שאלות של קוראים
לאחר המבול שלח נוח יונה מן התיבה, וזו שבה עם ”עלה זית” בפיה. היכן מצאה היונה את העלה?
המקרא מספר כי ”המים גברו מאוד מאוד על הארץ, ויכוּסוּ כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים” (בראשית ז׳:19). עם ירידת מפלס המים שלח נוח יונה שלוש פעמים במרווחים של שבעה ימים. בפעם השנייה חזרה היונה ו”עלֵה זית טָרָף בפיה, ויֵדע נוח כי קלו המים מעל הארץ” (בראשית ח׳:8–11).
כמובן, אין כל דרך לקבוע כיום כמה זמן היה מוצף אזור זה או אחר על פני האדמה, שכן המבול בלי ספק שינה את הטופוגרפיה של כדור־הארץ. למרות זאת, סביר להניח שהמים כיסו את מרבית האזורים זמן די ארוך שבמהלכו מתו עצים רבים. אך, מקצתם ככל הנראה שרדו והצמיחו נצרים אחרי שקלו המים.
באשר לעץ הזית נאמר במילון המקרא החדש (The New Bible Dictionary): ”אם כורתים אותו, עולים מן השורשים נצרים חדשים וצומחים עד חמישה גזעים חדשים. עצי זית גוססים ממשיכים להתקיים בדרך כלל באותו אופן”. דומה כי ”חיוניות העץ בלתי ניתנת להכחדה”, אומרת האנציקלופדיה החדשה שף־הרצוג לידע דתי (The New Schaff-Herzog Encyclopedia of Religious Knowledge). איש אינו יודע כיום פרטים על מליחות מי המבול ועל הטמפרטורה שלהם. לכן אין באפשרותנו לומר בוודאות מה היתה השפעתם האפשרית על עצי הזית ועל שאר הצמחייה.
עם זאת, זית בר אינו מסוגל לשרוד בטמפרטורות נמוכות השוררות לדוגמה בהרים הגבוהים. העץ צומח על־פי־רוב באזורים שגובהם נמוך מ־000,1 מטר, ושהטמפרטורה הממוצעת בהם מעל 10 מעלות צלזיוס. בהקשר לכך מציין הספר דיון מחודש במבול (The Flood Reconsidered): ”נוח יכול היה להסיק מן העלה הטרי, שהמים החלו לסגת מן העמקים הנמוכים”. מקץ שבעה ימים שוב שלח נוח את היונה, והפעם היא לא שבה אליו, אות לצמחייה שופעת יותר ולריבוי מקומות מנוחה (בראשית ח׳:12).