מהי מטרת המוסר
מה עולה במחשבותיך לשמע המילה ”מוסר”? יש המגדירים הטלת מוסר כהכפפת בני אדם לכללי התנהגות והענשתם על הפרת הכללים. גם אם אין זו ההגדרה המקובלת היחידה, רבים מייחסים משמעויות לוואי שליליות לכל דבר הקשור למוסר.
המקרא, לעומת זאת, מציג את המוסר באור אחר. ”מוסר יהוה, בני, אל תמאס”, כתב המלך החכם שלמה (משלי ג׳:11). מילים אלו אינן עוסקות במוסר כללי, אלא ב”מוסר יהוה”, כלומר, במוסר המבוסס על עקרונותיו הנעלים של אלוהים. זהו המוסר הבלעדי שתועלת רוחנית בצידו ושראוי לבקשו ולרצות בו. בניגוד לכך, מוסר הנשען על חשיבה אנושית ועומד בניגוד לעקרונותיו הנעלים של יהוה הוא על־פי־רוב פוגע ומזיק. משום כך, רבים רואים את המוסר באור שלילי.
מדוע המקרא קורא לנו לקבל את מוסר יהוה? המוסר האלוהי מוצג בכתבי־הקודש כביטוי לאהבת אלוהים כלפי ברואיו. זו הסיבה ששלמה הוסיף ואמר: ”את אשר יאהב יהוה יוכיח, וכאָב את בן ירצה” (משלי ג׳:12).
מה ההבדל בין מוסר לעונש?
המוסר המקראי לובש צורות רבות — הכוונה, הדרכה, חינוך, תוכחה, תיקון וגם ענישה. אך בכל מקרה, המוסר מוּנע על־ידי אהבה ותכליתו להועיל למקבליו. המוסר המתקן של יהוה לעולם אינו ניתן לשם ענישה בלבד.
מאידך, עונשיו של אלוהים אינם מכוּונים תמיד לתיקון או לחינוך הנענש. לדוגמה, מיום שחטאו, סבלו אדם וחוה מהשלכות מרדם. יהוה גירש אותם מגן־עדן, והם נשאו על בשרם את תוצאות האי־שלמות, החולי והזיקנה. אחרי מאות שנים של חיי סבל, מתו בלי שום תקווה לעתיד. כל מה שבא עליהם היה עונש אלוהי, אך לא מוסר מתקן. אדם וחוה חטאו בזדון ובלי שמץ של חרטה ולכן נענשו לאין מרפא.
עונשים אחרים המוזכרים במקרא כוללים את המבול בימי נוח, את השמדת סדום ועמורה ואת הטְבעת צבא מצרים בים סוף. צעדים אלו בידי יהוה לא נועדו לספק הכוונה, הדרכה או חינוך לנענשים. באשר לאותם עונשים כתב השליח פטרוס: ”וגם על העולם הקדום לא חס, אבל בהביאו מבול על עולם של רשעים שמר את נוח, מטיף הצדק, והשבעה אשר עימו. את הערים סדום ועמורה שרף לאפר לאחר שדן אותן למהפכה, בשימו אותן לדוגמה לעתידים לעשות רשעה” (פטרוס ב׳. ב׳:5, 6).
באיזה מובן שימשו עונשים אלו ”דוגמה לעתידים לעשות רשעה”? באיגרתו אל התסלוניקים הצביע פאולוס על ימינו כעל התקופה שבה אלוהים, ביד בנו ישוע המשיח, ’ישיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלוהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדוננו ישוע’. פאולוס הוסיף: ”הללו יוטל עליהם עונש של אבדון עולם” (תסלוניקים ב׳. א׳:8, 9). ברור שעונש זה לא נועד ללמד או לצרוף את הנענשים. ואולם, כאשר יהוה מזמין את משרתיו לקבל את המוסר שמטעמו, אין הכוונה לעונשם של חוטאים חסרי חרטה.
ראוי לציין שהמקרא אינו מציג את יהוה בעיקר כמעניש. אדרבה, הוא לרוב מתואר כמורה אוהב ומחנך סבלן (איוב ל״ו:22; תהלים ע״א:17; ישעיהו נ״ד:13). מוסר אלוהים כצעד מתקן מלוּוה תמיד באהבה ובסבלנות. הבנת מטרת המוסר תקל על המשיחיים לקבל ולתת מוסר בגישה הנכונה.
מוסר מצד הורים אוהבים
בחוג המשפחה ובמסגרת הקהילה המשיחית כל אחד, ובייחוד בעלי סמכות כמו הורים, צריך להבין את מטרת המוסר. במשלי י״ג:24 נאמר: ”חושך שבטו שונא בנו, ואוהבוֹ שִיחֲרוֹ מוסר”.
כיצד צריכים ההורים להטיל מוסר? המקרא מסביר: ”אתם האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4). פאולוס חזר על אזהרה זו במילים אחרות: ”האבות, אל תרגיזו את ילדיכם, פן תיפול רוחם” (קולוסים ג׳:21).
הורים משיחיים המבינים את מטרת המוסר לא ינקטו יד ברזל. העיקרון המובא בטימותיאוס ב׳. ב׳:24 כוחו יפה גם לגבי האופן שבו ההורים צריכים להטיל מוסר. פאולוס כתב: ”ועבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכול, מוכשר ללמד”. התפרצויות זעם היסטריות, צרחות והערות מעליבות או משפילות אינן נחשבות כלל ועיקר למוסר אוהב ואין להן מקום בחיי המשיחי (אפסים ד׳:31; קולוסים ג׳:8).
תיקון מצד ההורים אינו מסתכם בענישה מהירה ונחרצת. רוב הילדים זקוקים להדרכות חוזרות ונשנות עד אשר הם מתקנים את צורת החשיבה שלהם. ההורים חייבים אפוא להקדיש להם זמן, להיות סבלנים ולחשוב לעומק על האופן שבו הם מטילים מוסר. עליהם לזכור שאת הילדים צריך לגדל ב”מוסר יהוה ובתוכחתו”. משמע הדבר חינוך לאורך שנים.
רועים משיחיים מטילים מוסר בענווה
אותו עיקרון חל גם על זקני־הקהילה המשיחיים. כרועים אוהבים הם משתדלים לבנות את הצאן על־ידי מתן הדרכה, הכוונה וגם תוכחה במקרה הצורך. תוך כדי כך אין הם שוכחים את מטרתו האמיתית של המוסר (אפסים ד׳:11, 12). אילו התמקדו אך ורק בענישה, הם היו פשוט מסתפקים בהטלת עונש על החוטא. אלא שהמוסר האלוהי הוא רחב היקף בהרבה. הזקנים באהבתם הרבה עוקבים אחר התקדמותו של הפרט ועוזרים לו ליישם את העצות. במקרים רבים, מתוך דאגה אמיתית, מוצאים הזקנים לנכון לערוך איתו מספר שיחות לצורך עידוד והכשרה.
לפי הכתוב בטימותיאוס ב׳. ב׳:25, 26, הזקנים מתבקשים להדריך ”בענווה” גם את מי שאינם מקבלים מוסר בלב שלם. בהמשך מצביע הכתוב על מטרת המוסר: ”אולי יתן להם האלוהים לחזור בתשובה כדי שיכירו את האמת ויתפכחו ויצאו ממלכודת השטן”.
לעתים יש צורך לנדות מן הקהילה חוטאים חסרי חרטה (טימותיאוס א׳. א׳:18–20). אפילו צעד חמור זה צריך להיחשב למוסר ולא לסתם עונש. מדי פעם משתדלים הזקנים לבקר אצל מנודים שאינם מעורבים באופן פעיל בעשיית הרע. במהלך הביקורים נוהגים הזקנים בהתאם למטרה האמיתית של המוסר ומציגים בפני הפרט את הצעדים שעליו לנקוט אם ברצונו לחזור לחיק הקהילה המשיחית.
יהוה הוא השופט המושלם
הורים, רועים משיחיים ואחרים שיש בידם סמכות מקראית להטיל מוסר, צריכים להתייחס לאחריות זו בכובד ראש. אל להם לשפוט אחרים כחוטאים חסרי תקנה. אסור שהמוסר יעטה צורה של עונש המקרין נקמנות ועוינות.
זה נכון שהמקרא מתאר את יהוה כמי שיטיל עונש סופי וקשה. והמקרא אומר ”נורא לנפול ביד אלוהים חיים!” (עברים י׳:31) אך לאדם בשר ודם אין זכות להשוות את עצמו ליהוה בעניין זה או בכל דבר אחר. ואסור שאף אחד ירגיש כי נורא לנפול ביד הורה כלשהו או זקן־קהילה מסוים.
יהוה מסוגל להטיל מוסר באיזון מושלם. לא כן האדם. אלוהים בוחן לב וכליות ויודע אם אדם מסוים חסר תקנה וראוי לעונש סופי. לבני אדם, לעומת זאת, אין היכולת לשפוט בצורה כזו. זו הסיבה שכאשר יש צורך להטיל מוסר, בעלי הסמכות חייבים תמיד לעשות כן מתוך כוונה לתקן.
קבל את מוסר יהוה
כולנו זקוקים למוסר יהוה (משלי ח׳:33). למעשה, עלינו להיות כמהים למוסר המבוסס על דבר־אלוהים. בלימוד דבר־אלוהים, יש לנו אפשרות לקבל מוסר הנובע ישירות מיהוה דרך כתבי־הקודש (טימותיאוס ב׳. ג׳:16, 17). עם זאת, לעתים יבוא המוסר מצד אחינו לאמונה. אם נבין את הכוונה האמיתית העומדת מאחורי המוסר, יהיה לנו קל יותר לקבלו.
השליח פאולוס הודה: ”כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב”. אחר כך הוסיף: ”אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו” (עברים י״ב:11). מוסר יהוה הוא ביטוי של אהבתו העמוקה כלפינו. בין אם אנו מקבלים או נותנים מוסר, בל נשכח את מטרת המוסר האלוהי ונישמע לעצתו הנבונה של המקרא: ”החזק במוסר, אל תרף. נִצְרֶהָ, כי היא חייך” (משלי ד׳:13).
[תמונות בעמוד 21]
אלוהים מעניש חוטאים חסרי חרטה ולא נותן להם מוסר מתקן
[תמונות בעמוד 22]
מתוך אהבה מקדישים הזקנים זמן למחקרים ולהושטת עזרה לחוטאים
[תמונות בעמוד 23]
הורים מגדלים בסבלנות ובאהבה את ילדיהם ”במוסר יהוה ובתוכחתו”