האם אתה מודד את עצמך בהשוואה לאחרים?‏

מי מאיתנו לא פגש מימיו אדם שחזותו החיצונית יפה משלנו,‏ שנראה פופולארי יותר מאיתנו,‏ שניחן במהירות תפיסה גבוהה משלנו או שהישגיו בבית־הספר טובים מהישגינו?‏ אחרים אולי נהנים מבריאות טובה יותר ועבודתם מהנה יותר;‏ הם מוצלחים יותר ודומה שיש להם יותר חברים ממה שיש לנו.‏ ייתכן שבבעלותם נכסים רבים יותר,‏ כסף רב יותר,‏ מכונית חדישה יותר או שהם פשוט נראים מאושרים יותר.‏ האם אנו מודדים את עצמנו בהשוואה לאחרים?‏ האם אין מנוס מהשוואות?‏ מדוע כדאי למשיחי להימנע מעריכת השוואות?‏ וכיצד נוכל לשמוח בחלקנו מבלי להשוות את עצמנו לאחרים?‏

מדוע ומתי אנו עורכים השוואות

אחד ההסברים לכך שבני אדם משווים את עצמם לאחרים הוא הרצון לשמור או לחזק את הערכתם העצמית.‏ אנשים ברובם מרוצים אם הצלחתם אינה נופלת מזו של חבריהם.‏ הסבר אחר ליצירת השוואות הוא הניסיון לצמצם את תחושת חוסר הביטחון העצמי,‏ להבין מה אנו מסוגלים לעשות ומה הם גבולות יכולתנו.‏ אנו עדים להישגי הזולת,‏ ואם הם דומים לנו בהיבטים רבים ומממשים מטרות מסוימות,‏ נוצרת בנו התחושה שבכוחנו להגשים יעדים דומים.‏

השוואות נעשות על־פי־רוב בין אנשים הדומים זה לזה — בני אותו מין,‏ בני אותו גיל ובני אותו מעמד חברתי — אשר מכירים איש את רעהו.‏ אנו פחות נוטים למדוד את עצמנו בהשוואה לאדם השונה מאיתנו שוני רב.‏ לצורך המחשה,‏ קיימת סבירות נמוכה שנערה ממוצעת תשווה את עצמה לדוגמנית על יותר מאשר לבנות כיתתה,‏ ואין זה סביר שהדוגמנית תשווה את עצמה לנערה הממוצעת.‏

באילו תחומים נעשות השוואות?‏ כל נכס או תכונה בעלי ערך בחברה — אינטליגנציה,‏ יופי,‏ עושר,‏ בגדים — יכולים להיחשב בסיס להשוואה.‏ בכל אופן,‏ אנו נוטים לערוך השוואות בתחומים המעניינים אותנו.‏ קרוב לוודאי שאוסף הבולים הגדול של מכרנו לא יעורר בנו קנאה,‏ אלא אם כן אנו אספני בולים בעצמנו.‏

השוואות מולידות קשת רחבה של תגובות,‏ מסיפוק ועד דיכאון,‏ מהערצה ורצון להשתוות ועד אי־נוחות או איבה.‏ רגשות אלו מזיקים בחלקם,‏ ואין הם עולים בקנה אחד עם התכונות המשיחיות.‏

השוואות תחרותיות

רבים שיעשו הכול כדי לצאת ”‏מנצחים”‏ בהשוואות,‏ מפגינים תחרותיות.‏ הם רוצים להיות טובים מאחרים,‏ והם לא ינוחו ולא ישקטו עד למימוש רצונם.‏ לא נעים להיות בחברת טיפוסים כאלה.‏ הידידות והיחסים איתם מתוחים.‏ לא זו בלבד שחסרה להם ענווה,‏ הם בדרך כלל אינם מיישמים את עצת המקרא לאהוב את הרֵע,‏ משום שגישתם עלולה בנקל לעורר באחרים רגשי נחיתות ותחושת השפלה (‏מתי י״ח:‏1–5;‏ יוחנן י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏

מי שגורם לחברו לחוש ”‏לוזר”‏,‏ פוגע בו.‏ סופרת אחת כתבה כי ”‏כשלונותינו מכאיבים פי כמה כאשר נדמה כי אנשים במצבנו מצליחים להשיג את הנכסים שלבנו חפץ בהם”‏.‏ אם כן,‏ התחרותיות מולידה קנאה,‏ תרעומת ואי־שביעות רצון כלפי האחר בשל נכסיו,‏ הצלחתו,‏ מעמדו,‏ שמו,‏ יתרונותיו,‏ וכן הלאה.‏ תחושות אלו מובילות להמשך התחרות,‏ והרי לך מעגל קסמים.‏ המקרא קורא לנו שלא להיות תחרותיים (‏גלטים ה׳:‏26‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

בניסיון להציל את הערכתו העצמית הפצועה,‏ ממעיט הקנאי בהישגי יריבו.‏ תגובות כאלה אולי נראות עניין של מה בכך,‏ אך אם לא מזהים ומרסנים אותן,‏ הן עלולות להביא לידי מעשים זדוניים.‏ תן דעתך לשתי פרשות מקראיות שבהן הקנאה מילאה תפקיד מכריע.‏

בזמן שיצחק התגורר במחיצת הפלשתים,‏ נאמר כי בורך ב”‏מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה,‏ ויקנאו אותו פלשתים”‏.‏ משום כך,‏ סתמו את הבארות שחפר אברהם אביו,‏ ומלכם ביקש מיצחק לעזוב את האזור (‏בראשית כ״ו:‏1–3,‏ 12–16‏)‏.‏ קנאתם הייתה זדונית והרסנית.‏ הם פשוט לא יכלו לשאת עוד את המחשבה שיצחק נהנה בקרבם משפע חומרי.‏

כעבור מאות שנים הצטיין דוד בשדה הקרב.‏ את מעשי גבורתו היללו נשות ישראל בשירה:‏ ”‏היכה שאול באלפיו ודוד ברִבבותיו”‏.‏ שאול אומנם זכה אף הוא למידה מסוימת של שבחים,‏ אך ההשוואה נתפסה בעיניו כדבר משפיל,‏ וניצתה בלבו קנאה.‏ מני אז ואילך נטר שאול לדוד.‏ עד מהרה ביצע את הניסיון הראשון מתוך סדרת נסיונות להתנקש בחייו של דוד.‏ מה רבה הרשעות שגוררת הקנאה!‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏6–11‏)‏.‏

לכן,‏ אם אתה מודד את עצמך בהשוואה לאחרים,‏ בהשוואה להישגיהם וליתרונותיהם וניעורים בך רגשות הדומים לקנאה,‏ היזהר!‏ אלה הם רגשות שליליים המנוגדים לחשיבת אלוהים.‏ בטרם נראה כיצד ניתן להדוף את הגישות הללו,‏ נדון תחילה בגורם נוסף היוצר השוואות.‏

אומדן עצמי ושביעות רצון

‏’‏האם אני חכם,‏ מושך,‏ מוכשר,‏ בריא,‏ סמכותי ואהוב?‏ באיזו מידה אני מצטיין בתכונות הללו?‏’‏ נדיר שנמצא את עצמנו מביטים במראה ושואלים שאלות כאלה.‏ ואולם,‏ על־פי סופרת אחת,‏ ”‏שאלות דומות עולות במחשבותינו במרומז וזוכות בשתיקה לתשובות אשר פחות או יותר משביעות את רצוננו”‏.‏ אדם שאינו יודע בוודאות מה הם גבולות יכולתו עשוי להרהר בדברים הללו ללא שום דחף תחרותי או קורטוב של קנאה.‏ הוא פשוט אומד את עצמו.‏ אין בכך כל פסול.‏ ואולם,‏ הדרך הלא־הנכונה לעשות כן היא להשוות את עצמנו לאחרים.‏

יכולותינו השונות תלויות במגוון גורמים.‏ תמיד יהיו שהישגיהם יעלו על הישגינו.‏ לכן,‏ במקום להביט בהם בקנאה,‏ עלינו למדוד את ביצועינו בהשוואה לאמות המידה הצודקות של אלוהים המקנות לנו הדרכה בטוחה לאבחנה בין טוב לרע.‏ ליהוה חשוב לתהות על קנקננו כפרט.‏ אין לו צורך להשוות אותנו למישהו אחר.‏ השליח פאולוס מייעץ לנו:‏ ”‏יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת”‏ (‏גלטים ו׳:‏4‏)‏.‏

המאבק בקנאה

מאחר שכולנו בלתי מושלמים,‏ דרושים מאמצים נמרצים וממושכים כדי להיאבק בקנאה.‏ אנו יודעים שכתבי־הקודש מורים לנו:‏ ”‏הקדימו לנהוג כבוד איש ברעהו”‏,‏ אך הקושי הוא ליישם זאת בפועל.‏ פאולוס הכיר בנטייה שקיננה בו,‏ הנטייה לחטוא.‏ כדי להילחם בה,‏ היה עליו ’‏לנהוג בקשיחות עם גופו ולשעבדו’‏ (‏רומים י״ב:‏10;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏27‏)‏.‏ מאיתנו יידרש אולי להדוף מחשבות תחרותיות ולהמירן במחשבות חיוביות.‏ עלינו להתפלל ולבקש מיהוה שיעזור לנו ’‏לא לחשוב את עצמנו ליותר משראוי לנו לחשוב’‏ (‏רומים י״ב:‏3‏)‏.‏

גם לימוד המקרא והרהורים יתרמו את חלקם.‏ חשוב,‏ לדוגמה,‏ על גן העדן העתידי שאלוהים מבטיח.‏ הכול ייהנו אז משלום,‏ מבריאות תקינה,‏ משפע מזון,‏ מבתים נוחים ומעבודה מספקת (‏תהלים מ״ו:‏9,‏ 10;‏ ע״ב:‏7,‏ 8,‏ 16;‏ ישעיהו ס״ה:‏21–23‏)‏.‏ האם יהיה מי שתקנן בו הנטייה להתחרות?‏ הסיכויים קלושים ביותר.‏ לא תהיה לכך שום סיבה.‏ יהוה אומנם אינו מתאר בפרוטרוט את החיים שיהיו אותה עת,‏ אך ההיגיון אומר שכל אדם יוכל לעסוק בתחומי התעניינות ולפתח כישורים הקרובים ללבו.‏ האחד אולי ילמד אסטרונומיה,‏ והאחר יעצב אריגים יפים.‏ מדוע שנקנא איש ברעהו?‏ פעילויות הזולת יהיו עבורנו כגורם מדרבן ולא עילה לתרעומת.‏ רגשות כאלו יהיו נחלת העבר.‏

אם לחיים אלו אנו מייחלים,‏ האם לא יהיה זה מן הראוי שנטפח כבר עתה גישה דומה?‏ אנו כבר נהנים מגן עדן רוחני,‏ החף מבעיות רבות השוררות בעולם הסובב אותנו.‏ מאחר שלא תהיה תחרותיות בעולם החדש שיכונן אלוהים,‏ כדאי מאוד להימנע ממנה כבר כעת.‏

אם כן,‏ האם ננהג שלא כשורה אם נשווה את עצמנו לאחרים?‏ או האם יש פעמים שהשוואות כאלו במקומן?‏

השוואות שבמקומן

השוואות רבות מובילות למרירות ודיכאון,‏ אך אין זה מחויב המציאות.‏ בהקשר זה,‏ שים לב לעצתו של השליח פאולוס:‏ ’‏לכו בעקבותם של היורשים את ההבטחות על־ידי אמונה ואורך רוח’‏ (‏עברים ו׳:‏12‏)‏.‏ המאמץ לטפח תכונות דומות לאלו של משרתי יהוה הנאמנים מימי קדם עשוי לשאת פרי.‏ נכון,‏ העניין כרוך בהשוואות,‏ אך כך נזהה דוגמאות ראויות לחיקוי ותחומים טעוני שיפור.‏

תן דעתך ליונתן.‏ במובן מסוים הייתה לו סיבה לקנא.‏ בתור בכורו של שאול מלך ישראל,‏ סביר שציפה לרשת את המלוכה,‏ אבל יהוה בחר באדם צעיר ממנו ב־30 שנה,‏ בדוד.‏ במקום לנטור טינה,‏ בלט יונתן בקשרי הידידות הבלתי אנוכיים שיצר עם דוד ובתמיכה שהעניק לו כיורש העצר שמינה יהוה.‏ יונתן אכן היה אדם רוחני (‏שמואל א׳.‏ י״ט:‏1–4‏)‏.‏ בשונה מאביו,‏ שראה בדוד מתחרה,‏ הבחין יונתן ביד יהוה בנידון ונכנע לרצונו;‏ הוא לא השווה את עצמו לדוד ולא שאל:‏ ”‏למה דוד ולא אני?‏”‏

אל לנו לחוש מאוימים בקרב אחינו לאמונה כאילו אחרים מנסים להצליח יותר מאיתנו או לתפוס את מקומנו.‏ אין מקום ליריבות.‏ משיחיים בוגרים מתאפיינים בשיתוף פעולה,‏ באחדות ובאהבה ולא בתחרותיות.‏ ”‏האהבה היא גדול אויבי הקנאה”‏,‏ אומר הסוציולוג פרנצ׳סקו אלברוני.‏ ”‏אם אנו אוהבים מישהו,‏ אנו רוצים בטובתו ושמחים בהצלחתו ובאושרו”‏.‏ לכן,‏ אם מישהו בקהילה המשיחית מקבל זכות כלשהי,‏ יהיה זה אוהב לראות זאת בעין יפה.‏ כך הגיב יונתן.‏ בדומה לו,‏ נבורך אם נתמוך במי שממלאים נאמנה תפקידים אחראיים בארגון יהוה.‏

דוגמתם המופתית של בני אמונתנו ראויה להערצה.‏ עריכת השוואות מאוזנות בינינו לביניהם עשויה להמריץ אותנו לחקות בצורה חיובית את אמונתם (‏עברים י״ג:‏7‏)‏.‏ אך אם לא נישמר,‏ המאמץ להשתוות עלול להפוך לתחרות.‏ אם אנו חשים שמישהו שאותו הערצנו עולה עלינו בהישגיו ואנו מנסים להטיל בו דופי או למתוח עליו ביקורת,‏ המאמץ לחקותו ידרדר לקנאה.‏

אין אדם המהווה מודל מושלם לחיקוי.‏ זו הסיבה שכתבי־הקודש אומרים:‏ ”‏לכו בדרכי אלוהים [‏”‏חקו את אלוהים”‏,‏ ע״ח‏]‏ כבנים אהובים”‏.‏ ועוד,‏ ”‏המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו”‏ (‏אפסים ה׳:‏1,‏ 2;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏ תכונותיהם של יהוה ושל ישוע — אהבתם,‏ חמימותם,‏ הזדהותם וענוותם — אותן עלינו לחקות.‏ מן הראוי שנמצא את הזמן למדוד את עצמנו בהשוואה לתכונותיהם,‏ מטרותיהם ודרכי פעולתם.‏ השוואה כזו תעשיר את חיינו,‏ תקנה לנו הדרכה מהימנה,‏ יציבות וביטחון ותסייע לנו להגיע לשיעור קומתם של גברים ונשים משיחיים בוגרים (‏אפסים ד׳:‏13‏)‏.‏ אם נעשה את מיטבנו לחקות את דוגמתם המושלמת,‏ אין ספק שתיחלש בנו הנטייה להשוות את עצמנו לבני אדם אחרים.‏

‏[‏תמונה בעמודים 28,‏ 29]‏

שאול המלך החל לקנא בדוד

‏[‏תמונה בעמוד 31]‏

יונתן מעולם לא ראה בדוד הצעיר ממנו מתחרה