כתבי הקודש של המלך — ציון דרך אקדמי

האונייה הפליגה מספרד אל חצי האי האיטלקי בתחילת המאה ה־16,‏ ובבטנה מטען יקר לאין ערוך — חלק הארי של עותקי ”‏המהדורה הקוֹמפּלוּטית”‏,‏ מהדורה פוליגלוטית (‏רב־לשונית)‏ של המקרא שהודפסה בין השנים 1514 ו־1517.‏ לפתע התחוללה סערה גדולה.‏ הימאים עשו כל מאמץ להציל את האונייה,‏ אך לשווא.‏ האונייה שקעה במצולות ואיתה גם המטען היקר.‏

בעקבות האסון התעורר צורך במהדורה חדשה של המקרא הפוליגלוטי.‏ מי שלבסוף נענה לאתגר היה המדפיס האומן כריסטוף פלאנטן.‏ כדי לממן מלאכה אדירה שכזו הוא היה זקוק לפטרון עשיר,‏ ולכן פנה אל מלך ספרד,‏ פֶליפֶּה ה־2,‏ וביקש ממנו להיות נותן החסות הרשמי.‏ לפני שהגיע להחלטה,‏ נועץ המלך בכמה וכמה למדנים ספרדים,‏ וביניהם חוקר המקרא הידוע,‏ בֶּניטוֹ אריאס מוֹנטַנוֹ.‏ הלה אמר למלך פליפה:‏ ”‏מלבד היות הדבר בבחינת שירות לאלוהים וסיוע לכנסייה [‏הרומית־קתולית]‏,‏ תבוא גם תפארת גדולה לשמו של הוד מלכותו וייטב למוניטין של כבודו”‏.‏

מהדורה מתוקנת של הפוליגלוֹטה הקומפלוטית הרי תהיה הישג תרבותי מרשים,‏ ולפיכך החליט המלך פליפה לתת את מלוא תמיכתו לפרויקט של פלאנטן.‏ את המשימה הכבירה של עריכת המקרא הפקיד בידי אריאס מונטנו,‏ והיצירה נודעה לימים ככתבי־הקודש של המלך,‏ או פוליגלוטת אַנְטווֶרְפֶּן.‏a

פליפה גילה עניין רב בהתקדמות תרגום המקרא הפוליגלוטי עד כדי כך שביקש לקבל עותק של כל דף לצורך הגהה.‏ אך כמובן,‏ פלאנטן לא רצה לשבת ולחכות עד שכל דף ודף יעשה את כל הדרך מאנטוורפן אל ספרד,‏ שם המלך יקרא ויתקן את הטקסט ואחר כך ישלח אותו חזרה.‏ בסופו של דבר רק הדף הראשון,‏ ואולי עוד כמה מדפיו הראשונים של הספר,‏ הגיעו לידי פליפה.‏ בינתיים התקדם מונטנו בעבודת ההגהה האמיתית בסיועם של שלושה פרופסורים מן העיר לוּבֶן ובעזרת בתו בת העשרה.‏

הוא אהב את דבר־אלוהים

אריאס מונטנו חש בנוח בין למדניה של העיר אנטוורפן.‏ כאדם רחב־אופקים התחבב מאוד על פלאנטן והידידות האמיצה ושיתוף הפעולה ביניהם נמשכו כל ימי חייהם.‏ מונטנו התבלט לא רק בזכות ידענותו הגדולה,‏ אלא גם על שום אהבתו העמוקה לדבר־אלוהים.‏b כעלם צעיר היה להוט להשלים את לימודיו כדי שיוכל להתמסר כל כולו ללימוד כתבי־הקודש.‏

אריאס מונטנו החזיק בדעה שתרגום מקרא צריך להיות מילולי ככל האפשר.‏ הוא ביקש לתרגם בדיוק נמרץ את מה שנכתב בנוסח המקורי ובדרך זו רצה לתת לקורא גישה לדבר־אלוהים האמיתי.‏ מונטנו אימץ את המוטו של אֶרַסְמוּס,‏ אשר הפציר במלומדים ”‏לבשר על המשיח מן המקור”‏.‏ המשמעות של כתבי־הקודש כפי שנכתבו בשפות המקור נעלמה מידיעת הבריות במשך מאות שנים בגלל הקושי בהבנת התרגומים הלטיניים.‏

עריכת היצירה

כל כתבי־היד שהכין וההדיר אלפונסו דה זאמורה לשם הדפסת הפוליגלוטה הקומפלוטית הגיעו לידיו של אריאס מונטנו,‏ והוא נעזר בהם בעריכת כתבי־הקודש של המלך.‏c

כתבי־הקודש של המלך נועדו בתחילה להיות המהדורה השנייה של הפוליגלוטה הקומפלוטית,‏ אך הפכו להרבה יותר ממהדורה מתוקנת גרידא.‏ הנוסח העברי והנוסח היווני של תרגום השבעים נלקחו מן הפוליגלוטה הקומפלוטית;‏ אך לכתבי־הקודש של המלך נוספו טקסטים חדשים ונכלל בהם גם נספח מקיף.‏ הפוליגלוטה החדשה יצאה לבסוף לאור בשמונה כרכים.‏ ההדפסה ארכה חמש שנים,‏ מ־1568 עד 1572 — תקופה קצרה יחסית בהתחשב במורכבות המלאכה.‏ בסופו של דבר,‏ יצאו מתחת למכבש הדפוס 213,‏1 עותקים.‏

בעוד שהפוליגלוטה הקומפלוטית מ־1517 נחשבה ל”‏מונומנט לאומנות הדפוס”‏,‏ פוליגלוטת אנטוורפן החדשה התעלתה על קודמתה הן מן הצד הטכני והן מבחינת התוכן.‏ היה זה ציון דרך נוסף בתולדות הדפוס,‏ וחשוב מכך,‏ בהכנת כתבי־יד למופת של המקרא.‏

אויבי דבר־אלוהים יוצאים למתקפה

עד מהרה,‏ וכצפוי,‏ יצאו למתקפה אויביהם של תרגומי המקרא המהימנים.‏ חרף העובדה שפוליגלוטת אנטוורפן זכתה לאישורו של האפיפיור ולמרות המוניטין שיצאו בצדק לאריאס מונטנו כחוקר מכובד,‏ היו שהעידו נגדו בפני בית הדין של האינקוויזיציה.‏ המתנגדים טענו שפרי עטו מציג את הנוסח הלטיני המתוקן והחדש מאת סַנטֶה פַּנְייני כתרגום מדויק יותר של הנוסחים המקוריים בעברית וביוונית מזה של תרגום הוולגטה,‏ שתורגם מאות שנים קודם לכן.‏ עוד האשימו את מונטנו שבמסגרת מאמציו להוציא לאור תרגום מדויק יותר של המקרא,‏ נועץ בשפות המקור — דבר שהיה שקול בעיניהם למעשה כפירה.‏

האינקוויזיציה אף גרסה כי ”‏המלך לא קנה לעצמו כבוד רב כאשר העניק את חסותו המלכותית על יצירה זו”‏.‏ המקטרגים הצרו על כך שמונטנו לא נתן מספיק סמכות לוולגטה הרשמית.‏ אך למרות כל ההאשמות הללו,‏ לא עלה בידיהם למצוא מספיק ראיות מרשיעות,‏ לא נגד מונטנו ולא נגד המקרא הפוליגלוטי שלו.‏ כתבי־הקודש של המלך נעשו לבסוף מקובלים מאוד והפכו לחיבור סטנדרטי באוניברסיטאות רבות.‏

כלי עזר שימושי בתרגום המקרא

אף שפוליגלוטת אנטוורפן לא נועדה מלכתחילה לקהל הרחב,‏ היא הפכה במהרה לכלי עזר שימושי עבור מתרגמי מקרא.‏ בדומה לקודמתה,‏ הפוליגלוטה הקומפלוטית,‏ היא סייעה ביצירת נוסח מדויק יותר של הטקסטים המקראיים שהיו קיימים באותה עת.‏ היא גם הקנתה למתרגמים הבנה טובה יותר של השפות המקוריות.‏ תרגומי מקרא למספר שפות אירופאיות עיקריות נערכו בעזרת יצירה זו.‏ למשל,‏ בתולדות המקרא בהוצאת קֵימְבְּרִיג׳‏ (‏The Cambridge History of the Bible)‏ דווח כי מי שתרגמו את תרגום המלך ג׳יימס מ־1611,‏ הנקרא גם התרגום המוסמך,‏ הסתייעו בפוליגלוטת אנטוורפן ככלי עזר משמעותי בתרגום השפות העתיקות.‏ כתבי־הקודש של המלך השפיעו באופן ניכר גם על שתי מהדורות פוליגלוטיות של המקרא שיצאו לאור במאה ה־17.‏ (‏ראה המסגרת ”‏מהדורות פוליגלוטיות של המקרא”‏.‏)‏

אחת התרומות הגדולות של פוליגלוטת אנטוורפן היא,‏ שבזכותה הייתה לחוקרים אירופאים לראשונה בהיסטוריה גישה לנוסח הסורי של כתבי־הקודש המשיחיים.‏ הנוסח הסורי הופיע לצד תרגום לטיני מילולי.‏ התוספת הייתה שימושית מאוד,‏ הואיל והתרגום הסורי הוא מן התרגומים העתיקים ביותר של כתבי־הקודש היווניים.‏ נוסח זה,‏ המתוארך למאה החמישית לספירה,‏ התבסס על כתבי־יד מן המאה השנייה לספירה.‏ האנציקלופדיה המקראית הסטנדרטית הבינלאומית (‏אנג׳)‏ מוסרת כי ”‏באופן כללי,‏ אין עוררין על ערכו הרב של תרגום הפשיטתא [‏הסורי]‏ בביקורת הנוסח.‏ זהו אחד העדים העתיקים והחשובים ביותר למסורות הקדומות”‏.‏

לא הים הסוער ולא מתקפותיה של האינקוויזיציה הספרדית יכלו לסכל את שובה של מהדורה משופרת ומורחבת של הפוליגלוטה הקומפלוטית בשנת 1572,‏ בדמות כתבי־הקודש של המלך.‏ סיפורה של פוליגלוטת אנטוורפן הוא דוגמה נוספת למאמציהם של אנשים ישרי־לב להגן על דבר־אלוהים.‏

בין שביודעין ובין שלא ביודעין,‏ האנשים שעמלו ויגעו במלאכה זו העידו ללא שמץ של אנוכיות על אמיתות נבואתו של ישעיהו,‏ אשר לפני כמעט שלושת אלפים שנה כתב:‏ ”‏יבש חציר,‏ נבל ציץ,‏ ודבר אלוהינו יקום לעולם”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏8‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 13]‏

‏”‏דבר אלוהינו יקום לעולם”‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 12]‏

מהדורות פוליגלוטיות של המקרא

”‏במקרא פוליגלוטי מופיע הטקסט המקראי במספר שפות”‏,‏ מציין החוקר הספרדי פדריקו פרז קסטרו.‏ ”‏עם זאת,‏ במובנו המסורתי מתייחס המונח לספרי מקרא הכוללים את הנוסח המקראי בשפות המקוריות.‏ לפיכך,‏ ישנן מעט מאוד מהדורות פוליגלוטיות של המקרא המתאימות להגדרה מצומצמת זו”‏.‏

1.‏ הפוליגלוטה הקומפלוטית (‏1514–1517)‏ הוכנה בחסותו של הקרדינל חִימֶנֶס דֶה סִיסְנֶרוֹס ונדפסה בעיר אַלְקַלָה דֶה אֶנַרֶס,‏ ספרד.‏ ששת כרכיה כללו את הטקסט המקראי בארבע שפות:‏ עברית,‏ יוונית,‏ ארמית ולטינית.‏ עבור מתרגמים בני המאה ה־16 היא שימשה ככתב־יד למופת של התנ״ך בעברית ובארמית.‏

2.‏ פוליגלוטת אַנְטווֶרְפֶּן (‏1568–1572)‏,‏ בעריכת בֶּנִיטוֹ אַרִיאַס מוֹנטַנוֹ,‏ הוסיפה לטקסט הקומפלוטי את תרגום ’‏פשיטתא’‏ של כתבי־הקודש היווניים ואת תרגום יונתן לארמית.‏ הנוסח העברי,‏ שכלל גם סימני תנועות וטעמים,‏ תוקן לפי הנוסח העברי המקובל של יעקב בן חיים,‏ והפך לטקסט התנ”‏כי התקני בקרב מתרגמי המקרא.‏

3.‏ פוליגלוטת פאריס (‏1629–1645)‏ הוכנה בחסות עורך הדין הצרפתי,‏ גאי מישל לֶה זֶ’‏ן,‏ והושפעה מפוליגלוטת אנטוורפן,‏ אף שנוספו לה מספר טקסטים שומרונים וערבים.‏

4.‏ פוליגלוטת לונדון (‏1655–1657)‏,‏ בעריכת בריאן וולטון,‏ מבוססת אף היא על פוליגלוטת אנטוורפן.‏ נכללו בה תרגומי מקרא עתיקים לחבשית ופרסית,‏ אך הם לא הוסיפו רבות להבנת הטקסט המקראי.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

כותרת ופוליגלוטות אנטוורפן (‏השתיים התחתונות)‏:‏ Biblioteca Histórica. Universidad Complutense de Madrid; פוליגלוטת אנטוורפן (‏העליונה)‏:‏ באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen; פוליגלוטת לונדון:‏ מתוך הספר 1655-1657 ,Vol. III ‏,The Walton Polyglot Bible

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

פֶליפֶּה ה־2,‏ מלך ספרד

‏[‏שלמי תודה]‏

פליפה ה־2:‏ Madrid ,‏Biblioteca Nacional

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

אריאס מונטנו

‏[‏שלמי תודה]‏

מונטנו:‏ Universidad Complutense de Madrid .‏Biblioteca Histórica

‏[‏תמונה בעמוד 10]‏

מכבשי דפוס מקוריים באנטוורפן,‏ בלגיה

‏[‏שלמי תודה]‏

מכבש דפוס:‏ באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen

‏[‏תמונות בעמוד 11]‏

שמאל:‏ כריסטוף פלאנטן ועמוד השער של פוליגלוטת אנטוורפן

‏[‏שלמי תודה]‏

עמוד שער ופלאנטן:‏ באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

למעלה:‏ שמות פרק ט״ו בארבע עמודות

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 9]‏

עמוד שער ופלאנטן:‏ באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]‏

Universidad Complutense de Madrid .‏Biblioteca Histórica