם יש להם אפשרות לעזוב, הם מחליטים לא לפעול כך. המעבר עשוי אומנם לפתור בעיות מסוימות, אך הוא ללא ספק מוליד קשיים אחרים. למשל, האם יוכלו אותם אחים שעזבו להמשיך לשמור על קשר עם אגודת האחים ולא להיות מבודדים מבחינה רוחנית? האם יתאפשר להם לשמור על שגרה רוחנית בעודם נאבקים להתבסס מחדש, אולי בארץ עשירה יותר או במדינה המציעה יותר אפשרויות חומריות? (טימותיאוס א׳. ו׳:9).
8 אחרים, מתוך דאגה לרוחניות של אחיהם, מחליטים לא לעבור למקום אחר. הם בוחרים להישאר ולהתמודד עם המצב על מנת להמשיך לבשר בשטח המקומי ולשמש מקור עידוד לאחיהם לאמונה (פיליפים א׳:14). כמה מאלה שבחרו לפעול כך אפילו תרמו להשגת ניצחונות משפטיים בארצם.b
9. אילו גורמים יש לשקול לפני שמחליטים להישאר או לעזוב בגלל רדיפות?
9 להישאר או לעזוב — זוהי ללא ספק החלטה אישית. וכמובן, כדאי לקבל החלטה זו רק אחרי שנתפלל ליהוה ונבקש ממנו הדרכה. אך בכל החלטה שהיא, עלינו לזכור את דבריו של השליח פאולוס: ”כל אחד מאיתנו יתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים” (רומים י״ד:12). כאמור, יהוה דורש שכל אחד מעובדיו יישאר נאמן בכל הנסיבות, ויהי מה. כמה ממשרתיו עוברים ניסיונות ורדיפות כבר עכשיו; אחרים אולי יתנסו בכך בהמשך. כולם ייבחנו בדרך זו או אחרת, ואיש לא צריך לצפות להיות פטור מרדיפות (יוחנן ט״ו:19, 20). בתור משרתיו המוקדשים של יהוה, לא נוכל להתחמק מן המחלוקת האוניברסלית בדבר קידוש שם יהוה והצדקת ריבונותו (יחזקאל ל״ח:23; מתי ו׳:9, 10).
”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה”
10. איזה תקדים חשוב הציבו לנו ישוע והשליחים בהתמודדות עם לחצים והתנגדות?
10 עיקרון חשוב נוסף שאפשר ללמוד מתגובתם של ישוע ושל השליחים לנוכח לחצים הוא שלעולם אל לנו להשיב לרודפינו באותו מטבע. בשום מקום במקרא אין אפילו רמיזה לכך שישוע או שליחיו התארגנו לתנועת מרי כלשהי או נקטו באלימות כדי להילחם ברודפיהם. אדרבה, השליח פאולוס יעץ למשיחיים: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה... אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם אמר יהוה’”. עוד ציין: ”אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב” (רומים י״ב:17–21; תהלים ל״ז:1–4; משלי כ׳:22).
11. מה אמר היסטוריון אחד לגבי יחסם של המשיחיים הקדומים כלפי השלטונות?
11 המשיחיים הקדומים נשמעו לעצה זו. בספרו הכנסייה הקדומה והעולם (The Early Church and the World), מתאר ההיסטוריון ססיל ג׳. קאדו את יחסם של המשיחיים כלפי השלטונות בתקופה שבין 30–70 לספירה. הוא כותב: ”אין בידינו ראיה ישירה, שהמשיחיים דאז ניסו אי פעם להתנגד בכוח לרדיפות. הם לכל היותר הסתפקו בהטחת ביקורת נוקבת בשליטים או ניסו לבלבל אותם בכך שנמלטו. אך התגובה הרגילה של המשיחי לרדיפות לא חרגה מסירוב מאוּפק ואיתן לציית להוראות הממשל, אשר לדידו התנגשו עם הציות למשיח”.
12. מדוע עדיף לסבול מאשר להשיב רעה תחת רעה?
12 האם תגובה זו, שהיא לכאורה פסיבית, אכן מעשית? האם מי שמגיבים כך הופכים בעצם לטרף קל עבור אנשים שרק מחכים לחסל אותם? האם לא יהיה זה נבון להגן על עצמנו? אולי כך זה נראה מנקודת מבט אנושית. אך בתור משרתי יהוה אנו בטוחים שקו הפעולה הטוב ביותר הוא להישמע להנחיותיו של יהוה בכל מצב. אנו זוכרים את דברי פטרוס: ”אם בעשותכם את הטוב תסבלו ותעמדו בסבל, ברכת חסד היא מלפני אלוהים” (פטרוס א׳. ב׳:20). אנו בטוחים שיהוה מודע היטב למצב ושהוא לא ירשה לעניינים להימשך כך לנצח. מניין לנו הביטחון הזה? יהוה הכריז לעמו, שהיה שבוי בבבל: ”הנוגע בכם נוגע בבָבַת עינוֹ [”עיני”, תיקון סופרים]” (זכריה ב׳:12). כמה זמן ירשה מישהו שיגעו בבבת עינו? יהוה יעזור לנו בעיתוי הנכון. אין שום ספק בכך (תסלוניקים ב׳. א׳:5–8).
13. מדוע הרשה ישוע לאויביו לעצור אותו?
13 בעניין זה נוכל לשאת עינינו אל המופת שלנו, ישוע. כאשר הרשה לאויביו לעצור אותו בגן גת שמנים, היה ביכולתו להגן על עצמו. לאמיתו של דבר, בפנותו לאחד מתלמידיו, אמר: ”שמא חושב אתה שאינני יכול לבקש מאבי ומייד ימציא לי יותר משנים־עשר לגיונות מלאכים? אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?” (מתי כ״ו:53, 54) לעשיית רצון יהוה היתה חשיבות עליונה בעיני ישוע, גם אם היה עליו לסבול לשם כך. הוא בטח בלב שלם במילים שבמזמור הנבואי שכתב דוד: ”לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת” (תהלים ט״ז:10). כעבור שנים אמר השליח פאולוס אודות ישוע: ”בעד השמחה הערוכה לפניו סבל [”את עמוד ההוקעה”, ע״ח] ובז לחרפה, וישב לימין כיסא האלוהים” (עברים י״ב:2).
השמחה שבקידוש שם יהוה
14. איזו שמחה עזרה לישוע לעמוד בכל הניסיונות?
14 איזו שמחה עזרה לישוע לעמוד במבחן הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת? הרי ישוע, בנו אהובו של אלוהים, היה ודאי המטרה העיקרית של השטן, יותר מכל משרתי יהוה האחרים, היות שעמידתו של ישוע במבחן תספק תשובה ניצחת לחירופיו של השטן נגד יהוה (משלי כ״ז:11). התוכל לדמיין את השמחה ואת הסיפוק שחש ישוע כאשר הוקם לתחייה? כמה שמח הוא ודאי היה כאשר ראה שהשלים את התפקיד שהוטל עליו בתור אדם מושלם, התפקיד להצדיק את ריבונות יהוה ולקדש את שמו! בנוסף לכך, אין ספק שזהו כבוד נפלא ומקור לשמחה רבה עבור ישוע לשבת ”לימין כיסא האלוהים” (תהלים ק״י:1, 2; טימותיאוס א׳. ו׳:15, 16).
15, 16. באילו רדיפות שטניות עמדו העדים בזקסנהאוזן, ומניין שאבו את הכוח להחזיק מעמד?
15 גם עבור המשיחיים זוהי שמחה גדולה להיות שותפים לקידוש שם יהוה על־ידי עמידה בניסיונות וברדיפות, כפי שעשה ישוע. דוגמה טובה לכך היא קורות העדים אשר סבלו במחנה הריכוז זקסנהאוזן הידוע לשמצה, וגם שרדו את מצעד המוות המתיש בסוף מלחמת העולם השנייה. אלפי אסירים מתו במצעד זה כתוצאה ממזג האוויר הקשה, ממחלות או מרעב, או שנרצחו בצידי הדרך בידי שומרי ה־אס.אס. כל העדים, 230 במספר, שרדו מכיוון שתמיד נשארו ביחד וגם היו מוכנים לסכן את חייהם כדי לעזור זה לזה.
16 מניין שאבו העדים את הכוח לעמוד באותן רדיפות שטניות? מייד כשהגיעו למקום מבטחים, נתנו ביטוי לשמחתם ולהכרת התודה שחשו כלפי יהוה במסמך שכותרתו ”גילוי דעת של 230 עדי־יהוה משש מדינות, אשר התאספו יחדיו ביער ליד שְוֶרִין במֶקלֶנבּוּרג”. הם כתבו בו: ”מאחורינו תקופה ארוכה וקשה של ניסיונות, והניצולים נחטפו כביכול מן הכבשן הבוער, ולא דבק בהם אפילו ריח האש. (ראה דניאל ג׳:27.) נהפוך הוא, הם מלאי כוח וגבורה מיהוה ומצפים בדריכות להוראות נוספות מאת המלך כדי לקדם את ענייני התיאוקרטיה”.c
17. אילו מבחנים עוברים משרתי אלוהים בימינו?
17 בדומה לאותם 230 עדים נאמנים, גם אמונתנו עשויה לעמוד למבחן, אף־על־פי ש’עדיין לא נלחמנו עד לדם’ (עברים י״ב:4). אבל מבחן אמונה יכול ללבוש צורות רבות. הוא יכול להתבטא בלעג מצד בני הכיתה או בלחץ חברתי לבצע מעשה מיני לא־מוסרי או חטא אחר. בנוסף לכך, ההחלטה להימנע מדם, להתחתן רק באדון או לגדל ילדים באמונה בתוך בית מפולג כרוכה לעתים בלחצים קשים וניסיונות (מעשי השליחים ט״ו:29; קורינתים א׳. ז׳:39; אפסים ו׳:4; פטרוס א׳. ג׳:1, 2).
18. מדוע אנו בטוחים שנוכל לעמוד אפילו בניסיונות הקשים ביותר?
18 יהיו הקשיים אשר יהיו, ידוע לנו שאנו סובלים משום שיהוה והמלכות עומדים בראש מעיינינו, ואנו מחשיבים זאת לזכות גדולה ולשמחה. אנחנו שואבים אומץ מדבריו המעודדים של פטרוס: ”אשריכם אם יחרפו אתכם בעבור שם המשיח, כי אז רוח הכבוד, רוח אלוהים, נחה עליכם” (פטרוס א׳. ד׳:14). תודות לגבורת רוח יהוה יש לנו הכוח לעמוד אפילו בניסיונות הקשים ביותר, והכול לכבודו ולתהילתו (קורינתים ב׳. ד׳:7; אפסים ג׳:16; פיליפים ד׳:13).
[הערות שוליים]
a המאורעות של שנות ה־60 היו רק ההתחלה של סדרת רדיפות קיצוניות ורצחניות נגד העדים במלאווי שנמשכה כמעט שלושים שנה. לתיאור מקיף ראה ספר השנה של עדי־יהוה לשנת 1999, עמודים 171–212 (אנג׳).
b ראה המאמר ”בית המשפט העליון תומך בעבודת אלוהים האמיתית ב’ארץ אררט’”, בהוצאת המצפה מה־1 באפריל 2003, עמודים 11–14.
c הטקסט המלא של גילוי הדעת מופיע בספר השנה של עדי־יהוה לשנת 1974, עמודים 208, 209 (אנג׳). תיאור בגוף ראשון מפי אחד הניצולים של מצעד המוות פורסם בהוצאת המצפה מה־1 בינואר 1998, עמודים 25–29.
התוכל להסביר?
• מהי השקפת המשיחיים על סבל ורדיפות?
• מה אפשר ללמוד מתגובתם של ישוע ונאמנים אחרים בזמן ניסיונות?
• מדוע מן התבונה לא להשיב רעה תחת רעה כאשר אנו נרדפים?
• איזו שמחה עזרה לישוע לעמוד בניסיונות, ומה נוכל ללמוד מכך?
[תיבה/תמונות בעמוד 15]
כיצד הם התמודדו עם רדיפות
• לפני שהגיעו חיילי הורדוס לבית־לחם כדי להרוג את כל הזכרים בני שנתיים ומטה, לקחו יוסף ומרים, במצוות מלאך, את ישוע הקטן וברחו למצרים (מתי ב׳:13–16).
• פעמים רבות במהלך שירותו ביקשו אויביו של ישוע להורגו בגלל עדותו האמיצה. ישוע חמק מהם בכל פעם (מתי כ״א:45, 46; לוקס ד׳:28–30; יוחנן ח׳:57–59).
• כאשר הגיעו חיילים ומשרתים לגן גת שמנים כדי לעצור את ישוע, הוא הזדהה גלויות ואמר להם פעמיים: ”אני הוא”. הוא אפילו הורה לתלמידיו שלא להילחם והניח לאספסוף לעצור אותו (יוחנן י״ח:3–12).
• באחד המקרים נעצרו פטרוס ואחרים בירושלים, הולקו ונצטוו לחדול לדבר אודות ישוע. עם זאת, אחרי ששוחררו, ”יצאו... ויום יום, בבית המקדש ובבתים, לא חדלו ללמד ולבשר על המשיח ישוע” (מעשי השליחים ה׳:40–42).
• כאשר נודע לשאול, אשר לימים הפך לשליח פאולוס, על מזימת היהודים בדמשק לחסלו, הורידו אותו האחים בסל מן החומה בלילה והוא נמלט (מעשי השליחים ט׳:22–25).
• כעבור שנים בחר פאולוס לפנות אל הקיסר, אף־על־פי שהנציב פסטוס והמלך אגריפס אמרו שהוא ”לא עשה שום דבר המחייב מוות או מאסר” (מעשי השליחים כ״ה:10–12, 24–27; כ״ו:30–32).
[תמונות בעמודים 16, 17]
אף־על־פי שנאלצו לנוס מארצם בגלל רדיפות קשות, אלפי עדים במלאווי המשיכו בשירות המלכות בשמחה
[תמונות בעמוד 17]
השמחה שבקידוש שם יהוה עזרה לנאמנים אלה לשרוד את מצעד המוות ואת מחנות הריכוז
[שלמי תודה]
מצעד מוות: KZ-Gedenkstätte Dachau, courtesy of the USHMM Photo Archives
[תמונות בעמוד 18]
ניסיונות ולחצים יכולים ללבוש צורות רבות