’היא לימדה אותנו לכבד את דתה’
עדת־יהוה ממחוז רוֹבִיגוֹ, איטליה, התבשרה שיש לה גידול ושמצבה קריטי. לאחר מספר אשפוזים בבית־החולים, שבמהלכם ביקשה לא לקבל עירויי דם, טופלה בביתה בהשגחת צוות רפואי משירות הסיעוד המקומי לחולי סרטן.
אמונתה האיתנה של החולה בת ה־36 ונכונותה לשתף פעולה הותירו רושם בל יימחה במטפליה. זמן קצר לפני שהסרטן הכריע אותה, כתב אחד האחים הסיעודיים בכתב עת לסיעוד על ההתנסות שהיתה לו עם אותה חולָה שאותה כינה אנג׳לה.
”אנג׳לה מלאת חיוניות וחפצת חיים. היא מודעת למצבה ולמחלתה הקשה, וכמו שכל אדם אחר היה עושה במקומה, היא מחפשת מזור או תרופה. ... אנחנו, אנשי הסיעוד, נכנסנו אט אט לחייה. לא נתקלנו בהתנגדות. נהפוך הוא, הכול היה קל יותר תודות לפתיחותה. זה היה תענוג לבקר אצלה, כי ידענו שאלה יהיו רגעים של מגע אנושי אמיתי ושל תועלת הדדית. ... מייד הבנו שדתהּ תערים קשיים על הטיפול במחלתה”. כך הוא סבר, משום שלדעתו אנג׳לה צריכה היתה לקבל עירויי דם (מעשי השליחים ט״ו:28, 29).
”בתור אנשי רפואה מקצועיים, הבהרנו לאנג׳לה שאנחנו חולקים על החלטתה, אך בעזרתה הבנו שהחיים יקרים לה. עוד הבנו עד כמה דתהּ חשובה לה ולמשפחתה. אנג׳לה אינה נכנעת. היא נלחמת במחלה. היא חזקה. היא רוצה לחיות, להיאבק ולא למות. היא מבטאת את נחישותה ואת אמונתה. יש לה נחישות ואמונה איתנה שאין לנו. ... אנג׳לה לימדה אותנו שחשוב לכבד את אמונתה, דבר די מנוגד לאתיקה המקצועית שלנו. ... אנו מאמינים שמה שאנג׳לה לימדה אותנו הוא בעל חשיבות רבה, משום שאנחנו נתקלים בכל מיני אנשים, במצבים שונים וממגוון דתות, ויש לנו מה ללמוד מכל אדם שזוכה לעזרתנו”.
המאמר התייחס בהמשך לקוד האתיקה המקצועית של אנשי סיעוד באיטליה, שאושר ב־1999, ובו נאמר: ”האח יבצע את תפקידו תוך התחשבות בערכיו הדתיים, המוסריים והתרבותיים וכן בגזעו ובמינו של המטופל”. לעתים הרופאים והאחים המקצועיים מתקשים לכבד את עיקרי אמונתו של החולה, ואין לנו אלא להעריך את מי שמוכנים לעשות כן.
ההחלטות של עדי־יהוה בנוגע לבריאותם ולטיפול הרפואי שיינתן להם מתקבלות לאחר מחשבה מעמיקה. הם שוקלים בכובד ראש את הכתוב במקרא, וכפי שהיה במקרה של אנג׳לה, אין הם פנאטיים (פיליפים ד׳:5). יותר ויותר אנשי רפואה מקצועיים בעולם כולו מוכנים לכבד את מצפונם של מטופליהם העדים.