הם חיפשו את הדרך הצרה

לפני כ־550 שנה עזבו את בתיהם קבוצות קטנות של נוצרים שחיו בפראג,‏ בחֶלצ׳יצה,‏ בווילֶמוֹב,‏ בקלַטוֹבִי ובערים אחרות בצ׳כיה של ימינו.‏ הם התיישבו בקרבת הכפר קונבאלד,‏ בעמק שבצפון מזרח בּוֹהֶמְיָה,‏ שם בנו בתים קטנים,‏ עיבדו את האדמות,‏ קראו במקרא ואימצו לעצמם את השם קהילת האחים או בלטינית יוניטאס פרטרום (‏Unitas Fratrum)‏.‏

המתיישבים באו ממגוון רקעים — איכרים,‏ אנשי אצולה,‏ סטודנטים,‏ עניים ועשירים,‏ גברים ונשים,‏ אלמנות ויתומים,‏ ולכולם רצון אחד משותף.‏ ”‏פנינו בתפילה אל האלוהים עצמו”‏,‏ כתבו,‏ ”‏ושטחנו תחינתנו לפניו למען יגלה לנו את רצונו החסוד בכל דבר.‏ רצינו ללכת באורחותיו”‏.‏ קהילת אחים זו,‏ שעם הזמן נתקראה גם האחים הצ׳כים,‏ חיפשה את ’‏הדרך הצרה המוליכה לחיים’‏ (‏מתי ז׳:‏​13,‏ 14‏)‏.‏ אילו אמיתות מקראיות העלו האחים הצ׳כים בחכתם?‏ במה נבדלו עיקרי אמונתם מן התפיסות שרווחו בתקופתם ומה ניתן ללמוד מהם?‏

בלי אלימות — בלי פשרות

מספר תנועות דתיות תרמו במחצית המאה ה־15 לכינון קהילת האחים.‏ אחת מהן היא תנועת הוַלדֶנסים שנוסדה במאה ה־​12.‏ בראשית דרכם התנתקו הוַלדֶנסים מהכנסייה הרומית־​קתולית,‏ דת המדינה באירופה המרכזית.‏ אלא שבהמשך שבו חלקית אל הדוקטרינות הקתוליות.‏ קבוצה רבת השפעה נוספת היתה ההוּסִיטִים,‏ חסידי יַן הוּס.‏ הם זכו לתמיכת רוב האוכלוסייה הצ׳כית,‏ אך נתגלעו פילוגים רבים בשורותיהם.‏ פלג אחד נלחם על סוגיות חברתיות,‏ ואילו פלג אחר רתם את הדת לקידום יעדים פוליטיים.‏ האחים הצ׳כים הושפעו גם מקבוצות כיליאסטיות וכן מחוקרי מקרא מקומיים וזרים.‏

פֶּטְר חֶלצִ’‏יצְקִי (‏1390–1460)‏,‏ חוקר מקרא ומתקן דת צ׳כי,‏ התוודע לתורותיהם של הוַלדֶנסים וההוּסִיטִים.‏ הוא דחה את ההוּסִיטִים בשל האופי האלים שדבק בתנועתם,‏ ורחק מהוַלדֶנסים בגלל עמדתם הפשרנית.‏ הוא יצא חוצץ נגד המלחמות והגדירן כלא־​משיחיות.‏ לשיטתו,‏ המשיחי צריך בכל מחיר לחיות על־​פי ”‏תורת המשיח”‏ (‏גלטים ו׳:‏2;‏ מתי כ״ב:‏​37–39‏)‏.‏ בשנת 1440 העלה חֶלצִ’‏יצְקִי את משנתו על הכתב בספר רשת האמונה.‏

גריגור מפראג,‏ בן דורו של החוקר חֶלצִ’‏יצְקִי,‏ הוקסם ממשנתו ופרש מתנועת ההוסיטים.‏ ב־​1458 שכנע גריגור קבוצות קטנות של הוסיטים לשעבר לעקור מחלקים שונים בצ׳כיה.‏ הם היו בין האנשים שהלכו בעקבותיו אל הכפר קונבאלד ושם הקימו קהילה דתית חדשה.‏ בהמשך חברו אליהם קבוצות של וַלדֶנסים צ׳כים וגרמנים.‏

צוהר אל העבר

קבוצה חדשה זו שהלכה ופרחה,‏ קיימה בין 1464 ל־​1467 מספר סינודים [‏אסיפות]‏ באזור קונבאלד וקיבלה החלטות שהגדירו את תנועתם הדתית החדשה.‏ כל ההחלטות נכתבו בחרדת קודש בסדרת ספרים הקיימים עד היום וידועים בשם אקטה יוניטאטיס פרטרום (‏מעשי קהילת האחים)‏.‏ ספרים אלו קורעים צוהר אל העבר וזורקים אור על עיקרי אמונתם של קהילת האחים.‏ הם מכילים מכתבים,‏ תמלילי נאומים ואפילו פרטים מוויכוחיהם.‏

באשר לעיקרי אמונתם של האחים,‏ בספרים נאמר:‏ ”‏מנוי וגמור עימנו לנהל את חיינו אך ורק על־​פי הכתוב במקרא ועל־​פי דוגמתם של אדוננו ושל השליחים הקדושים בדומייה,‏ בענווה ובאורך רוח,‏ ולאהוב את אויבינו,‏ לגמול להם טוב,‏ לברכם ולהתפלל בעדם”‏.‏ מן הכתבים עולה גם כי בתחילת דרכם עסקו האחים בהטפה.‏ הם הלכו ממקום למקום בזוגות,‏ והנשים המבשרות ראו הצלחה מקומית רבה.‏ האחים לא נשאו משרות פוליטיות,‏ לא נשבעו,‏ לא עסקו בפעילות צבאית ולא נשאו נשק.‏

מאחדות לפילוג

אך בחלוף כמה עשרות שנים,‏ חדלו חברי הקהילה להיות אחים זה לזה.‏ ויכוחים בשאלה אם יש להקל או להחמיר בקיום עיקרי האמונה הובילו לפילוגים.‏ בשנת 1494 התפלגה קהילת האחים לשתי קבוצות — הקהילה הגדולה והקהילה הקטנה.‏ בעוד הקהילה הגדולה התמתנה בעקרונותיה המקוריים,‏ הקהילה הקטנה קראה לחבריה שלא לזוז מעמדתם נגד הפוליטיקה והעולם.‏ (‏ראה מסגרת ”‏מה אירע לקהילה הגדולה?‏”‏)‏

לדוגמה,‏ חבר בקהילה הקטנה כתב:‏ ”‏אין זה סביר שאנשים ההולכים בשתי דרכים ידבקו באלוהים,‏ שהרי רק לעתים נדירות ובזוטות מוכנים הם לנדב את עצמם ולהיכנע לו,‏ ואילו בעניינים חשובים מבכרים הם את דרכם הם.‏ .‏.‏.‏ אנשים בעלי רוח של מסירות ומצפון נקי — ההולכים יום יום אחרי אדוננו המשיח בדרך הצרה ונושאים את צלבם — עימם אנו נכספים להימנות”‏.‏

חברי הקהילה הקטנה ראו ברוח הקודש את כוחו הפעיל של אלוהים,‏ את ”‏אצבע”‏ אלוהים.‏ להבנתם,‏ במתן הכופר שילם ישוע בחיי האנוש המושלמים שלו תמורת מה שאיבד אדם הראשון החוטא.‏ הם לא סגדו למרים,‏ אם ישוע.‏ הם שבו לתורה הדוגלת בכהונת כל המאמינים ללא נדר הפרישות.‏ הם עודדו פעילות הטפה ציבורית בהשתתפות כל חברי הקהילה ונידו מקרבם חוטאים חסרי חרטה.‏ הם נבדלו היבדלות מוחלטת מכל פעילות צבאית ופוליטית.‏ (‏ראה מסגרת ”‏במה האמינו חברי הקהילה הקטנה”‏.‏)‏ הקהילה הקטנה דבקה בהחלטות שהובאו ב”‏מעשי קהילת האחים”‏,‏ ומשום כך ראתה עצמה כממשיכת דרכה האמיתית של קהילת האחים המקורית.‏

גלויי לב ונרדפים

הקהילה הקטנה מתחה ברבים ביקורת על דתות אחרות,‏ כולל על הקהילה הגדולה.‏ ”‏אתם מלמדים שיש להטביל ילדים קטנים מבלי שתהיה להם אמונה משלהם”‏,‏ כתבו על אותן דתות,‏ ”‏ובכך אתם נוהגים כמנהג הבישוף דיוניסיוס,‏ אשר בעידודם של כמה כסילים קרא לטבילת תינוקות.‏.‏.‏ כך עושים כמעט כל המורים והדוקטורים [‏תיאולוגים]‏ הנודעים,‏ לותר,‏ מֶלַנְכְתוֹן,‏ בּוּצֶר,‏ קורבין,‏ בּוּלִינְגֶר,‏ .‏.‏.‏ הקהילה הגדולה,‏ כולם נגררים יחדיו”‏.‏

אין פלא שהקהילה הקטנה נרדפה.‏ בשנת 1524 הילקו את אחד מראשיה,‏ יאן קאלנץ שמו,‏ וחרכו את בשרו באש.‏ מאוחר יותר הועלו שלושה חברי הקהילה הקטנה על המוקד.‏ דומה כי הקהילה הקטנה דעכה בערך בשנת 1550,‏ לאחר מות מנהיגה האחרון.‏

למרות זאת,‏ אנשי הקהילה הקטנה הותירו את חותמם בנוף הדתי של אירופה בימי הביניים.‏ מאחר ש”‏הדעת”‏ האמיתית טרם רבתה בימי הקהילה הקטנה,‏ לא נסתייע בידם לגרש את החשיכה הרוחנית ארוכת הימים (‏דניאל י״ב:‏4‏)‏.‏ אף־​על־​פי־​כן,‏ רצונם העז לחפש את הדרך הצרה ולהתהלך בה לנוכח התנגדות הוא דבר ראוי לציון בעיני המשיחיים בימינו.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 12]‏

חמישים מתוך 60 הספרים הבוהמיים [‏הצ׳כיים]‏ שנדפסו מ־1500 עד 1510 נחשבים כפרי עטם של חברי קהילת האחים

‏[‏תיבה בעמוד 11]‏

מה אירע לקהילה הגדולה?‏

מה עלה בגורלה של הקהילה הגדולה?‏ לאחר שהקהילה הקטנה ירדה מבמת ההיסטוריה,‏ הוסיפה הקהילה הגדולה להתקיים כתנועה דתית שעדיין נודעה בשם ’‏קהילת האחים’‏.‏ ברבות הימים שינתה הקבוצה את עיקריה המקוריים.‏ בתום המאה ה־16 נכנסה קהילה האחים בברית עם האוּטְראקְוויסטים הצ׳כים,‏a שהיו ביסודם לותרנים.‏ עם זאת,‏ האחים נותרו פעילים בתרגום המקרא וספרי דת אחרים ובהפצתם.‏ מעניין לציין שבעמודי השער של פרסומיהם הראשונים התנוסס השם המפורש באותיות עבריות.‏

בשנת 1620 נאנסה מלכות צ׳כיה לשוב ולהיות כפופה לכנסייה הרומית קתולית.‏ כתוצאה מכך,‏ חברים רבים מהקהילה הגדולה עקרו מארצם והמשיכו בפעילותם בארצות אחרות.‏ בהמשך נודעה הקבוצה בשם הכנסייה המוֹרַבית (‏מוֹרַבְיָה מהווה חלק מאדמות צ׳כיה)‏,‏ המתקיימת עד היום.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 13]‏

במה האמינו חברי הקהילה הקטנה

הציטטות שלהלן מן הספרים אקטה יוניטאטיס פרטרום (‏המאות ה־15 וה־16)‏ מצביעות על חלק מעיקרי אמונתה של הקהילה הקטנה.‏ ההצהרות,‏ פרי עטם של ראשי הקהילה הקטנה,‏ מכוונות בעיקר אל הקהילה הגדולה.‏

שילוש:‏ ”‏אם תעיף עינך בחטף במקרא כולו,‏ לא תמצא שהאלוהים מחולק לשילוש כלשהו,‏ לשלוש דמויות הנבדלות בשמן,‏ כדרך שבני אדם בדו מלבם”‏.‏

רוח הקודש:‏ ”‏רוח הקודש היא אצבע אלוהים ומתת אלוהים,‏ מנחם,‏ או כוח אלוהים,‏ אשר אותה נותן האב למאמינים על בסיס ערך קורבנו של המשיח.‏ איננו מוצאים בכתבי־הקודש שיש לכנות את רוח הקודש אלוהים או פרסונה;‏ גם השליחים לא הורו כך”‏.‏

כהונה:‏ ”‏בכזב מכנים הם אתכם בתואר ”‏כהן”‏;‏ ללא גילוח הראש וללא משחת הקודש,‏ במה מותרים אתם מן הפשוטות שבהדיוטות?‏ פטרוס הקדוש קורא לכל המשיחיים להיות כוהנים באומרו:‏ אתם כהונת קודש להעלות זבחי רוח (‏פטרוס א׳.‏ ב׳‏‏)‏”‏.‏

טבילה:‏ ”‏אדוננו המשיח הורה לתלמידיו:‏ לכו אל העולם והכריזו את הבשורה לכל הבריאה,‏ אל כל מי שיטו לבם להאמין (‏מרקוס,‏ פרק ט״ז‏)‏,‏ ורק לאחר מכן נאמר:‏ והנטבלים ייוושעו.‏ ואילו אתם מלמדים להטביל ילדים קטנים בלא אמונה משלהם”‏.‏

ניטראליות:‏ ”‏מה שנחשב בעיני אחיכם הקדומים לרע ולטמא — להצטרף אל חילות הצבא ולרצוח או להתהלך בדרכים חמושים בכלי זין — טוב הוא בעיניכם.‏ .‏.‏.‏ סבורים אנו שאתם ומורים אחרים מביטים בחצי עין בדבר הנבואה האומר:‏ שיבר רשפי קשת,‏ מגן וחרב ומלחמה (‏תהלים ע״ו‏)‏,‏ ועוד:‏ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי כי מלאה הארץ דעת אלוהים,‏ וגו’‏ (‏ישעיהו,‏ פרק י״א‏)‏”‏.‏

הכרזת הבשורה:‏ ”‏היטב ידוע כי נשים בהתחלה הביאו רבים לידי תשובה יותר מאשר כל הכוהנים והבישופים גם יחד.‏ ועתה הכוהנים ספונים במשכנם ובמעונם.‏ אין משגה חמור מזה!‏ לכו אל כל העולם.‏ בשרו.‏.‏.‏ לכל הבריאה”‏.‏

‏[‏מפות בעמוד 10]‏

‏(‏לתרשים מעומד ראה המהדורה המודפסת)‏

גרמניה

פולין

צ׳כיה

בּוֹהֶמְיָה

נהר אֶלבֶּה

פראג

נהר וְלְטַבָה

קלַטוֹבִי

חֶלצ׳יצה

קונבאלד

וילֶמוֹב

מוֹרַבְיָה

נהר הדנובה

‏[‏תמונות בעמוד 11]‏

משמאל:‏ פֶּטְר חֶלצִ’‏יצְקִי;‏ למטה:‏ עמוד מ”‏רשת האמונה”‏

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

גריגור מפראג

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 12]‏

כל התמונות:‏ C̆esko ,‏S laskavým svolením knihovny Národního muzea v Praze