כריסטוף פלנטן — מחלוצי הדפסת המקרא

יוהן גוּטֶנבֶּרג (‏בערך 1397–1468)‏ ידוע כמי שהדפיס לראשונה את המקרא בשיטת האותיות המיטלטלות.‏ אך לא רבים מכירים את כריסטוף פלנטן.‏ הוא היה מחלוצי הדפוס ותרם תרומה מכרעת לכך שספרים ובכללם ספרי מקרא נעשו נגישים לציבור בעולם כולו במרוצת המאה ה־16.‏

פלנטן נולד בערך ב־​1520 בסן־​אוורטין שבצרפת.‏ כדי לחיות באווירה דתית סובלנית יותר וליהנות מהזדמנויות כלכליות מבטיחות יותר מאשר בצרפת,‏ התיישב פלנטן בשנות ה־​20 המאוחרות לחייו באנטוורפן שבארצות השפלה.‏a

פלנטן החל את דרכו ככורך ספרים וכמייצר מוצרי עור.‏ עבודות העור המהודרות שאותן עיצב ביד אומן,‏ היו מבוקשות מאוד בקרב בעלי ההון.‏ אלא שבשנת 1555 אירעה תקרית שגרמה לו להחליף מקצוע.‏ בדרכו למסור תיבת עור שהזמין פֶלִיפֶּה ה־2 מלך ספרד,‏ אשר מָלך על ארצות השפלה,‏ הותקף פלנטן בחוצות העיר אנטוורפן.‏ כמה שיכורים פצעו את כתפו בחרב.‏ הפצע אומנם החלים,‏ אך פלנטן לא היה מסוגל עוד לבצע עבודות כפיים ונאלץ לוותר על משלח ידו.‏ בתמיכתו הכספית של הנדריק ניקלאס,‏ שעמד בראש קבוצה אַנַבַּפְּטִיסְטית,‏ החל פלנטן לעסוק בדפוס.‏

‏”‏עבודה והתמדה”‏

פלנטן כינה את בית הדפוס שבבעלותו דה חוּלדן פָּסֶר (‏מחוגת הזהב)‏.‏ סמלו המסחרי היה זוג מחוגות זהב מלווה בכתובת הלטינית לַבּוֹרֶה אֶט קוֹנְסְטַנְטִיָה שמשמעה ”‏עבודה והתמדה”‏.‏ הסמל המסחרי הלם את פלנטן שנודע בחריצותו.‏

פלנטן חי בתקופה של תהפוכות דתיות ופוליטיות גדולות,‏ והשתדל לחמוק מבעיות.‏ עבודת הדפוס עמדה בראש מעייניו.‏ על אף אהדתו לרפורמציה הפרוטסטנטית,‏ ”‏גילה יחס אמביוולנטי כלפי שאלת הדת”‏,‏ אומר הסופר מוריס סב.‏ משום כך,‏ הילכו עליו שמועות רבות לפיהן הוא מדפיס ספרי כפירה.‏ ב־​1562 נאלץ לברוח לפאריז ולשהות שם יותר משנה.‏

בשובו לאנטוורפן בשנת 1563,‏ נכנס פלנטן לשותפות עם סוחרים אמידים,‏ אשר חלקם דגלו בתפיסות קלווניסטיות.‏ במשך חמש שנות שותפות,‏ יצאו מתחת מכבשי הדפוס של פלנטן 260 יצירות.‏ עימן נמנו ספרי מקרא בעברית,‏ ביוונית ובלטינית וכן מהדורות מעוטרות של תרגום לוּבֶן הקתולי בשפה ההולנדית.‏

‏”‏ההישג הטיפוגראפי החשוב מכול”‏

בשנת 1567,‏ עם גבור ההתנגדות לשלטון ספרד בארצות השפלה,‏ שלח פליפה ה־2 מלך ספרד את הדוכס אַלְבָּה לכהן שם כשליט.‏ כשבידו סמכות מלאה מטעם המלך,‏ עשה הדוכס כל מאמץ לדכא את מרי הפרוטסטנטים שהלך וצבר תאוצה.‏ משום כך,‏ החל פלנטן בפרויקט ענק בתקווה להסיר מעליו כל חשד לכפירה.‏ הוא רצה מאוד להדפיס מהדורה אקדמית של נוסחי מקרא בלשונותיהם המקוריות.‏ להוצאת מהדורה חדשה זו הצליח פלנטן לגייס את תמיכתו של פליפה ה־2.‏ המלך הבטיח לו סיוע כלכלי ושלח את ההומניסט הנודע אַרִיאַס מוֹנְטַנוֹ לפקח על הפרויקט.‏

מונטנו ניחן בכישרון לשפות ועבד 11 שעות ביממה.‏ לעזרתו עמדו בלשנים ספרדים,‏ בלגים וצרפתים.‏ מטרתם הייתה להכין מהדורה חדשה של הפוליגלוטה הקוֹמפּלוּטֶנסית המהוללת.‏b בנוסף לוולגטה הלטינית,‏ לתרגום השבעים היווני ולנוסח העברי המקורי,‏ המהדורה הפוליגלוטית החדשה של פלנטן כללה את התרגום הארמי ואת הפשיטתא הסורית לצד תרגומים לטיניים מילוליים.‏

עבודת הדפסה אדירה זו החלה ב־​1568 והושלמה ב־​1572.‏ בשעתו נחשב הדבר לקצב עבודה מהיר.‏ באיגרת אל המלך פליפה ה־2,‏ כתב מונטנו:‏ ”‏מה שנעשה כאן בחודש הוא יותר ממה שנעשה ברומא בשנה”‏.‏ פלנטן הדפיס 213,‏1 עותקים של המהדורה הפוליגלוטית החדשה וכל אחד מהם היה מורכב מסדרה של שמונה כרכים גדולים.‏ על עמוד השער התנוסס איור של אריה,‏ פר,‏ זאב וכבש האוכלים בשלווה מאבוס אחד,‏ אשר המחיש את הכתוב בישעיהו ס״ה:‏25‏.‏ מחיר סדרה אחת לא־​כרוכה היה 70 גילדר — סכום נכבד בהתחשב בעובדה שמשפחה ממוצעת השתכרה אז כ־50 גילדר בשנה.‏ הסדרה השלמה נודעה בשם פוליגלוטת אנטוורפן.‏ היא נקראה גם ביבליה רגיה (‏כתבי־​הקודש של המלך)‏ משום שהיא מומנה בידי המלך פליפה ה־2.‏

אף־​על־​פי שהאפיפיור גרגוריוס ה־13 סמך ידיו על מהדורה זאת של המקרא,‏ הוטחה באריאס מונטנו ביקורת נוקבת על יצירתו.‏ אחת הסיבות לכך היא שמונטנו ראה בנוסח העברי המקורי נוסח העולה בחשיבותו על הוולגטה הלטינית.‏ יריבו העיקרי היה לאון דה קסטרו,‏ תיאולוג ספרדי שהחשיב את הוולגטה הלטינית לסמכות אבסולוטית.‏ דה קסטרו האשים את מונטנו בהשחתת הטקסט ובהחדרת פילוסופיה הנוגדת את תורת השילוש.‏ דה קסטרו הדגיש במיוחד שהתוספת המזויפת ליוחנן א׳.‏ ה׳:‏7‏,‏ ”‏בשמיים האב,‏ הדבר ורוח הקודש,‏ ושלושתם אחד המה”‏ (‏תרגום המלך גֵ’‏ימס‏)‏,‏ הושמטה בפשיטתא הסורית.‏ אלא שהאינקוויזיציה הספרדית ניקתה את מונטנו מכל חשד לכפירה.‏ יש הרואים בפוליגלוטת אנטוורפן ”‏ההישג הטיפוגראפי החשוב מכול של דַפָּס יחיד במאה ה־16”‏.‏

תרומה בת קיימא

רוב הדַפָּסים בימים ההם החזיקו בבעלותם שניים או שלושה מכבשי דפוס.‏ לעומת זאת,‏ לפלנטן היו בשיאו לפחות 22 מכבשים ו־​160 עובדים.‏ בכל רחבי העולם הספרדי יצאו לו מוניטין של דַפָּס מן השורה הראשונה.‏

בין לבין,‏ המרי נגד שלטון ספרד גבר בארצות השפלה,‏ ואנטוורפן נשאבה לתוך הסכסוך.‏ בשנת 1576 התקוממו סוחרים ספרדים שלא קיבלו את משכרותם ובזזו את העיר.‏ יותר מ־​600 בתים הועלו באש,‏ ואלפים מתושבי אנטוורפן נטבחו.‏ סוחרים נמלטו מן העיר וכתוצאה מכך נגרם לפלנטן נזק כלכלי כבד.‏ יתרה מזו,‏ היה עליו לשלם למורדים מסים מופקעים.‏

בשנת 1583 עקר פלנטן ללֵידֶן,‏ עיר השוכנת כ־​100 קילומטר מצפון לאנטוורפן.‏ שם הקים בית דפוס והתמנה לדַפָּס של אוניברסיטת לֵידֶן,‏ מוסד שהוקם בידי פרוטסטנטים קלוויניסטים.‏ ההאשמות הישנות של כפירה נגד הכנסייה הקתולית,‏ צצו מחדש.‏ משום כך,‏ פלנטן שב לאנטוורפן בסוף שנת 1585,‏ זמן קצר לאחר שהעיר חזרה לשליטת ספרד.‏ בשלב זה הוא היה כבר בשנות ה־60 לחייו ו”‏מחוגת הזהב”‏ הצטמצמה לארבעה עובדים בלבד שעבדו על מכבש דפוס אחד.‏ פלנטן החל לבנות מחדש את בית הדפוס.‏ אלא שהעסק מעולם לא חידש ימיו כקדם ופלנטן הלך לעולמו ב־1 ביולי 1589.‏

במשך פרק זמן של 34 שנה הדפיס כריסטוף פלנטן 863,‏1 מהדורות ספרים שונות,‏ בממוצע כ־55 מהדורות בשנה.‏ גם במושגים של ימינו נחשב הדבר להישג מדהים עבור דַפָּס עצמאי!‏ פלנטן עצמו אומנם לא נקט עמדה דתית נחרצת,‏ אבל עבודתו קידמה לא רק את הדפוס והטיפוגרפיה אלא גם את חקר כתבי־​הקודש (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ פלנטן ודפסים בני דורו אכן תרמו רבות לכך שבסופו של דבר המקרא נעשה זמין גם לאנשים מן השורה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 15]‏

מוזיאון פלנטן־מורטוס

המבנה באנטוורפן שבו פלנטן וצאצאיו חיו ועבדו נפתח לציבור הרחב כמוזיאון ב־​1877.‏ לא קיים בית דפוס אחר שנשמר מאותה תקופה.‏ במוזיאון מוצגים חמישה מכבשי דפוס מן המאה ה־17 וה־18.‏ שניים נוספים — ככל הידוע העתיקים ביותר בעולם — הם כמעט מימיו של פלנטן.‏ המוזיאון מכיל כ־​000,‏15 מטריצות ליציקת אותיות,‏ כ־​000,‏15 גלופות עץ ו־​000,‏3 לוחות נחושת מגולפות.‏ בספריית המוזיאון ישנם 638 כתבי יד מן המאה ה־9 ועד למאה ה־16 לספירה ו־154 ספרים שהודפסו לפני שנת 1501.‏ ביניהם תנ״ך גוטנברג מקורי שהודפס לפני 1461 וכן אחת מפוליגלוטות אנטוורפן הנודעות שיצאו מתחת ידו של פלנטן.‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

אריאס מונטנו

‏[‏תמונה בעמוד 16]‏

פוליגלוטת אנטוורפן מכילה את הנוסח העברי,‏ את הוולגטה הלטינית,‏ את תרגום השבעים היווני וכן את הפשיטתא הסורית ותרגום ארמי לצד תרגומים לטיניים.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]‏

שתי התמונות:‏ באדיבות Museum Plantin-Moretus/Stedelijk Prentenkabinet Antwerpen