המדע והמקרא — האם באמת סותרים זה את זה?‏

זרעי העימות בין גלילאו לכנסייה הקתולית נזרעו מאות שנים בטרם נולדו קופרניקוס וגלילאו.‏ התפיסה שכדור־הארץ הוא מרכז היקום,‏ כלומר התורה הגיאוצנטרית,‏ אומצה על־ידי היוונים הקדמונים.‏ ומי שנתנו לה פומבי היו הפילוסוף אריסטו (‏384–322 לפה״ס)‏ והאסטרונום והאסטרולוג תלמי (‏המאה השנייה לספירה)‏.‏a

תפיסתו של אריסטו את היקום הושפעה מהמתמטיקאי והפילוסוף היווני,‏ פיתגורס (‏המאה השישית לפה״ס)‏.‏ הוא אימץ את השקפת פיתגורס לפיה גלגל ומעגל הם צורות מושלמות והאמין כי הרקיע מורכב מסדרה של מעגלים בתוך מעגלים,‏ כמו שכבות בצל.‏ כל שכבה עשויה בדולח וכדור־הארץ מצוי במרכז.‏ הכוכבים נעים במעגלים ותנועתם מתבצעת בזכות המעגל החיצוני ביותר,‏ מושב הכוח הנעלה.‏ לשיטתו של אריסטו השמש ועצמים שמימיים אחרים מושלמים ונקיים מכל פגם ודופי ואינם משתנים.‏

תפיסתו המרשימה של אריסטו הייתה תולדה של מחשבה פילוסופית,‏ לא־מדעית.‏ לדעתו,‏ הרעיון שכדור־הארץ אינו נייח לא התיישב עם ההיגיון הבריא.‏ הוא דחה גם את מושג החלל,‏ כי האמין שאם כדור־‏הארץ יימצא בתנועה הוא יהיה נתון לחיכוכים ותנועתו תיעצר ללא הפעלת כוח קבוע.‏ תפיסתו של אריסטו נראתה הגיונית לפי הידוע באותו זמן ונחשבה יסוד מוסד כ־000,‏2 שנה.‏ אפילו בשלהי המאה ה־16 ביטא הוגה הדעות הצרפתי,‏ ז׳ן בּוֹדֶן,‏ את הדעה שרווחה אז:‏ ”‏אף אדם בעל היגיון בריא או אדם שיש לו מושג מה בפיסיקה לא יסיק שכדור־הארץ הכבד והמסורבל,‏ .‏.‏.‏ ינוע.‏.‏.‏ סביב צירו וסביב השמש;‏ משום שבתנועה הקטנה ביותר של כדור־הארץ נחזה בקריסתם של ערים ומבצרים,‏ של יישובים והרים”‏.‏

הכנסייה מאמצת את אריסטו

סיבה נוספת שהובילה לעימות בין גלילאו לכנסייה מקורה במאה ה־13 והיא קשורה לבר־סמכא קתולי — תומס אקווינס (‏1225–1274)‏.‏ אקווינס רחש כבוד עמוק לאריסטו וראה בו את הפילוסוף בהא הידיעה.‏ במשך חמש שנים עשה אקווינס כל שביכולתו לשלב בין הפילוסופיה של אריסטו למשנתה של הכנסייה.‏ בערך עד ימי גלילאו,‏ אומר וויד רולנד בספרו טעותו של גלילאו (‏s Mistake’‏Galileo)‏, ”‏ההכלאה בין אריסטו לבין התיאולוגיה של אקווינס הפכה לבסיס אמונה בכנסייה הרומית־קתולית”‏.‏ יש לזכור גם שבימים ההם לא הייתה קהילייה מדעית עצמאית.‏ הכנסייה ניכסה לעצמה במידה רבה את נושא ההשכלה.‏ הסמכות על הדת ועל המדע הייתה ברוב המקרים בידי אותו גוף.‏

הזירה הייתה בשלה כעת לפולמוס בין הכנסייה לגלילאו.‏ עוד בטרם עסק באסטרונומיה כתב גלילאו חיבור מדעי על תנועה.‏ בחיבורו העלה שאלות לגבי השערותיו הרבות של אריסטו המהולל.‏ אך הייתה זו תמיכתו המוחלטת של גלילאו בתורה ההליוצנטרית וטענתו התקיפה שהיא עולה בקנה אחד עם כתבי־הקודש שהובילה לעמידתו למשפט בפני האינקוויזיציה ב־1633.‏

בנאום ההגנה שלו,‏ הביע גלילאו את אמונתו העזה במקרא כדברו של אלוהים שנכתב בהשראה.‏ עוד טען כי כתבי־הקודש נכתבו למען אנשים פשוטים ואין לפרש את האזכורים המקראיים המתייחסים כביכול לתנועת השמש באופן מילולי.‏ טיעוניו נפלו על אוזניים ערלות.‏ גלילאו הורשע משום שדחה את הפרשנות המקראית שנשענה על הפילוסופיה היוונית.‏ רק בשנת 1992,‏ הודתה הכנסייה הקתולית באופן רשמי כי טעתה בכך ששפטה את גלילאו.‏

הפקת הלקחים

מה נוכל ללמוד מאירועים אלה?‏ ראשית,‏ גלילאו לא חלק על המקרא.‏ לעומת זאת הוא הטיל ספק במה שלימדה הכנסייה.‏ סופר לענייני דת העיר:‏ ”‏נראה שהלקח מפרשת גלילאו אינו שהכנסייה דבקה בחוזקה באמיתות מקראיות;‏ אלא שהיא לא דבקה בהן מספיק בחוזקה”‏.‏ הכנסייה הניחה לפילוסופיה יוונית לחלחל לתיאולוגיה שלה וכתוצאה מכך נכנעה למסורת במקום לנהוג על־פי עקרונות המקרא.‏

כל אלה מזכירים לנו את אזהרת המקרא:‏ ”‏היזהרו שאיש לא יוליך אתכם שולל בפילוסופיה ובתעתועי הבל,‏ על־פי מסורות של בני אדם,‏ על־פי עיקרי העולם ולא על־פי המשיח”‏ (‏קולוסים ב׳:‏8‏)‏.‏

גם היום רבים בנצרות מאמצים תיאוריות ופילוסופיות העומדות בסתירה למקרא.‏ דוגמה אחת היא תיאוריית האבולוציה של דרווין,‏ המקובלת על דעתם תחת תיאור הבריאה שבבראשית.‏ הכנסייה הפכה את דרווין לאריסטו המודרני ואת האבולוציה לעיקר אמונה.‏b

מדע אמיתי עולה בקנה אחד עם המקרא

אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מהתעניינותו של הקורא במדע.‏ ולראיה לכך,‏ המקרא עצמו מזמין אותנו ללמוד על יצירות כפיו של אלוהים ולראות כיצד תכונותיו המדהימות מתגלמות בדברים הנגלים לעינינו (‏ישעיהו מ׳:‏26;‏ רומים א׳:‏20‏)‏.‏ כמובן,‏ אין המקרא מתיימר ללמד מדע.‏ הוא חושף את אמות המידה של אלוהים,‏ מציג היבטים באישיותו שהבריאה כשלעצמה אינה יכולה ללמד וכן מגלה את מטרתו עבור בני האדם (‏תהלים י״ט:‏8–12;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ יחד עם זאת,‏ כשיש אזכור מקראי על תופעת טבע התיאור לעולם מדויק.‏ גלילאו אמר בעצמו:‏ ”‏הן כתבי־הקודש והן הטבע מטעם אלוהים.‏.‏.‏ שתי אמיתות לעולם אינן סותרות זו את זו”‏.‏ שים לב לדוגמאות הבאות.‏

עיקרון בסיסי הרבה יותר מתנועת הכוכבים וכוכבי הלכת הוא שכל חומר ביקום נשלט על־ידי חוקים,‏ כגון חוק הכבידה.‏ האזכור המוקדם החוץ־מקראי הידוע לקיומם של חוקים פיסיים הוא של פיתגורס,‏ אשר האמין כי ניתן להסביר את היקום במושגים מתמטיים.‏ כעבור אלפיים שנה,‏ הוכיחו לבסוף גלילאו,‏ קֶפְּלֶר וניוטון כי החומר נשלט בידי חוקים רציונאליים.‏

ההתייחסות המקראית הראשונה לאחד מחוקי הטבע מופיעה בספר איוב.‏ אלוהים שאל את איוב בערך ב־1600 לפה״ס:‏ ”‏הידעת חוקות שמים?‏”‏ (‏איוב ל״ח:‏33‏)‏ ספר ירמיהו,‏ שנכתב במאה השביעית לפה״ס מכנה את יהוה כבורא ‏”‏חוקות ירח וכוכבים”‏ וכן ‏”‏חוקות שמים וארץ”‏ (‏ירמיהו ל״א:‏35;‏ ל״ג:‏25‏)‏.‏ לאור ההצהרות הללו,‏ העיר פרשן המקרא ג׳.‏ רוֹלינסוֹן:‏ ”‏הן כותבי המקרא והן מדענים בני זמננו מכירים במציאות החוקים בעולם הגשמי”‏.‏

אם נראה בפיתגורס כנקודת ייחוס,‏ אזי ההצהרה באיוב הקדימה את זמנה בכאלף שנה.‏ זכור כי מטרת המקרא אינה פשוט לחשוף עובדות פיסיקליות,‏ אלא בראש ובראשונה להדגיש לנו שיהוה הוא בורא הכול — האחד והיחיד שיכול לברוא חוקים פיסיקליים (‏איוב ל״ח:‏4,‏ 12;‏ מ״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏

דוגמה נוספת הראויה לתשומת לבנו הינה המים שבכדור־הארץ הנעים במחזוריות,‏ תנועה הנקראת מחזור המים או מחזור הידרולוגי.‏ אם נתאר זאת בפשטות:‏ המים מתאדים מהים,‏ מתגבשים לעננים,‏ ממטירים גשם על האדמה ולבסוף חוזרים לים.‏ ההתייחסויות החוץ־מקראיות העתיקות ביותר שנמצאו המתארות מחזוריות זו מתוארכות למאה הרביעית לפה״ס.‏ בכל מקרה,‏ ההצהרות המקראיות הקדימו אותן מאות בשנים.‏ לדוגמה,‏ במאה ה־11 לפה״ס כתב שלמה המלך:‏ ”‏כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.‏ אל מקום שהנחלים הולכים,‏ שם הם שבים ללכת”‏ (‏קהלת א׳:‏7‏)‏.‏

בדומה לו,‏ הנביא עמוס שהיה רועה צאן ועובד אדמה עניו,‏ כתב בשנת 800 לפה״ס שיהוה ”‏קורא למי־הים,‏ ויִשפכם על פני הארץ”‏ (‏עמוס ה׳:‏8‏)‏.‏ בלי לנקוט בשפה מורכבת וטכנית,‏ הן שלמה והן עמוס תיארו בדייקנות מרבית את מחזור המים,‏ כל אחד מהם מנקודת מבט שונה במקצת.‏

המקרא גם מתאר את אלוהים כ”‏תולה ארץ על בלי־מה”‏ כלומר,‏ על חלל ריק (‏איוב כ״ו:‏7‏)‏.‏ לאור מה שהיה ידוע ב־1600 לפה״ס,‏ פחות או יותר בתקופה בה נאמרו מילים אלה,‏ רק אדם חריג היה יוצא בהצהרה לפיה עצם מוצק יכול להיות תלוי בחלל ללא תמיכה פיסית כלשהי.‏ כאמור,‏ אריסטו עצמו התנגד למושג החלל והוא חי יותר מ־200,‏1 שנה מאוחר יותר!‏

האין הדבר מרשים אותך שהמקרא מצהיר הצהרות מדויקות כגון אלה — אפילו לנוכח הסילופים שהתקבלו כהגיוניים לפי התפיסה שרווחה דאז?‏ זוהי הוכחה נוספת עבור אנשים הגיוניים שהמקרא נכתב ברוח אלוהים.‏ ננהג בתבונה אם לא נושפע בנקל מכל תורה או תיאוריה המתנגשות עם דבר־אלוהים.‏ כשם שההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב,‏ פילוסופיות אנוש — גם פרי הגותם של גדולי המוחות — באות והולכות בעוד ש’‏דבר אלוהים קם לעולם’‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏25‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 6]‏

עמדת הפרוטסטנטים

מנהיגי הרפורמציה הפרוטסטנטית התנגדו אף הם לרעיון שהשמש עומדת במרכז היקום.‏ בכללם ניתן להזכיר את מרטין לותר (‏1483–1546)‏,‏ פיליפ מֶלַנְכְתוֹן (‏1497–1560)‏ וזַ’‏ן קלווין (‏1509–1564)‏.‏ לותר אמר על קופרניקוס:‏ ”‏טיפש זה רוצה להפוך על פניו את מדע האסטרונומיה כולו”‏.‏

הרפורמטורים ביססו את טיעוניהם על תרגום מילולי של פסוקים מסוימים,‏ כגון אלה שביהושע פרק י׳‏‏,‏ המתארים שהשמש והירח ’‏דמו’‏ [‏עצרו מתנועה]‏.‏c מדוע החזיקו הרפורמטורים בדעה זו?‏ הספר,‏ טעותו של גלילאו מסביר כי בעת שהרפורמציה הפרוטסטנטית התנתקה מעול האפיפיור,‏ לא ”‏הזדעזעו אושיות הסמכות”‏ של אריסטו ושל תומס אקווינס,‏ שתפיסת עולמם ”‏התקבלה בעיני הקתולים ובעיני הפרוטסטנטים כאחד”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות]‏

לותר

קלווין

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר 1877 ‏,Servetus and Calvin

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

אריסטו

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר 1900 ‏,‏A General History for Colleges and High Schools

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

תומס אקווינס

‏[‏שלמי תודה]‏

מתוך הספר 1855 ‏,Encyclopedia of Religious Knowledge

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

אייזק ניוטון

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

לפני יותר מ־000,‏3 שנה תיאר המקרא את מחזור המים