התפייסות,‏ והיתרונות שבצידה

אד נטה למות,‏ וביל שנא אותו.‏ עשרים שנה קודם לכן,‏ קיבל אד החלטה שעלתה לביל במשרתו,‏ והדבר תקע טריז בין שני ידידי נפש אלו.‏ כעת ניסה אד להתנצל כדי שיוכל לנוח על משכבו בשלום.‏ אולם ביל סירב להטות לו אוזן.‏

חלפו להם כמעט 30 שנה וביל שכב על ערש דווי.‏ ברגעים ההם הסביר מדוע מיאן לסלוח.‏ ”‏אד לא היה צריך לעשות את מה שעשה לחברו הטוב ביותר.‏ פשוט לא רציתי להתפייס אחרי עשרים שנה.‏ .‏.‏.‏ אולי טעיתי,‏ אבל ככה הרגשתי”‏.‏a

חילוקי דעות על רקע אישי אינם גוררים בדרך כלל תוצאה טרגית שכזו,‏ אבל הם מותירים במקרים רבים רגשות פגועים או תחושת מרירות.‏ חשוב על אדם שמגיב כמו אד.‏ הוא מבין שהחלטתו גרמה נזק,‏ וחי אולי עם מצפון מיוסר ועם תחושת אובדן גדולה.‏ עם זאת,‏ רגשותיו פגועים מעצם המחשבה שחברו השליך את ידידותם לפח.‏

לעומת זאת,‏ מי שנמצא בנעליו של ביל רואה את עצמו קורבן תמים וחש מרירות וכעס גדולים.‏ מנקודת מבטו,‏ חברו לשעבר לא פעל בתום לב והזיק לו במזיד.‏ לעתים קרובות בסכסוך בין שניים,‏ כל צד משוכנע שהצדק עימו ושהשני אשם בכול.‏ וכך,‏ שני ידידים לשעבר מוצאים את עצמם במלחמה.‏

הם ממשיכים להילחם בכלי נשק שקטים — כשהאחד עובר האחר מתרחק וכאשר הם נפגשים בקבוצה הם מתעלמים זה מזה.‏ הם שולחים זה בזה מבטים חטופים ממרחק או נועצים מבטים קרים ורוויי שנאה.‏ ואם בכל זאת מתנהלת ביניהם שיחה,‏ הם מדברים בדיבור נוקב או מטיחים זה בזה עלבונות הדוקרים כמדקרות חרב.‏

אך גם אם נדמה שפעורה ביניהם תהום עמוקה,‏ סביר להניח שיש ביניהם הסכמה על נושאים מסוימים.‏ ייתכן שהם מכירים בכך שיש להם בעיות רציניות ושעצוב לאבד חבר קרוב.‏ כל צד חש ככל הנראה את הפצע הפתוח ושניהם יודעים שיש לעשות משהו כדי לרפאו.‏ אבל מי יעשה את הצעד הראשון לפיוס ולתיקון היחסים הפגומים?‏ איש אינו מתנדב.‏

לפני אלפיים שנה,‏ התעוררו לעתים בין שליחיו של ישוע המשיח ויכוחים סוערים (‏מרקוס י׳:‏35–41;‏ לוקס ט׳:‏46;‏ כ״ב:‏24‏)‏.‏ לאחר ויכוח נוקב שפרץ ביניהם שאל ישוע:‏ ”‏על מה התווכחתם בדרך?‏”‏ הם שתקו מבושה,‏ ואיש מהם לא השיב (‏מרקוס ט׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏ הדרכותיו של ישוע עזרו להם ליהנות שוב מיחסים תקינים.‏ עצותיו ועצותיהם של כמה מתלמידיו ממשיכות לעזור לאנשים ליישר את ההדורים ולתקן קשרי ידידות הרוסים.‏ הבה נראה כיצד.‏

חתור להשגת שלום

‏”‏אני לא רוצה לדבר איתו ואפילו לא לראות אותו יותר”‏.‏ אם כך התבטאת ביחס למישהו אחר,‏ עליך לנקוט פעולה כפי שהפסוקים הבאים במקרא מראים.‏

ישוע לימד:‏ ”‏אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחיך דבר נגדך,‏ עזוב את קורבנך שם לפני המזבח ולך תחילה להתרצות לאחיך”‏ (‏מתי ה׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ עוד אמר:‏ ”‏אם יחטא לך אחיך,‏ לך והוכח אותו בינך ובינו לבד”‏ (‏מתי י״ח:‏15‏)‏.‏ בין שאתה הצד הפוגע ובין שאתה הצד הנפגע,‏ דברי ישוע מדגישים את הצורך שאתה תיזום ללא שהיות את השיחה עם הצד השני.‏ עליך לעשות זאת ”‏ברוח של ענווה”‏ (‏גלטים ו׳:‏1‏)‏.‏ מטרת השיחה אינה להגן על תדמיתך,‏ לתרץ את מעשיך או לאלץ את יריבך להתנצל.‏ המטרה היא להתפייס.‏ האם עצה מקראית זו עומדת במבחן המציאות?‏

ארנסט הוא מנהל במשרד גדול.‏b כבר הרבה שנים שהוא נדרש במסגרת עבודתו לטפל בעניינים רגישים תוך כדי מגע עם כל מיני אנשים,‏ ולשמור על יחסי עבודה תקינים עימם.‏ הוא ראה מנסיונו כי סכסוכים אישיים יכולים להתפתח בנקל.‏ הוא אומר:‏ ”‏יש לי מפעם לפעם חילוקי דעות עם אחרים.‏ אבל במקרה כזה,‏ אני יושב עם אותו אדם ואנו משוחחים על הבעיה.‏ פנה אליהם ישירות.‏ התייצב מולם כשפניך לשלום.‏ זה תמיד עובד”‏.‏

לאליסיה יש ידידים מתרבויות שונות.‏ הנה דברים שהיא אומרת:‏ ”‏לפעמים אני אומרת משהו ואז אני מרגישה שאולי פגעתי במישהו.‏ אני הולכת ומתנצלת בפני אותו אדם.‏ יכול להיות שאני מתנצלת יותר ממה שאני צריכה,‏ כיוון שגם אם הצד השני לא נעלב,‏ אני מרגישה טוב יותר שעשיתי זאת.‏ ככה נמנעות אי־הבנות”‏.‏

להתגבר על מכשולים

הדרך לשלום במריבות אישיות רצופה לעתים במכשולים.‏ האם קרה פעם שאמרת:‏ ”‏למה אני צריך להיות הראשון להושיט יד לשלום?‏ הרי הוא התחיל”‏.‏ או האם קרה שפנית למישהו כדי ללבן ביניכם את הבעיה והוא בתגובה הטיח בפניך:‏ ‏”‏אין לי מה לומר לך”‏?‏ יש שמגיבים כך מתוך רגשות פגועים.‏ הכתוב במשלי י״ח:‏19 מציין:‏ ”‏אח נפשע [‏אח שפשעו בו הוא יותר]‏ מקריית עוז;‏ ומדיינים [‏מריבות]‏ כבריח ארמון”‏.‏ לכן,‏ התחשב ברגשותיו של השני.‏ אם הוא מסרב לדבר איתך,‏ המתן מעט ואחר כך נסה שוב.‏ אולי הפעם ’‏קריית העוז’‏ תהיה פתוחה להתפייסות וה’‏בריח’‏ יוסר מן השער.‏

מכשול נוסף לכינון יחסי שלום קשור אולי לכבודם העצמי של המעורבים בדבר.‏ יש שחשים שהתנצלות בפני יריבם או אפילו עצם הדיבור איתו הינם דבר משפיל.‏ ראוי אומנם לשמור על כבוד עצמי,‏ אך האם האי־נכונות לשים קץ ליריבות מעצימה את כבודו העצמי של האדם או גורעת ממנו?‏ האם מאחורי החשש לכבוד העצמי מסתתרת למעשה גאווה?‏

יעקב,‏ מכותבי המקרא,‏ מראה כי קיים קשר בין רוח מריבה לגאווה.‏ לאחר שחשף את ”‏המלחמות והמדנים”‏ [‏דל׳‏‏]‏ שהיו בין כמה מהמשיחיים,‏ הוסיף ואמר:‏ ”‏אלוהים ללצים [‏גאוותנים]‏ הוא יליץ ולענווים ייתן חן”‏ (‏יעקב ד׳:‏1–3,‏ 6‏)‏.‏ כיצד היהירות או הגאווה מונעות את הפיוס?‏

הגאווה מוליכה את האנשים שולל וגורמת להם להאמין שהם טובים יותר מאחרים.‏ היהירים חשים שבסמכותם לשפוט את ערכו המוסרי של הזולת.‏ מה הכוונה?‏ כאשר צצים חילוקי דעות,‏ הם נוטים לראות ביריבם מקרה אבוד וחסר כל תקנה.‏ יש שמתוך גאווה שופטים את הצד השני כמי שאינו ראוי להתייחסות,‏ לא כל שכן להתנצלות כנה.‏ אי לכך,‏ מי שמוּנעים על־ידי גאווה אישית,‏ נוטים להניח לסכסוכים להימשך במקום ליישב אותם בצורה הולמת.‏

בדומה למחסום שעוצר את התנועה בכביש מהיר,‏ הגאווה מסכלת פעמים רבות את הצעדים המובילים לשלום.‏ לכן,‏ אם אתה מוצא את עצמך דוחה נסיונות פיוס עם מישהו,‏ אתה כנראה נאבק בגאווה.‏ כיצד תתגבר על הגאווה?‏ על־ידי כך שתטפח את התכונה ההפוכה — ענווה.‏

עשה בדיוק את ההיפך

המקרא מדבר בשבחה של הענווה.‏ ”‏עקב ענווה [‏ו]‏יראת יהוה,‏ עושר וכבוד וחיים”‏ (‏משלי כ״ב:‏4‏)‏.‏ אנו קוראים בתהלים קל״ח:‏6 מהי דעתו של יהוה על הענווים,‏ ומנגד מהי דעתו על היהירים:‏ ”‏כי רם יהוה,‏ ושפל יראה;‏ וגבוה ממרחק יְיֵדָע”‏.‏

רבים משווים את הענווה להשפלה.‏ נראה שכך חשים מנהיגי עולם.‏ אף שאומות שלמות נכנעות למרותם,‏ מדינאים אינם אוזרים אומץ להודות בענווה בטעויותיהם.‏ המילים ”‏אני מתנצל”‏ הנשמעות מפי מנהיג הופכות לידיעה חדשותית.‏ כאשר איש ממשל לשעבר התנצל לאחרונה על כשלונו באסון גדול,‏ דבריו תפסו כותרות.‏

הענווה מוגדרת כהמעטת החשיבות העצמית.‏ היא ההיפך מגאווה או מיהירות.‏ אם כן,‏ הענווה מראה איך האדם נתפס בעיני עצמו ולא איך שהוא נתפס בעיני אחרים.‏ אדם המודה בענווה בטעותו ומתנצל בכנות אינו משפיל את עצמו;‏ נהפוך הוא,‏ הדבר מקנה לו כבוד רב יותר.‏ המקרא מציין:‏ ”‏לפני שבר יגבה לב איש,‏ ולפני כבוד ענווה”‏ (‏משלי י״ח:‏12‏)‏.‏

בנוגע לפוליטיקאים שאינם מתנצלים על טעויותיהם,‏ העיר מרצה אחד:‏ ”‏למרבה הצער,‏ הם סבורים כי הודאה בטעות הינה אות לחולשה.‏ אנשים חלשים וחסרי ביטחון כמעט ולעולם אינם מבקשים ’‏סליחה’‏.‏ רק אנשים רחבי לב ואמיצים אינם מאבדים מכבודם כאשר הם אומרים,‏ ’‏טעיתי’‏”‏.‏ והוא הדין גם לגבי מי שאין בידיו כוח פוליטי.‏ אם תתאמץ להמיר את הגאווה בענווה,‏ אזי סיכוייך ליישב סכסוכים אישיים יגדלו מאוד.‏ ראה כיצד משפחה אחת למדה זאת.‏

בשל אי־הבנה נוצרו מתחים בין ג׳ולי לבין אחיה ויליאם.‏ ויליאם כעס מאוד על ג׳ולי ועל בעלה,‏ ג׳וזף,‏ והחליט לנתק עימם כל קשר.‏ הוא אפילו החזיר את כל המתנות שג׳ולי וג׳וזף נתנו לו במשך השנים.‏ ככל שחלפו החודשים,‏ החליפה המרירות את הידידות שממנה נהנו פעם האח והאחות.‏

ואולם,‏ ג׳וזף החליט ליישם את הכתוב במתי ה׳:‏23,‏ 24‏.‏ הוא ניסה לפנות לגיסו ברוח של ענווה ושלח לו מכתבים אישיים שבהם התנצל על שפגע בו.‏ ג׳וזף עודד את אשתו לסלוח לאחיה.‏ במשך הזמן,‏ נוכח ויליאם כי ג׳ולי וג׳וזף מעוניינים בכנות להתפייס וגישתו התרככה.‏ ויליאם ורעייתו נפגשו עם ג׳ולי וג׳וזף;‏ כולם התנצלו,‏ התחבקו וחזרו להיות חברים טובים.‏

אם אתה חפץ בכל מאודך לפתור סכסוך אישי עם מישהו,‏ יישם בסבלנות את ההדרכות שבמקרא וחתור להשכין שלום עם אותו אדם.‏ יהוה יעזור לך.‏ דברי אלוהים לעם ישראל הקדום יוכחו כאמת במקרה שלך:‏ ”‏לוּא הקשבת למצוותיי,‏ ויהי כנהר שלומך,‏ וצדקתך כגלי הים”‏ (‏ישעיהו מ״ח:‏18‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

במקרים רבים ההתנצלות מביאה לחידוש יחסי שלום