שאלות של קוראים
מדוע דוד, משרתו הנאמן של יהוה, הרשה לאשתו מיכל להחזיק ברשותה תְרפים, כלומר אלילים, ככתוב בשמואל א׳. י״ט:12, 13?
הבה נבחן תחילה את ההקשר. כאשר נודע לאשת דוד ששאול המלך זומם להורגו, היא פעלה ללא דיחוי. המקרא מוסר: ”ותורד מיכל את דוד בעד החלון, וילך ויברח וימלט. ותיקח מיכל את התְרפים [שככל הנראה היו עשויים בצורתם ובגודלם כאדם] ותשם אל המיטה, ואת כְּביר העיזים שמה מראשותיו, ותְּכס בבגד”. כאשר הגיעו שליחי שאול לקחת את דוד, אמרה להם מיכל: ”חולה הוא”. התכסיס עיכב את החיפוש אחר דוד, והוא הצליח להימלט (שמואל א׳. י״ט:11–16).
ממצאים ארכיאולוגיים מעלים את האפשרות שצלמי התרפים בימי קדם לא שימשו אך ורק לצורכי פולחן אלא גם למטרות משפטיות. כפי ששטרי קניין וצוואות כתובות מגדירים כיום את זכויות הירושה, כך היו התרפים בימים עברו. ככל הנראה בנסיבות מסוימות הקנתה החזקת התרפים לחתן את הזכות לתבוע את רכושו של חמו המנוח. אפשרות זו עשויה להסביר מדוע בפרשה קדומה יותר, לקחה רחל את התרפים של אביה ומדוע השתוקק לבן להשיב אליו את האבידה. במקרה זה, פעלה רחל שלא בידיעת בעלה יעקב (בראשית ל״א:14–34).
כאשר הפכו בני ישראל לאומה, הם קיבלו את עשרת הדיברות, והדיבר השני אסר מפורשות על עשיית אלילים (שמות כ׳:4, 5). בהמשך התייחס שמואל בעקיפין לחוק זה בדבריו אל שאול המלך. הוא אמר: ”חטאת קסם מרי ואָוֶן ותרפים הַפְצַר” (שמואל א׳. ט״ו:23). מסיבה זו, אין זה מתקבל על הדעת שהתרפים שימשו בישראל בענייני ירושה. בכל אופן, כמה משפחות בקרב עם ישראל המשיכו לדבוק באמונה טפלה זו (שופטים י״ז:5, 6; מלכים ב׳. כ״ג:24). העובדה שמיכל החזיקה בבעלותה תרפים מלמדת שלבה לא היה שלם עם יהוה. ייתכן שדוד לא היה מודע לקיומם או ייתכן שהרשה לה להחזיק בהם משום שמיכל היתה בתו של שאול המלך.
עמדתו של דוד ביחס למסירות בלעדית ליהוה מתבטאת במילים: ”גדול יהוה ומהולל מאוד, ונורא הוא על כל אלוהים. כי כל אלוהי העמים אלילים [אלים חסרי ערך]. ויהוה שמים עשה” (דברי הימים א׳. ט״ז:25, 26).
[תמונה בעמוד 29]
הדיבר השני אסר על עשיית אלילים כדוגמת התרפים הנראים כאן בתמונה
[שלמי תודה]
מן הספר 1859 ,II .Vol ,The Holy Land