”עֶזרי מעִם יהוה”
כאשר השיבה הופכת ל”עטרת תפארת”
”חיים טובים מאין כמוהם”, אמרה מיוריאל בת ה־101. ”באמת זכות מיוחדת!” כך הגדיר זאת תיאודורוס בן ה־70. ”לא יכולתי למצוא דרך טובה יותר לחיות את חיי”, הצהירה מריה בגיל 73. הללו שירתו את יהוה אלוהים במשך כל ימי חייהם.
קשישים אלה הם דוגמה אופיינית לעובדי יהוה רבים הפעילים בעולם כולו. חרף גילם המתקדם, בעיות בריאות ונסיבות קשות אחרות, אין הם חדלים לשרת את אלוהים בלב ונפש. קשישים נאמנים אלה נחשבים בקהילה המשיחית לאנשים מכובדים המשמשים דוגמה ומופת במסירות לאלוהים. יהוה מוקיר את שירותם, על אף המגבלות הנכפות עליהם מכורח הנסיבותa (קורינתים ב׳. ח׳:12).
ספר תהלים מיטיב לתאר את איכות החיים שממנה יכולים ליהנות אנשי שיבה נאמנים. ביכולתם להיות כעץ מפואר ועתיק אשר לא אבדה לו פוריותו. באשר לקשישים נאמנים, שר מחבר התהלים: ”עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו” (תהלים צ״ב:15).
יש החוששים שינטשו אותם או יתעלמו מהם משום שחיוניותם דועכת מפאת הזִקנה. דוד התחנן לאלוהים: ”אל תשליכני לעת זִקנה, ככלות כוחי אל תעזבני” (תהלים ע״א:9). במה נעוץ ההבדל בין נבילה לבין פריחה לעת זִקנה? ההבדל נעוץ בתכונת הצדקה, שהיא תכונה אלוהית. ”צדיק כתמר יפרח”, שר מחבר התהלים (תהלים צ״ב:13).
מי שמעמידים את שירות אלוהים במרכז חייהם נוטים להמשיך להניב פרי בשנות זקנתם. לאמיתו של דבר, רבים מן הזרעים שהם זרעו בחייהם או בחיי אחרים, נבטו והצמיחו פרי טוב (גלטים ו׳:7–10; קולוסים א׳:10). על־פי־רוב, מי שבזבזו את חייהם ברדיפה אחר מטרות אנוכיות, תוך התעלמות מדרכי אלוהים, נוכחים בזקנתם שאין בידם דבר רב ערך.
הצדקה כגורם המייפה את הזִקנה מודגשת גם בספר משלי. הכתוב אומר: ”עטרת תפארת שיבה [אם] בדרך צדקה תימצא” (משלי ט״ז:31). הצדקה היא ביטוי של יופי פנימי. אדם הצועד בדרך צדקה לאורך שנים רבות, יכובד (ויקרא י״ט:32). שיער שיבה המלוּוה בחוכמה ובמעלה מוסרית מסב כבוד לבעליו (איוב י״ב:12).
חיי צדקה ששירות יהוה במרכזם, יפים הם בעיני אלוהים. כתבי־הקודש אומרים: ”ועד זִקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט” (ישעיהו מ״ו:4). עד כמה אנו מתנחמים מעצם הידיעה שאבינו השמימי האוהב מבטיח לסעוד את חסידיו בזקנתם ולתמוך בהם! (תהלים מ״ח:15).
מאחר שחיים המוקדשים לשירות נאמן נושאים חן בעיני יהוה, האין הם ראויים גם לכבוד מצד אחרים? אנו מאמצים את עמדתו של אלוהים, ומוקירים את בני אמונתנו הקשישים (טימותיאוס א׳. ה׳:1, 2). הבה נחפש דרכים מעשיות לדאוג לצורכיהם באהבה משיחית.
לעלות על אורח הצדקה בגיל מתקדם
”באורח צדקה חיים”, מבטיח שלמה (משלי י״ב:28). דרך זו אינה חסומה בפני אנשי שיבה. לדוגמה, אדם בן 99, תושב מולדובה, הקדיש את נעוריו לקידום אידיאלים קומוניסטיים. הוא היה גאה שהזדמן לו לקיים שיחות אישיות עם מנהיגים קומוניסטים ידועי שם, כגון ו. א. לנין. אך בעקבות שקיעתו ונפילתו של הקומוניזם, אבדו לאדם מבוגר זה כל תכלית וכיוון בחיים. עדי־יהוה הראו לו שמלכות אלוהים היא הפתרון הבלעדי לבעיות האנושות, והוא אימץ לעצמו את האמת המקראית ונעשה לתלמיד שקדן של המקרא. רק המוות מנע בעדו מלהיות משרת יהוה טבול.
אישה בת 81 בהונגריה למדה על דרישות המוסר של אלוהים והבינה שעליה להינשא לגבר שאיתו היא חיה כבר מספר שנים. היא אזרה עוז והסבירה את עמדתה המקראית לבן זוגה. להפתעתה הרבה ולשמחתה, הוא הסכים להתחתן איתה. לאחר שנישאו כחוק, התקדמה האישה מבחינה רוחנית בקצב מהיר. שמונה חודשים מאז שהחלה לקבל שיעורי מקרא, הפכה למבשרת לא־טבולה וכעבור זמן קצר נטבלה. עד כמה נכון לומר שהצדקה יכולה לעטר את הקשישים בתפארת וביופי אמיתיים!
משיחיים קשישים נאמנים יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאלוהים דואג להם. יהוה לא ייטוש את נאמניו. אדרבא, הוא מבטיח להדריכם, לתמוך בהם ולסעדם עד זִקנה. הם עדות חיה לדבריו של מחבר התהלים: ”עֶזרי מעִם יהוה” (תהלים קכ״א:2).
[הערת שוליים]
a ראה לוח השנה של עדי־יהוה 2005 ינואר/פברואר.
[קטע מוגדל בעמוד 9]
”עטרת תפארת שיבה [אם] בדרך צדקה תימצא” (משלי ט״ז:31).
[תיבה בעמוד 8]
יהוה דואג למשרתיו הקשישים
”מפני שֵיבה תקום והדרתָ פני זקן” (ויקרא י״ט:32).
”ועד זִקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול” (ישעיהו מ״ו:4).