הפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי — כלי תרגום היסטורי

בסביבות שנת 1455 התחוללה מהפכה בהפצת המקרא.‏ יוֹהַן גוּטֶנבֶּרג המציא את מכבש הדפוס והדפיס בו את המקרא הראשון בשיטת האותיות המיטלטלות.‏ כך הוסרו הכבלים שהגבילו את המקרא למסמכים כתובים ביד שהיו יקרי המציאות.‏ סוף סוף ניתן היה להוציא את המקרא בכמויות גדולות ובעלויות נמוכות יחסית.‏ לא חלף זמן רב והמקרא הפך לספר הנפוץ ביותר בעולם.‏

תנ״ך גוטנברג ראה אור בלטינית.‏ אלא שעד מהרה הבינו הלמדנים האירופאים שדרוש להם טקסט מהימן של המקרא בשפות המקוריות — עברית ויוונית.‏ הכנסייה הקתולית ראתה בתרגום הלטיני הוולגטה הנוסח המקובל הבלעדי של המקרא.‏ ואולם,‏ היו שני חסרונות גדולים.‏ רוב הציבור במאה ה־16 לא הבין לטינית.‏ יתרה מזו,‏ במרוצת יותר מאלף שנה נצברו בתרגום הוולגטה מספר לא־​מבוטל של טעויות העתקה.‏

המתרגמים והחוקרים נזקקו לספר מקרא בשפות המקוריות ובתרגום לטיני משופר.‏ בשנת 1502 החליט הקרדינל חִימֶנֶס דֶה סִיסְנֶרוֹס,‏ יועצה הפוליטי והרוחני של אִיסַבֶּלָה ה־1 מלכת ספרד,‏ לענות על הצורך ביצירה אחת בלבד.‏ כלי תרגום היסטורי זה נודע בשם הפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי.‏ סִיסְנֶרוֹס שאף ליצור פוליגלוט,‏ כלומר מקרא רב־​לשוני,‏ ובו מיטב הטקסטים בעברית,‏ ביוונית ובלטינית בשילוב מספר קטעים בארמית.‏ הדפוס היה עוד בחיתוליו,‏ כך שהישג זה הפך גם לציון דרך באומנות הדפוס.‏

כדי להתחיל במשימה האדירה רכש סִיסְנֶרוֹס כתבי יד עבריים עתיקים,‏ אשר רבים מהם נמצאו בספרד.‏ בנוסף לכך,‏ הוא ליקט מגוון רחב של כתבי יד יווניים ולטיניים.‏ הללו נועדו לשמש בסיס לטקסט של הפוליגלוט.‏ את מלאכת האיסוף הפקיד סִיסְנֶרוֹס בידי צוות למדנים שאותם ארגן באוניברסיטה חדשה,‏ אוניברסיטת אַלְקַלָה דֶה אֶנַרֶס,‏ ספרד.‏ מבין החוקרים שנקראו להירתם למלאכה היה אֶרַסְמוּס מרוטרדם,‏ אך בלשן נודע זה דחה את ההזמנה.‏

נדרשו ללמדנים עשר שנים לאיסוף יצירה מונומנטאלית זו,‏ והדפסתה ארכה ארבע שנים נוספות.‏ התעוררו אינספור בעיות טכניות,‏ משום שלא היו לרשות הדַפָּסִים אותיות בעברית,‏ ביוונית או בארמית.‏ סִיסְנֶרוֹס גייס לצורך כך את שירותיו של דפס מומחה,‏ ארנלדו גיירמו ברוקר,‏ לעיצוב האותיות.‏ בשנת 1514 החלו הדפסים סוף סוף בהדפסת הפוליגלוט.‏ ששת הכרכים הושלמו ב־10 ביולי 1517,‏ ארבעה חודשים בלבד לפני מותו של הקרדינל.‏ בערך שש מאות עותקים של היצירה כולה ראו אור,‏ ובאופן פרדוקסלי היה זה בשיאה של האינקוויזיציה הספרדית.‏a

סידור היצירה

כל עמוד בפוליגלוט הציג שפע של מידע.‏ בארבעת הכרכים שיועדו לכתבים העבריים,‏ הופיע הטקסט של הוולגטה במרכזו של כל עמוד;‏ הטקסט העברי הוצג בעמודה החיצונית;‏ והטקסט היווני,‏ שכלל תרגום בין השיטין ללטינית,‏ ניצב בעמודה הפנימית.‏ בשוליים הופיעו שורשיהם של מונחים עבריים רבים.‏ בחלק התחתון של כל עמוד בחמשת חומשי תורה,‏ הוסיפו העורכים את תרגום אונקלוס (‏תרגום חופשי לארמית של החומש)‏ וכן תרגום לטיני.‏

הכרך החמישי של הפוליגלוט כלל את כתבי־​הקודש היווניים בשתי עמודות.‏ האחת הציגה את הטקסט היווני והשנייה את הטקסט הלטיני המקביל מתוך הוולגטה.‏ את ההתאמה בין הטקסטים בשתי השפות יצרו בעזרת אותיות קטנות שהפנו את הקורא אל המילה המקבילה בכל עמודה.‏ הטקסט היווני בפוליגלוט היה האוסף השלם הראשון של כתבי־​הקודש היווניים,‏ או ”‏הברית החדשה”‏,‏ שהודפס אי פעם.‏ כעבור זמן קצר יצאה מהדורה נוספת פרי עטו של אֶרַסְמוּס.‏

הלמדנים הגיהו בחרדת קודש את הטקסט בכרך החמישי עד כדי כך שהופיעו 50 טעויות דפוס בלבד.‏ תודות להקפדה זו מצד הלמדנים,‏ מבקרים בני זמננו סבורים שהכרך החמישי עולה באיכותו על הטקסט היווני של אֶרַסְמוּס.‏ האותיות היווניות הנאות תאמו ליופי הפשוט שאפיין את כתבי היד העתיקים יותר אשר נכתבו באותיות גדולות ומעוגלות.‏ בספרו הדפסת היוונית במאה החמש עשרה (‏The Printing of Greek in the Fifteenth Century)‏, קובע ר.‏ פרקטור:‏ ”‏לזכותה של ספרד ייאמר שבהדפסתה הראשונה ביוונית היא יצרה ללא ספק את האותיות היווניות היפות ביותר שנעשו אי פעם”‏.‏

הכרך השישי של הפוליגלוט קיפל בתוכו כלי עזר שונים לחקר המקרא:‏ מילון עברי ארמי,‏ פירוש שמות יווניים,‏ עבריים וארמיים,‏ ביאור הדקדוק העברי ומפתח שמות בלטינית עבור המילון.‏ אין פלא שהפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי נחשב ל”‏מונומנט לאומנות הדפוס ולמדעי המקרא”‏.‏

סִיסְנֶרוֹס שאף שיצירה זו ”‏תפיח רוח חיים בחקר כתבי־​הקודש הרדום עד כה”‏.‏ עם זאת,‏ לא היתה לו שום כוונה להפוך את המקרא נגיש לציבור הרחב.‏ לדידו,‏ ”‏יש לעטוף את דבר האלוהים במעטה של מסתורין הרחק מבינתו של האדם הפשוט”‏.‏ עוד סבר כי ”‏כתבי־​הקודש ראויים להיכתב אך ורק בשלוש השפות הקדומות שבהן נכתבה,‏ ברשות אלוהים,‏ הכתובת מעל לראשו של בנו הצלוב”‏.‏b זו הסיבה שהפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי לא הכיל תרגום כלשהו לספרדית.‏

הוולגטה לעומת השפות המקוריות

הפוליגלוט הוליד מטבעו חילוקי דעות בקרב הלמדנים שהיו מעורבים ביצירתו.‏ הלמדן הספרדי הנודע אנטוניו דה נֶבְּרִיחָהc הופקד על תיקון נוסח הוולגטה שיופיע במקרא הרב לשוני.‏ אף שהכנסייה הקתולית החשיבה את תרגום הוולגטה של הִייֶרוֹנִימוּס כנוסח המאושר היחידי,‏ ראה נֶבְּרִיחָה צורך להשוות בין הוולגטה לבין הטקסטים המקוריים בעברית,‏ בארמית וביוונית.‏ הוא רצה לתקן את הטעויות המובהקות שהסתננו לתוך העותקים הקיימים של הוולגטה.‏

ליישוב הסתירות בין הוולגטה לבין השפות המקוריות האיץ נֶבְּרִיחָה בסִיסְנֶרוֹס:‏ ”‏הדלק שוב את שני הלפידים הכבויים של דתנו,‏ את העברית והיוונית.‏ השב גמול למי שממיתים עצמם באוהלה של מלאכה זו”‏.‏ עוד הציע:‏ ”‏כל אימת שמופיע שוני בכתבי היד הלטיניים של הברית החדשה,‏ עלינו לשוב לכתבי היד היווניים.‏ כל אימת שקיימת אי התאמה בין כתבי יד לטיניים שונים או בין כתבי יד לטיניים לכתבי יד יווניים של הברית הישנה,‏ עלינו לחפש את האמת במקור העברי האותנטי”‏.‏

מה היתה תגובתו של סִיסְנֶרוֹס?‏ במבוא למקרא הרב־​לשוני,‏ הבהיר סִיסְנֶרוֹס את עמדתו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:‏ ”‏הצבנו את התרגום הלטיני של הִייֶרוֹנִימוּס הקדוש בין תרגום בית הכנסת [‏הטקסט העברי]‏ לבין תרגום הכנסייה המזרחית [‏הטקסט היווני]‏,‏ כדרך שנתלו השודדים,‏ אחד מימינו ואחד משמאלו של ישוע,‏ המייצג את הכנסייה הרומית או הלטינית”‏.‏ אם כן,‏ סִיסְנֶרוֹס לא הרשה לנֶבְּרִיחָה לתקן את הוולגטה הלטינית ולהתאימה לטקסט בשפות המקוריות.‏ לבסוף החליט נֶבְּרִיחָה להסתלק מן הפרויקט ובלבד שלא לכרוך את שמו בנוסח מתוקן הלוקה בחסר.‏

קוֹמָה יוֹהַנַאוּם

אף־​על־​פי שהמקרא הרב־​לשוני של אַלְקַלָה דֶה אֶנַרֶס התגלה כצעד ענק לקראת יצירת טקסט משופר בשפות המקוריות של המקרא,‏ גברה לעתים המסורת על המחקר.‏ מרוב הכבוד והיקר שייחסו לתרגום הוולגטה,‏ ראו העורכים חובה לעצמם לתקן במקרים מסוימים דווקא את הטקסט היווני של ”‏הברית החדשה”‏ כדי להתאימו ללטינית במקום לעשות את ההיפך.‏ אחת הדוגמאות היא הפסוק המזויף המפורסם הידוע בכינוי קוֹמָה יוֹהַנַאוּם (‏comma Johanneum)‏.‏d פסוק זה אינו מצוי באף לא אחד מכתבי היד היווניים הקדומים,‏ והוא הוכנס לטקסט מאות שנים אחרי שיוחנן כתב את איגרתו.‏ כמו כן,‏ הפסוק לא הופיע בכתבי היד הלטיניים העתיקים ביותר של הוולגטה.‏ זו הסיבה שאֶרַסְמוּס השמיט את התוספת הזו מ”‏הברית החדשה”‏ ביוונית שהוציא מתחת ידו.‏

עורכי הפוליגלוט לא ששו להיפטר מפסוק שבמשך מאות שנים היה חלק מן הטקסט המסורתי של הוולגטה.‏ על כן,‏ השאירו את הפסוק הכוזב בטקסט הלטיני והחליטו לתרגמו ולהכניסו לטקסט היווני כדי ליצור התאמה בין שתי העמודות.‏

בסיס לתרגומי מקרא חדשים

ערכו של הפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי אינו נעוץ אך ורק בעובדה שהוא מכיל את המהדורה המודפסת הראשונה של כתבי־​הקודש היווניים לצד תרגום השבעים.‏ כפי ש”‏הברית החדשה”‏ ביוונית של אֶרַסְמוּס הפכה לנוסח המקובל של כתבי־​הקודש היווניים (‏ומונחת ביסוד תרגומים רבים לשפות אחרות)‏,‏ הטקסט העברי של הפוליגלוט היווה נוסח אב לכתבי־​הקודש העבריים–​ארמיים.‏e ויליאם טינדל נעזר בטקסט העברי שבפוליגלוט כבסיס לתרגום המקרא לאנגלית.‏

עבודתם הלמדנית של הצוות האחראי לפוליגלוט הקוֹמְפּלוּטי תרמה תרומה ניכרת להתקדמות חקר המקרא.‏ הפוליגלוט יצא אל אוויר העולם בתקופה שבה ההתעניינות ההולכת וגוברת במקרא ברחבי אירופה עודדה את תרגומו לשפת העם.‏ הפוליגלוט היה חוליה נוספת בשרשרת יוזמות אשר הובילה לצריפתם ולשימורם של הטקסטים היווניים והעבריים.‏ כל המאמצים הללו עולים בקנה אחד עם מטרת אלוהים שאִמרת יהוה ה”‏צרופה”‏,‏ כלומר,‏ ”‏דבר אלוהינו”‏,‏ תקום לעולם (‏תהלים י״ח:‏31;‏ ישעיהו מ׳:‏8;‏ פטרוס א׳.‏ א׳:‏25‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

הקרדינל חִימֶנֶס דֶה סִיסְנֶרוֹס

‏[‏שלמי תודה]‏

Biblioteca Histórica. Universidad Complutense de Madrid

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

אנטוניו דה נֶבְּרִיחָה

‏[‏שלמי תודה]‏

Biblioteca Histórica. Universidad Complutense de Madrid

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 28]‏

Biblioteca Histórica. Universidad Complutense de Madrid